שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה לד

ומרכבת המשנה אלפאנדרי ולחם יהודה בהלכות תפלה פרק יו"ד דין י"ג דלא אמרו שהה וכו' חוזר אלא בהסיח דעתו לגמרי מהתפלה מפני איזו סבה אבל אם שכח הנוסח ומהרהר בו לזכרו לא מקרי היסח הדעת ולא הוי הפסק ואם כן הכי נמי בתוקע אם אינו מסיח דעתו אף אם היה בתפלה היה הדין נותן שלא יחזור דלא הוי הפסק ומה שיש לצדד הוא על מי שהולך להביא השופר כי מסתמא מלבד הפסק ההילוך היה לו גם כן הפסק בדבור כדי ליקח השופר אלא דכיון שהוא לצורך התקיעה ולא היה אפשר בלאו הכי אפשר דשרי דהוי כדיעבד וכדכתב הרב מגן אברהם בסי' תקצ"ב הנ"ל

כא) רב אחד החזיק לתקוע ולעת זקנותו לקח למסייע למדן אחד ירא שמים שיתקע בסדר הברכות והרב תוקע תקיעות דמיושב ואם היה מתעלף הרב הלמדן תוקע גם התקיעות דמיושב ושנה אחת נפל הרב למשכב ושאלו לו הגבאים את מי יכבד בתקיעות ואמר שיתנו להמסייע הנ"ל ונתרצו כל העדה ונתנו להמסייע ולשנה אחרת הבריא הרב וחזרו להתנהג כמקדם הוא תוקע תקיעות דמיושב והמסייע דמעומד ושוב הרב חלי"ש ולקחו רב אחר על פי הקריזאמט וטוען המסייע כי לו חזקת התקיעות והרב אמר שיהיה רק מסייע כמקדם והקהל רוצים בהמסייע ושאם הרב אינו רוצה לשמוע תקיעות שלו ילך לו אל מקום אחר כתב הרב השואל בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ג סי' ל"א דהדין עם המסייע כדאמרינן ביומא דף י"ג ומודה ר' יוסי דאם מת הראשון חוזר השני לעבודתו והגאון המחבר השיב דלא שייך בנדון זה לומר כן משום דשאני בההיא דכשחזר הראשון לעבודתו אבד השני כל זכות שהיה לו אף מקודם שאינו עובד אפילו ככהן הדיוט משום הכי בדין הוא שכשמת הראשון יחזור לעבודתו מה שאין כן בנדון זה דאף כשחזר הרב לאיתנו לא אבד המסייע זכות שהיה לו מקודם אם כן למה יחזור זה לעבודתו הא כל שחזר הראשון לעבודתו נסתלק זה לגמרי והאריך ליישב בחילוק זה כמה עניינים וכתב עוד וגם מה שתוקע על סדר הברכות עדיף דעיקר התקיעות הם שעל סדר הברכות כמו שכתב הר"ן וכו' (אף שכתב לכאורה אמרתי וכו' לא מצאתי שחזר בו) וכתב שרב אחד ראה תשובתו ורצה לבטל חזקת המסייע לגמרי שדוקא אם הקהל היו מקבלים אותו לתוקע הוא דשייך לומר שאם מת הראשון חוזר לעבודתו אבל זה שהרב כבדו בעת חליו לא הוי נתמנה מן הקהל שהרי בתשו' מהר"ם ב"ב סי' לק"ט מבואר דמה שהחזיק אדם באיזה מצוה אינו יכול למכרו לאחר רק הבן יורש אותה עיין ש"ע סי' קנ"ג ס"ב ולזה השיב דבאמת כבר כבדו אותו הקהל בפירוש וגם מסתמא יש לומר ודאי דנתרצו שאם לא כן לא יצאו בתקיעת המסייע דהוי כחוטף מצוה וגזל הוא ומה גם דענין זה שייך להרב שיבחר בתוקעים וכן בכל דבר שבקדושה ואין ביד הקהל לבחור והוסיף לומר דבתקיעה לא שייך ירושה דאולי היורשים לא יוכלו לתקוע ומעולם לא שמענו שהבן יהיה מוחזק בחזקת אבותיו בענין זה אלו תורף דב"ק הנה מה שכתב וגם מסתמא וכו' וגזל הוא כונתו לפי הנראה למה שכתב בבאורי הגר"א שהביא הרב מטה אפרים סי' תקפ"א באלף למטה אות כ"ו דמייתי מבבא קמא דף צ"ד הרי שגזל סאה וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ואסור להסכים על הניאוץ ורוצה לומר דהכא נמי הוי כגוזל את הצבור ולכן אין לענות אמן אחריו שנראה כמסכים על הניאוץ

כב) מה שאומרים היום הרת עולם אם הוא משום שהעולם נברא ביום ראש השנה או אם התחלת הבריאה היתה בכ"ה באלול וכן במה שנחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אם בתשרי נברא העולם או בניסן רשמתי בשדי חמד חלק הכללים במערכת הבי"ת אות ק"ך ובמה שהבאתי שם בשם רש"י בספר הפרדס שפירש רבינו דהרת הוא לשון דין וראיה כי במשלי בכל מקום שכתוב ריב או מדון או מצה מפרש המתרגם הרת ראיתי עתה שמקשים על זה שבתרגום שלפנינו מתרגם מצה מצותא ועל מדון תיגרא ועל ריב דין או בהותא ורק פעם אחת בסי' ט"ו ח"י וארך אפים ישקיט ריב מתרגם מדמי חרתא (בחי"ת ולא בה"א) ואף אם היתה גירסתו בה"א אכתי קשה איך יאמר רש"י כן על כל מקום והרב החוקר המפורסם מוהר"ש באבער יצ"ו כתב שבתרגום שלפנינו המלה משובשת וצריך להיות הרתא בה"א והמלה סורית וכן תרגם על לחרחר ריב (משלי כ"ו כ"א) מגרג הרתא וכן תרגם במגרה מדון (שם ט"ו י"ח) ובשיבולי הלקט הלכות ראש השנה סי' ר"ץ הביא שני פירושים והאחרון הוא כדברי רש"י עכ"ד ולא נתיישבה בזה תמיהת השואל הנ"ל אבל הנכון הוא דהיה לפני רש"י תרגום אחר וכמו שכתב בביאור מוהרש"ה יצ"ו על ספר תניא רבתי בהלכות ראש השנה סי' ע"ה אות כ"ב וידידי הרה"ג מחבר ספר דבר מצוה (על ספר המצות) מוהר"ר ברוך עין מאמדור יצ"ו בקונטריס תעלומת עין כתב שכבר קדם הוא בהערה זו בהעברי שנה י"ד (תרל"ח) גליון י"ג במאמר תעלומת עין אות ב' וכתב ששוב נדפס ביאור הרש"ה על ספר תניא הנ"ל אלו תורף דבריו

כג) אם שכח לומר יעלה ויבא בליל ראש השנה פשוט שאין צריך לחזור כמו בכל ליל ראש חדש דהא אין מקדשין החדש בלילה וגם בליל שני דראש השנה הדין כן אף שיש לומר דלא דמי לשאר ראשי חדשים שבהם מונים החדש מיום שני אבל ראש השנה מונים מיום ראשון וכבר נתקדש החדש ביום ראשון ולא שייך טעמא דאין מקדשין החדש בלילה מכל מקום אין צריך לחזור דאם נאמר דיום ראשון עיקר אם כן ליל שני אינו ראש חדש כלל ובלאו הכי אין צריך לחזור ואף ביום ראש השנה עצמו אם שכח לומר יעלה ויבא אין צריך לחזור דאף דבראש חדש בעלמא צריך לחזור אם לא אמר יעלה ויבא ראש השנה שאני שכבר הזכיר קדושת היום בותתן לנו ה' אלקינו וכו' וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ואין סברא לחלק לענין הזה בין זכרון שמזכירין בנוסח ותתן לנו בין זכרון של יעלה ויבא כן העלה ידידי הגאון מוהרש"ך יצ"ו בשו"ת בנין שלמה בקונטריס תיקונים והוספות בסוף סי' טו"ב

ואם לא הזכיר בליל ראש השנה של יום טוב כלל אם דינו מו בלא הזכיר יעלה ויבא בליל ראש חדש דאינו חוזר עיין בשערי תשובה סי' תקפ"ב סק"ד ובמה שהבאתי בסוף אות כ"ט (בד"ה והנה)

כד) כתב הריב"ש הביא דבריו מרן הבית יוסף בסימן תקצ"א וז"ל אין ספק שמנהג יפה הוא שיתפללו הצבור תחלה והשליח צבור עמהם בלחש להסדיר התפלה ויחזור השליח צבור להתפלל בקול רם וכן המנהג בקאטאלוניא ובכל מקום שהם בני תורה אבל באראגון לא נהגו כן אלא מתפלל השליח צבור תפלת המוסף מיד עם הצבור יחד מבלי שיתפללו הצבור תחלה ונראה שנהגו כן מפני שרובם עמי הארץ ולא יוכלו להתפלל מתוך הספר אלא בעמל גדול משום דאוושי ברכות ולזה מתפללים כולם יחד עם השליח צבור כמו שאחד מקרא אותו והרב יפה ללב נר"ו בריש סי' תקצ"ב כתב על דבריו שאינו מובן מה השיב שהרי עיקר חזרת השליח צבור הוא בשביל עמי הארץ כדאיתא בש"ע סי' קכ"ד ואם כן אפילו הן רבים עתה עם הארץ סמא בידייהו להמתין לחזרת התפלה וזה טוב להם מלהתפלל יחד דאיכא בינייהו דיוכלו להתפלל מתוך הספר וכיון שמתפללים בימים אלו בקול רם כדאיתא בסי' תקצ"ב סעיף ט' איך יוכל לשמוע מפי השליח צבור כמקרא לאחר וכו' אבל כשיחזור השליח צבור לבדו יוכלו לשמוע ממנו וכו' עי"ש ואומר אני דיתכן ליישב דברי הריב"ש שאם באמת היו עמי האר לגמרי שאין יכולים להתפלל מתוך הספר כלל לא בנחת ולא בעמל וטורח נאות היה להם להתפלל בלחש ושאינם יודעים מאומה יצאו בחזרת השליח צבור עם כי קשה מאד לסמוך על זה גם בשאר ימות השנה כי לא כל אדם יכול לעמוד בתנאי האמור בזה לשמוע כל מה שאומר השליח צבור ואם חיסר אפילו תיבה אחת שלא שמע ממנו לא יצא ידי חובתו ואף כי בתפלת מוסף דראש השנה דאוושי ברכות דודאי קשה מאד לסמוך על זה ובכל זאת אם לא היה באפשרות לתקן באופן אחר היינו סומכים על זה מדוחק אבל האנשים האלה אשר על ידי עמל וטורח יכולים הם להתפלל מתוך הספר אם היה מנהגם להתפלל בלחש אזי גם הם לא עמדו בשתיקה ויסמכו שיוכלו להתפלל בעצמם מתוך הספר ויתפללו ובאמת לא יתפללו כהוגן ובחזרת השליח צבור לא ישימו לבם לכוין