שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה סא

להיות אצלו והכונה שעל ידי זה יהיה משתמר מהרהור חטא שיש לו פת בסלו אם כן מכל שכן שנכון שיהא נשוי אשה שיהיה לו פת בסלו ויהיה נשמר מן החטא וכיון דקפיד הש"ס בכהן גדול הוא הדין בשליח צבור העומד להתפלל בימים אלו שנכון שיהיה נשוי ועל פי זה חלק על מה שהמציאו הגאונים שבות יעקב ומוהר"ד אופנהיים במי שנשתטית אשתו והתירו לו לישא אחרת וכתבו שאסור להתפלל בימים נוראים כיון דבעינן שיהיה נשוי דומיא דכהן גדול הוא הדין שצריך שלא יהיה לו שתי נשים כמו בכהן גדול ולפי האמור אין הענינים דומים זה לזה לפי מה שכתב הכל בו משום שמירת החטא וכאמור אבל בגוף הדבר מה ענין שליח צבור לכהן גדול ולכן הורה שלא לדחות שליח צבור שהיה רגיל להתפלל מטעם זה דשני בתים אלו תורף דב"ק ודבריו נכונים בטעמם וכבר מרן חיד"א בברכי יוסף סי' תקפ"א אות י"ג כתב על זה שהפריז הרב שבות יעקב בהוראה זו דאעיקרא הא דנשוי מנהגא בעלמא הוא כדכתב הרמ"א בדרכי משה וכתב בהגהה דכל ישראל כשרים וכן כתב הרב הלבוש ומיסתיין חומרא דיהיה נשוי אבל להחמיר שלא יהיה לו שתי נשים וכל שכן כשאחת שוטה דכמאן דליתא דמיא שלא יתפלל אין הדעת סובלו ומה דמות יערוך לכהן גדול דביתו כתב רחמנא ועוד שקיל וטרי בדברי הגאון שבות יעקב עי"ש והנה בישועות יעקב לא הזכיר כלל שהוראתו בקדושה היתה באיש שנשא אשה על אשתו שנשתטית ומובן שגם אם אשתו ראשונה לא נשתטית וכמאן דאיתא דמיא (כאשר יהי' האופן) דעתו מסכמת להתיר לו להיות שליח צבור וכן נוטים דברי מרן חיד"א ורק להגדיל התימה כתב וכל שכן כשאחת שוטה

והנה תורף דברי הגאון שבות יעקב גבי נשתטית אשתו) הביאם הרב עיקרי הד"ט בסי' ל' אות יו"ד ובסוף האות ציין לעיין בדברי הרב המגיה לספר שלמי צבור דף רצ"ט ע"ד והלאה ושם אתה מוצא בדף ש' ע"א כתב לתת טעם על מה שהפוסקים החמירו על כל ימים נוראים שיהא השליח צבור נשוי דומיא דכהן גדול דקשה לכאורה דבכהן גדול לא הקפיד קרא אלא ביום הכיפורים (וכדקשיא ליה להגאון ישועות יעקב הנז"ל בריש אות זו) ואמר מר שראו להחמיר ביותר לדמותו לכהן גדול גם בשאר ימים נוראים כיון שהימים האלה הם ימי הדין כל יושבי תבל ושוכני ארץ להזכירם לחיים וצריך כל אחד לפשפש היטב בכל מעשיו ולהתחזק ולהתאמץ לרצות את בוראו בכל כחו בתפלות שעומדים ברומו של עולם ולהתפלל ולהתחנן לפניו יתברך בדברי ריצוי של תחנות ובקשות לכן ראוי לנהוג שהשליח צבור המתפלל בעדו ובעד כל עם הקהל שיהא איש שלם וירא שמים וגם נשוי כמו כהן גדול בעבודת יום הכפורים וכו' ובדף ש"א ע"ב דבור המתחיל ואני) מבוארת דעתו שכשם שהקפידו לענין שיהא נשוי (בימים נוראים) כן הקפידו לענין שלא יהיה לו שתי נשים שהכל מטעם אחד כדי שיהא שמור מן החטא עיין שם שכתב שכן מבואר בדברי הרב שבות יעקב ששניהם שוים והרב בני יששכר במאמרי חדש תשרי בסוף מאמר ב' לפי שלא ראה בגוף דברי השלמי צבור שציין בעיקרי הד"ט הנ"ל (שמסתמא לא היה מצוי אצלו) לכן הצריך עיון על דברי הרב שבות יעקב דוכפר בעדו ובעד ביתו אינו רק בכהן גדול ביום הכיפורים עיין שם

אלא שבעיקר דברי הכל בו שכתב ונהגו שאינו מתפלל אלא מי שנשוי דומיא דכהן גדול שאמרו רז"ל שיהא נשוי לשומרו מן החטא הקשה הגאון חקרי לב בחלק ארח חיים סי' ח"י ד' ל"ב ע"ד דהרי אמרינן דכהן גדול לא יהיו לו שתי נשים והתם לא שייך טעם דלשומרו מן החטא ועל כרחין גזרת הכתוב ולא מצינן למילף מניה לשליח צבור וכי תימא דמה שכתב הטעם לשומרו מן החטא לאו לכהן גדול קאמר אלא לשליח צבור ואין הכי נמי דלגבי כהן גדול גזרת הכתוב הוא אם כן למה לו להביא בכדי דמיון לכהן גדול דלא דמו אהדדי והצריך עיון הרי קרי בחיל דלשני בתים לא שייך טעמא דלשמרו מן החטא שלא כדברי הרב שבות יעקב וכבר היו למראה עיניו דברי הגאון שבות יעקב הנ"ל לקמיה בסי' קי"ז ד' רמ"ג ע"ב ותמה עליו (בד"ה וכבר ראיתי) דבשלמא בכהן גדול שייך שמא ימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה והיינו כדאמרינן ביומא ד' ו' מביתו למה פירש שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עליה ובועל נדה טמא שבעה ימים ואם כן ביש לו שתי נשים יש לחוש שמא יבא על אחת מנשיו בימי ההפרשה ויבא לידי טומאה ומה ענין זה אצל שליח צבור דכל שבעת ימים קודם יום הכיפורים מצוי אצל אשתו ולא חיישינן ביה לטומאה דכולנו בחזקת טמאי מת והרי הפרשה בשליח צבור לא נשמע והס מלהזכיר ואם יאמר הרב שכשיש לו שתי נשים יש לחוש שמא יבא על האחת ביום הכיפורים זה תימה דאם כן לכל אדם יש לאסור שתי נשים ביום הכפורים מחשש זה ומסיק דבריו בצריך עיון

הן אמת שהרב המגיה בשלמי צבור בדף ש"א ע"ג השיב על דברי הרב חקרי לב הנ"ל דמסתמא מי שיש לו שתי נשים ולא די לו באחת ודאי להוט אחר תאוות וכו' ומסתמא הולך אחר ראות עיניו ובכל שעה מביט ביופיין ואין לבו ריקם מהרהורים דעינא ולבא תרי סרסורי וכו' לכן חיישינן דביום הכיפורים ימשך לבו אחריהן וכיון שאינו יכול למלאות תאותו היום אי אפשר לומר ונקה ויכול לבא לידי טומאה ולכך הוזהר הכהן גדול דאין תקנה להציל ממות נפשו רק על ידי שיגרש אחת ועל ידי כן יסיח דעתו ממנה לגמרי וזה פשוט וכו' אלו תורף דב"ק במחילת כבוד תורתו תמיהני איך לא הביט יפה בדברי הרב חקרי לב שכתב שאי אפשר לומר שהוא מחשש שמא יבא עליה ביום הכיפורים שאם כן יאסר לכל אדם להיות לו שתי נשים ביום הכיפורים מחשש זה ואם כן מטעם זה בעצמו לא נוכל לומר כדברי הרב המגיה שהרי לפי דבריו שמסתמא מי שלא נסתפק באשה אחת הוא להוט וכו' אם חששנו כן על כהן גדול הגדול מאחיו בכל מכל כל כ"ש שנחוש על כל אדם והרי כל אדם מוזהר מן התורה מונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה עיין בסוף פרק קמא דע"ז ד' כ' ע"ב ובתוספות שם ובסמ"ג לאווים פוסקים שסוברים שהוא לאו גמור מכלל הלאוין כמו הרב פתח הדביר בסי' ג' אות ט"ז ד' כ"ב ואף אם אינו גמור למנותו מכלל התרי"ג על כל פנים איסור תורה יש בו וכיון שהיות לאדם שתי נשים הוא צור מכשול לבא לידי טומאה כדכתב הרב למה לא נחוש גם על כל אדם שלא יהיה לו שתי נשים ביום הכיפורים מטעם זה שמא יתאוה וכיון שאינו יכול למלאות תאותו היום יבא לידי הרהור ומרעה אל רעה יבא לידי טומאה ולמה חששה התורה הקדושה על כהן גדול מפני שלא יהיה ראוי לעבודה ולא חששה מפני איסור הנ"ל ויהיה איסור זה שוב בכל אדם ויהי' גם כן איסור בכל זמן לא ביום הכיפורים בלבד ואם יאמר הרב דכהן גדול שאני דאית ביה תרתי א) משום דכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו וחיישינן ביה טפי משאר כל אדם ב) מפני מה שלא יהא ראוי לעבודה ובבציר מהני תרי לא חששה התורה ולכן רק לכהן גדול וביום הכיפורים חששה התורה שלא יהי' לו שתי נשים כל כי האי הוה ליה להרב לפרש ועוד שאם כן לא היה צריך הרב לדון בדבר חדש משום הרהור כי אם מה שדחה הרב חקרי לב החשש דשמא יבא עליה ביום הכיפורים היה לו לקיימו על פי חילוק זה וגם גוף דבריו דחוקים לדעתי הקצרה

ואחר החיפוש מצאתי שהגאון חקרי לב בחלק יורה דעה בקונטריס כונן לחקר דף שכ"א הרבה להשיב שאין פירושו של הרב המגיה מחוור שהרי יחוד בעריות אסור מחשש שמא יבא עליה ואפילו הכי באשתו נדה מותר להתיחד משום שיש לה היתר אחרי טהרתה וכל שכן שלא נחוש שמחמת שנאסר בתשמיש היום שיבא לידי קרי אחרי שבלילה יכול לבא עליה ויש לו פת בסלו מקרי וגם עיקר פירושו תמוה דכמה צדיקי וחסידי שנשאו שתי נשים ארבע נשים שמנה עשר נשים וכי ח"ו מפני שהיו להוטים הס מלהזכיר ותו דלדבריו היה לנו לאסור גם בכל אדם לישא שתי נשים דבימי נדותן יתאוה להן ויבא לידי קרי שהוא מן החמורות ולפחות חכמים היה להם לאסור ואנן קיימא לן דנושא אדם כמה נשים אי מצי למיקם בסיפוקייהו ורגמ"ה לא גזר אלא משום שלום הבית ותנן נמי מרבה נשים מרבה כשפים ולא אמרו מרבה קרי ותו מי הגיד לו דמי שנושא שתי נשים הוא משום דלהוט אחר התאוה מי לא עסקינן דלא ילדה הראשונה או שחפץ להרבות