שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ס

פעמים ולא כתב תשעים פעמים וכן דקדק מגן אברהם כי מה טעם יש לשיעור הזה בשלשים יום דוקא לכך צריך לומר דדברי ר' יוחנן בנויים על מאי דאמרינן בחגיגה ט' ע"ב אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד וכן הוא מפורסם ומקובל שהשונה מאה פעמים ואחד לא במהרה הוא שוכח ויש לומר דהירושלמי קאי בפסח ובחוצה לארץ שעושים שמנה ימים ור' יוחנן היה דרכו לומר הלכה לתלמידים הלומדים לפניו שהיו מחוצה לארץ כדכתבו התוספות בשבת דף ט' ד"ה הא לן ואם כן הוי שפיר מאה פעמים ואחד דהא בשלשים יום יש תשעים תפלות שחרית מנחה ערבית צא מהם שתים דערבית ושחרית יום ראשון של פסח שהוא במנין שלשים יום ואין מזכירין בו אלא ממוסף ואילך פשו פ"ח פעמים ושמנה מוספים דשמנה ימי הפסח ועוד שלשה מוספים של שלשה שבתות שמאסרו חג הפסח עד ט"ו אייר ושתי תפלות מוסף דשני ימים ראש חדש אייר הוו להו י"ג מוספים ועם השמנה ושמנים הנ"ל עולה מאה ואחד תפלות ואם כן כיון שכבר הזכיר מאה ואחד פעמים שוב אינו שוכח עד שיחזור אחר כך בימות הגשמים ויזכיר מאה ואחד פעמים הגשם והא דלא יהיב הירושלמי זמן לצאת מידי ספק בהזכרת גשם שבימות הגשמים המתחיל ביום טוב אחרון של חג היינו משום דשם אין מחזירין מספק כיון שלמוד לומר ט"ל וכדכתב הר"ן בפרק קמא דתענית ומבואר בבית יוסף סי' תקי"ד (קי"ד) ואם כן לפי זה לדידן שאין מזכירין טל בימות החמה אם כן בהזכרת גשמים לא סגי בשלשים יום אלא צריך כל כך תפלות שיעלה למאה ואחד פעמים וכן הרוצה לעשות כמהר"ם צריך לאומרו מאה ואחד פעמים ובהגהת סמ"ק וכן בטור אורח חיים כתוב תשעים פעמים והוא שלא בדקדוק ועיין מגן אברהם שם ס"ק י"ב אפשר נתכוין למה שכתבתי וכן אני מורה לכתחילה לאומרו מאה ואחד פעמים אמנם בדיעבד מי שאמר רק תשעים פעמים ושוב נסתפק אם אמר משיב הרוח או לא אין בידי לפסוק שיחזור ויתפלל נגד משמעות השלחן ערוך ורמ"א כיון דלא מצאתי לי חבר בדבר ומכל מקום נראה לי שהניחו לי מקום מן השמים עכ"ל הטהור

ואנכי ההדיוט זה לי יותר משלשים שנה אשר כתבתי לפקפק בדב"ק בזה ונדפס בספר אור לי (שיצא לאור הדפוס בשנת תרל"ג) בסי' קי"א ועתה אנכי הרואה לרבנן קדישי מגאוני דורנו יצ"ו בספריהם הקדושים שנדפסו אחרי כן והם משנה ברורה וארחות חיים (החדש) שהביאו תורף דברי הגאון חתם סופר בשתיקה (גם אשו"ר נלוה במגיני ארץ שנדפסו בלעמברג (שנת שערי חכמה לפ"ק) שבסי' קי"ד הביאו תורף דברי תשובת חתם סופר הנ"ל עי"ש) וקים לי בגווייהו שספר אור לי אין נמצא במחיצתם (שלא נתפשט במקומות אלו) ואולי אם היו רואים דברים שבכתב האמורים שם היו מסכימים לדעתי העניה לכן אבא במגלת ספר מה שכתוב שם והמעיין יבחר ואלה הדברים אשר כתבתי על דברי הגאון חתם סופר שלקוצר דעתי אף כי דבר גדול דבר ודבריו חדים מזהב ומפז נחמדים מכל מקום במחילת כבוד גאונו איכא למישדי נרגא דמה שכתב שדבריו הם נגד משמעות דברי השלחן ערוך והרמ"א וכונתו לפי הנראה היא דאף שבשלחן ערוך כתוב מפורש תשעים פעמים יש לומר שהוא שלא בדקדוק וכמו שכתב על הכתוב בהגהת סמ"ק ובטור תשעים פעמים שהוא שלא בדקדוק ולכן כתב שאין כאן אלא משמעות לשון השלחן ערוך והרמ"א לפי שאינו מוכרח כאמור והא תינח אם אין לנו הכרח היפך פירושו ממקום אחר אבל כנראה מדברי רבינו התרומת הדשן מתבאר יפה היפך פירושו והוא שכתב בסי' כ"ה וז"ל הא דאמרינן במגילה דף כ"ד ע"ב כהן שיש לו מומין בעיניו ובידיו לא ישא את כפיו ואם דש בעירו מותר איזה שיעור יש בדבר שנקרא דש בעירו תשובה יראה דאם שהה בעיר שלשים יום נקרא דש בעירו דלכל מידי דתלי בהרגל סגי בשלשים יום כדאשכחן גבי הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם דאמרינן בירושלמי כל שלשים יום בחזקת מה שהוא למוד בתחלה אבל לאחר שלשים יום כבר הוא מורגל לומר מה שהתחיל מחדש אלמא דסגי בשלשים יום להרגיל לשונו הוא הדין להרגיל ראות עין עכ"ל מדבריו מוכח והרי הוא כמבואר דבימים תליא מילתא ולא בפעמים דהירושלמי דקאמר עד שלשים יום וכו' הם ימים פשוטים ולאו בפסח בדוקא קאי וכונת הירושלמי לפי הבנת הרב תרומת הדשן היא לומר שכל דבר משיתחיל בו עד שיעברו שלשים יום אינו מורגל בו וחזקתו כבתחלה וכשיעברו שלשים יום הוחזק ולאו משום שאמר כל כך פעמים וכן גבי מומין לנשיאות כפים דבעינן שלשים יום דילפינן מהזכרה אטו אם לא היה וצא לשוק בכל יום מאותם השלשים למקום שבני העיר יראו אותו ישתנה הדין שלא יחשב דש בעירו הא ודאי ליתא דבימים תליא מילתא הכא נמי בימים תליא מילתא אלא דהכא חדית לן מוהר"ם דאם אומר כל כך פעמים כמספר אותם פעמים שאומר בשלשים יום אפילו בשעה אחת מהני דאמירתו והרגל לשונו הרי היא לו שלשים יום לאיש אחר והרב מגן אברהם בסי' קי"ד ס"ק י"ב הביא מה שכתב הרמ"א בדרכי משה ובתשובה שהקשה על מה שכתב הטור דאם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל תשעים פעמים כנגד שלשים יום שאומר אותו שלשה פעמים בכל יום משם ואילך הרי הוא בחזקה שלא הזכיר גשם וכו' וז"ל קשה דהא בשבת ויום טוב אומרים אותו ארבעה פעמים בכל יום ואיכא בשלשים יום טפי מתשעים פעמים ויש לומר והרי בשאלה גם כן הדין כן ובשאלה איכא פחות מתשעים פעמים דהרי בשבת ויום טוב אין שאלה לכך נקטינן מילתא מציעתא תשעים פעמים עד כאן לשונו הרי מוכח בבירור דעת הרמ"א דלאו במאה ואחד פעמים תליא מילתא אלא בשלשים יום והוא מוכרח מדין שאלה דאין שם מאה ואחד פעמים בשלשים יום והרב טורי זהב שם סעיף קטן י"ג כתב וז"ל ותו נראה לי דאס שגג או פשע באיזה יום או יומים באלו שלשים יום ולא התפלל כלל ודאי לא הורע חזקתו לענין זה שנאמר שצריך דוקא כשיעור הימים שהתפלל וצריך להשלים תחלה הימים שמתפללים ואחר כך נימא בספק דהוחזק לומר כדין דאם כן לא הוה שתיק מוהר"ם להזכיר דבר זה ולכתוב והוא שלא חיסר תפלה אחת כל השלשים יום וכו' וזה מוכח עוד דהא לענין שאלת טל ומטר ולא נזכר עד אחר שומע תפלה שצריך לחזור ואם הוא מסופק גם כן בשלשים יום תליא מלתא דהא לא מצינו חילוק בזה והרי בשבת אין שם שאלה זו והיאך מהני לו חזקת שלשים יום לענין זה אלא פשוט דלא קפיד אמנין התפלות שיהיו מכוונים כפי אשר הם בכל יום אלא במה שיש כל יום קאמר וכיון שהוחזק ברוב אלו הימים די בכך עכ"ל (וכנראה שלא ראה דברי הדרכי משה הנז"ל) וגם מדבריו מוכח שלא כדברי הגאון חתם סופר וכן מוכח גם מכל דברי רבנן בתראי המדברים בזה כמו שיראה הרואה

ה) מי שהחזיק להתפלל מוספי ראש השנה ויום הכיפורים ושוב מפני דוחק פרנסתו הוצרך להרחיק נדוד מן העיר ונשתהה חמש שנים והקהל כבדו לאיש אחר במקומו והתפלל כל חמש שנים מוספי ראש השנה ויום הכיפורים ושוב חזר הראשון וקבע דירתו בעירו ורוצה לחזור לעבודתו להתפלל מוספי ראש השנה ויום הכיפורים כמאז ומקדם שכיון שהלך מפני אונס דוחקו לא איבד חזקתו והשני טוען כיון שכבדו אותו הקהל והחזיק חמש שנים אבד הראשון חזקתו ואומר שכשכבדוהו לא רצה להתפלל אלא בתנאי שאף אם יחזור הראשון הוא יחזיק בתפלתו נשאל על זה הגאון בשו"ת מוהר"ם מרוטונבורג האחרונים בסי' י"ז והבאתי תורף דב"ק בקונטריס אסיפת דינים במערכת חזקה במצות אות ה' עי"ש מה שהבאתי עוד בזה בס"ד

ו) שליח צבור המתפלל בימים אלו שכתבו הפוסקים שיהא נשוי דומיא דכהן גדול תמה הגאון ישועות יעקב בסי' תקפ"ב אות ג' דמה ענין זה לכהן גדול ביום הכיפורים דשם הוא גזרת הכתוב דבעינן וכפר בעדו ובעד ביתו ודרשו רבותינו ביתו זו אשתו ואטו כהנים המקריבים שעירי ראש השנה היו מתקנים להם שה ובכל בו שממנו מקור דין זה כתב כמו שמתקנים לכהן גדול שלא יבא לידי הרהור חטא וביאר כונתו דאף דבגמרא אמרינן משום דבעינן וכפר בעד אשתו דייק הכל בו טעם זה מדאמרינן בדף ו' מביתו למה פירש וכתבו התוספות דלמה מפרישין אותו ללשכת פלהדרין ולא ללשכה אחרת שלא נתקדשה ותוכל אשתו