שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה לט

ראש חדש בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה ולא הזכיר טעם הברייתא כלל) ודייק מינה טעמא דאין מקדשין וכו' הא לאו הכי מחזירין אותו לשבתות וימים טובים נמי מחזירין אותו כתפלת חובה וכו' עי"ש גם התוספות אף שבדף ל' ע"ב ד"ה והתניא צדדו דגרסינן לה בברייתא טעה ולא הזכיר בערבית וכו' מכל מקום בדף כ"ו ד"ה טעה לא הזכירו אלא מימרא דרב דאמר טעמא לפי שאין מקדשין וכו' וכן בספר ראבי"ה על מסכת ברכות כתב בפרק ד' סי' פ"ג והיינו דאמרינן טעה ולא הזכיר בערבית אין מחזירין לפי שאין מקדשין החדש בלילה משמע הא לאו הכי מחזירין אותו עכ"ל אלמא תופס טעם זה עיקר וכן היא גירסת הרי"ף כמו שמפורש בדבריו שכשהביא הברייתא השמיט בבא דרישא טעה ולא התפלל ערבית וכו' והביא הא דאמר רב ענן אמר רב טעה וכו' לפי שאין מקדשין וכו' וכל הפוסקים ייחסו כן להרי"ף דלא גריס בברייתא הך רישא טעה ולא התפלל ערבית וכו' אלא הטעם הוא לפי שאין מקדשין את החדש בלילה גם רבינו הלבוש בסי' תכ"ב כתב טעם זה וכן הרב חיי אדם בהלכות תפלה כלל כ"ד סעיף כ"ב באופן שנראה הסכמת כל הפוסקים כטעם זה לפי שאין מקדשין החדש בלילה ולא משום שתפלת שחרית לפניו ואם כן שפיר קאמר הרב השואל שבשו"ת רבינו חיים הכהן דלגבי שאלת מטר דליכא האי טעמא חוזר אם לא הזכיר בלילה ובודאי שכן היא דעת כל הפוסקים שלא כתבו בפירוש דאם לא שאל מטר בלילה אינו חוזר וסתמו כפירושו דחוזר גם בלילה דלא כדפשיטא ליה לרבינו חיים הכהן וממילא נפקא מינה לדינא דקמן דאין לנו להחליט שאם לא חתם בלילה המלך הקדוש שלא יחזור משום דתפלת שחרית לפניו דאין הלכה כטעם זה ולא סמכינן בתפלת ערבית אתפלת שחרית ותמיה לי על הרב קב נקי שנראה כשר המסכים לדינו של רבינו חיים וקבע דבריו להלכה ול יעיר שאין כן דעת כל הפוסקים וחפשתי בספרים וראיתי שהרב לחם הפנים (אשר בקיצור שלחן ערוך להרב מוהר"ש גנצפריד) בסי' י"ט סעיף ו' הביא שו"ת רבינו חיים הנ"ל וכתב עליו שהדבר תמוה וכו' עי"ש דב"ק וידידי הגאבד"ק ספינקא יצ"ו בספר ארחות חיים בסי' קי"ז אות ד' ציין לעיין בזה בס' שו"ת אבני צדק סי' ח' ואינו מצוי אצלי

שוב השגתי ספר ארחות חיים הקדמון ועיינתי במה שהביא מרן הבית יוסף בסי' תכ"ב (ד"ה כתב בא"ח) בשמו ודבריו הם בהלכות תפלה סוף סי' ק"ג (גבי הזכרה דראש חדש שאם לא אמר יעלה ויבא בתפלה חוזר) וז"ל במה דברים אמורים בשחרית ומנחה אבל בערבית אם טעה ולא הזכיר שוב אינו חוזר ומזכיר והטעם לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום ורבינו נתן כתב דבערבית ליל שני מחזירין אותו שכבר מקודש הוא וכן כתב ריב"ט בתשובותיו וכו' (כתב עוד חילוקי דינים וסיים) וכל דיני חולו של מועד כדין ראש חדש לבד שאם טעה בליל חולו של מועד ולא הזכיר יעלה ויבא חוזר מה שאין כן בליל ראש חדש עכ"ל הנך רואה שמלבד שלא כתב כי אם הטעם דשאין מקדשין החדש בלילה אף גם כתב דבליל חול המועד אם לא הזכיר יעלה ויבא חוזר וזה אינו אלא לפי הטעם שאין מקדשין את החדש בלילה דאילו לטעם השנוי בברייתא שהרי תפלת שחרית לפניו הדין נותן שאם לא אמר יעלה ויבא בחול המועד לא יחזור ומבואר דלא קיימא לן כההוא טעמא ואם כן ממילא דינא יתיב דאם שכח מלומר ותן טל ומטר בלילה שצריך לחזור כמו שחוזר ביום (ובליל שבעה במרחשון ולילה שאחר ששים לתקופה שנוי במחלוקת בין רבני האחרונים אבל בשאר לילות לכולי עלמא צריך לחזור)

ומצאתי בשו"ת חסד לאברהם להגאון מוהר"א תאומים במהדורא תניינא סי' כ' שכתב נראה לי לחדש דמי שלא הזכיר מוריד הגשם בתפלת ערבית אין מחזירין אותו וטעמא דמילתא דאף שכתב הרי"ף בפרק תפלת השחר דאף דתפלת ערבית רשות מכל מקום כיון דכבר שוייה עליה חובה אי טעי הדר לרישא מכל מקום נראה דהיינו בשאר טעות המבטל כל התפלה וכמאן דלא צלי דמי לא כן בזה שלא הזכיר גשם וכן בלא שאל בברכת השנים על כרחין הא דמחזירין אותו לאו משום דדמי כמאן דלא צלי כמו שיבואר להלן אלא דחייב להזכיר ולשאול ולכן צריך לחזור ולהתפלל לצאת ידי חובת הזכירה ושאלה שאינן אלא בתפלה וזה לא שייך רק בשאר תפלות לא כן בערבית שהיא רשות ולא בעי למיהדר אלא משום דשוייה חובה ובזה שכבר יצא ידי חובת תפלה אלא שלא הזכיר ושאל זה לאו חובה שויא ליה למיהדר ולהתפלל בשביל זה עכ"ל ומצינו חבר לסברת רבינו חיים הכהן דתפלת ערבית כיון שעיקרה היא רשות אף שאין לבטלה בחנם כמו שכתבו התוספות או דמשום דשויא עליה חובה הרי היא כשאר תפלות שאם טעה חוזר היינו דוקא כשהטעות הוא בגוף התפלה דאז דמי כמאן דלא צלי כלל אבל כשהטעות הוא בהזכרת מעין המאורע אין זה מבטלה ולא שויא עליה חובה בכי האי גוונא

ויש לתמוה על הגאון חסד לאברהם דלדבריו יהיה הדין כן בהזכרת ראש חדש בתפלת ערבית שאם לא אמר יעלה ויבא אינו צריך לחזור שהרי התפלה התפלל ולא חיסר אלא הזכרה ואין זה כמאן דלא צלי כלל אלא שצריך לחזור משום ההזכרה כיון שאינו חייב לחזור אלא משום דשוייה חובה והוא לא שוייה חובה לחזור מפני זה אם כן אינו צריך לחזור משום דתפלת ערבית רשות ולמה אם כן הוצרכו בש"ס ופוסקים לומר הטעם דאינו חוזר אם לא הזכיר יעלה ויבא בלילה משום דאין מקדשין את החדש בלילה תיפוק ליה משום דתפלת ערבית רשות ולא שויא עליה חובה לכי האי גוונא ואם דעתו לומר דגם בליל ראש חדש מה שאין צריך לחזור הוא מפני כך שתפלת ערבית רשות וכי האי גוונא לא שויא חובה וכו' וכדפירש בשו"ת רבינו חיים הכהן אליבא דרבינו הטור (שאין הטעם לפי שאין מקדשין את החדש בלילה אלא משום דתפלת ערבית רשות) מלבד שהיה לו לבאר זאת ועוד שכבר כתבתי למעלה שלא יתכן לומר כן בדעת רבינו הטור אלא דעתו היא כדעת כל הפוסקים דהטעם הוא לפי שאין מקדשין את החדש בלילה ועוד דלפי טעמו (דתפלת ערבית לא שוייה חובה אלא אם טעה בענין שמבטל כל התפלה אבל לא בשביל הזכרה) יהיה הדין נותן שאם טעה בליל שבת והתפלל של חול ולא הזכיר של שבת אינו חוזר וכן בליל יום טוב וליל חול המועד והלא מדברי הרא"ש שהבאתי לעיל (בד"ה והנה) וכן מדברי הרשב"א הנ"ל (בד"ה גם הרשב"א) שכתבו שאם טעה בערבית של שבת ושל יום טוב מחזירין אותו משמע מסתמיות דבריהם שבכלל אם טעה היינו שלא הזכיר של שבת ויום טוב שגם בזה חוזר ואף אם נדחוק בדבריהם שכונתם רק על טעות אחר ולא על שלא הזכיר שבת ויום טוב אבל מה נענה למה שמפורש בדברי רבינו האורחות חיים שהבאתי לעיל בד"ה שוב השגתי) שאם לא אמר יעלה ויבא בערבית חול המועד חוזר אלמא דמשום הזכרה לבד צריך לחזור והוא הדין בליל שבת ויום טוב וכל זה כנגד היסוד של הגאון חסד לאברהם כמובן

עוד כתב בחסד לאברהם שם וכן נראה לי ממה שנחלקו הראשונים הובאו דבריהם בטור ושלחן ערוך סי' ח"ק וסימן רב"ץ בטעה והתפלל שמנה עשרה במנחה דשבת ולא הזכיר של שבת או שלא הזכיר יעלה ויבא במנחה דראש חדש אם מתפלל ערבית שתים ושיטת התוספות דאינו מתפלל שתים (לפי שאינו מרויח בתפלה שניה כלום שהרי תפלת י"ח כבר התפלל במנחה דשבת או דראש חדש אלא שלא הזכיר שבת או ראש חדש והלא גם עתה יהיה כן שיתפלל בלא הזכרה והיינו הך) ור"ת וחכמי פרובינצא סוברים כיון שלא התפלל מנחה כדין כמאן דלא צלי כלל דמי ולכן צריך לתשלומין כמו אם לא התפלל כלל מנחה בשבת או בראש חדש דמתפלל ערבית שתים ולא מצינו מחלוקת בזה בשכח להזכיר מוריד הגשם במנחה טרם שפוסקין להזכיר אם מתפלל בלילה להשלים אותה תפלה וכמדומה אני שזה מטעם שאמרתי דאף בלא שאלה והזכרה יצא ידי חובת תפלה אלא דחוזר להתפלל כדי לצאת ידי חובת הזכרה ושאלה וזה שכבר עבר זמן השאלה והזכרה והוי מעוות לא יוכל לתקון לכן פשיטא דאינו חוזר ומתפלל לערב להשלים ודמי ממש למי שטעה ולא הזכיר שבת בברכת המזון דחוזר ומברך ואפילו הכי אם עשה סעודת יום בשבת סמוך לחשיכה ושכח להזכיר של שבת ונזכר לאחר שחשיכה