שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה לח

שכתב בדרך החיים אות ס"ב דאם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה יצויין שם אות י"ג והוא מורה מקום לעיין בקונטריס נתיב החיים ושם כתב בזה הלשון עיין שו"ת ר' חיים כהן סי' ב' דהיינו דוקא בשחרית ומנחה אבל בערבית אין מחזירין אותו דתפלת ערבית רשות ותפלת שחרית לפניו עיין שם שפלפל בדברי הגמרא והשיג על הבית יוסף עכ"ל הנתיב החיים ואין כונתו על הספר מים חיים להגאון ר' חיים כהן דממה שכתבתי לעיל בשמו מתבאר שאינו סובר כמו שכתב בשמו בנתיב החיים שאם כן גם בשכח וחתם האל הקדוש בליל ראש השנה דאיירי בה היה לו לפסוק כמו שכתב הרב חיי אדם בשם הגאון שאין צריך לחזור וכוותיה ולא מטעמיה אלא משום דתפלת ערבית רשות וכו' ואיך פסק דאם חתם בהאל הקדוש צריך לחזור (שלא כדעת הגאון שבחיי אדם כנז"ל) ולא עוד אלא דלפי טעם זה דתפלת ערבית רשות וכו' יש לפסוק דאינו חוזר לא לבד בלילה של ראש השנה (ראשונה או גם שניה כפי מה שצדד בבנין שלמה) אלא גם בכל הלילות שמראש הסנה עד יום הכיפורים ועד בכלל יש לפסוק דאם חתם בהאל הקדוש אינו חוזר משום דתפלת ערבית רשות ותפלת שחרית לפניו לכן אי אפשר לומר דמה שכתב בנתיב החיים בשם רח"ך כונתו על המחבר ס' מים חיים אלא כונתו היא על רבינו חיים הכהן הגדול מר זקנו של הרב מים חיים (עיין מה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים שבשדי חמד אסיפת דינים שמאות הדל"ת וכו' בסי' ט"ו אות מ"ז) והנה עד שלא זכיתי בספר התורה הזה הוה קשיא לי ממה שכתבו הפוסקים בריש סי' תכ"ב גבי הזכרה דראש חדש שאם לא הזכיר ראש חדש בלילה ראשונה או שניה אינו חוזר לפי שאין מקדשין את החדש בלילה (כמו שאמרו טעם זה בגמרא) דמשמע דאי לאו האי טעמא היה הדין שוה לילה כיום וכן הוא באמת לסברת היש מפרשים שהביאו התוספות בסוף פרק תפלת השחר (בד"ה לפי) ושאר הראשונים דבלילה שניה דראש חדש אם לא הזכיר ראש חודש חוזר משום דמשמע להו דטעם דאין מקדשין את החדש בלילה אינו שייך אלא בלילה ראשונה שלא נתקדש החדש עדיין אבל בלילה שניה הרי כבר מקודש מיום שלפניו אלמא דכל דלא שייכא טעמא דאין מקדשין וכו' חוזר ואם כן גבי שאלת מטר שאין שייך טעם זה צריך להיות הדין שחוזר אם לא שאל בלילה כמו באם לא שאל ביום וכמה דיות נשתפכו בדברי הפוסקים האחרונים באם לא שאל מטר בלילה ראשונה של שאלה (בשבעה במרחשון או בלילה שאחר ששים לתקופה) אם חוזר או אינו חוזר ומשמע דלכולי עלמא אחר לילה הראשונה הדין הוא שוה שבכל הלילות אם לא שאל מטר חוזר ואיך יאמר רבינו חיים הנ"ל שאינו חוזר אם לא שאל בלולה משום דתפלת ערבית רשות ואין להסתפק אולי לא היתה כונתו אלא על ליל שבעה במרחשון או לילה ראשונה שלאחר ששים של תקופה וקאי בשיטת הסוברים להקל באלו אמרו אין מחזירין אותו דמלבד שמן הטעם שכתב דתפלת ערבית רשות מוכח והרי הוא כמבואר שעל כל הלילות הוא אומר כן ועוד מתברר כן מדברי קריינא דאגרתא הרב נתיב החיים דסתמו כפירושו שבכל הלילות הדין כן ואם כן הדבר תמוה דמדאמרינן טעמא בהזכרה דראש חדש לפי שאין מקדשין החדש בלילה מוכת דהיכא דלא שייך האי טעמא דינא הוא שיחזור בלילה כמו ביום

ברם זכור אותו האיש לטוב מר ניהו ידידי הגאון מוהר"ר ישראל אברהם לערנער יצ"ו אשר זיכני בספר התורה הזה (שו"ת רבינו חיים הראשון הנ"ל) ויתירה עשה שבספר הזה לא תקנו בו מפתחות וידידי הרב הנ"ל טרח וכתב וערך לפני מפתחות כל הספר כולו אומר כבוד (להקל מעלי טורח החיפוש למצוא דברי חפץ) בכתב רש"י נאה ויפה כי יודע צדיק שאיני מכיר כתב משיטא שלהם ישא ברכה מאלקי המערכה ועיינתי בסי' ב' וראיתי שהביא בשם הרב השואל דאם לא שאל מטר בלילה צריך לחזור דמדאמרינן בהזכרה דראש חדש דאם לא הזכיר בלילה אין מחזירין אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה מוכח דגבי שאלת מטר שאין שייך טעם זה צריך לחזור והגאון המחבר השיב שנראה לו שאין מחזירין אותו והיה טעמו משום דאף דבשלחן ערוך כתב גבי הזכרה דראש חדש דמה שאם לא הזכיר בלילה אין מחזירין אותו הוא משום שאין מקדשין את החדש בלילה הנה רבינו הטור לא כתב שום טעם על דין זה רק פסק הדין דאם לא הזכיר בלילה אין מחזירין אותו לא שנא לילה ראשונה לא שנא לילה שניה בלי שום טעם ואם כן יש לומר דפוסק הטור כהא דתניא בברייתא דמייתי הש"ס בדף ל' ע"ב טעה ולא הזכיר ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו מפני שתפלת שחרית לפניו ואף שהתוספות כתבו דלא גרסינן האי טעמא דהא בתר הכי אמר רב טעמא שאין מקדשין את החדש בלילה יש לומר דרבינו הטור לא סבירא ליה כהתוספות אלא סבירא ליה דגרסינן האי טעמא בברייתא ופוסק כן ואף דבהא דתפלת ערבית רשות סוברים התוספות דאף דהיא רשות אין לבטלה בחנם יש לומר דהיינו אם בא לבטלה שלא לאומרה כלל אבל אם התפלל אותה רק ששכח להזכיר בה לא מיקרי מבטלה ועוד שהשתי קושיות שמפניהן הוכרחו התוספות לומר כן לא קשו מידי וכו' אלו תורף דברי רבינו חיים הכהן הנ"ל בפסק דין זה והאריך קצת בדברי מרן הבית יוסף שהביא מה שכתב האורחות חיים וכו' דכשראש חדש מלא אם לא הזכיר ראש חדש בלילה שניה מחזירין אותו וכתב מרן שדברי תימה הם דפשט הגמרא לא משמע הכי ושכתב הגאון מוהרש"א דמרן הבית יוסף לא עיין יפה בגמרא בדין זה וכו' אלו תורף דב"ק

והנה מכיר אני מך ערכי שאיני כדאי לחלוק על גאון גדול שכמותו אבל עצור במלין לא אוכל ולא לחלוק על דבריו אני בא רק לקיים דברי מרן בשלחנו הטהור שכתב בהזכרת ראש חדש דמה שאין מחזירין אותו בלילה הוא משום שאין מקדשין את החדש בלילה שטעמו ונימוקו עמו דלפי דעתי הקצרה במחילת כבוד תורתו הרמה מה שכתב הגאון בדעת רבינו הטור דנקיט כטעמא דתני בברייתא מפני שתפלת שחרית לפניו לא יתכן לומר כן דידוע דמן הסתם דרכו לילך בשיטת הרא"ש והרי הרא"ש בפסקיו סי' כ"ג לא הביא בבא דרישא דברייתא טעה ולא הזכיר בערבית וכו' רק טעה ולא הזכיר בשחרית וכו' ושוב הביא מימריה דרב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו מפני שאין מקדשין החדש אלא ביום הרי שלא כתב אלא הטעם דאין מקדשין החדש בלילה ועוד מפורש יוצא מדבריו דלא מצינן למימר דמה שאין מחזירין אותו כשלא הזכיר בלילה הוא מפני שתפלת שחרית לפניו (כדתני בברייתא לגירסתינו) שהרי כתב שאם טעה במוסף חוזר ולא סמכינן על תפלת שחרית שהתפלל כבר וכו' ולא על תפלת המנחה לפי שדוקא בשחרית ומוסף שרגילין להתפלל שתיהן כאחת הוא דסמכינן מתפלה לתפלה אבל לא מתפלת מוסף לתפלת מנחה עכ"ל והרי הוא כמבואר דמתפלת ערבית לתפלת שחרית לא סמכינן (כמו במוסף ומנחה) שהרי אין רגילות כלל להתפלל שתיהן כאחת וכל שכן הוא ממוסף ומנחה וכן כתב הגאון צל"ח דלהרא"ש דלא סמכינן במוסף אמנחה לפי שאינן סמוכות קל וחומר שבערבית אין לסמוך אשחרית והטעם בטעה בערבית שאינו חוזר הוא לפי שאין מקדשין את החדש בלילה עי"ש גם באותו פרק (תפלת השחר) סי' ז' הביא הרא"ש מימרא דרב דאם טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום וסיים ושמעת מינה שאם טעה בערבית בשבת או ביום טוב מחזירין אותו גם שם בסימן ב' הביא רק טעם זה דאין מקדשין וכו' וכיון שדעת הרא"ש מבוררת דסבירא ליה דלא סמכינן בתפלת ערבית אתפלת שחרית מסתמא ודאי גם רבינו הטור סובר כן ומה שפסק שאם טעה ולא הזכיר בערבית ראש חדש דאינו חוזר אינו אלא מטעם דאמר רב שאין מקדשין החדש בלילה וכן פירשו הרבנים בית חדש ופרישה טעם הטור לפי שאין מקדשין החדש בלילה ורבינו הטור לא חשש לומר הטעם הזה בפירוש כמו שלא חשש גם כן בקיצור פסקי הרא"ש דקיצור פסקי הרא"ש לברכות הם מהריב"ה כמו שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים (סי' י"א אות ט"ז) שכתב בסוף פרק תפלת השחר הדין לבד בלא טעם כיעי"ש

גם הרשב"א בחידושיו בפרק מי שמתו (בפלוגתא דתפלת ערבית רשות או חובה) הביא הא דאמר רב טעה ולא הזכיר של