שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מד

מן המצר קראתי יה עכ"ל והנה לפי מה שהבינו הרבנים שדברי הרמ"א הן הן דברי מרן שבסימן תק"ץ צריך לומר שהרמ"א נעלמו ממנו ח"ו דברי מרן ולכן כתב כן מעצמו אבל מה נאמר על הגאון הנ"ל שהוא בעצמו מציין לסימן תק"ץ ותרתי למה לי ותו דבסי' תקפ"ו יהיב טעמא מדכתיב והעברת וכו' ואילו בסי' תק"ץ מטמין ברמ"ז מן המצר וכו' אלא ודאי כונתו לרמוז דמפשט דברי מרן בשלחן ערוך במה שכתב והרחיב את הקצר וקיצר את הרחב משמע שעל כל פנים תקע בצד הקצר כדרך התוקעין וצד זה שהוא קצר עתה הלא מראש רחב היה ואם כן הוה סלקא דעתין למימר דדוקא בכי האי גוונא הוא דלא יצא אבל אם תקע בצד הרחב שהוא רחב השתא והיה צר בתחלה הוה אמינא דיצא קא משמע לן דאף אם לאחר שהפכו תקע במקום הרחב פסול ואם כן אינו ענין לדברי מרן שבסוף סי' תק"ץ דשם מיירי בשופר שהוא כמות שהיה מברייתו ולא הפכו והנה בהרמ"א וכן בשלחן הערוך הגאון הנ"ל מצויין מוצא דין זה הר"ן וכו' ובהר"ן לא נזכר דבר זה מפורש אלא שכונתם להוכיח כן מדברי הר"ן היא משום דבגמרא אמרו הפכו ותקע בו לא יצא ואמרינן עלה לא תימא דהפכיה כי כיתונא אלא שהרחיב את הקצר וכו' כלומר דגם בכי האי גוונא אמרינן דלא יצא וכיון שלא נזכר בגמרא על השופר שהוא פסול ואין תקנה לתקוע בו רק אמרו שלא יצא אם כן יש צד לומר שאם הרחיב את הקצר ותקע כדרך התוקעין במקום שהוא קצר עתה הוא דלא יצא אבל השופר עצמו כשר לתקוע בו דהיינו שיתקע במקום הרחב שהיה קצר מתחלה אבל הר"ן כתב פסול דמשמע שאן תקנה לתקוע בו כלל שאף אם יתקע במקום הרחב שהיה קצר מתחלה לא מהני כן כתוב אצלי מלפני כמה שנים על ידי שהעירני חכם אחד מידי"ן יצ"ו בדברי שלחן ערוך הגאון הנ"ל וכל זה הוא דרך פלפול אבל הפשט הוא שדברי הרמ"א הם דברי מרן שבסי' תק"ץ והיה נכון בעיני הרמ"א ששייך לכתוב דין זה בכאן וכתבו וכן מתבאר מדברי הרב הלבוש שהרי בדבריו לא יתכן לפרש כמו שנאמר שהיתה כונת הגאון לפרש דברי הרמ"א שהרי כתב הפכו ותקע בו לא יצא לא שנא הפכו כחלוק וכו' לא שנא אם הניחו כמות שהוא אלא שהרחיב וכו' לא שנא לא עשה בו כלום אלא שתקע בצד הרחב לא יצא וכו' עי"ש ולא שנא זה האחרון הוא דינו של מרן בסי' תק"ץ וגם בסוף סי' תק"ץ כתב הרב הלבוש אם תקע בצד הרחב לא יצא סימן לדבר מן המצר קראתי וכו' וכתיב והעברת וכו' עי"ש והדקדוק מלשון לא יצא ולא אמר פסול אינו דקדוק דהא גם במקום דשייך לשון פסול כגון בשופר של עבודה זרה של ישראל דאינה בטלה עולמית ואין תקנה לאותו השופר וכן בשופר של תקרובת עבודה זרה דאינה בטלה עולמית אמרו חכמים בלשון לא יצא ולא אמרו פסול עיין בסי' תקפ"ו סעיף ג' וסעיף ד'

וכתב מרן מוהר"ם בן חביב בקונטריס יום תרועה (בד"ה הפכו) דלאו דוקא כשהפך את שניהם שהרחיב הקצר וגם קיצר הרחב אלא גם באחד מהם שהרחיב את הקצר לחוד או שקיצר את הרחב לחוד מיפסיל מהטעם שאמרו משום שדרך העברתו בעינן משום דהאיל מעביר הקרן מצד אחד קצר ומצד אחד רחב והא דנקטי בש"ס ופוסקים הפכו דמשמע שהפך את שניהם לרבותא נקטי היכא דעשה שני שינוים דהרואה אומר דרך ברייתו בכך והיא תמונתו צד אחד קצר וצד אחד רחב אפילו הכי פסול

לה) שופר מבהמה טמאה פסול כן כתב הרמ"א בסימן תקפ"ו והוא מהר"ן כרשום בצדו וכתב ידידי הגאון בספר עמודי אש יצ"ו בסי' ו' אות י"א דף ב"ן (ד"ה הר"ן) שבספר קרבן ראשית בראש השנה (כ"ב ב') על מה שהקשו התוספות בדף כ"ו ד"ה חוץ אמאי לא תני חוץ משל ראם כתב ליישב על פי דברי הר"ן הללו דהא ראם הוא טמא דהא רש"י בחומש כתב דלהכי מנה הכתוב טהורות משום דהטמאות מרובות אם כן משמע דהטהורות פרט כולן בקרא והרי לא הוזכר בהדייהו ראם עכ"ל וכתב על דבריו שנעלם ממנו שהתוספות בזבחים קי"ג ע"ב כתבו דראם היא טהורה והיא דישון האמור בכתוב ותרגם המתרגם רימא וכן הוא בהגהות מיימוניות פרק א' מהלכות מאכלות אסורות וכן כתב הפרי חדש ביו"ד סי' ס' סק"ד עכ"ל והנה ספר קרבן ראשית אין אצלי לראות דב"ק ולכאורה יש לתמוה עליו דלפי מה שהוכיח דראם היא טמאה קשה על הר"ן שהביא קושית התוספות למה ל תנן של ראם וביאר היטב מה שיישבו התוספות לזה כיעויין שם כיון דהר"ן כתב מפורש (לקמיה בד"ה ומיהו אע"ג) דשופר של טמאה פסול משום דלא הוכשר למלאכת שמים וכו' היה לו ליישב קושית התוספות על פי מדותיו דשופר של טמאה פסול לפי הוכחת הרב קרבן ראשית דראם טמאה היא וכמו שיישב הוא באמת קושית התוספות ואם כן מדלא יישב כן הר"ן היה לו להבין שדעת הר"ן דראם טהורה היא והוא כנגד היסוד של הרב קרבן ראשית ואי נמי יש לומר דאף אם ראם טמאה היא וכמו שיישב לא תירץ הר"ן בזה קושיית התוספות משום שבאמת לא החליט הר"ן דיש לומר גבי שופר לא הוכשר למלאכת שמים וכו' ומסיק בצריך עיון כיעויין שם והפוסקים נקטו להחמיר מספק ולכן הוצרך הר"ן ליישב לגבי הצד שנאמר דבשופר לא שייך לומר הא דלא הוכשר למלאכת שמים וכו' וממילא מובן שגם להתוספות לא נוכל להקשות דלישני דמשום הכי לא תני ראם משום שהיא טמאה כמו שלא נוכל להקשות על דברי הר"ן דיש לומר דאף אם תמצא לומר דראם טמאה היא הרי אינו פשוט דשופר מיקרי מלאכת שמים סוף דבר נראה לי הדל שאם הרב קרבן ראשית היה רואה דברי הר"ן הנ"ל לא היה כותב כן והוא תימה גם על הרב עמודי אש יצ"ו שנעלמו ממנו א דברי הר"ן באותו מקום

ואני אמרתי בחפש"י בזה וראיתי להרב מגן אברהם בסי' תקפ"ו סק"ג שכתב וגם נראה לי דראם טהור הוא דמתרגמינן תאו ורימא ועוד דיש לו קרנים ולחד פירושא הוא סימן טהרה וכתב הרב מחצית השקל דצריך להיות דמתרגמינן ודישון ורימא ושכן כתבו התוספות בזבחים ד' קי"ג ע"ב דראם טהור וכו' וכתב עוד במחצית השקל שכינת המגן אברהם בזה היתה להשיג על מה שכתב העולת שבת להוכיח מדברי התוספות דראש השנה דשופר משאר טמאים כשר והיה בהניח דראם טמא הוא ואפילו הכי לא כתבו התוספות דפסול אלא משום דאינו חלול וכו' מכלל דמשאר טמאים שהם חלולים כשר ולזה חולק עליו דראם טהור הוא וכו' והרב מחצית השקל תמה על זה ככל אשר כתבתי אני הדל דמדברי הר"ן בעצמו מוכח דראם טהור שאם לא כן היה לו ליישב קושית התוספות בזה ואי משום דלא ברירא ליה פסול שופר מטמאה ולכן הוצרך לתירוץ אחר אם כן גם להתוספות יש לומר כן וכו' אלו תורף דב"ק. חדאי נפשאי שזכיתי לדעת קדושים ותימה על הרבנים הנ"ל שנעלם מהם כל זה ועיקר דין זה (שופר מבהמה טמאה) נובע ממאי דאמרינן לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד והארכתי בזה בס"ד בשדי חמד מערכת חנוכה סי' י"ד ועוד הוספתי דברים בדין זה אחר שנדפסה מערכת חנוכה הנ"ל הלא הם כתובים בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הלמ"ד סוף כלל פ"א עיין שם

לו) צריך לתקוע מעומד כן הוא לשון מרן בריש סי' תקפ"ה וכתב הרב נהר שלום דרבינו הטור כתב שהוא מדכתיב יום תרועה יהיה לכם וילפינן מלכם דכתיב בעומר וכתב מרן בבית יוסף שכן כתבו הגהות מיימון וקשה מנא לן האי גזרה שוה הא אין אדם דן גזרה שוה מעצמו וגבי עומר גופיה אינו אלא קבלה מהגאונים כדכתב בכסף משנה בהלכות תמידין ומוספין ואיברא דהרא"ש בסוף פסחים (סי' מ"א) כתב ומברכים מעומד דת"ר אל תקרי בקמה וכו' הובא בבית יוסף סי' תפ"ט ואפשר דלאו ברייתא באיזה מקום בתלמוד היא כי יגעתי ולא מצאתיה רק שגור היה כן בפי הגאונים ומנא לן לדון גזרה שוה לשופר וצריך לומר שעיקר דין זה גם כן קבלה מהגאונים עכ"ל וכנראה לא ראה הרב דהרשב"ץ בחידושיו לראש השנה דף כ"ח הביא ילפותת הטור הנ"ל בשם סמ"ק וכתב על דבריו ואיני יודע מנין לן גזרה שוה וכבר מרן חיד"א בברכי יוסף כתב דילפותות אלו לא נמצאו על חוף ימים ים התלמוד ירושלמי ובבלי דלא כהרב בית דוד סי' שפ"ח דגזרה שוה זו היא בגמרא באיזה מקום ואעיקרא בעומר גופיה היא קבלה ואסמכוה אקרא ואולם הכי אשכחן בפסיקתא פרשת לך לך ופרשת אמור