שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה נא

הפוסקים שצריך לעשותו או לאומרו מעומד אי סגי כשיהיה רגלו אחת על הארץ בזקיפה ורגלו אחת על הספסל מתוח עד הארכובה כדרך המתחיל לעמוד אי כי האי גוונא חשיבה עמידה כיון שעל כל פנים הרי כל גופו זקוף כשיעור זקיפתו כששתי רגליו דורכות על הארץ או דילמא כל שרגלו אחת עד ארכובה כפול ומונח על הספסל לא מיקרי עמידה דמיחזי כאילו חצי גופו יושב עדיין על הספסל וכתב דמסוגיא דזבחים בפרק ב' דף כ"ד ע"א לענין עבודת מקדש דבעינן מעומד מייתי ברייתא רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה וכו' רואין כל שאילו ינטל הכלי יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד עבודתו כשרה ואם לאו עבודתו פסולה נראה דאף שאין שתי רגליו על הרצפה כל שנסמך כל הגוף על רגלו שברצפה הויא עמידה והוא הדין לנדון דידן ודחה דאינו ענין לזה כלל דהתם שאני דעל כל פנים שתי רגליו פשוטות כדרך עמידת כל אדם אלא שרגלו אחת הניח על האבן או על הכלי ומשום חציצה נגעו בה וכו' לא כן בנדון דידן שהרגל האחת אינה פשוטה ועומדת אלא שוכבת על הספסל ונמצא דחצי גופו יושב על הספסל ואין כאן עמידה לגמרי ולכן אפשר דאף דכשינטל הספסל יכול לעמוד על רגל אחת כיון שרגלו כפול שוק על ירך לא מיקרי עמידה ומה גם שהסברא מחייבת דכשינטל הספסל אין אדם יכול לעמוד באופן זה אלא רגע קטן ולא כל השיעור הצריך להיות בעמידה והרב מהר"י די סיגורא סייעו להרב המחבר בזה מדאמרינן התם דף י"ט ע"ב לענין מצות קידוש דפליגי תנא קמא (סבר מניח ידו הימנית על רגלו הימנית ושמאלית על רגלו השמאלית) ורבי יוסי בר' יהודה סבר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גב זו ומקדש אמרו לו הפלגת אי אפשר לעשות כן ופריך הש"ס שפיר קאמרי ליה אמר רב יוסף וחברו מסייעו איכא בינייהו עמידה מן הצד ופירש רש"י כגון זה שאינו עומד בלא סיוע לרבנן לא הוה עמידה וכן פסק הרמב"ם והתוספות שם ד"ה עמידה למדו מדין זה לקריאת ספר תורה דבעינן עמידה גמורה ולא מן הצד אם כן הוא הדין בסומך רגלו על הארכובה על הספסל דלא מקרי עמידה דמה לי חברו מסייעו מה לי הספסל מסייעו עמידה זו לא הויא עמידה

שוב כתב דיש לומר דהא דלא חשיבא עמידה בכי האי גוונא היינו דוקא למידי דבעינן עמידה מדאורייתא כעבודת קדשים דכתיב לעמוד לשרת אבל במידי דמאי דבעי עמידה הוא מדרבנן אפשר דאף כי האי גוונא (דחברו מסייעו וכן ספסל) מהני ויש ראיה לזה שהרי בעדים ובעלי דינים דבעינן בעמידה ודיינים בעינן בישיבה הוכיח הריב"ש בסי' רס"ז דסמיכה לא חשיבא עמידה לגבי עדים וממילא חשיבא ישיבה לגבי דיינים וחזינן להרמ"א בסימן טו"ב סעיף א' לענין בעלי דינים דבעינן בעמידה שכתב דעמידה על ידי סמיכה מקרי שפיר עמידה וכתבו המפרשים הטעם משום דקרא דועמדו אסמכתא בעלמא היא וכו' ואם כן כי היכי דבסמיכה מקילינן גבי עדים משום דהוי מדרבנן הוא הדין בעמידה מן הצד יש להקל בדברים דמאי דבעינן בהו עמידה הוא מדרבנן וכו' ושקיל וטרי בדברי הרב לבושי שרד בא"ח ריש סימן קמ"א וסיים דאף דמדינא נראה דעמידה כזאת (חד כרעא אארעא וכו') הויא עמידה מכל מקום נכון לעמוד לגמרי בכל דבר הצריך עמידה שכן מתבאר מזוהר הקדוש בפרשת תצוה דף קפ"ג ע"א איצטריך לקיימא על רגלוי ירכין וגופא כחדא וביאר עוד ואמר כדכורא דקיימא בחיליה נראה דבעי עמידה גמורה אבל עמידה כזו שרגלו אחת מתוח בספסל עד הארכובה לאו שמה עמידה דלאו ירכין וגופא כחדא קרינן ביה אדרבא מורה חלישות ואין זה עמידה שנצטוינו בה ותו דעמידה כזאת מיחזי כרמות רוחא ואין זה מסוג מורא שמים וכבוד למצוה וראוי שימנע עצמו מעמידה כזו אלא יהדר המצוה יכבד אותה בעת עשייתה כי המצוה היא שלוחו של מקום ברוך הוא ושליח המלך כמלך והרב בית חדש בסי' י"ז כתב דאף דנוהגים להושיב העדים מפני מחלוקת כל מי שנגע יראת אלקי"ם בלבו יחוש לכבוד התורה והמצוה לקיים מצות ועמדו אף שיאמרו להם הדיינים לישב וכו' וממנו נקח לכל עושי מצוה או מברך מה שהצריכו רבנן לעשותה מעומד וכל שכן במצוה הנעשית בבית הכנסת ברבים דשכינתא שריא לא יקל בעמידתו להיות חד כרעא אספסל וכל שכן ביום הכפורים בעת שצריך לעמוד יעמוד בשתי רגליו על הקרקע וכו' אלו תורף דב"ק ויש להעיר במה שנראה מדבריו (הנ"ל בד"ה שוב) שדברי הריב"ש ודברי הרמ"א יש להם ישיבה בעולם והמעיין בדברי מרן חיד"א בברכי יוסף שם אות ג' ישר יחזה דשניהם לא יכונו וכמה דיות נשתפכו ליישב דברי הרמ"א שכתב דעמידה על ידי סמיכה מיקרי עמידה ואילו הריב"ש הוכיח דעל ידי סמיכה לא הויא עמידה ואם ראה מה שיישבו הרב צבי אשכנזי בהגהותיו לטורי זהב ח"מ דברי הרמ"א והסכים מרן חיד"א בסוף האות דהוא הנכון דהרמ"א סמך על סוף דברי הריב"ש דהקל מטעם דהוי דרבנן הנה מלבד שלא הזכיר לא דברי הרב צבי ולא דברי הברכי יוסף כי אם דברי הסמ"ע וכנסת הגדולה ומטה שמעון כיעויין שם ועוד דאם כן לא היה לו לומר דחזינן להרמ"א וכו' אלא היה לו לסיים הכל בשם הריב"ש ושכן פסק הרמ"א ומה שהחמיר הרב על פי דברי הזהר הקדוש כנז"ל נראה דאף שבתחילה השוה עמידה מן הצד חד כרעא וכו' לעמידה על ידי סמיכה מכל מקום חומרתו נראה דאינה אלא לגבי עמידה מן הצד דאיכא נמי טעמא דמיחזי כרמות רוחא אבל בעמידה על ידי סמיכה הנה בברכי יוסף שם הביא מה שכתב הרמ"א בדרכי משה סי' תקפ"ה בשם מהרי"ל דהתוקע לא יסמוך על שום דבר שאם ינטל אותו דבר היה נופל וכתב דמה שלא הביא כן בהגהה היינו משום דסבירא ליה דבשופר יש להקל כי היכי דמקילינן בעדים ובעלי דינין (ורק בחליצה החמיר הרמ"א בסוף הדרכי משה בסדר החליצה שליקט מרבנן בתראי וכן בהגהה בסדר החליצה שבסי' קס"ט דין מ"ה דאשכחן שהחמירו בכמה מילי) ומדוקדק לשון הרמ"א בהגהה בסי' י"ז שכתב מיקרי שפיר עמידה לענין זה כלומר לענין זה וכיוצא דהוי מדרבנן עכ"ל והביא דבריו הרב פתחי תשובה בסי' י"ז סק"ה הרי מתבאר יפה דלענין שופר מהני לכתחלה עמידה על ידי סמיכה כמו בבעלי דינין אלא דלפי מה שמתבאר מדברי הפוסקים דעמידה על ידי סמיכה מיקריא עמידה מן הצד (עיין להגאון בתומים סי' י"ז סק"ב סמוך לד"ה ומעתה) ולפי הוכחת הרב פתח הדביר מדברי הזהר נראה דלכתחלה יש להחמיר שלא לסמוך

והנה בקונטריס הכללים במערכת העי"ן אות ס"א הבאתי דהרבנים בספר די השיב בחלק ח"מ סי' א' הרבו לתמוה על מה שכתב הרב מוהר"ץ בהגהותיו על הטורי זהב הנ"ל ומכל מקום גם מדבריהם יש ללמוד להקל בתקיעת שופר שכל תמיהתם הוא על מה שהרב מוהר"ץ סובר דגם עמידת העדים היא מדרבנן ואינהו דאמור דהוי מדאורייתא אבל בתקיעת שופר דמאי דבעינן בעמידה אינו אלא מדרבנן נראה דמודו דמהניא שפיר עמידה על ידי סמיכה ולכן מעיקר הדין נראה דמותר לכתחלה בדברים שעיקר חיוב עמידתם מדרבנן לעשות על ידי סמיכה רק שיש לחוש קצת למה שנראה מדברי הזהר ובספר ארחות חיים החדש ח"ב בריש סי' תקפ"ה הביא תורת מר מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו ויש בו שני דברים השייכים למה שאנחנו עוסקים באות זו והם א) על מה שכתבתי למעלה בראש אות זו על מה שאין הצבור עומדים בתקיעות דמיושב הביא לזה דבאליהו רבה בשם תניא דשופר מלמד סנגוריא בדין וקיימא לן בעל דין בעמידה ויוצאין בעמידת השליח צבור דשלוחם כמותם וכו' ב) לפי מה שכתב הריב"ש בתי' רס"ו דכשחיוב העמידה רק מדרבנן ובדיעבד כשר בלא עמידה מותר בסמיכה אפילו לכתחלה ובהגהות הח"ץ על הט"ז בח"מ ריש סי' י"ז העלה כן להלכה אם כן הכא נמי דחיוב העמידה הוא רק מדרבנן מותר לסמוך גם לכתחלה שוב מצאתי בברכי יוסף חשן משפט שם שפסק כן להדיא לכן באדם חלוש קצת שהוא תוקע יש להקל עכ"ל יצ"ו ונראה דגם למה שמפקפק הרב פתח הדביר על פי דברי הזהר כנז"ל באדם חלוש מודה דאין חשש לעמוד על ידי סמיכה

ודע שעתה השגתי ספר ארחות חיים (החדש) ח"ב וראיתי שבסימן תקב"ץ אות ד' הביא הרב המחבר יצ"ו דברי הרבנים קול