שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה נ

ורק שאין היחיד מחויב בזה כנ"ל על כל פנים וכו' (חזר לדבר על נדונו אם מותר להקרות להתוקע בתפלה שבלחש ותו כיון דתפלת היחידים רשות הוא שמעיקר הדין השליח צבור בראש השנה מוציא אף את הבקי דהלכה כרבן גמליאל אם כן כל הצבור בתפלת הלחש כיחידים דמי שרק רשות הוא הילכך כי מפסיק לית לן בה כמו שכתב הרדב"ז ולא מצינו מי שחולק עליו בפירוש עכ"ד לענייננו

והנה מה שכתב שמדברי הרמב"ם מוכח בהדיא דאם ירצה היחיד לתקוע על סדר הברכות רשאי האמת אתו וכן כתב מרן חיד"א בברכי יוסף ומה שכתב שכן משמע מאלפסי והרא"ש והטור הנה מדברי רבינו האלפס והרא"ש במחילת כבוד תורתו הרמה אין שום משמעות לזה כי הם העתיקו דברי הגמרא בלי תוספת שום דבר ואם מגוף הסוגיא אין הכרח לזה (כמו שנראה שגם הוא יצ"ו מודה בזה שאם לא כן אדמקיף ומיהדר לאוכוחי מדברי הרמב"ם הוה ליה לאוכוחי מסוגיית הש"ס וגמרא גמור) גם מדבריהם אין הכרח אלא דבברכי יוסף כתב דכיון דמוכח מדברי הרמב"ם הכי אית לן למימר שזו גם כן דעת הרי"ף רבו אבל לא אמר שמדברי הרי"ף בעצמו מוכח כדמשמע מדעת הרמב"ם ומה שכתב שכן משמע גם מדברי הטור עמו הסליחה רבה דאזיל בתר איפכא ואדרבא דברי הטור מוכיחים להדיא דסובר דאסור ליחיד להפסיק בתקיעות על הסדר וכמו שכתבתי למעלה וממילא מה שכתב שמוכרח לומר שכן דעת מרן והרמ"א ומה שכתבו אינו מפסיק רצונם לומר אינו מחוייב להפסיק וכו' אינו נכון בעיני כלל אלא משמעות הלשון הוא דאינו רשאי להפסיק

ויש לי עד נאמן על זה מר ניהו הגאון מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו והוא שבסימן תקצ"ב סעיף ז' כתב הדין שהיחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות בסיגנון שכתבו מרן בשלחן ערוך ואי אפשר לפרש כונתו כמו שאומר הרב יצ"ו (דאינו מפסיק שכתבו הפוסקים בזה כונתם שאינו חייב אבל אם רוצה יכול להפסיק) שהרי בסעיף א' שם כתב דתקיעות שעל סדר הברכות הן בברכות שבחזרת התפלה וסיים ויש מקומות שנוהגין לתקוע שני פעמים אחד בתפלת לחש ואחד בחזרת השליח צבור אבל במקום שאין מנהג אין לנהוג כן לכתחלה עכ"ל והנה נודע שטעם הנוהגים לתקוע רק בחזרת התפלה הוא לפי שאמרו בגמרא דף ל"ד ע"ב דתקיעה שעל סדר הברכות היא בחבר עיר וסברי כמו שכתב ריא"ז שבשלטי הגבורים וז"ל ונראה בעיני שחבר עיר כששליח צבור אומר התפלה בקול רס אבל כשהצבור מתפללים כל אחד תפלתו בלחש כלם יחידים הם עכ"ל והנוהגים לתקוע בלחש סוברים דכיון שכלם מתפללים ביחד אף שהיא תפלה בלחש חשיבי חבר עיר ולא מיעטו בגמרא אלא יחיד המתפלל בביתו הוא לבדו אבל כשמתפללים קהל ועדה ביחד חשיבי חבר עיר ומעתה אם נאמר דיחיד אם רוצה לתקוע על סדר הברכות רשאי אם כן במקום שנוהגים לתקוע רק בחזרה (משום שסוברים דתפלה דבלחש כיחידים דמו) אם ירצו לנהוג לתקוע בלחש למה אין רשאים לנהוג כן לכתחלה לא יהיו אלא יחיד ממש הרי יחיד אם רוצה לתקוע על סדר הברכות רשאי ולמה יגרע צבור בתפלה שבלחש מיחיד ממש והוא באחד יציבא בארעא וכו' אדרבא בצבור יש על כל פנים צד לומר דכיון שמתפללים ביחד כצבור חשיבי ואף דאינהו לא סברי הכי מכל מקום מהיכא תיתי למימר דצבור גריעי מיחיד אלא ודאי מוכרח שהגאון מוהרז"ש סובר דמה שאמרו הפוסקים דיחיד אינו מפסיק כונתם שאינו רשאי להפסיק ולכן אין רשאים לנהוג לכתחלה לתקוע בלחש כיון שעד עתה תפסו השיטה דתפלה שבלחש כיחידים דמו ויחיד אינו רשאי לתקוע על סדר הברכות וזה ברור

ומה שכתב דמוכרח הדבר דאין בזה חשש הפסק (כדכתב בבני יששכר שרמז) דאם נאמר דיש בזה משום הפסק תינח כשהוא בעצמו תוקע אבל כששומע מאחר מה איכפת לן הא ודאי לאו הפסקה הוא כדכתב הרדב"ז וכו' לישרי לן מר דלא זו הדרך להכריע כסברת פלוני ממה שכתב אותו הפלוני והוא מכריח כדעת הרדב"ז ממה שכתב הרדב"ז דאף שאין היחיד מחויב על סדר הברכות לא הוי הפסק ומר הוא דאמר הכי מסברא בעלמא ואין זה מוכרח דשפיר מצינן למימר כיון דלא תקון רבנן תקיעות ליחיד אם כן מה שישהה בתפלתו כדי לשמוע התקיעות הוי הפסק דבתפלה איכא קפידא לכתחלה אפילו בשהייה כל דהו כמו שכתב הגאון מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו בסי' תקצ"א סעיף ג' ואם כן לפום מאי דמשמע לרבנן קדישי הנ"ל בדעת רבינו הטור ומרן והרמ"א בשלחן ערוך דסברי דאין היחיד רשאי הרי יש להם טעם נכון בין על שלא יתקע בעצמו ובין על שלא ישמע מאחר שיתקע לו משום דהוי הפסק בתפלה באין מצוה כלל כיון שחכמים לא תקנו אלא לצבור וכל שיש חשש הפסק בתפלה לאו כל כמיניה דיחיד להתחייב במה שאינו חייב והוי חומרו קולו

ואפריון נמטייה למר תנא דבי אליהו יצ"ו אשר בעושר בקיאותו דלי לן מרגניתא ואשכח תנא דמסייע לכולהו רבנן קדישי הנז"ל דאסרי ליחיד לתקוע או לשמוע על סדר הברכות והדברים שבספר מהרי"ל הם מה שכתוב בספר מוהרי"ל בהלכות ראש השנה (בד"ה כתב הרוקח) דאסור ליחיד לשמוע הקולות על הסדר וכו' ומה שכתב דאי לא מיסתפי הוה אמר דתלמיד טועה כתב תיבת דאסור דהא ליתא בהרי"ף איני מבין מה הועיל במחיקת תיבה זו הרי כתוב שם שאמר להם מוהרי"ל שעשו שלא כדין ואם כן שפתיו ברור מיללו שהדין נותן שאין היחיד רשאי לעשות זאת ושלא כדעת הרדב"ז (דסבר דאין מוחין בידו ואדרבא שפיר עבד) ואחרי שדבר זה שנוי במחלוקת בודאי כדאי הוא מוהרי"ל להכריע בדין זה ומה שכתב דתלמיד טועה כתב תיבת דאסור וכו' הנה אמת דבדברי הרי"ף לא נזכר תיבת דאסור ליחיד אבל אומר אני דנכון להגיה ואסור במקום דאסור ויבואו הדברים על נכון והוא שבתחלה כתוב שם דאמר להם מהרי"ל דשלא כדין עשו דאיתא בהדיא בראש השנה שאין ליחיד לתקוע אלא שלשים קולות שאנו תוקעים מיושב כסדר בלי הפסק וכן פסק באלפס ומשמע למוהרי"ל דהא דאמרינן במה דברים אמורים בצבור אבל ביחיד שומען על הסדר ושלא על סדר הברכות שהוא לעיכובא שהיחיד אינו יכול לשומען על סדר הברכות וכמו שמתבאר מדאמר ליה רבא לרב פפא בחבר עיר שנו ומשמע שחזר בו רב פפא ממאי דהוה בעי למיעבד לשומען מפי שמעיה וכמו שכתב הרב משחא דרבוותא (הנז"ל בד"ה שוב ראיתי) וכיון שרב אלפס הביא לשון הברייתא שבש"ס כמות שהיא לכן כתב שכן פסק האלפס ושוב סיים ואסור (לא ככתוב בספר דאסור בדלי"ת אלא ואסור בוי"ו) ליחיד לשמוע הקולות וכו' והם דברי עצמו לסיומי מילתיה דאמר דשלא כדין עשו כן נראה לי הדל נכון מלומר שתלמיד טועה כתב כן

ומה שאמר הרב יצ"ו כיון דתפלת היחידים רשות היא שמעיקר הדין השליח צבור בראש השנה מוציא אף את הבקי וכו' הנה הרדב"ז כתב כן בכולל על כל תפלות המוספין דאין היחיד חייב בהן וכיון שאינה אלא רשות לא חיישינן בה להפסקה והבאתי כי שרים רבים אשר היו תמהי"ם דהלכה רווחת כרבנן דאמרי תפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר והרב תנא דבי אליהו יצ"ו לפי הנראה נרגש מזה דהלכה רווחת היא בעלמא דיחיד חייב בתפלת המוספין ולכן הסב הדברים לתפלת מוסף ראש השנה דאיירי בה ואמר כיון דמעיקר הדין השליח צבור מוציא בה את הבקי (ואולי הבין כן גם בדברי הרדב"ז אלא שהוא דוחק לפרש כן בדברי הרדב"ז ופשט דבריו מורה דעל כל תפלות המוספין קאמר שאין היחיד חייב בהן) אבל במחילת כבוד תורתו אין דעתי העניה נוחה בזה דלא מפני שהשליח צבור מוציאו נקראת אצלו רשות אלא חובה היא רק שהשליח צבור מוציאו ידי חובתו אף שהוא בקי מטעם האמור בפוסקים בסי' תקצ"א לפי שהברכות הן ארוכות אבל ודאי תפלת חובה היא ליחיד כמו לצבור וכשאר תפלות המוספין שהיחיד גם כן חייב ואין שום צד היתר הפסקה מטעם שהיא רשות כי חובה היא ליחיד כמו לצבור כן נראה ברור לדעתי העניה ואין להאריך עוד, (ועיין עוד לקמן בד"ה ודע שעתה)

והנה נמשכו הדברים מענין לענין ונחזור בס"ד לענין שהתחלנו באות זו (בתקיעת שופר דבעינן מעומד) והוא שחקר הרב פתח הדביר בחלק ג' סי' רס"ח אות ח' בכל דבר שכתבו