שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מג

ארבעה מינים הנז"ל וכתב שם מר מחותנו הגאון יצ"ו דבבית מאיר פסק דביום ראשון דראש השנה ודסוכות שהם מן התורה גם טעימה אסור ואני ההדיוט בשדי חמד שם לא הבאתי גוף דברי הגאון בית מאיר רק כתבתי שדעתו נוטה דגם טעימה אסורה ועתה שהעתקתי כאן דבריו הנך רואה שכתב אפשר דאסור טעימה נמי ואין במשמעות לשון זה פסק דין בהחלט כמו שכתב בשמו הגאון הנ"ל יצ"ו אלא כמו שכתבתי אני הדל דלא ברירא ליה לכל היותר אין לנו אלא לומר דנוטה דעתו כן והבוחר יבחר וכתב בארחות חיים הנ"ל בסי' תקפ"ט אות ג' בשם הגאון מביטשאטש דלאיש חלוש יש להקל לו שאחר התקיעות דמיושב יאכל וישתה קימעא ולאשה חלושה אף דנשים שויינהו חוב לשמוע שופר יש להקל להן על ידי חלישות כל דהו לאכול קודם שמיעתן ולברך אחר כך

ושמעתי שיש מקומות אצל אחינו האשכנזים יצ"ו שביום ראש השנה ראשון ושני אחר תפלת שחרות יוצאים רובם ככולם מבית הכנסת והולכים לבתיהם ושותים טיי וחוזרים לבית הכנסת לסיים סדר התפלה (קריאת ספר תורה ותקיעות וכו') ואמרו לי שגם בעיר הזאת (קראסוב) נוהגים כן האשכנזים הי"ו והיה הדבר תמוה בעיני ולא רציתי לדבר להם על זה כי ידעתי שאחרי שהורגלו בזה קשה להם לבטל מנהג ופעמים שאתה מתעלם וכשם שמצוה לומר וכו' עתה השגתי ספר יקר שו"ת הד"ר לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו וראיתי בסי' כ"ט אות צ"ח (בד"ה בשאלה) שכתב שהגאון הצדיק מוהר"ר שמשון נהג כל ימיו בראש השנה אחר תפלת שחרית ציוה לאחד חלוש לקדש ולהוציא רבים ידי חובתם ואחר כך שתה הצדיק טיי ונתן לכמה וכמה בני אדם לשתות ושוב אחר התפלה קידש שנית ולהבדיל בין החיים וכו' גם אנן נהגינן הכי אבתריה ובלי ספק שנמצא שם רבנים גדולים חסידים יראי ה' ואנשי מעשה ושום אחד לא קרא תגר וכדאים הם לסמוך עליהם עכ"ל ומשמעות הדברים הוא שגם בני אדם גם בריאים וטובים היו שותים טיי ומובן גם כן שעשו כן תכף אחר תפלת שחרית קודם התקיעות ויפה עשיתי שלא להרהר אחר המנהג עם כי כמו זר נחשב בעיני הנח להם לישראל וכו' ופוק חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליה שנעשה בפני רבנים גדולים וצדיקים

לב) לפי מה שאמרו בפרק ראוהו בית דין ד' כ"ו גבי שופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי צריך לעיין בפוסקים בלא נדר אם בעל מום יכול להיות תוקע ובספר שו"ת כנף רננה בהנימוקים שאחר ההקדמה בעמוד ד' (בד"ה שכינה) על מה שכתב המגן אברהם בסי' ג"ן סק"ח אם בעל מום כשר לשליח צבור כתב דבפסיקתא הרנינו איתא דבעל מום יכול לתקוע שופר בראש השנה וצריך לעיין בגוף הפסיקתא אם כונתם דמותר להוציא את אחרים או רק לתקוע לעצמו קאמר

לג) שופר שנסדק לאורכו דפסול כתב מרן בסי' תקפ"ו סעיף ח' יש אומרים אפילו בכל שהו פסול אלא אם כן הדקו הרבה בחוט וכו' ויש אומרים דוקא ברובו וכו' כתב מרן חיד"א בברכי יוסף שם אות י"א בשם מר רבו הרב נחפה בכסף דף קפ"ז ע"א דאמאי מייתי מרן סברא זו ביש אומרים בתרא דמסורת בידינו בכל כי האי גוונא שכן עיקר דעתו לדינא מאחר שהפשט כהרא"ש וגם דברי הרי"ף והרמב"ם אפשר להשוותם והעלה דאם תקע בשופר שנסדק במיעוטו יחזור לתקוע בשופר כשר ולא יברך עליו ומסתמיות דבריו נראה דבין ביום טוב ראשון בין ביום טוב שני הדין כן שצריך לחזור ולתקוע אלא שלא יברך

אמנם בשו"ת בית אב לידידי, הגאון אבד"ק קאפוליא יצ"ו בסי' פ"ג נשאל בצבור שאחר התפלה בראש השנה ראו כי יש סדק בשופר לארכו במקצת מקצהו הרחב אם יש לחזור ולתקוע השלשים קולות ואם יש חילוק בין יום טוב ראשון לשני בתשובתו האריך מאד בשיטת כל הפוסקים בדין זה וכתב בסוף אות ה' דרבו ורבו הפוסקים הסוברים דאין לחוש לסדק מה שהוא לארכו שכן דעת התוספות והרשב"א והריטב"א ומרדכי ואגודה ורוקח ושבולי הלק"ט (סי' רצ"ג) ותניא רבתי סי' ע"ו בשם רבינו ישעיה וכן דעת האור זרוע סי' רנ"ט וכן דעת הסמ"ק וכן דעת המגיד משנה בפרק א' דרק בשנסדק כולו או רובו פסול אבל מיעוטו לא וזה דעת הרבה מן המפרשים ועיקר וכן נראה דעת הארחות חיים והכל בו אשר בסוף דבריהם בזה חזרו וחתמו עוד הפעם בשיטת המקילין נראה דסברי שכן עיקר ומה שכתבו שם לעיל מזה וראוי להחמיר בזה כונתם מצד חומרא ולא מן הדין ואם כן בשעת הדחק שאין לו שופר אחר שלם בנקל פשיטא שיש להורות דכשר לכתחלה לתקוע בשופר שנסדק במקצת (לארכו) ולברך וכן פסק להדיא באליהו זוטא סי' תקפ"ו

שוב כתב באות ז' (בד"ה תבנא) וראיתי להברכי יוסף וכו' (הביא דברי הברכי יוסף הנ"ל וכתב על זה) ולדידי לא קשיא מידי דודאי העיקר כדעה זו וכן הארחות חיים והכל בו סתמו וחתמו דבריהם בשיטה זו ורוב מנין פוסקים הראשונים סברי הכי דאין לחוש לסדק מה שהוא ובשעת הדחק גם לכתחלה כשר לברך עליו וכמו שכתב באליהו זוטא ומה שכתב הברכי יוסף דהפשט כהרא"ש וכו' לדידי נהפוך הוא וכו' ובכן יש להורות דאם תקע בשופר שנסדק אין צריך לחזור ולתקוע דהא לרוב הפוסקים יעבור בזה אשבות דתקיעה שאינה צריכה (כן היא דעתו דתקיעה שלא לצורך אסורה ביום טוב כמו שהבאתי בשמו בסי' זה אות י"ב) ואין לך שעת הדחק יותר מזה ואף דמשום ספק מותר לתקוע היינו משום ספק שקול ולא בספק כזה דלרובא דרובא אין לחוש לסדק משהו וכן הוא העיקר וכדכתב מרן סברא זו בלשון ויש אומרים ואף להסוברים דיש אומרים ויש אומרים שבמרן ובהרמ"א הוי ספיקא דדינא ובדאורייתא לחומרא כדכתב הפרי מגדים בכללי הוראה ובספק תקע ביום ראשון צריך לתקוע בלא ברכה וביום שני אין צריך לתקוע כדכתב מגן אברהם סי' תקפ"ה ולתקיעה שאינה צריכה אין לחוש כיון דהוי ספק שקול וכו' מכל מקום גם לשיטת הפרי מגדים הנ"ל אין להורות לחזור ולתקוע דהא המשנה למלך בששי מהלכות עדות כתב דבספק במציאות (כגון אכל או לא אכל וכו') בזה הוא דשייך לומר אוקי גברא על חזקתיה ולא עשה אותה הפעולה משום דמעיקרא בחזקת שלא עשה אותה הפעולה קאי אבל כשהפעולה נעשית רק שיש לנו ספק אי מהניא מכח הדין לא מהני חזקת הגוף והכי נמי יש לחלק בין ספק תקע להיכא דכבר תקע אלא שיש ספק פלוגתא על השופר משום הסדק ועוד דכבר ביררנו מהסוגיא דהעיקר כהמקילים בסדק כל שהוא

עוד כתב סברא להקל בנדונו והוא דיש לומר שעיקר הסברא שעל ידי התקיעה יתרחב הסדק והעומד לסדוק כסדוק דמי זה רק אם נסדק בקצה הצר שאצל הפה שכיון שהולך הקול דרך שם בתוקפו והשופר הוא צר מאד וחללו קטן לכן על ידי רוח התקיעה שפיר יתכן דיתרחב הסדק מה שאין כן אם הסדק הוא בקצה השופר הרחב כיון שיש שם חלל רחב הרבה לא חיישינן כלל שיתרחב על ידי התקיעה דריוח טובא ויש מקום להקול לצאת ואם כן יש לומר שגם הפוסקים הפוסלים בסדק מה שהוא לא דיברו כלל בסדק בקצה הרחב לכן אפילו ביום ראשון דראש השנה אין צריך לחזור ולתקוע אלו תורף דב"ק

לד) כתב מרן בסי' תקפ"ו סעיף י"ב הפכו ותקע בו לא יצא בין שהפכו כמו שהופכין החלוק שהחזיר פנימי לחיצון בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב וכתב הרמ"א והוא הדין אם תקע במקום הרחב פסול והשיג על זה הרב שלחן גבוה שכבר כתב זה מרן בסוף סי' תק"ץ אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא וכן כתב הרב באר הגולה שכבר כתבו מרן בסי' תק"ץ ומצאתי כתוב בקונטריסי שהגאון מוהרש"ז בשלחנו הטהור בסי' תקפ"ו סעיף י"ב רמז בדברי קדשו שדברי הרמ"א אינם דברי מרן שבסימן תק"ץ ומר אמר חדא ומר אמר חדא והוא שבשלחנו כתב הפכו ותקע בו לא יצא בין שהפכו כחלוק וכו' בין שהניחו כמות שהוא אלא שהרחיב את צד הקצר שלו וקיצר את הרחב ברותחין ותקע בין בצד הקצר בין בצד הרחב שהיה קצר מתחלה לא יצא שנאמר והעברת שופר וכו' כדרך העברתו שהאיל מעבירו בראשו מחיים פרט להיפך ועיין בסי' תק"ץ עכ"ל השלחן ערוך הנ"ל ובסי' תק"ן סעיף כ' כתב אם תקע בצד הרחב של שופר לא יצא ורמז לדבר