שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מז

ויש להעיר עליו דכל יומא שמעתתיה דמרן חיד"א אשר יולדו על ברכי יוסף בפומיה ובמאי דקמן לא זכר שר את יוסף שבברכי יוסף ריש סי' תקב"ץ (על מה שכתב מרן יחיד אינו מפסיק לתקוע על סדר הברכות וכו') כתב וז"ל כן כתב הטור ורבינו ירוחם נתיב ו' ח"ב וארחות חיים וכל בו אמנם הרמב"ם כתב בפרק ג' אבל היחיד בין ששמע על סדר הברכות בין לא שמע על הסדר הברכות וכו' יצא ומוכח שאם ירצה היחיד לשמוע על סדר רשאי ויש להעיר על מרן היכי שבק סברת הרמב"ם ואף בבית יוסף לא הביא סברתו ומה גם דלשון הרי"ף כלשון הגמרא וכיון דהרמב"ם כתב כן מסתמא כשיטת רבו אמרו ולפחות היה לו להזכיר סברתו בלשון יש אומרים הן אמת דבש"ס מוכח כדעת הטור ודעמיה דיחיד לא יפסיק לתקוע וכמו שהקשה על הרמב"ם הרב שיירי כנסת הגדולה (לא הודיע מאיזו סוגיא רמי עליה וספר שיירי אין אצלי אבל ממה שכתב לקמיה מוכח שהיא הסוגיא שהביא במשחא דרבוותא הנ"ל עי"ש בד"ה ומשום)

והביא מה שכתב הרב שיירי בכונת הרמב"ם והשיב על דבריו וז"ל ומאי דניחא ליה להרב שיירי דכונת הרמב"ם באומרו אבל היחיד בין ששמע על סדר הברכות בין שלא שמע על הסדר כונתו בין ששמע על סדר שתקעו בציבור בין שלא שמע על הסדר כגון שהתפלל ביחיד שאינו תוקע על סדר הברכות יצא ולאו ביחיד התוקע מיירי ע"ש אינו מחוור דהגם דקשיא לן על הרמב"ם מסוגיית הש"ס מכל מקום פירוש זה בדברי הרמב"ם אין לו מקום דהרי קאמר אבל היחיד בין ששמע על הסדר הברכות וכו' ואיך נפרש ששמע בצבור על הסדר והא ביחיד קמשתעי ותו היכן השמיענו דיחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות כי היכי דנימא דכונתו בין לא שמע על הדבר (הסדר) כגון שהתפלל ביחיד ואיה מקום לימדנו הרמב"ם דין (זה) באופן דדברי הרמב"ם ברור מללו דאם רצה יחיד מפסיק לתקוע בברכות עכ"ל גם הרב יד נאמן בחידושיו לראש השנה ד' ל"ד ע"ב אהא דתניא אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות הביא מה שכתב הרמב"ם הנ"ל וכתב שמשמע מדבריו דיחיד רשאי לתקוע על סדר הברכות ומזה תמה על מה שכתב הריב"ה דיחיד אינו מפסיק לתקוע על סדר הברכות שהיה לו לכתוב שזו דעת אביו הוא הרא"ש והרמב"ם חולק (אין זה קשה כל כך אלא אם היה הרמב"ם כותב בפירוש דיחיד רשאי לתקוע וטפי הוה ליה לאקשויי על מרן בבית יוסף כדקשיא למרן חיד"א) ואם נאמר שהרמב"ם יצא קאמר אף על גב שאין היחיד רשאי בכך לכתחלה קשה אם כן אמאי השמיט רבינו הדין הזה דלכתחלה אין היחיד רשאי לתקוע ולי הדל נראה שאם נעמיס בדברי הרמב"ם דיצא הוא דקאמר וכו' כדכתב הרב הא לא קשיא אמאי השמיט וכו' שכבר ידוע שדרך הרמב"ם שלא לומר דין שלא נזכר בתלמוד בפירוש אף שהדין אמת ולכך לא כתב זה בפירוש וסמך על המובן ממה שנאמר יצא על כל פנים עינינו הרואות שגם הרב יד נאמן משמע ליה שדעת הרמב"ם שאם ירצה יחיד לתקוע על סדר הברכות רשאי וכדעת מרן חיד"א וכתב הרב יד נאמן דפלוגתא דהרא"ש והרמב"ם תליא בחילוף גירסאות דהרא"ש גריס דיחיד שומען על הסדר ולא על סדר ברכות והרמב"ם גרים ושלא על סדר ברכות והוא דקדוק חלוש דאי הוה תני יחיד שומען בין על הסדר בין שלא על הסדר ודאי הוה מישתמע שפיר דבין הכי ובין הכי רשאי אבל הא דתני ושלא על סדר ברכות מיתפרש שפיר כאילו תני ולא על סדר

וליישב מה שקשה על הרמב"ם שדבריו הם היפך מאי דמוכח בש"ס עלה בדעת מרן חיד"א בברכי יוסף שם לחלק דמה שמתבאר מדברי הרמב"ם דיחיד רשאי לתקוע על הסדר היינו דוקא אם עדיין לא שמע התקיעות ומאי דמוכח מהש"ס בהיפך היינו לאחר שכבר שמע התקיעות ולא הונח לו בזה מכמה טעמים והצריך ישוב ואחרי כן הביא תורף דברי הרדב"ז סי' שמ"ז הנ"ל והרבה להשיב על דבריו וסיים דלכל הפחות היה לו לפסוק שלא יתקע הוא בעצמו כיון דהטור וסייעתו (הם רבינו ירוחם וכל בו וארחות חיים שהזכיר קודם לכן) סוברים דאינו תוקע לו אפילו אחר ומינקט מילתא מציעתא עדיף כי ארחיה דהרב זימנין סגיאין בתשובות אחרות וגם על מה שכתב דקיימא לן דאין היחיד חייב בתפלת המוספין שאינה אלא בחבר עיר תמה והביא שכן הקשה גם הרב מאיר בן מדגי דהלכה רווחת היא דיחיד חייב בתפלת המוספין הרי מבואר שדעת מרן חיד"א בברכי יוסף הנ"ל היא שלא כדעת הרדב"ז אף אחר שהביא שכן מתבאר מהרמב"ם ולכל הפחות מתבאר שדעתו שהיחיד בעצמו על כל פנים לא יתקע ואם כן קשה על הרב ערך השלחן דנראה דנקיט כדעת הרדב"ז דרשאי יחיד לתקוע על סדר הברכות ואם רוח חכמתו נוחה יותר בסברת הרדב"ז ודעמיה על כל פנים היה לו להזכיר דברי הברכי יוסף הנ"ל

ולא אכחד דמאי דמשמע ליה למרן חיד"א דהארחות חיים והכל בו קיימי בשיטת הטור אשר הן מזהירין מן הדין שאין היחיד רשאי לתקוע וכו' לי ההדיוט במחילת כבוד קדושתו אין דבריו מוכרחים שהרי מלשון הארחות חיים שהעתקתי למעלה (בד"ה והאמת) יש במשמע שהיחיד אי בעי מצי לתקוע על סדר הברכות שהרי כתב שהיחיד אינו צריך לתקוע על סדר הברכות ואין במשמע לשון זה שאינו רשאי ודברי הכל בו גם כן יש לפרשם כן ודבריו הם בהלכות ראש השנה סי' ס"ד (סמוך מלפניו לד"ה ערבית שחרית ומנחה) וז"ל והצבור חייבים לשמוע התקיעות על סדר הברכות והיחיד שומען על הסדר ואין צריך לשומען על סדר הברכות ויש פוסקים דכיון דיחיד אינו שומען על הסדר הברכות טוב שישמע אותן לפני הברכה וכו' (סיום זה ויש פוסקים וכו' הביא מרן הבית יוסף בסוף הסימן ע"ש) הרי שהוא גם כן כתב כלשון הארחות חיים על היחיד דאינו צריך לשומען על סדר הברכות שמשמעות הלשון הוא מיצרך הוא דלא צריך הא אי בעי מצי עביד וגם מה שכתב ויש פוסקים וכו' אין הכונה דלהיש פוסקים אין היחיד רשאי לתקוע על סדר הברכות שאם כן היה לו לכתוב בלשון זה ויש פוסקים דיחיד אינו שומען על סדר ברכות וכו' אבל מדכתב כמדבר על הידוע (דכיון דיחיד אינו שומען וכו') מוכח ודאי שכונתו על מה שכתוב בסמוך קודם לכן והרי אין באותו לשון משמעות שאינו רשאי כמו שכתבתי

ונראה שמוכרחים אנחנו לפרש כן בכונת הכל בו דמה שאמר שהיחיד אינו צריך לתקוע על סדר הברכות אין כונתו שאינו רשאי שהרי לקמיה (בד"ה בשחר משכימין וכו' קרוב לסופו) הביא לשון הרמב"ם שבפרק שלישי דין י"א ודין י"ב שסיום הלשון הוא וכל דברים אלו בצבור אבל ביחיד בין שישמע על סדר הברכות בין שלא על סדר הברכות יצא וכו' ומר הוא דאמר בברכי יוסף הנ"ל שדברי הרמב"ם ברור מיללו שאם ירצה יחיד מפסיק לתקוע בברכות ומשמע שאף הוא בעצמו רשאי לתקוע ואם כן איך מביא כאן הכל בו סברת הרמב"ם בסתם ולא יעיר שיש חולקים בזה ונמצא כמזכה שטרא לבי תרי אלא ודאי גם מה שכתב בתחלה דהיחיד אין צריך לשומען על סדר הברכות כונתו היא שאינו מחויב לשומען על סדר הברכות ולא שאינו רשאי ולכן מה שכתב (בברכי יוסף) דהטור וסיעתו סוברים דאינו רשאי היחיד לשומען על סדר הברכות אף אם אחר יתקע לו וכייל בהדייהו הארחות חיים וכל בו דבריו צריכים עיון וגם לא ראה בברכי יוסף מה שהביא בתחלת ספר מעשה רוקח (שהביא הרב ערך השלחן הנ"ל) בשם מוהר"י בן חכמון דקאי בשיטת הרדב"ז וזו היא שיטת הכל בו והארחות חיים לדעתי העניה ואף שמסיגנון דברי הרב ערך השלחן נראה קצת דלא ברירא ליה דהארחות חיים סובר כהרדב"ז וסברת הכל בו לא הזכיר כלל נ"ל הדל כמו שכתבתי ומ"מ לענין דינא ודאי אין לנו לזוז מפסק מרן דאין רשאי היחיד אף לשומען מאחר על סדר הברכות

ורשום בזכרוני שהרב ערך השלחן מביא וקורא באיזהו מקומן דברי הרב קול אליהו ובדין זה כנראה לא ראה מה שכתב בח"א סימן ל"ה שדברי הרדב"ז הנ"ל תמוהים דבהדיא אמרינן בגמרא דלא אמרו אלא בחבר עיר וכתב הטור בסי' תקב"ץ דהיינו לומר שאינו רשאי להפסיק וכן מוכרח מההוא עובדא דבס"ס איברא דמדברי הרמב"ם משמע דאי בעי (יחיד) עביד על סדר הברכות אך אפשר דסבירא ליה דלא מצי עביד דכיון דאינו חייב לתקוע על סדר הברכות ממילא שמעינן דהוי הפסק ועל כל פנים דברי הטור הם היפך דברי הרדב"ז ובקיצור פסקי הרא"ש נפל טעות