שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה סב

זרעו ואם כן כי האי גוונא בכהן גדול לישתרי וזה אינו ותו דעל כיוצא ב"ה כתב הרשב"ץ בחלק שלישי סימן ל"ז וז"ל אבל הסברא עצמה רחוקה שלא הי' כהן גדול הנכנס לפני ולפנים וגדול מאחיו בתורה שטוף בזמה ומצוי אצל אשתו כתרנגול שיבא לידי קרי מפני פרישה שבעה ימים עי"ש והוא הוסיף על המדה דעל יום הכיפורים לבד שנאסר בתשמיש יבא לידי קרי מה שאין הדעת סובלו ותו שהוא תלה הדבר דעל ידי הראיה שמביט ביופיין אין לבו ריקן מהרהורים והרי ביום הכיפורים היה הכהן גדול במקדש ואשה בעזרה מנין ואיך ימשך לבו אחריה ותו דאם איכא להא היה לנו לאסור אפילו אשה אחת יפת תואר וכו' ותו דאי לא אסר הכתוב כשנושא שתי נשים כי אם מפני שמורה דלהוט אחר התאוה אם כן מאי מקשינן ביומא דף י"ג הוה ליה שני בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו והרי לא נשא כהן גדול שתים ברצונו אלא משום תקנה שמא תמות אשתו והרי אפשר שלא יקרב אליה ואחר יום הכיפורים יגרשנה אלא ודאי איסור שתי נשים לאו מטעם זה הוא והחכם עיניו יחזו כמה דבריו דחוקים אלו תורף דב"ק ועם שיש להשיב ולפקפק על איזה מטענותיו מכל מקום האמת הוא שדברי הרב המגיה בזה דחוקים ורחוקים במחילת כבוד קדושתו

ובשו"ת חסד לאברהם תאומים במהדורא תניינא סי' ס"א נשאל על מי שנשתטית אשתו ונשא אחרת בהיתר מאה רבנים וכו' והרב השואל הביא תורף דברי הגאון שבות יעקב דאסרו דומיא דכהן גדול דכתיב ביה בעד ביתו ולא שני בתים והגאון המחבר השיב כבר השיג בברכי יוסף על דברי השבות יעקב אך לא ברר טעם וראיה לדבריו לכן אברר טעם וסברא שאין לחוש לזה כלל והוא דבכהן גדול גופיה אם אירע לו שנשתטית אשתו רשאי וחובה עליו לישא אחרת כיון דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו וזו שנשתטית לאו בת כפרה היא דאמרינן בנדרים דף ל"ו הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה ופשיטא דגם קרבנות יום הכיפורים צריכים דעת דכל שצריכים כפרה על חטא צריכים דעת כדכתב הר"ן שם וקרבנות יום הכיפורים דמיין לכל הקרבנות שאין מכפרים אלא על השבים ממילא דבלא דעת לא מכפרי וכיון דאשה שוטה לאו בת כפרה היא צריך לישא אחרת לקיים בה וכפר בעד ביתו ואין כאן וכפר בעד שני בתים וגם בשבות יעקב לא אמר אלא בעובדא דידיה שהיתה עתים שוטה עתים חלומה דבזה יש לחוש שביום הכיפורים תשתפה ויהיה לו שני בתים

ובלאו הכי אין מקום לחוש לא מבעיא לשיטת הרמב"ם בפרק טו"ב מהלכות איסורי ביאה דכהן גדול כל השנה אסור לו לישא שתי נשים משום דכתיב אשה אחת ולא שתים ולדידיה על כרחין דמבעד ביתו לא ממעטינן שתי שנים אלא דכיון דלא הותר לו בכל השנה רק אשה אחת אם עבר ונשא שתים לא מכפר לו וכדכתב במשנה למלך בשלישי מהלכות עבדים בהבנת דברי רבינו וכן נראה מלשונו בחמישי מהלכות כלי המקדש וכיון דעיקר איסורו בשתי נשים לאו משום כפרה דיומא הוא אלא שאסור בהן כל ימות השנה פשיטא שאין לדמות שליח צבור בימים נוראים לכהן גדול בזה כיון דעל השליח צבור אין איסור בשתי נשים כל השנה גם ביום כיפור לא מעכבא כפרה (ויש ראיה מסוגיא דיומא לשיטת הרמב"ם וכו') אלא אף להראב"ד שם בהשגות דכהן גדול לא נאסר בשתי נשים כי אם ביום הכיפורים דמעכבא כפרה בהכי מכל מקום כשנשתטית אשתו אין לחוש דהא במשנה למלך בהלכות עבדים שם נתקשה בהא דדרשינן מביתו ולא שני בתים והא ברציעה כתיב כי אהבך ואת ביתיך ודרשינן שאם אין לרבו אשה אינו נרצע ולא דרשינן שאם יש לו שתי נשים אינו נרצע ותירץ דשאני כהן גדול דאיכא טעמא שמא ימשך אחריהן ויבא לידי טומאה כדכתב הראב"ד לכן מיסתבר למעטינהו לא כן בעבד דאין שום טעם למעט כשיש לרבו שתי נשים משום הכי לא ממעטינן מביתיך אלא כשאין לרבו אשה כלל אלו תורף דברי המשנה למלך ומעתה כיון דלא ממעטינן מקרא שתי נשים אלא בדאיכא טעמא אם כן זה שנשתטית אשתו ואי אפשר שימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה דהא אין אדם דר עם נחש בכפיפה דמהאי טעמא לא תקנו נישואין בשוטה כדאיתא בריש פרק חרש וכבר מסר גט לשליח שיגרשנה כשתשתפה מיד כדי להנצל מאיסור שתי נשים אין כאן איסור אף דבעלמא לא דרשינן טעמא דקרא להקל מכל מקום בזה דאי לאו טעמא לא הוה ממעטינן שתי נשים לא יתכן למעט רק היכא דשייך טעמא בגויה ובזה דאזיל טעמא דאיסורא דמי ממש לרציעה דלא ממעטינן שתי נשים מגזרת הכתוב בלי טעם

ועוד נראה בנדון דידן אין כאן ברור שתי נשים דשפיר יש לומר דהשליח שהושלש הגט בידו זיכה להאשה שתתגרש מיד דזכות הוא לה שתצא מאיסור אשת איש וכמו שהביא בשו"ת פמ"א ח"א סי' ד' והשיג עליו וגם אתנו רבות בזה בתשובה אחת ומידי ספיקא לא נפיק אי חשיב זכות להאשה בגרושין ואז מעכשיו היא מתגרשת בקבלת השליח מדין זכיה ואין כאן שתי נשים כלל לכן בשליח צבור דאין בזה פסול דבר תורה אין לחוש לספיקא מלבד הטעמים הנ"ל אשר כל אחד יש בו די להתיר בלי פקפוק אלו תורף דברי הגאון חסד לאברהם ולפי הטעמים שכתב בזה היה נראה דאין היתר לשליח צבור שיש לו שתי נשים להיות שליח צבור אלא בכגון עובדא דידיה שהאחת שוטה אבל אם שתיהן משופות אינו יכול להיות שליח צבור אמנם כבר כתבתי דברי הגאון חקרי לב בסי' ח"י דקרו בחיל דאין לאסור בשליח צבור שתי נשים דאין שייך ביה טעמא דשמא ימשך אחריהן ויבא לידי טומאה דזה דוקא בכהן גדול שהיה אפשר לו להיות טהור ומהדרינן שלא יהיה טמא על ידי שיבא על אחת מהן ומה ענין זה אצל שליח צבור דכולנו בחזקת טמאים ולא מצינו הפרשה לשליח צבור וכו' וכו' כנז"ל (בד"ה אלא שבעיקר דברי) ודבריו נכונים בטעמם וכבר כתבתי בריש אות זו שנראה מדברי הגאון ישועות יעקב דגם ביש לשליח צבור שתי נשים משופות אין לחוש ושכן נוטה דעת מרן חיד"א בברכי יוסף והנה לפי הטעם שכתב הגאון חסד לאברהם על פי שיטות הרמב"ם והראב"ד נראה דבשליח צבור אין לחוש אף כשיש לו שתי נשים משופות דלשיטת הרמב"ם פשוט שאין לחוש כמו שמתבאר מדברי הגאון עצמו אלא אף לשיטת הראב"ד שבזה נראה מדברי הגאון שאינו מתיר אלא כשהאחת מהן היא שוטה ומשום דאין אדם דר עם נחש וכו' הנה כל לגבי דידן דחזינן להני מילי מעלייתא דאמר מר החקרי לב דלא שייך בשליח צבור הטעם דשמא ימשך אחריהן ויבא לידי טומאה הרי יש לנו היתר ברור גם ביש לו שתי נשים משופות (במקום שיש רשיון לזה מצד השררה) להיות שליח צבור בלי פיקפוק כלל ובשנתינו (היא אסת"ר) השגתי ספר ארחות חיים החדש ח"ב וראיתי בסימן תקפ"א אות ז' שכתב בשם ספר כרם שלמה שעל מה שכתב בשערי תשובה בשם שבות יעקב במי שנשתטית אשתו ונשא אחרת בהיתר מאה רבנים אסור להיות שליח צבור בימים נוראים דהוא דוגמת כהן גדול וכו' דבשו"ת מוהרא"ף שחק על זה דאם כן גם אלמנה לא יקח וכיוצא בה הרבה ומה יעשו במדינות שנושאים שתי נשים לא ימצאו מי שיתפלל להם

ועיקר מנהג זה אינו אלא כשאין הצבור צריכים לאותו השליח צבור (שאינו נשוי) אבל אם אין אחר ראוי להתפלל אין חשש בזה וכמו שכתב בבשמים ראש סי' ע' וז"ל אשר שאלתני מי שאין לו אשה ובנים מהו להעמידו בראש השנה ויום הכיפורים לפני התיבה (והשיב) כי ליכא אחרינא דעדיף מניה בהבנת התפלה וביראת חטאו פשיטא שמעמידין את זה דהאי דמחזירין אחרי הנשוי הוא סילסול בעלמא לעשותו דוגמת כהן גדול אבל זהו העיקר עכ"ל והנה מדקדוק הלשון משמע שאם יש אחר כמותו יכולים להעמיד את זה כל דליכא אחר דעדיף מניה ולא ידעתי למה שאם זה האלמון אינו מוחזק להתפלל ויש לנו דוגמתו נשוי למה לא נחוש למה שנהגו שיהא נשוי ואם הוחזק להתפלל וראוי הוא לאותה איצטלא נראה שאף אם יש אחר דעדיף מניה אין לדחות את זה מפני שנמצא אחר טוב ממנו ומה שאינו נשוי אינו מאבד את חזקתו כמו שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' תקפ"א אות י"א

וכתב בכסא דהרסנא שם רבינו פתח בתרתי אשה ובנים וסיים באשה וברמ"א בשם הכל בו לא אמר אלא אשה ומסתברא לחוש יותר שיהיה לו בנים שהוא ענין שיש לו עיקר בתלמוד עיין באורח חיים סי' תקע"ט ומגן אברהם סי' ג"ן סק"ו והני יומי דאפושי ברחמי יש לדמותן לתענית עכ"ל ודברי הרב מגן אברהם שם הם