שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מח

סופר דוק ותשכח עכ"ל והנה מה שכתב דמדברי הרמב"ם וכו' כונתו ודאי לדבריו שבפרק ג' שהביא בברכי יוסף הנ"ל (בד"ה ויש להעיר) ומשמעות דברי הרמב"ם לדעתי הקצרה הוא דבא לשלול שלא נאמר שגם היחיד צריך לתקוע על סדר הברכות שיש בזה עיכובא כמו בצבור לזה כתב שגם אם שמע שלא על סדר הברכות יצא וגם כתב (הרמב"ם) בין מעומד בין מיושב יצא ובודאי כונתו לשלול שלא נאמר דמעומד מעכב קמשמע לן דיצא מיושב ודכוותה הויא קמייתא ולפי זה איני מבין מה שכתב לדחות מה שכתב בתחלה (כנז"ל) דהרי לשון הרמב"ם מורה ובא דעדיף טפי שיתקע יחיד על סדר הברכות וכן יש להעיר על מרן חיד"א שכתב שמדברי הרמב"ם מוכח דרשאי וכו' כנז"ל והיה לו לומר שמדברי הרמב"ם מוכח דעדיף שיתקע על סדר הברכות ועל כל פנים לומר שמדברי הרמב"ם יש להבין דממילא שמעינן דהוי הפסק וכו' כדכתב הרב קול אליהו כמו זר נחשב בעיני והיכן מצינו שכתב הרמב"ם דאין היחיד חייב לתקוע על סדר הברכות כי היכי דנימא דמישתמע ממילא דהוי הפסק ומה שכתב דבקיצור פסקי הרא"ש נפל טעות כונתו למה שהביא הרב ערך השלחן בשם הרמזים כנז"ל

ודאתאן עלה הנה עינינו הרואות שהרב קול אליהו בתשובה הנ"ל כתב שדברי הרדב"ז תמוהים והיא נעלמה מהרב ערך השלחן גם על מה שכתב הרדב"ז דאין היחיד חייב בתפלת המוספין תמה הרב קול אליהו כמו שהקשו הרבנים במשחא דרבוותא ובברכי יוסף דהלכה רווחת היא דיחיד חייב בתפלת המוספין ועדיפא מינה קשיא ליה דידיה אדידיה דבתשובות הרדב"ז בח"א סי' רס"א (בתשובות הרדב"ז שבידי ווארשא תרמ"ב הלא היא בחלק ד' סי' אלף של"ב) נשאל במי שהתפלל תפלת שחרית פעם שנית במקום תפלת המוספין אם צריך לחזור ולהתפלל מוסף דכיון דקיימא לן דתפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר והשיב דחייב לחזור ולהתפלל תפלת מוסף כיון שלא הזכיר כלל ענין של מוסף ראש חדש וכו' הרי דקים ליה שיחיד חייב בתפלת מוסף וסיים הרב קול אליהו וברירא לי דלאו מר חתים עליה דההיא כלומר דסי' שמ"ז שהיא היפך הלכה רווחת והיא תמיהה קיימת ונעלמה תשובת הרדב"ז הלזו מעיני העדה משחא דרבוותא וברכי יוסף וערך השלחן הנ"ל דעדיף מינה הוו רמו עליה דידיה אדידיה

והנה דברי הרב קול אליהו בתשובה הנ"ל הביא בקיצור נמרץ הרב עיקרי הד"ט בסי' ל' אות ד' וז"ל יחיד אין לו לתקוע על סדר הברכות של מוסף דהוי הפסקה דלא כהרדב"ז דפסק דמותר קול אליהו סי' ל"ה עכ"ל והרב בני יששכר במאמרי חדש תשרי מאמר ב' אות ל"ה כתב על דברים אלו וז"ל פליאה דעת ממני הלא זה הוא עיקר המצוה המצווה עלינו לתקוע דוקא על סדר הברכות ותקיעות מיושב אינו אלא תקנה וגם תקיעות בלחש מיקרי תקיעות יחיד שכל יחיד מתפלל בפני עצמו ומיהו יש לומר שאף על פי כן התוקע תוקע להוציא הצבור ידי חובתם ויהיה איך שיהיה הפסק זה הוא דבר תמוה עכ"ל והנה מה שקיצר מאד הרב עיקרי הד"ט בהביאו דברי הרב קול אליהו גרם להרב הנ"ל לתמוה כנז"ל כי ברור הוא שספר קול אליהו לא היה אצלו רק ראה מה שכתב בעיקרי הד"ט בשמו ולכן התפלא עליו ועל כל פנים גם בעיני יפלא על גדול שכמותו שהרי אמרו בגמרא בדין זה דבצבור שנו דנמצא שמה שתקנו על סדר הברכות הוא לצבור דוקא ואיך פשיטא ליה לומר על היחיד שזו עיקר המצוה וכו' והרי זה אינו בכלל התקנה כלל וגם הרדב"ז מודה בזה אלא שסובר שכונת רז"ל לומר שליחיד לא קבעו חובה שיתקע על סדר הברכות אבל אם רוצה לתקוע על סדר הברכות רשאי והמחמירים סוברים דכיון שלא תקנו רז"ל ליחיד אינו רשאי לתקוע דהוי הפסק בתפלה ותמיה לי איך לא שלטו מאורות עיני קדשו בדברי רבינו הטור שכתב בסי' תקב"ץ ומוקמינן לה דוקא בצבור אבל יחיד אפילו אם יש לו שופר אינו מפסיק בברכות לתקוע הרי דקרי לתקיעה הפסק בברכות ואמר דאינו מפסיק ומובן ודאי שאינו רשאי לתקוע קאמר כיון דקרי לה הפסקה ואם היה אומר כלשון הארחות חיים יחיד שומען על הסדר ואין צריך לשומען על סדר הברכות או לשון אחר כיוצא בו בלתי שיזכיר לשון הפסקה היינו יכולים לפרש שכונתו שלא חייבו חכמים ליחיד לשומען על הסדר ברכות ואם ירצה רשאי אבל לשון הטור אבל יחיד אינו מפסיק מורה באצבע שכונתו שאינו רשאי להפסיק ועם שמשמעות לשון הטור הוא דלתקוע בעצמו הוא דאינו רשאי הנה מרן הבין בדעתו דאפילו לשמוע מאחר שיתקע לו חשיב הפסק ולכן כתב בש"ע יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות ואפילו יש לו מי שיתקע לו ולשון הרב הלבוש בסעיף ג' הוא יחיד המתפלל שלא בצבור לא יפסיק בתקיעה בין הברכות ואפילו יש לו אחר שיתקע לו דתקיעה הוי הפסקה בברכת יחיד עכ"ל הרי דאפילו שמיעת התקיעה קרי לה הפסקה בברכות ורציתי לומר שמה שמרן הוסיף דאפילו יש לו מי שיתקע וכו' הבין כן ממה שכתב הטור ואפילו אם יש לו שופר אינו מפסיק דלא היה לו לומר אלא אבל היחיד אינו מפסיק בברכות ובודאי דאם יש לו שופר הוא שיתקע שאם אין לו שופר במה יתקע אלא שבא לומר שאפילו יש לו אחר שיתקע לו אינו רשאי וזה דוחק

אך ראיתי להרב שלחן גבוה שהראה מקום לדין זה מה שאמרו בפרק בתרא דף ל"ד ע"ב רב פפא קם לצלויי אמר ליה לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי פירש רש"י כי נהירנא לך לסימן שסיימתי הברכה אמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר וכו' הרי דאף בבא לשמוע מאחר קאמר רבא דלא אמרו אלא בחבר עיר וזה נכון ובודאי שמשם למד מרן דין זה

הן אמת שהרב בתי כנסיות בסי' תקצ"א הבין שמעשה זה של רב פפא היה בצבור ובתפלה שבלחש והוא שהביא מחלוקת אם יש לתקוע בתפלה שבלחש וכתב שנראה לו ראיה ברורה ממעשה זה דבודאי לא היה ביחיד דביחיד אינו תוקע על סדר ברכות כדאיתא התם בסמוך ופסק כן הטור בסי' תקצ"ב וכן אי אפשר לומר שהיה בחזרת שליח צבור דאם כן לא בעי סימן דהא שמעיה שומע הברכה והיה לו לומר כשאסיים הברכה תקע אלא מוכרח שהיה בלחש ובצבור וכו' ומוהר"א חסון שבמוהר"י הלוי בסי' מ"ב כתב דמדברי קבלה הוא דנהגו לתקוע בלחש אבל לפי דין התלמוד אינו כן אלא בלחש הוי כיחיד עכ"ל והנה לא ביאר כונתו על איזו סברא מביא ראיה וממרוצת לשונו נראה שכונתו להביא ראיה שיש לתקוע בלחש שלא כדברי מוהר"א חסון והאי עובדא תיהוי תיובתיה וזה תימה דהא מסקינן אמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר תניא נמי הכי וכו' ואם כן לפי דעתו שרב פפא ציוה לשמעיה שכשינהור ליה יתקע היינו בתפלה שבלחש אנו למדין לפי המסקנא שאין לתקוע בתפלה שבלחש ואם באמת אף הוא לכך נתכוון להוכיח מהאי עובדא שלא לתקוע בתפלה שבלחש ומסייע ליה לדברי הרב מוהרא"ח שלפי דין התלמוד אינו כדאמור בקבלה העיקר חסר מן הספר שהיה לו להביא מסקנת הש"ס דאמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר והרי הוא לא הביא כי אם מה שאמר רב פפא לשמעיה כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק

ואיך שתהיה כונתו על כל פנים אינו מובן מה שכתב דבודאי לא היה ביחיד דביחיד אינו תוקע וכו' דהא מאי דיחיד אינו תוקע מהא הוא דידעינן לה דאמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר ומביא הש"ס דתניא נמי הכי ופשוט דרב פפא לא הוה שמיע ליה הך ברייתא ואולי גם רבא לא הוה ידע לה והש"ס הוא דמייתי ברייתא דמסייעת לרבא ומשום שרב פפא לא היה יודע חילוק זה הוא מה שרצה לתקוע על סדר הברכות ואם כן שפיר נוכל לומר כמו שהבין הרב שלחן גבוה שממעשה זה דרב פפא הוא שלמדו הפוסקים דיחיד אינו תוקע על סדר הברכות שהמעשה היה שהיה רב פפא מתפלל ביחיד מפני איזו סבה שהיתה לו שלא להתפלל בצבור ואמר ליה רבא בחבר עיר שנו ומצאתי שהרב ר' חיים ביזה בתשובתו שבספר לב חיים ח"ב סי' רט"ו עמד מתמיה על הרב בתי כנסיות במה שכתב דאי אפשר לפרש שהיה ביחיד דהא יחיד אינו תוקע על סדר ברכות וכו' כדקשיא לן דמהאי דרבא הוא דידעינן דאין היחיד תוקע על סדר הברכות אלא שדעתו היא שמעשה זה בציבור היה ובתפלה שבלחש (ומכריח מזה דתפלה