שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ה

מערכת ראש השנה סימן א'

מנהגי על פי הרמ"א סי' תקפ"א לאכול בערב ראש השנה קודם שיעלה עמוד השחר משום לא תלכו בחקות הגוים ועתה נדפס באר היטב וכתב בשם הזהר שאין לאכול וכתב על הרמ"א ונשתקע הדבר ולא נאמר על כן יורנו רבנו איך לנהוג תשובה כבר נתפשט המנהג על פי רמ"א וכן כתב הרב הלבוש וכן הסכימו כל האחרונים ואל תשגיח בדברי הבאר היטב ולא טוב דבר בזה לשון מדברת גדולות כאלה על רמ"א והרי המגן אברהם סי' פ"ט סקי"ד מביא גם כן דברי הזהר ואפילו הכי פסק כאן כרמ"א כי בטועם כל שהוא מותר לאכול ולשתות אם הוא רעב וצמא כמבואר בסי' פ"ט וכל שכן בערב ראש השנה שישנן שני הטעמים לשבח פשיטא שמותר לאכול ואין לשנות המנהג ושארי ליה מרי' שהטיח דברים נגד רמ"א בכדי כלל הדברים אם תראה בספרים כאלו שום פסק נגד השלחן ערוך אל תסמוך עליהם כי לאו בר סמכא הם כן כתב הגאון שבות יעקב בח"ג סי' מ"א ואנכי לא ידעתי מה חרי האף על הרב באר היטב כי מה שכתב הרב השואל בשמו שכתב על רמ"א נשתקע הדבר וכו' עיינתי בכמה דפוסים וליתנהו להני מילי בבאר היטב ובמחילת כבוד תורתו הרמה מר ניהו שהטיח דברים נגד הרב באר היטב אשר לא כדת ומה שהכריח מהרב מגן אברהם דכאן פסק כהרמ"א אף דבסי' פ"ט הביא דברי הזהר הנה כאן לא פסק כהרמ"א ואדרבה מגמגם על הטעמים אלא דמכל מקום כיון שלא חלק בהדיא מחמת דברי הזהר משמע דמודה לדינא דגם להזהר שפיר דמי והנה בסי' פ"ט כתב דמשמע מדברי הזהר דאף הקם בחצות אסור לאכול קודם התפלה והרב באר היטב דק ואשכח בזהר כי האוכל אחר השינה קודם שיתפלל עון גדול הוא נושא רחמנא ליצלן ואולי מה שרמז הבאר היטב לא ראהו הרב המגן אברהם כי דברי הזהר הקדוש הם במקומות רבים ומהם בפרשת פנחס דף רמ"א ע"ב ורמ"ד ע"א ובפרשת ויקהל דף רט"ו ע"ב מחמיר טפי דמחליש כח הקדושה ונותן כח להסטרא אוחרא והוא כמעונן ומנחש רחמנא ליצלן וזכורני כי מרן החבי"ף בספר לב חיים ח"א האריך בזה והביא דברי הזהר והמקובלים זיע"א די זקוקין דנורא נפיק מפומיהון ומי יקל ראש נגדם. ואם אמנם הנה אמת דמדברי הש"ס והפוסקים מוכח דאין השינה אוסרת מלאכול בלילה קודם שיעלה עמוד השחר דדוקא בליל תענית אסור משום היסח הדעת ואם התנה הכל לפי תנאו וכמבואר בסי' תסק"ד ומשנה שלמה שנינו בסוף פסחים ישנו מקצתם יאכלו אלמא דמשום אכילה שאחר השינה לית לן בה וזה יש לדחות דלצורך מצוה שאני ואף אם לא נחלק כן מכל מקום אחרי שרבנו האר"י מחמיר וכן המקובלים הבאים אחריו הא ודאי נאותה לנו למנקט כחומריהון ובודאי לא נעלם מהם דין המבואר בש"ס ופוסקים ואינהו ידעי טפי מינן

וכבר ידוע דבזמן מרן והרמ"א לא פשטה כל כך חכמת הקבלה ופוק חזי למרן חיד"א בברכי יוסף סי' מ"ו אות י"א שכתב, דאף דקבלנו הוראות מרן מברכינן הנותן ליעף כח על פי רב האר"י דקים לן דאילו מרן אף הוא ראה דעת רבנו האר"י גם הוא יודה לברך ובשיורי ברכה שם כתב דרך כלל דדבר שרבנו האר"י כתבו אף שהוא נגד מרן יש לעשות כדכתב האר"י דפשיטא דאילו מרן ידע דעל דרך האמת צריך כן גם הוא הורה כן עכ"ל ואם במילי דברכות דכלל ברור ומוסכם מסור בידינו ספק ברכות להקל אמר רב הכו הדברים קל וחומר לכל שאר דברים שמחמירים המקובלים שצריכים אנחנו לקבל שפיר גזרתם

ובדין שלפנינו עינינו הרואות למרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכי יוסף סי' פ"ט אחר שהביא דברי הרב טוב הארץ דאף הקם בחצות אסור לטעום והטועם כעובד עבודה זרה ומעונן ומנחש כתב שראה בכתב יד להרב מוהרי"ש לינגו שהאריך בזה לאסור איסר וצווח כי כרוכיא קו"ל המצר לישראל על הנוהגים לאכול בערב ראש השנה באשמורת ומאוד התמרמר על זה עכ"ל גם במחזיק ברכה סי' תקפ"א על מה שכתב הרמ"א דרבים נהגו לאכול כתב בגלילותנו לא נהגו כך כי הוא איסור חמור על פי הזהר הקדוש עכ"ל ובקונטריס אחרון שם ציין לדברי מוהריש"ל הנ"ל והרב שלחן גבוה שם כתב בשם בהלכות ראש השנה פרק ד' שמאד החמיר בזה ואוסר לאכול ולשתות באשמורת רק בקאחב"י התיר למי שצריך לו עי"ש

גם בעיקר מנהג זה דהוא משום חשש ובחקותיהם לא תלכו אתה תחזה להתייר הגדול הרב מוהר"י עיא"ש בספר מטה יהודה שהאריך בזה והביא כל דעות הפוסקים המדברים בדין חוקות הגוים באיזה ענין הוא נוהג ובתר דשקיל וטרי מסיק דלכל הדעות אין שום חשש בזה משום חוקות הגוים עי"ש וגם על טעם הרב הלבוש יצאו עוררין וכתב הרב שלחן גבוה שהוא טעם חלוש מאד ולכן הדבר פשוט מאד דאף אם אין בידינו כח לכוף את הרבים במקום שכבר פשט המנהג שהביא הרמ"א מכל מקום מי האיש הירא את דבר ה' יחוש לעצמו להחמיר בשב ואל תעשה ובהצנע לכת שלא לבא לידי חשש יוהרא חס ושלום

ואולם מי שאוכל משום שהוא חלוש עיין להגאון מחצית השקל בסי' פ"ט בשם הגאון שב יעקב בסי' ה' דכתוב בסידורי האר"י שמוהרח"ו ז"ל כשחלש לבו אכל או שתה איזה דבר כדי לחזק גופו דלא אסור אלא למלאות תאותו עכ"ל ומרן חיד"א בברכי יוסף סי' פ"ט אות ב' כתב קאב"י עם סוקאר וכל שכן לטעום מידי מפירות ומיני מתיקה כדי שלא לשתותו אליבא ריקניא מיד באשמורת אסור ואל תשגיח במה שכתבו קצת בשם מוהרח"ו דאין לסמוך על זה ומוהרח"ו לא יעשה כזאת דאיסור חמור הוא לדברי הזהר הקדוש ואולי היה הרב חולה וגברא דלאו שפיר חזי העד העיד וכתב בספר עכ"ל ושמעת מניה דדוקא במקום חולי מותר שלא כדברי הרב שב יעקב שאף מי שהוא חלש מותר שהרי מה שאמרו בשם מוהרח"ו הוא משום חולשא ואמר על זה שלא להשגיח על מה שאמרו בשמו

אחר זמן רב השגתי ספר השיב משה וראיתי בסי' ו' שהאריך הגאון בענין אכילה קודם עלות השחר דבסדור האר"י מתיר למי שהוא חלש לאכול ולשתות קודם חצי שעה לעלות השחר כדי לחזק עצמו ואינו אסור אלא חצי שעה קודם שיאיר היום וכן היה עושה מוהרח"ו ושבמשנת חסידים ריש פרק ז' מחמיר מאד שהוא כמעונן ועובד עבודה זרה ושיש ראיה לדברי המשנת חסידים מדברי הזהר ד' רט"ו ע"ב ולפי זה הדבר תמוה איך מוהרח"ו עביד עובדא בנפשיה להקל היפך המפורש בזהר הקדוש ובודאי תלמידי האר"י נאמנים בעדותם וכו' ואין לומר דהיה חולה דאם כן איך מביאים תלמידי האר"י ראיה ממנו ובודאי דקדקו בו שהיה נוהג כן תמיד אף שלא היה חולה ולכן כתב דלא אמרו בזהר דהוי כעובד עבודה זרה וכו' אלא בעושה כן אחר שהגיע זמן התפלה דהיינו אחר שהאיר היום שמניח צרכי שמים ועוסק בצרכי גופו וכו' ובחנם השיג הבאר היטב על הרמ"א סי' תקפ"א וכו' ודברי הרמ"א הם ממוהרי"ל ולא הוו מוהרי"ל והרמ"א קטלי קני וידעו מה שאמרו בזהר אלא דהבינו בהזהר דלא אסר אלא אחר שהאיר היום ומנהג ישראל תורה והרבנים הלבוש וטורי זהב ומגן אברהם קיימו וקבלו המנהג ומיהו ודאי צדיקים ילכו בם טעימה בעלמא או שתיית קאוו"ה אבל המשתכרין ובאים לידי קלות ראש וישנים ומבטלים התפלה עליהם נאמר ופושעים יכשלו בם וכו' סוף דבר הקם קודם אור היום וחלש לבו ואין דעתו צלולה לעסוק בתורה כראוי ועל ידי שתיית הקאווע משיב נפשו וזריז יותר בעסק התורה ושהוא טוב לנקיות קודם התפלה קורא אני עליו גומל נפשו איש חסד ובלבד שתהיה כונתו לשם שמים שישתה קודם אור היום דוקא אלו תורף דב"ק עיש"ב ומתוך מה שכתבתי הנך רואה דנמצא תנא דמסייע להרב משנת חסידים מר ניהו מרן חיד"א שהחליט שלא לסמוך על הנמצא כתוב בשם רבנו מוהרח"ו דהרב היה חולה וגברא דלא שפיר חזי העד העיד וכתב בספר

ומכל מקום דברי הרב השיב משה בחתימת דבריו להתיר למי שחלש לבו ואין דעתו צלולה לעסוק בתורה ועל ידי שתיית הקאוו"א יהיה זריז יותר בעסק התורה וכו' נכונים בטעמם