שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מו

ומדברי הרדב"ז הללו יש לפקפק קצת על דברי הרב שלחנו של אברהם בסי' תקפ"ה שכתב וז"ל צריך לתקוע מעומד כתב מגן אברהם אם תקע מיושב יצא וכן נראה מדברי הרי"ף שהביא הטור בסי' תקצ"ב וז"ל בדין הוא שיהיו תוקעים על סדר הברכות כדרך שתוקעים כשהם יושבים אלא כיון שאין הברכות מעכבות התקיעות הרי יצאו ידי חובתם באותם שתקעו מיושב ודי להם לתקוע וכו' שלא להטריח על הצבור עכ"ל הרי אף על פי הקהל היו יושבים יצאו ידי חובתם עכ"ל והנה מה שכתב הר מגן אברהם דאם תקע מיושב יצא היינו ודאי אפילו בתקיעות שהן מן הדין ולפי דברי הרדב"ז דתקיעות דמיושב אינן עיקר המצוה ומן הדין היה לנו לומר שגם התוקע לא היה צריך לתקוע בהן מעומד לולא מפני כבוד הצבור וכן כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה בשם הרב מור וקציעה לפי זה יש לומר שאין מדברי הרי"ף ראיה דגם בתקיעות שהן משום חובת עיקר מצות שופר אם תקע מיושב יצא ידי חובתו כמובן

ואני טרם שראיתי דברי תשובת הרדב"ז וכנסת הגדולה הנ"ל הייתי מבין שכונת הרדב"ז היא שאם איזה יחיד יודע שלא יוכל לשמוע התקיעות שעל סדר הברכות מפני איזה אונס ובא אחד לתקוע לו להוציאו ידי חובתו כגון שהוא חולה וצריך לאכול או לשתות איזה דבר וקשה עליו להמתין מלאכול עד יציאתם מבית הכנסת וגם לאכול קודם תקיעת שופר אף אם מותר מחמת חוליו אינו חפץ בזה ולכן יבא אחד לביתו קודם תפלת הצבור ויתקע לו וכן מזדמן איזה פעמים (עיין לקמן בסי' זה אות מ') הנה על זה וכיוצא לזה אמר הרדב"ז כי הוא צריך לעמוד בשמיעתו והייתי מגיה שלא ישמע במקום שלא שמע מפני מה שנתקשה הרב מחצית השקל על דברי המגן אברהם הנ"ל וז"ל לא הבנתי הדברים דעל כרחין מה שכתב גם השומע צריך לעמוד רוצה לומר בתקיעות דמיושב והלא הן קודמין לתקיעות שעל סדר הברכות ואם כן איך כתב אם לא שמע על סדר וכו' ואם רוצה לומר דיעבד אם אחר זה לא שמע גם על סדר הברכות מעומד צריך לחזור ולתקוע הא כתב מגן אברהם דדיעבד יצא אפילו מיושב וספר רדב"ז גם כנסת הגדולה אין בידי עכ"ל ולכן הייתי מגיה שלא ישמע כנז"ל אך לפי מה שהעתקתי דברי הרב כנסת הגדולה מובן שהבין מדברי הרדב"ז שעל מי שלא יצא ידי חובת שופר וכבר התפללו ותקעו הצבור על סדר הברכות ובא זה לשמוע תקיעת שופר (כגון שהיה בספינה ויצא אחר גמר תפלת הצבור) לצאת ידי חובתו לזה קאמר הרדב"ז שתקיעה זו שהיא עיקר אצלו ואי אפשר לו לשמוע על סדר הברכות צריך השומע לעמוד בה אף שמדקדוק לשון הרדב"ז נראה שזה בא לשמוע התקיעות שעל סדר הברכות (שכתב ועתה בא לשמוע אותם וכו' דמשמע דקאי אתקיעות דמעומד שהזכיר בסמוך) הנה לפי מאי דקיימא לן בסי' תקצ"ב סעיף ב' דיחיד אינו מפסיק לתקוע אפילו יש מי שיתקע לו אלא תוקעים לו קודם מוסף וכו' צריך לפרש גם דברי הרדב"ז כן ועיין בעמודי אש סוף סי' וי"ו מה שהשיב על דברי הרב מחצית השקל הנ"ל (בד"ה ומה שכתבתי)

שוב ראיתי שהרב משתא דרבוואתא במהדורא בתרא סי' תקצ"ב כתב בשם הרדב"ז חלק ראשון סי' שמ"ז דיחיד ששמע תקיעות דמיושב ומתפלל מוסף ביחיד ורוצה לתקוע על סדר הברכות חובה לא תיבעי לך דדוקא בחבר עיר כי תיבעי לך רשות כי בשלמא כשאחר תוקע לו אין בכך כלום אף שהוא שותק בין הברכות לית לן בה ומשום שבות נמי ליכא כיון דאית בה קצת צורך מצוה להשלים הקולות אבל לתקוע המתפלל בעצמו צריך עיון ומסתברא לי דמותר דאין כאן לא ערבוב ולא הפסקה דאי משום ערבוב כיון שהוא יחיד ליכא וכו' ואי משום הפסקה ליכא חדא שתקיעת שופר מענין התפלה ועיקר שתיקנוה על סדר הברכות ותו כיון דהוי צורך מצוה קצת לא הוי הפסק ותו כיון דתפלת המוספין אינה אלא בחבר עיר והיחיד פטור ממנה הוי דבר של רשות ואפילו שיפסיק לית לן בה הילכך אין זה חיוב ליחיד לתקוע על סדר הברכות ואם תקע אין מוחין בידו ואדרבא שפיר עביד ואף שכתב רבינו האיי שאין שליח צבור תוקע אלא מצוה לאחר ותוקע לא קשיא דעד כאן לא אמרה אלא בשליח בור שאימת צבור עליו ואיכא למיחש שמא ישתבש ותו דבתפלת חיוב חיישינן לטירוף הדעת אבל לתפלת רשות לא חיישינן וזה ברור עכ"ל והרב המחבר הרבה להשיב על דבריו ועם שבא לו בארוכה קצת אעתיק דב"ק ככתבו לפי שספר זה הוא יקר המציאות וגם אצלי הגם שאו"ל הוא בידי שזכיתי בו עתה ואלה דבריו וקשה דאמרינן בדף ל"ד ע"ב רב פפא קם לצלויי אמר ליה לשמעיה כי נהירנא לך (לסימן שסיימתי הברכה) תקע לי אמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר (חבורת צבור אבל יחיד מברך ואחר כך תוקע רש"י) ואם איתא מאי קאמר ליה רבא הא סוף סוף שפיר עביד לקיים עיקר התקנה לשמוע על סדר הברכות ואין לומר דרב פפא משום חובה הוה עביד הכי דמי הגיד זה לרבא דלאו לתוספת מצוה הוה עביד ואף אם נדחוק לומר דשמעיה רבא לרב פפא דסבר דחובה היא זו מכל מקום הוה ליה לש"ס לבאר דסוף סוף לא ביטל רב פפא את מעשיו מה שאמר לשמעיה תקע לי דאף שאינו חובה מכל מקום קצת מצוה איכא ומה הפסד יש לרב פפא לבטלה (והא כתב הרדב"ז דמאן דעביד הכי שפיר עביד) ומפשטא דשמעתא משמע דרבא ביטל לו את דבריו אלא שמעת מינה דאיכא משום הפסקה דאף שתיקנוה על סדר הברכות לא תיקנו להפסיק אלא בצבור ולא ביחיד גם מה שכתב שאין תפלת מוסף אלא בחבר עיר הנה הרי"ף ור"ח פסקו כחכמים דישנה בחבר עיר ושלא בחבר עיר וכן כתב הטור אורח חיים סי' רפ"ו וכן נראין דברי הרמב"ם בראשון מהלכות תפלה שכתב סידור כל התפלות ושוב כתב תפלות אלו אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן וכו' משמע דלעולם אין פוחתין מהן דלא חילק בין יחיד לצבור וגם סיים ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובה ואחת נדבה וכו' משמע דחובה מיהא איכא ואין לומר דמיירי בדליכא חבר עיר וכדרבי יהודה בפרק תפלת השחר דבמקום דליכא חבר עיר יחיד חייב דכל כי הא הוה ליה לרבינו למימריה ומדלא כתב כן שמעת מינה דכל התפלות שוות הן עכ"ל הרב משחא דרבוואתא

והאמת שטענות הרב על רבינו הרדב"ז בריאות וטובות אך על כל פנים חזה הוית כהנא דמסייע ליה מר ניהו רבינו אהרן בספר ארחות חיים דמתבאר יפה דקאי בשיטת הרדב"ז דאי בעי יחיד לתקוע על סדר הברכות רשאי שהרי בדיני ראש השנה אות ט"ו כתב וז"ל צבור חייבים לשמוע התקיעות על סדר הברכות אבל יחיד שומען על הסדר ואין צריך לשומען על סדר הברכות ולא תימא דוקא כשהוא עצמו תקע שמא יטעה ולא ידע לחזור לתפלתו אלא אפילו יהיה שם אחר שיתקע לו אין צריך לשומען על סדר הברכות עכ"ל משמע דמיצרך הוא דלא צריך אבל אי בעי מצי עביד ואף שאין לנו הוכחה מדבריו שיסבור לגמרי כסברת הרדב"ז שיהא מותר לתקוע בעצמו נקוט מיהא פלגא דמוכח דעל ידי אחר רשאי לתקוע ואין חשש משום הפסק מטעם שביאר הרדב"ז והרב ערך השלחן שם באות ג' כתב (על מה שכתב מרן דיחיד אינו מפסיק וכו') שכן דעת הטור ומה שכתב ברמזי הטור יחיד שומען לכתחלה על סדר הברכות טעות סופר הוא ואף על סדר הברכות של שליח צבור כתב דמוכח ברבינו ירוחם שאין תוקעין אלא לתפלת חזרת שליח צבור ולא לתפלה שבלחש ושכן כתב בשיירי כנסת הגדולה בשם אור זרוע דתפלת לחש דצבור כיחיד דמי וכן מוכח בהדיא בהר"ן והרשב"א בחידושיו אהא דאמרינן לרבנן למה שליח צבור יורד לפני התיבה אבל בתחלת ספר מעשה רוקח כתב בשם ר"י בן חכמון דיחיד רשאי לתקוע על סדר הברכות ואין חוששין שמא יטעה כיון דליכא דבור אלא שמיעת קול וכל שכן שרשאי לשמוע התקיעות על ידי אחר ודקדק כן מלשון הרמב"ם וציין לעיין בשיירי כנסת הגדולה ושכן פסק הרדב"ז סי' שמ"ז והביא לשון ארחות חיים הנז' ושהטור בקצור פסקי הרא"ש כתב יחיד שומען לכתחלה על סדר הברכות והוא טעות סופר אלו תורף דב"ק והוא תנא דמסייע להרדב"ז בכל מכל שהרי מתיר גם לתקוע ומריהטא דלישניה דרב ערך השלחן (שכתב אבל בתחלת ספר וכו' וכן פסק הרדב"ז וכו' וכו') משמע דנקיט כוותייהו שיחיד יכול לתקוע על סדר הברכות: