שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה נב

אליהו ובני יששכר המובאים בדברינו למעלה בדין אם יחיד רשאי לתקוע או לשמוע על סדר הברכות ועיין בד"ה והנה דברי הרב קול אליהו וכו' ומשם והלאה) וגם הביא דברי השואל ומשיב שהבאתי למעלה (בד"ה ומעתה) וכתב על זה מר מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו וז"ל מצאתי בתשובת רדב"ז ח"א סי' שמ"ז שפסק דמותר ליחיד לתקוע בתוך תפלתו אפילו בעצמו אלא דליכא חיוב בכך ולפי זה יש לומר דהקול אליהו סובר דאסור ועל זה חולק הבני יששכר הנ"ל עכ"ד יצ"ו ושותיה דמר לא גמירנא היכי מייתבא בהכי תמיהת הגאון שואל ומשיב וצריך עיון

לז) יחיד שאינו שומע התקיעות על סדר הברכות טוב שיתקע קודם הברכות כן כתב מרן הבית יוסף בסי' תקצ"ב בשם הכל בו וז"ל כתב הכל בו יש פוסקים דכיון דיחיד אינו שומע התקיעות על סדר הברכות טוב שישמע אותן לפני הברכות ומוכחא האי סברא מהא דאמרינן בירך ואחר כך נתמנה לו שופר משמע שאם נתמנה לו קודם שבירך תוקע קודם שיברך עכ"ל וכן פסק הרמ"א דתוקע קודם שיברך דברי הכל בו הם בסי' ס"ד סמוך (מלפניו) לד"ה ערבית שחרית ומנחה וכו' והרב משחא דרבוותא תמה על ראיתו ומכל מקום מסיק כמותו ולא מטעמו אלא משום דזריזין מקדימין וכנראה לא היה ביד הרב ספר הדרישה לכן לא ראה שכן כתב טעם זה הרב הדרישה וז"ל ואפשר דהטעם קודם התפלה ולא לאחריה משום זריזין מקדימין אי נמי וכו' עי"ש וכן צריך לומר על הגאון ישועות יעקב שכתב בסעיף קטן ג' טעם זה מדנפשיה בביאור רחב ולא הזכיר הדרישה כיעויין שם ובשאר דברי הרב הדרישה עיין במה שפלפל הרב מאמר מרדכי והקשה על ראית הכל בו והארחות חיים מההיא דמי שנתמנה וכו' דהא מסקינן דבצבור שנו עי"ש והכי קשיא ליה להרב משחא דרבוותא שם ואם כן כיון דאין ראיה מהש"ס (דהא לא מיירי ביחיד) דלמא יחיד מברך ואחר כך תוקע וזו סברת רש"י וכתב הרב ערך השלחן באות ד' שכן נראה מלשון הטור דמתניתין מיירי בצבור וכן נראה מהרז"ה והרמב"ן במלחמות (בד"ה ומה שנהגו) וכן דעת התוספות ד' ל"ג ד"ה שיעור וכלומר שלפי זה נוכל לומר דביחיד מברך ואחר כך תוקע אבל הרב מוהרמב"ח בקונטריס יום תרועה בסוגיא דדף ל"ד ע"ב כתב שפירוש רש"י הוא דחוק דאם כן למה שנה התנא בלשון יחיד מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר וכו' כיון דלא מיתוקמא אלא בצבור לכן כתב דלפי המסקנא דדוקא בצבור הוא על סדר הברכות דינא דיחיד הוא דיתקע ואחר כך יתפלל והביא שכן כתב מרן בבית יוסף סוף סי' תקצ"ב בשם הכל בו והא דאמרינן דלא שנו אלא בחבר עיר היינו שבצבור הוא שתוקע על סדר הברכות אבל יחיד אינו תוקע על סדר הברכות אלא תוקע קודם ואחר כך מתפלל ולפום ריהטא הכי נמי מסתברא דכיון דליחיד לא תקון רבנן ער סדר הברכות וצריך הוא לתקוע או קודם או אחר כך יש לו לתקוע קודם משום דתקיעות דאורייתא וברכות דרבנן ויש להקדים של תורה לדרבנן אמנם כתב הגאון ישועות יעקב דכיון דתקיעות ליתנהו בשבת וברכות איתנהו בין בחל בחול בין בחל בשבת אם כן הוו ברכות תדיר ושוב דחה זה כיון דמדאורייתא גם בשבת חייב לתקוע אף דמדרבנן אינו רשאי לתקוע לא הוו ברכות תדיר וסיים דיש לעיין בזה הרבה וגם לענין תדיר ומקודש פסק הרמב"ם דאיזה מהם שירצה יקדים ואם כן נכון פסק השלחן ערוך שיתקע קודם תפלת המוספין והגאון אבד"ק קאפוליא יצ"ו בספר בית אב סי' פ"ו כתב דבספר המנהיג קאי בשיטת רש"י דמברך ואחר כך תוקע ושמדברי הרמב"ם מוכח דאין ליחיד מנהג קבוע ויכול לעשות כמו שירצה ועיין לקמן בסי' זה אות ט"ל מה שהבאתי בשמו

לח) בהא דקיימא לן בסי' תקפ"ח סעיף ד' הי' זה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה תקיעה אחת מוציאה את שניהם נסתפק הגאון אבד"ק קאפוליא יצ"ו בספרו הבהיר בית אב סי' פ"ד באם אחד תקע לעצמו למלכיות ואמר לו חברו איכוון והוציאני לחובת זכרונות מי נימא כיון דהכוונות סתרי אהדדי תרוייהו לא יצאו או נימא כיון דהתקיעות שניהם כהדדי נינהו לא איכפת לן במה שמכוין לעצמו למלכות ולחברו לזכרונות ויוצאין שניהם ומקום הספק הוא בדין שבסימן תקפ"ח הנ"ל אם הוא דוקא בחדא סדרא ורק שלזה יהיה לפניה ולזה לאחריה בכי האי גוונא הוא דמהני אבל לתרי סדרי לזה למלכיות ולזה לזכרונות גרע או דילמא לא שנא ובתשובתו צלל בימים אדירים והעלה פנינים יקרים וזה יצא ראשונה לדין הנ"ל העלה דיוצא אפילו ביום טוב ראשון שהוא מן התורה ומצות צריכות כונה מכם מקום אין נגרע במה שהכונות סותרות דלא בעינן כונה לאיזה סדר תוקע ואפילו אם השומע לא אמר לו כלל שיוציאנו לזכרונות והתוקע כיון להוציאו למלכיות והשומע כיוון לזכרונות נמי יוצא דסגי רק במה שכיוון להוציאו ותו לא משגחינן במה שכיון התוקע למלכיות ועשה את דמ"ו למה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ח"ק אות א' שממה שכתב הרדב"ז בח"א סי' שס"א דמי שהיה אנוס ולא התפלל ערבית ולמחר היה שליח צבור אין צריך להתפלל תפלה מיוחדת תשלומין לערבית אלא בתפלת לחש יכוין לתפלת שחרית ובתפלה שבקול רם יכוין לתשלומי ערבית ולהוציא את הצבור לתפלת שחרית וזהו דינו של הרדב"ז והברכי יוסף למד מדבריו) למי שלא התפלל ערבית והתפלל שחרית לחובת שחרית וכיון בחזרת שליח צבור לצאת ידי חובתו לתשלומי ערבית דיצא והכא נמי דכוותא בענין התקיעות ובגוף התשובה האריך לפלפל בדברי הברכי יוסף במה שלמד דינו מדברי הרדב"ז דלכאורה נראה דאינו דומה וכו' וגם בעיקר מה שבא ללמוד לענין תקיעות כנז"ל כתב שלכאורה יש לומר דליום ראשון דראש השנה שהוא מדאורייתא אין ללמוד מדברי הרדב"ז דהא מיירי בתפלה שהוא מדרבנן וסובר הרדב"ז דבמצות דרבנן אין צריך כונה כמו שכתב בשמו במגן אברהם סי' ס' וממנו נקח לתקיעות של יום שני שהוא גם כן דרבנן אבל לא נוכל ללמוד כן לתקיעות של יום ראשון ואחר שהאריך לסלק פקפוקים הללו העלה ככל הנז"ל אלו תורף דב"ק והנה מציור דברי ספקו טהור נראה שסובר הרב יצ"ו דיחיד תוקע על סדר הברכות ולכאורה הדבר תמוה דהרי שלחן הלכה פסוקה בסי' תקצ"ב דאין היחיד תוקע על סדר הברכות ואפילו אם יש לו מי שיתקע לו ואף שכתבתי לעיל בסי' זה אות ל"ו (בד"ה ואני טרם) שדעת הרדב"ז והארחות חיים ומוהר"י בן חכמון דרשאי יחיד לשמוע התקיעות מפי אחר על סדר הברכות ואף לתקוע בעצמו מתירים הרדב"ז ומוהריב"ח הנ"ל ואפשר דנוכל לסמוך עליהם למעשה היפך פסק מרן מכל מקום היה לו להרב יצ"ו לבאר זאת או היה לו לצייר ספקו בשני צבורים (עם שרחוק המציאות אבל על כל פנים לא יבצר הדבר)

ובעיקר דין הרדב"ז הנ"ל הנה הרב המגיה לספר שלמי צבור בקונטריס שלמי יחיד ד' בק"ע ע"ב מעיקרא כתב שיש ראיה לדינו של הרדב"ז מהא דסי' תקפ"ח היה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה תקיעה אחת עולה לשניהם וכו' ושוב שדי בה נרגא דאיך תועיל חזרת שליח צבור לתשלום ערבית והלא תפלת החזרה עם תפלת לחש הוו כתפלה אחת כיון שנצרכת לתפלת שחרית כדי לענות בה קדושה כדכתב הטור בסי' קכ"ד ואיך מהניא ליה לתשלומי ערבית עיין שם דב"ק ונראה שבנדון התקיעות הנ"ל גם הוא יודה דמהני גם הרב ערך השלחן בסי' ח"ק הביא דברי הרדב"ז סי' שס"א דשליח צבור יוצא בחזרת התפלה במקום תשלומין וכתב שנראה שהוא הדין לאיש אחר אם מכוין לחזרת שליח צבור ומדמי לה נמי לההיא דסימן תקפ"ח הנ"ל ועוד הביא מה שכתב רבינו הטור בסי' תק"ץ בשם הרמב"ן דאיתא בתוספתא תקע והריע וחזר והריע ותקע אין בידו אלא אחת אלמא אף על גב דמכוין לתקיעה אחרונה יוצא בה ידי תקיעה ראשונה וכל שכן גבי שליח צבור דמכוין לשניהם וכתב שהרב ברכי יוסף נסתפק בשכח ולא התפלל ערבית אם יוצא בחזרה דשחרית לתשלומין כיון דקיימא לן דבקי אינו יוצא בתפלת שליח צבור אם לא התפלל או הוי כדין טעה בתפלה שבסי' קנ"ד סעיף יו"ד דכיון שכבר התפלל אלא שטעה יוצא בחזרת שליח צבור אף שהוא בקי והוכיח דיוצא ידי חובתו משום דתפלת ערבית רשות ולא ביאר (בברכי יוסף) מהו הדין בשכח ולא התפלל שחרית אם יכול לצאת בחזרה דמנחה גם הרב אליהו רבה בסי' רס"ח הביא בשם שבולי הלקט וספר תניא