שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה לה

כפי המוטל עליהם כמבואר בפוסקים בסומכי נפשם שכבר יצאו בתפלתם שהתפללו בלחש ונמצאו קרח מכאן ומכאן לכן הנהיגו שכולם יתפללו ביחד מתוך הספר וכולם יתנו לבם לתפלת החזן שיתפלל מלה במלה ובודאי שנהגו גם שלא להשמיע שום אחד קולו בתפלתו רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע כי מי לא ידע כי תרי קלי, לא מישתמעי ואף כי קולות אנשים רבים ויאמרו עם השליח צבור מלה במלה והכל מתוקן לתפלה כן נראה לי בכונת מנהג זה

ומצאתי בתשובות הרדב"ז חלק ד' סי' צ"ד (בדפוס ווארשא תרמ"ב סי' אלף קס"ה) שהביא תשובת הרמב"ם בענין חזרת התפלה אשר ראה והתקין לבטל במקומו ובזמנו חזרת השליח צבור ואמר רב מלתא בטעמא וז"ל ראוי בזמננו שלא יתפלל בלחש ואחר כך בקול רם לפי שכשיחזור שליח ציבור להתפלל בקול רם כל מי שהתפלל ויצא ידי חובתו יהפך פניו לספר עם חברו או לשיחה בטלה ויחזור פניו מהמזרח וירוק ויסיר כיחו וניעו וכשיראה אותו חברו שאינו בקי יעשה גם הוא כן בלי ספק ויחשוב שזה שאומר שליח ציבור אין לסמוך עליו ואם כן יצא מבית הכנסת כל מי שאינו בקי והוא לא יצא ידי חובתו ותתבטל הכונה אשר בעבורה חוזר שליח ציבור התפלה שהוא להוציא את שאינו יודע ואמנם כשלא יתפללו הקהל בלחש כלל אלא יתפללו הכל אחר שליח ציבור תפלה אחת בקדושה כל מי שיודע להתפלל יתפלל עמו בלחש והבלתי בקיאים ישמעו ויכרעו כולם עם שליח ציבור ופני כל העם אל ההיכל בכונה ויצאו כולם ידי חובתם ויהיה הדבר הולך על נכון ויושר וימנע טורח האריכות ויוסר חלול השם שנתפשט בין הנכרים שהיהודים רוקקים וכחים ומספרים בתוך תפלתם שהרי הם רואים זה תמיד ומעידים עליו וזה היותר נכון וראוי אצלי באלו הזמנים מצד הסבות שזכרתי וכתב משה ע"כ וכן העיד עליו רבינו אברהם בנו ז"ל בספר שחבר בלשון ערב וזה העתק דבריו כבר נודע ונתפשט ונתפרסם מה שתיקן אבא מארי ז"ל והסכימו עמו כל תלמידי חכמים שהיו בדורו וכל היושבים בבית מדרשו והוא שראה שחזרת שליח ציבור התפלה בקול רם אחר שהתפלל בלחש לא יקשיבו אליה כל העם לשמוע ממנו באימה ויראה וענוה בעמידתם לתפלה אלא מספרים זה עם זה בשיחה בטלה וכיוצא בה אמנם בשעת הקדושה יענו קדוש קדוש וכו' ובשעה שאומרים מודים התלמידים הזהירים אומרים מודים דרבנן ואם כן יש בזה מכשול עון גדול לפי שסיפור העם בעוד ששליח ציבור מתפלל ואינם מקשיבים ביראה ומוסר יש בו זלזול כבוד שמים והוא דבר נראה לחוש וסבת זה הוא שהם אומרים שכבר יצאו ידי חובתם בתפלת הלחש ואין להם עסק בחזרת התפלה ולכן התקין שיגביה שליח ציבור קולו בתפלתו בתחלה ויהיה הדבר הולך בתפלה כמו בפריסה על שמע ששליח ציבור מגביה קולו בתחלה להוציא את שאינו בקי ושאר העם יתפללו אחריו להוציא עצמן ויאמר קדושה בברכה שלישית והעם עונים אחריו ויתפללו כולם ביחד עד שיסיימו התפלה כאחד ונתפרסם זה התיקון במצרים כל ימי חייו ואחר מותו והוסר המכשול שהיו, הציבור נופלים בו ולא חלק עליו שום אחד מחכמי דורו לפי שלא היה ביניהם אז לא איבה ולא קנאה ולא היה מי שהוא עני בחכמה מכניס עצמו בהוראה כמו שאירע בזמנינו מן החולקים שחלקו על הסדורים והתקונים ההגונים שעשינו עכ"ל הרב בנו שהובא בשו"ת הרדב"ז הנ"ל ומדברי הרמב"ם ומר בריה מגן אברהם הללו יש סעד גדול למה שכתבתי בכונת דברי הריב"ש שישנו בנותן טעם לשבח למנהג אראגון שלא להחזיר המוסף בקול רם בראש השנה דאם בשאר ימות השנה חשש הרמב"ם לשמא לא יצאו השאינם בקיאים בתפלת השליח ציבור מחמת שלא יכוונו כראוי לתפלתו בראותם שחבריהם הבקיאים מספרים זה עם זה וכו' ויחשוב שזה שאומר השליח ציבור אין לסמוך עליו וכו' קל וחומר שיש לחוש כן בתפלת מוסף של ראש השנה דאוושי ברכות כמו שכתב הריב"ש והם יכולים להתפלל בדוחק ועמל גדול דפשיטא שלא יתנו לב לכוין במה שיאמר השליח ציבור כי יסמכו בדעתם שהתפללו כהוגן וכיון שבאמת אנו חוששים שלא התפללו כהוגן ולא יצאו ידי חובתם לכן נכון לתקן שיתפללו כולם כאחד וכולם יכוונו לתפלת השליח ציבור והבקיאים יתפללו עמו בלחש ושאינם בקיאים ישמעו תפלתו ונמצאו כולם מתפללים כהוגן

כה) שאלתני על אדם כשר ובן תורה ובר מעלות ואין יכול לתקוע אלא מצד שמאל והשני הוא מקלי הדעת ועם הארץ יודע לתקוע מצד ימין ובש"ע א"ח סי' תקפ"ה כתב הרמ"א דטוב לתקוע בצד ימין שנאמר והשטן עומד על ימינו לשטנו. והנה אין ספק דמעלה דגופא עדיף. וזה שהוא בן תורה ובר מעלות לו משפט הקדימה בכל ענינים כיוצא בזה והא דטוב לתקוע לצד ימין הוא רק מעלה על מה שאמרו בגמרא כדי לערבב השטן אבל באמת זה רק סניף בעלמא אבל עיקר המצוה צריך התוקע לכוון מצות הבורא ב"ה על הכונה שכיוון בו נותן התורה והבאים בסוד ה' ליחד קוב"ה וכו' ואי אפשר שידחה הסניף עיקר המצוה

ובלאו הכי בנידון הנ"ל מעלה יחידי לתקוע בצד ימין אין לדחות שתי מעלות. וגם בדרכי משה הביא הלשון דטוב להטות השופר לצד ימין וזה אפשר אפילו להתוקע מצד שמאל להטות השופר לצד ימין וכל זה נראה לדינא. אבל בודאי אין לעשות קטטה בשביל דברים כאלה כי השלום דבר גדול הוא אלה דברי הגאון מוהר"ם שי"ק בסי' רצ"ד

כו) מי שהיה נוהג לבכות בתפלות דראש השנה ויום כיפור כמו שכתב רבינו האר"י שיש להתעורר בבכיה בימים נוראים והאיש הזה בא בימים וירא מפני ראות עיניו ותמנ"ע היתה דמעתו יפה עשה כי כונתו רצויה אך טוב לעשות קול בכי וכתיב כי שמע ה' קול בכיי ורחמנא לבא בעי לב נשבר כן כתב מרן חיד"א בספר שיורי ברכה יו"ד סי' שצ"ד אות ג' ומה שכתב שמפני שבא בימים ירא על ראות עיניו עיין בשבת ד' קנ"א ע"ב אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא מכאן ואילך לא הדרא ובשיורי ברכה שם הביא בשם הרדב"ז דמפני מראית העין שלא יוזק יכול למנוע הבכי על מתו והשמיטו דבר זה בתשובות הרדב"ז שנדפסו בשנת תרמ"ב בווארשא כמו שכתבתי לעיל במערכת אבלות בסופו וכתב הרב טהרת המים במערכת הבי"ת אות ט"ל שכדברי מרן חיד"א הנ"ל כתב בספר קיצור שני לוחות הברית ד' ט' ע"ד דאף דכשבוכה האדם בשעת תפלתו היא מרוצה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מקום אם לפעמים אינו יכול לבכות ממש יהיה קולו כאילו הוא בוכה ועל זה רמז דוד המלך כי שמע ה' קול בכיי קול דייקא וסיים הרב המחבר דאין להקשות ממה שכתב בספר החסידים סי' ר"ן והובא באליהו רבה סי' תקפ"א סק"ט דאם אינו בוכה הוא דובר שקרים דשאני התם שאומר שתשים דמעותינו וכו' ומכאן תוכחת מגולה להאומר בפיוט לך אלי ואנסך דמעי לך וכו' ואינו בוכה שהוא דובר שקרים וכן בפיוט אליך ה' נשאתי עיני וכו' וגם את דמעתי שימה בנאדך דלאו שפיר עביד אם אינו בוכה ואינו עתיד לבכות באותו מעמד אלא שעל מה שהיקל מרן חיד"א למי שחושש לבכות בתפלה משום שמחליש ראות עיניו שיעשה קול בכי כתב הרב טהרת המים שלפי מה שכתב רבינו בחיי ריש פרשת כי תשא שאף שהיראה והדאגה שוברת (חצי) גופו של אדם ומקצרין ימיו של אדם מכל מקום אין לירא על זה דכיון שעושה לכבוד השם יתברך עושה לו נס נסתר ומאריך ימים אם כן הוא הדין בזה אין לירא שמא יחליש ראות עיניו וגם בקונטריס שיורי טהרה במערכת הה' אות ז"ך הביא דברי הרבינו בחיי דכשעושה לכבוד ה' עושים לו נס נסתר וכתב דאין לו למנוע עצמו מלבכות על אבדת הצדיק מחשש שמא יחשיך מאור עיניו וכן יבכה על עונותיו ולא תאונה אליו רעה ושאפשר שגם מרן חיד"א מודה בכיוצא לזה ולא היקל אלא למי שבוכה כדי שתקובלו בקשותיו שהוא להנאתו וכו' ואף דאין סומכין על הנס זהו שלא ילך למקום סכנה אבל אם כבר הוא שם או שמוכרח להיות שם אין לחוש וכו' וכן הבוכה על אבדת הצדיק לכבוד ה' הוא עושה לא תאונה אליו רעה אבל בבקשה אין צריך לבכות ממש כמו שכתב רש"י בישעיה סי' ל' בפסוק ובכה לא תבכה לא תצטרך לבקש בקשה מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך יענך והיינו ממש כדכתב הרב חיד"א וכו' אלו תורף דב"ק ולי הדל נראה דאף לדבר מצוה כגון לספוד לצרה