שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מה

ובספר תניא משם הגאונים דילפינן מחצוצרות ובשיבולי הלק"ט ערוגה רפ"ט יש טעמים שונים עי"ש והנה על מה שכתב הרא"ש דת"ר אל תקרי בקמה אלא בקומה דמשמע דפתרון מלת דת"ר הוא דתנו רבנן לא אמר דבר אך בחידושי הגרי"ב ראיתי שכתב (על דברי הרא"ש דפסחים הנ"ל) לא מצאתי בכל הש"ס ובמחילה מכבוד הרב באר הגולה בשלחן ערוך ארח חיים סימן תפ"ט אות ד' שציין מברייתא דבקמה תחל וכו' ודע דז"ל הכסף משנה בפרק ז' מהלכות תמידין ומוספין דין כ"ג ואין מונין אלא מעומד כו' כתב הר"י בן גיאות שזה קבלה מפי רבותינו ואסמכוה אקרא דבקמה קרי ביה בקומה עכ"ל לכן מהנראה שהיה כתוב דסמכוה רבנן בר"ת דס"ר והמדפיס לא ידע פתרונו תקן מעצמו דת"ר ובבית יוסף סימן תפ"ט וטורי זהב שם העתיקו דברי הרא"ש דת"ר וכו' וצריך לתקן דס"ר עכ"ל

והנה בדברי מרן לא בא מפורש על השומעים התקיעות דמיושב אם צריכים גם הם לעמוד ויש צד לומר דהשומע דינו כתוקע וצריך לעמוד או אפשר דכיון דבתקיעות שעל סדר הברכות הם עומדים אין צריכים לעמוד בתקיעות דמיושב וכן הוא משמעות סתמיות דברי הפוסקים ולכן נקראו תקיעות דמיושב וכן משמע מדברי הרב מגן אברהם שם בשם הרדב"ז דרק אם לא ישמע תקיעות שעל סדר הברכות שהן מעומד הוא דצריך השומע לעמוד כיעויין שם ואף על זה כתב הרב מגן אברהם בשם הרב כנסת הגדולה דלא ידע מנא ליה אבל על כל פנים הצבור שעתידים לשמוע התקיעות שעל סדר הברכות משמע ודאי שאין צריכים לעמוד על התקיעות דמיושב ובעדת הקירימצאקים הי"ו ראיתי שנתפשט המנהג אצלם שכל בני הקהל עומדים בשעת התקיעות דמיושב ועושים בסדר זה היינו שקודם התקיעות ישוררו פיוט אחד שיש להם ואחריו אומרים פסוק ה' מלך ה' מלך וכו' ובשעת אמירת הפסוק ה' מלך וכו' עומדים על רגליהם כדרך שעומדים בכל זמן שאומרים אותו ועל עמדם יעמדו עד גמר התקיעות ולא מחיתי על זה כי לא ידעתי איזו קפידא יש מלעמוד ואיפכא מסתברא שעל ידי העמידה מביא את האדם להתעורר לכוין בשמיעתו את קול השופר ואף שמשמעות לשון הש"ס והפוסקים הוא שאין צריך השומע לעמוד לתקיעות דמיושב מכל מקום היא גופא טעמא בעי והרי מן הראוי היה שגם היוצאים ידי חובתם יברכו על שמיעתם לולא שלא רצו לתקן ברכות שאינם צריכות והילך לשון רבינו התרומת הדשן בסימן ק"מ ולא דמי לשומעים משליח צבור דלא מברכי דהתם שליח צבור גופיה חייב לתקוע וכיון דאיהו דתקע שפיר טפי דאיהו מברך ונפקי כולהו בברכתו דאין להרבות בברכות דלא צריכין וכו' עי"ש הרי דאף לברך היה מן הראוי שיברכו השומעים לולא דאין להרבות בברכות ואם כן למה לא יעמדו השומעים כיון דאין חשש פיקפוק בזה לכן אמרתי הנח להם לישראל בני נביאים הם ומסתמא ידעו אבותיהם איזה טעם לתקן להם כזאת ואם ריק הוא ממני

עתה זיכני ה' בספר כנסת הגדולה (שבא לידי בשאלה) וראיתי שמביא טעם על מה שאין עומדים השומעים תקיעות דמיושב ומדבריו יש ללמוד שיש לפקפק קצת במנהג הקירימצאקים הנ"ל והנני מעתיק מה שכתב בריש סי' תקפ"ה וז"ל הא דאין הצבור עומדים על רגליהם בשעת התקיעה מפני שאותם התקיעות על סדר הברכות ובאותה שעה הרי כל הקהל עומדים ולפי זה מי שלא שמע התקיעות על סדר הברכות ועתה בא לשמוע אותם צריך לעמוד וכן ראיתי מדקדקים בדברי הרדב"ז חלק ראשון סי' כ"ה אמר המאסף כונת הרב ז"ל מבוארת שהוקשה לו למה אין עומדים על רגליהם בתקיעות דמיושב ותירץ שהתקיעות דמעומד הם עיקר ובעת שמעם תקיעות דמעומד כבר עומדים על רגליהם ואני מוסיף דכיון דהתקיעות דמעומד הם עיקר ראו לתת הפרש בין תקיעות דמעומד לתקיעות דמיושב כדי שלא יבא האדם לסמוך על תקיעות דמיושב ולא ישמע תקיעות דעל סדר ברכות וכשיראה דבתקיעות דמיושב אין עומדין על רגליהם בעיניו יראה שאינן עקריות כי אם אותם דמעומד שהם על סדר הברכות ומה שכתב הרב וכן ראיתי מדקדקים בדבר בזמנינו זה לא דקדוק לבד אלא עיכוב שאין שומעין התקיעות כשלא שמעום על סדר ברכות אלא מעומד ובתקיעות שעל סדר ברכות לפעמים זקן או חולה או תשוש כח שאינו יכול לעמוד על רגליו בחזרת המוסף בשעת התקיעות עומדין על רגליהם אמנם צריכין אנו לדעת מנא לן דצריך לעמוד בשעת שמיעת התקיעות אי משום דכתיב יום תרועה יהיה לכם וילפינן לכם לכם מספירת העומר היינו לתוקע עצמו אבל לשומע מנא לן ואי משום דהשומע הרי הוא כתוקע אם כן מזה הטעם יהיו עומדים על רגליהם השומעים גם בתקיעות דמיושב אם הם עקריות ואם אינם עקריות לא יהיה בהם חיוב לעמוד דלא ילפינן מספירת העומר אלא במה שהוא מחוייב לא בתקיעות שהן כדי לערבב את השטן עכ"ל

הנה מדברי הרב כנסת הגדולה נראה שיש לפקפק על מנהג הקירימצאקים הי"ו הנ"ל שהרי כתב שראו לתת הפרש בין תקיעות דמעומד לשל מיושב כדי שלא יבואו להקל בתקיעות שעל סדר הברכות ובכל זאת נראה שאין למחות ולבטל מנהגם וכונתם לשם שמים לעשות המצוה בהתלהבות והחששא רחוקה וכולם נזהרים לשמוע התקיעות שעל סדר הברכות ואף בהעשרה קולות שתוקעים אחר תפלת מוסף נזהרים ושוינהו עלייהו כחובה ואין מי שפורץ בהן והרב ערך השלחן בריש סי' תקפ"ה כתב דבפסקי רבינו ישעיה הראשון סבירא ליה דתקיעות דמיושב הן עיקר וכתב דר"י קבלה היתה בידו לעשות כן שלא כדברי התנאים עכ"ל ולפי דעה זו יפה עושים עדת הקירימצאקים לעמוד בתקיעות דמיושב ויש להם אילן גדול לסמוך עליו שוב ראיתי מה שכתב הגאון מוהרא"ז בספרו מטה אפרים בסי' תקפ"ה אות ה' ועכשיו נהגו לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שקודם מוסף ואף על פי כן נקראות תקיעות דמיושב מאחר שרשות לישב בהן וכו' עי"ש וכנראה כן המנהג בין האשכנזים וכפי אשר נודע לי כי לימים ראשונים היה לעדת הקירימצאקים הי"ו בזמנים מוחלפים רב ומו"ץ מהאשכנזים הי"ו יוכל להיות שאיזה רב הורה להם לעשות כמנהגם כי לא ידע שמנהג זה לא נתפשט בין הספרדים ועל כל פנים המנהג ישר ונכון

ומה שכתבתי למעלה שנראה מדברי הרדב"ז שרק אם לא ישמע שעל סדר הברכות הוא שצריך השומע לעמוד ושאף בזה מפקפק המגן אברהם בשם כנסת הגדולה הנה לשון הרב מגן אברהם גרם לי להבין כן שעל מה שכתב מרן צריך לתקוע מעומד כתב וז"ל וגם השומע צריך לעמוד אם לא שמע על סדר הברכות מעומד רדב"ז ח"א כ"ה (כלומר סי' כ"ה) ולא ידעתי מנא ליה הא כ"ה (פתרונו כנסת הגדולה) הרי שעל מי שלא שמע תקיעות שעל סדר הברכות שכתב הרדב"ז שצריך לשמוע מעומד קאמר בשם הרב כנסת הגדולה דלא ידע מנא ליה אבל באמת לפי מה שהעתקתי דבריו לא פקפק הרב אלא על תקיעות דמיושב שהצבור יושבים והתוקע עומד שאם הן עיקריות יעמדו כולם ואם אינן עיקריות גם התוקע לא יעמוד וכשהיחיד לא שמע שעל סדר הברכות גם הוא מודה שצריך לעמוד בשמיעתו וכבר מרן חיד"א בברכי יוסף העיר על המגן אברהם בזה ועל מה שהקשה הרב כנסת הגדולה על הרדב"ז כתב דלא קשיא מידי וכדכתב הרב אליהו רבה ואין ספר אליהו רבה מצוי אצלי לראות ישובו אבל נראה שמה שאין קושיא על הרדב"ז לפי שבתשובתו (בדפוס שלפני ווארשא תרמ"ב היא בחלק ד' סי' אלף ק"א) כתב בזה הלשון כבר כתבתי שעיקר התקיעות הן אותם שעל סדר הברכות ובאותה שעה הרי כל הקהל עומדים והיינו דקרינן להו תקיעות דמעומד אבל תקיעות דמיושב אינן אלא כדי שיהיה השטן מעורבב בתקיעות דמעומד ומשום כבוד צבור לא ראו להטריחם לעמוד כיון שעתידים לשמוע תקיעות דמעומד והצריכו לתוקע לעמוד כדין המצוה שהיא מעומד (כלומר כדין התקיעות דמעומד שהן עיקר המצוה) אי נמי משום כבוד צבור עכ"ל הרדב"ז והביא תורף דבריו הרב מטה יהודה שם הרי שישנו בנותן טעם לשבח על הצבור שאינם עומדים כששומעים תקיעות דמיושב ועל מה שהתוקע עומד בהן שוב ראיתי שכן כתב במחזיק ברכה עי"ש ובשערי תשובה: