שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה נה

דלדידן דברכות דרבנן פשיטא שחייב לילך למקום שתוקעין שזה דאורייתא וזה דרבנן עכ"ל הנה מתבאר שדעתו לדינא כדעת הגאון מטה אפרים דילך למקום שתוקעים אף שגם התקיעות דרבנן הן והמעיין יכריע

מה) אם שכח ולא אמר יעלה ויבא בראש השנה בברכת המזון מבואר בסי' פק"ח ברבני האחרונים על דברי מרן בסעיף ו' שיש מחלוקת אם צריך לחזור או לא כמו בראש חדש דאינו חוזר משום דאי בעי לא אכיל פת והכי נמי בראש השנה הרי יש פוסקים דמצוה להתענות בו והגאון מוהר"א תאומים בספרו חסד לאברהם תניינא סי' ס"ב נשאל על זה והשיב כבר נסתפק המגן אברהם (שם) דיש לדמות לראש חדש דאי בעי לא אכיל פת והוא הדין בראש השנה לדעת הגאונים שהביא הרא"ש שילהי ראש השנה דמצוה להתענות בו ולדעתי ברור דצריך לחזור דהנה גם הגאונים פסיקא להו דראש השנה דינו כרגלים לכל דבר כדקיימא לן לענין אבלות ומקרא מלא אלה תעשו לה' במועדיכם וקאי גם אראש השנה וכללא הוא כל שהוא בכלל מועד ואסור במלאכה צריך לקדשו לשם חג ור' אליעזר ור' יהושע נחלקו במה מקדשו או כולו לה' וכו' ור' יהושע סובר חציו וחציו וסוברים הגאונים דאף ר' יהושע דבעי חציו לכם מודה לר' אליעזר בראש השנה דיכול לעשות כולו לה' ופשיטא דגם לר' אליעזר דאי בעי עביד כולו לה' מכל מקום אין גוזרין תענית ביום טוב דהא משנה שלמה שנינו דאין גוזרין תענית בראש חדש והטעם משום דאיקרי מועד ופשיטא דלר' אליעזר אי בעי עביד ראש חדש כולו לה' ואפילו הכי אין גוזרין בו תענית וכל שכן ביום טוב ולא הותר לעשות כולו לה' אלא כשרוצה לקדש את עצמו אבל לא לקבל עליו תענית כיון שמצוה לקדשו באכילה אלא שהרשות בידו לעשות כולו לה' ובזה פוטר את עצמו מלקדשו באכילה ושתיה וכל שאינו פוטר את עצמו בזה חייב הוא לקדשו באכילה ושתיה ועל פי הצעה זו ביאר יפה ליישב הראיות שהביא הגאון שאגת אריה בסי' ק"א וסי' ק"ב ושפך סוללה על סברת האומרים דמצוה להתענות בראש השנה והרבה להביא ראיות נגד סברא הנ"ל ועל פי הצעה זו יש לדחות כל הראיות וכו' ומסיק דכל שאינו מקדש את היום טוב בכולו להשם חייב לקדשו באכילה ושתיה וחייב לאכול פת ולכן אם לא הזכיר בברכת המזון צריך לחזור

מו) בפיוט יה שמך ארומימך (שאומרים אותו ביום שני של ראש השנה) כתוב בסופו חקור פעליו רק אליו אל תשלח ידיך כתב בספר קטן תקון תפלה בדף כ"א ע"ב שזה טעות גמור לומר כן כלפי מעלה ואף שודאי כונת הפייטן היא לומר שלא ישלח ידו לכתוב שום דבר בענין מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור מכל מקום מאחר שאינו מפורש על הכתיבה היטב הנה הלשון הזה כמו שהוא אינו עולה יפה והגון ומתוקן בדרך כבוד כלפי מעלה ולאו לישנא מעליא הוא לכבודו יתברך ומי לא יחוש בזה ועוד כי באמת דבר זה של מה למעלה מה למטה וכו' אנחנו מוזהרים בו גם בדיבור ובמחשבה וכמ"ש רז"ל כל המסתכל וכו' וכתיבה מאן דכר שמיה הכא ועל כן נראה לתקן הלשון וצריך לומר כך חקור פעולו. אך גודלו. תשימה נגדך אל תדרוש. בסוף ובראש. במופלא ובמכוסה

גם בתחלת הפיוט הנז' כתוב דרשתיהו פגשתיהו למגדל עוז וצור מחסה ונראה לי כי יותר נכון לומר כך קראתיהו. דרשתיהו. למגדל עוז וצור מחסה. עד כאן דברי ספר תיקון תפלה הנ"ל:

מז) מוהל הדר בכפר לבדו ויש לו בן למול בראש השנה ובשאר שנים הולך ממקומו למקום רחוק שיש בו מנין ותוקעים בו אבל משום מצות מילה בשמיני צריך להתעכב בביתו והוא אינו יכול לתקוע נשאל הגאון נחל אשכול (על ספר האשכול) סי' מ' בצד 185 אי עדיף לקיים מצות מילה בשמיני או ילך קודם ראש השנה למקום שתוקעים וכתב דלכאורה יש לומר דשופר קודם דמצוה דגופו עדיף אך יש לדחות דדוקא במצות שוות בערכן כהאי דקידושין דף כ"ט הוא לפדות ובנו לפדות אמרינן דמצוה דגופיה עדיף ולא באינם שוות דהא אמרינן התם לפדות בנו ולעלות לרגל פודה בנו ואחר כך עולה אף על גב דפדיון בנו אינו מצוה דגופיה ואם אמרו כן בבכור שאין בו כרת ואינה מצוה עוברת כל שכן במילה בשמיני שהיא מצוה עוברת שחייבה תורה האב למול בשמיני (ומה שכתב מגן אברהם בסי' תרפ"ז דמילה יכול לקיים גם בתשיעי הוא דבר זר דלא מקרי יכול לקיים מצות עשה דבשמיני) ויש בכללה איסור כרת ונכרתו עליה י"ג בריתות וכל שכן שקודמת לשופר וכו' (האריך קצת בזה וסיים) דיש לומר שופר עדיף דהוי עשה דרבים ושוב דחה דהר"ן פירש עשה דרבים מצוה לכל ישראל לשמוח אף הנשים וקטנים וכן משמע ברמב"ם פרק יו"ד דיום טוב ופרק א' דחגיגה ורש"י בראש השנה דף ו' ואף להראב"ד על כל פנים בעלה חייב לשמחה לכן נקרא מצוה דרבים שהכל נכללים בה לא כן שופר דרוב העולם נשים עבדים וקטנים פטורים ועוד נראה דמצוה דרבים פירושו להוציא רבים ידי חובתם בקדושה כהאי דברכות מ"ז מצוה דרבים שאני וכו' אבל שופר אם אינו רוצה להוציא אחרים אינה מצוה אלא לדידיה וכו' שוב כתב דיש לומר דשופר תדיר בראש השנה ותדיר קודם למילה ודחה חדא דעשה דהשלמה ודאי תדיר ואפילו הכי נדחית מפני מצות פסח שיש בו כרת ועוד דבזבחים צ"א איתא מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא ואף למאן דאמר התם לאו כתדיר דמיא מכל מקום הא אמר חשובה היא מפסח דנכרתו עליה י"ג בריתות ושקיל וטרי טובא ומסיק דמצות מילה נקראת מקודשת ותדיר ולכן מילה קודמת לשופר ואם כן ישאר בביתו וימול את בנו בראש השנה אף שאי אפשר לקיים בביתו מצות שופר שגדול מאד עונש שהיה במצוה זו כדאיתא בנדרים דף ל"א גדולה מילה שלא נתלה למשה הצדיק אפילו שעה אחת שנתעסק במלון תחלה ופירש רש"י שאותו תינוק היה באותו יום בן שמנה שמעת מינה עיקרה בשמיני ועונש המבטל יום זה גדול מאד אלו תורף דב"ק וכתב ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו הובאו דבריו בספר ארחות חיים החדש בחלק ב' סוף סי' תקפ"ד דאם האב אינו יודע למול יש לומר דאין המוהל שבעיר חייב לילך להכפר שאין שם שופר ולא הביא שום ראיה לדבריו ומצד הסברא לדידי חזי דכיון דהכפר נמשך אחר אותה העיר וכשאין האב יודע למול הרי מוהל העיר במקום אב קאי וכמו שהאב יש לו להקדים מצות מילה לשופר מהטעמים שכתב הגאון נחל אשכול כן יעשה גם מוהל העיר כן נראה לדעתי הקצרה אבל איני כדאי לחלוק עליו מסברא וצריך להתיישב בדבר: סימן ג

א) בנוסח בקשת מלוך על כל העולם כלו וכו' כתב הרב טורי זהב סי' תקפ"ב סק"ג דהרב הלבוש כתב שלא לומר כל וכלו דהוא לשון כפול והוא כתב ליישב דלפי שמצינו הרבה פעמים רובו ככולו קמשמע לן כאן כלו ממש ויש ראיה לזה לעיל עכ"ל וכתב הגאון פרי מגדים במשבצות דאפשר שהוא מה שכתב למעלה וכל הרשעה כולה עכ"ל וכן כתב הגאון לבושי שרד בפשיטות וז"ל ויש ראיה לעיל היינו מה שאומרים וכל הרשעה כולה ע"כ והוא תמוה לדעתי העניה דערבא ערבא צריך דמי זה אמר לומר וכל הרשעה כולה כי היכי דנמצי לאתויי ראיה מיניה למאי דקמן דהא איכא גירסא דלא גריס אלא והרשעה וכו' וכן נראה קצת מדברי הרב טורי זהב בס"ק הקודם וכן היא גירסתנו והגם שמדברי הרב הלבוש בסעיף ה' מוכח דגריס וכל הרשעה אפשר דאינו גורס תיבת כולה ומשום הכי לא הוצרך להגיה שם ואם כן מה זו ראיה והאמת הוא דכונת הרב טורי זהב היא למה שכתב הוא עצמו בסי' ש"פ עי"ש שהביא ראיה משם לדין שלפנינו וכן כתבו הגאונים מחזיק ברכה ויד אפרים ושערי תשובה והוא פשוט

והתייר הגדול בס' מטה יהודה (הובא במחזיק ברכה שם) כתב על דברי הטורי זהב דיש לחלק דלשון תורה הבא ללמדנו דין ניחא דיתפרש תיבת כל על הרוב דרובו ככולו אבל בתפלה דהוא דרך בקשה פשיטא דפירוש כל הוא כל ממש וראיה מדכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ולא סגי ברוב דהא מסיים יהיה ה' אחד ושמו אחד דמשמע ששום בריה אינה יוצאה חוץ