שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה מב

שיקנה עבורו דבר אחד לשם מתנה שזכה חברו מטעם שליחות והביא מה שכתב בהגהות אשירי שם בשם מוהרי"ח דמאי דמסקינן כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה וכו' דמשמע דוקא במקדיש וכן במעריך הוא דאיכא למימר הכי אבל גבי בעל חוב לא נראה דדיחויא בעלמא והוא הדין דבעל חוב נמי לא גבי מכסות אשתו ובניו וטעמא משום דבלקיחתו לשמן זכו בהו עכ"ל וכן מסוגיא דכתובות ד' ד"ן דאמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה משמע דקני לגמרי וכן כתב בשיטה מקובצת בבא מציעא דף ט"ו גבי חזר ולקחה מן הנגזל דהרי היא של הלוקח דניחא ליה דליקום בהימנותיה כתב שם בשם הרמב"ן דעכשיו כשלקחו לצורך לוקח לקחו דלא קיימא לן כנהרדעי דאמרי מי הודיעו לבעל החטין שיקנה החטין לבעל המעות עכ"ל הרי דאמרינן דקנה לגמרי ומכל שכן במתנה דאם לא יקיים דבריו הוי מחוסר אמנה ומסתמא קנה הלוקח בשביל המקבל מתנה אף דאפשר דזה הוי מתנה מרובה הרי כתבו הפוסקים דבאומר לעני אפילו מתנה מרובה צריך לקיים דהוי נדר ואם כן כאן גבי שופר דלצורך מצוה הוא הוי כמו נדר ובפרט שהנותן עשה מעשה שקנה אותו חזינן שלא אמר דרך דיחוי רק גמר בדעתו ליתן לו ובודאי זכה הרב בהשופר וכו' ואם יתקע בו אחר הוי כאילו גזל שופר ותקע בו וכו' אלו תורף דב"ק וכלומר שאחרים אסורים לתקוע בו כמו שבשופר הגזול מתבאר כן דברי הפוסקים בסי' תקפ"ו סעיף ב' הגוזל שופר ותקע בו יצא וכן הוא לשון הרמב"ם בפרק ראשון שופר הגזול שתקע בו יצא ומפורש בדברי הגאון מוהרש"ז בשלחן ערוך שלו סעיף ד' והוא מדברי הרמב"ם הנ"ל דמשום שאין בשמיעת קול דין גזל שהרי בשמיעתו אינו נוגע בשופר כלל אף על פי שתקע בו באיסור גזל כיון שבעיקר המצוה דהיינו השמיעה אין בה איסור גזל יצא ומכל מקום כיון שעל ידי גזל באה המצוה אליו לא יברך עליה כדין מצוה הבאה בעבירה ומה שכתב הרב לחם משנה שם דלכן כתב הרמב"ם שאין בקול שופר דין גזל לומר דלא מיתסר משום מצוה הבאה בעבירה נראה ודאי שכונתו לומר שאין בקול דין גזל שיהיה אסור משום מצוה הבאה בעבירה לענין שאף בדיעבד לא יצא אבל לכתחלה ודאי אסור לתקוע בו ולא אמרינן בכי הא ניחא ליה לאיניש דליתעביד מצוה בממוניה דזה אינו אלא במי שלוקח בדרך שאלה לא בשלוקח דרך גזלה כל זה פשוט ומבואר בדברי הפוסקים ומה שכתב ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ו' ריש אות י"א שופר הגזול הרמב"ם והראב"ד והרא"ש מכשירים דאין גזל בקול עכ"ל במחילת כתה"ר אין הלשון מדוקדק דמשמע דמכשירים את השופר לתקוע בו לכתחלה ואין זה במשמעות לשון הרמב"ם ויש לי לשאת ולתת בדב"ק במה שפלפל בדברי שו"ת משכנ"י אלא שאין ספר הנ"ל מצוי אצלי לכן לא אכתוב מה שנראה לי בכונתו רק כתבתי מה שמבואר בדברי הפוסקים ואולי בזה יתישבו דבריו ממה שהשיג עליו בעמוד אש שם

ומה שכתב בשלחן ערוך הרב הנ"ל שלא לברך על לולב הגזול הם דברי הרב מגן אברהם שסובר כן ויליף הכי מסימן תרמ"ט וכן דעת הרב מוהריק"ש דאפילו קנאו בשינוי לא יברך עליו דומיא דלולב ואף שהרב פרי חדש חולק ואמר דלא דמי ללולב דהתם מברך על המצוה שעושה בגופו והוא גזול אבל בשופר כיון דהברכה היא על השמיעה ובשמיעה לא שייכא גזל שפיר דמי לברוכי ומשמע דאפילו לא קנאו בשינוי הדין כן מכל מקום דברי הרב בשלחן ערוך שלו נראים נכונים דכיון שעל ידי הגזל באה מצוה זו אין ראוי לברך עליה וכן ראיתי להרב נהר שלום שם באות ב' שכתב על דברי הפרי חדש דחילוק זה אינו מוכרח דאף על גב דבלולב מברך על המצוה שעושה בגופו מכל מקום כל שקנאו בשינוי אין כאן גזל כלל ואפילו הכי אינו מברך כיון שעל ידי גזל באה המצוה לידו הכי נמי בשופר אף שהברכה היא על השמיעה ובה אין שייך גזל מכל מקום כיון שעל ידי הגזל באה המצוה לידו אינו מברך והרמ"א קאי כוותיה דמוהריק"ש שהרי פסק בסימן תרצ"א גבי מגילה גזולה שלא לברך אף שאינו עושה המצוה בגוף המגילה ואף שיש לחלק דהתם נוסח הברכה היא על מקרא מגילה ולא על השמיעה ותו דאם קרא ולא שמע יצא הילכך הוי כעושה מצוה בגופו מכל מקום לא יהא אלא ספק ובברכות להקל וכתב עוד דמה שמציין במגן אברהם (שלפניו) לסימן רצ"א הוא טעות סופר וצריך להיות תרצ"א (כן הוא במגן אברהם שלפנינו) ועל פי החילוקים שחילק הרב מתיישב מה שהרב פרי חדש בסי' תרצ"א לא העיר לחלוק על הרמ"א ולומר דצריך לברך כיעוין שם גם הרב מטה יהודה בסי' תקפ"ו סוף דין ב' כתב על דברי הרב פרי חדש ולי נראה עיקר דלא יברך דכי היכי דהתם (בלולב) אחר השינוי ליכא משום מצוה הבאה בעבירה ואפילו הכי לא יברך הכי נמי בשופר דאהני לן טעמא דאין בקול דין גזל לסלק חשש מצוה הבאה בעבירה חזר דין שופר כדין לולב הגזול ששיפהו וכן משמע מדברי הר"ן שהביא מר"ן ריש סי' תרמ"ט ותדע דהרי למאן דיליף בירושלמי היתר שופר הגזול מדכתיב יהיה מכל מקום בודאי דאינו מברך כדין לולב וממילא דהוא הדין נמי למאן דיליף מסברא דתמן בגופו והכא בקולו והכי מסתברא דברכה אינה תלויה כחובה ולא טוב להודות לה' בדבר שנעבדה בו עבירה עכ"ל והשגתי עתה ספר חמד משה אך בדף האחרון יש בו טלאי אשר כסה רוב הכתוב בסי' תרצ"א ובהשורות המגולות ראיתי שכתב ובהשופר מהנראה שלא יברך כיון שמזכיר את השופר בברכה והוא גזול אבל במגילה מה טעם לא יברך דמה שמזכיר המגילה בברכה אין הכונה על המגילה עצמה אלא סיפור דברי המגילה נקראו מגילה זכר לדבר הקורא את המגילה על פה לא יצא וכמוהו רבים ואפשר דעת רמ"א המכוון בברכה על קריאת מגילה זו שלפניו וצריך עיון ועיין בית יוסף סי' תקפ"ו הרי דאף דבמגילה נוטה דעת הרב חמד משה שצריך לברך מכל מקום בשופר מודה דאין צריך לברך כשהוא גזול והרב בית עובד מסכים לדברי הרב מטה יהודה הנ"ל וז"ל (בדיני כתיבת המגילה ותפירתה אות כ"ד) אם קרא במגילה גזולה יצא דאין בקול משום גזל אבל אינו מברך עליה כן עיקר דלא כהרב פרי חדש בסימן תקפ"ו גבי שופר שחולק על מוהריק"ש והעלה לברך על שופר גזול דליתא וכמו שכתב הרב מוהר"י עיאש בספר מטה יהודה שם עכ"ל הא למדת שדעת כל רבנן בתראי היא שלא לברך על שופר גזול אלא שיש להבין למאי איצטריך לומר שאין מברך עליו דהא לכתחלה אינו יכול לתקוע בו כמובן מדברי הפוסקים שכתבו שאם תקע בשופר גזול יצא דמשמע דלכתחלה אין לתקוע בו ואם כן לגבי דיעבד הרי אין שייכה אזהרה דמאי דהוה הוה ודוחק לומר דכונתם דאף מי שלא ישמע לדברי חכמים ויטלנו על כל פנים לא יברך ואולי יש לומר דנפקא מינה למי ששומע ברכת המברך על שופר גזול בשוגג דלא יענה אמן על ברכתו ועוד אולי יש לומר דלפי מאי דקיימא לן בעלמא שעת הדחק כדיעבד דמי ואם כן אם אין לו שופר כי אם זה הגזול יטלנו ולא יברך עליו כן נראה לצדד וצריך לעיין בזה איה"ש

לא) קודם תקיעת שופר אסור לאכול כמו קודם נטילת לולב שנתבאר בסי' תרנ"ב סעיף ב' ונסתפק שם המגן אברהם לענין טעימה עיין שם ולדינא נראה לפי שיטת רוב הפוסקים שהבאתי בסי' רל"ב שסוברים דזה תלי בזה שכל היכא דהדין בהתחיל באיסור אף דאיכא שהות מפסוק אף טעימה אסורה וכקושית הגמרא שבת ד' ט' ע"ב ודלא כשיטת רבינו תם שמחלק להמסקנא אם כן הכא ביום טוב ראשון אפשר דאסור טעימה נמי וכן כי האי גוונא גבי תקיעות כן כתב הגאון בית מאיר בסי' תרנ"ב והגאון מוהרא"ז מרגליות בספר מטה אפרים סי' תקפ"ד סוף סעיף א' כתב דמי שיש לו חלישות לב רשאי לשתות בבוקר השכם קאווא בלא סוקאר או טיי כדי שיוכל להתפלל בדעת מיושבת עכ"ל ונראה שדקדק לכתוב תיבות בלא סוקאר קודם תיבות או טיי משום דרק בקאווא הוא דהטיל תנאי זה שאפשר לשתותו בלא סוקאר אבל טיי אין דרכו כלל לשתותו בלא סוקאר ועיין במה שכתבתי לעיל בסי' א' אות א' ובעיקר דין זה אם מותר לטעום קודם שיצא ידי חובת המצוה עיין מה שכתבתי בשדי חמד מערכת ארבעה מינים סי' ג' אות כ"ב ולענין חולה אם מותר לו לאכול קודם התקיעות עיין לקמן באות מ' ומקרוב נדפס ספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בחלק השני בסי' תרנ"ב אות ג' שבשפלנו זכר לנו והעתיק תמצית הדברים שבשדי חמד מערכת