שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה לב

לא אכיל ושתי בהדייהו וכו' והוא כלשון הרי"ף והרא"ש והטור ומשמעות הדברים הוא שאף על הירקות דטיבול ראשון מברך להם ואינו אוכל עמהם וכן פירש דבריו הרב נהר שלום שם שכתב וז"ל מברך לכל חד אפילו בטיבול ראשון דכיון דתקנת חכמים היא משום היכרא דתינוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף שאינו טועם כך כתב הרא"ש וכו' עי"ש והרי הוא כמבואר שמפרש כן דברי השלחן ערוך והדבר תמוה אם ברכת היין ליכא מאן דלא ידע ליה כל שכן ברכת בורא פרי האדמה דתדירה ורגילה טפי ואם כן היכי מצי מפיק להו אף על גב דלא אכיל בהדייהו הלא איהו סבירא ליה דלא מפיק אלא למי שאינו בקי ותו דלפי דבריו צריך לומר דהרמ"א דכתב שהדין כן גם בקידוש של שחרית בא לחלוק על סברת השלחן ערוך דאינו מוציא לבקי ואיהו סבירא ליה דמוציא אף למי שהוא בקי וקשה דמלבד דסיגנון לשונו מורה דלא לחלוק עליו הוא בא כי אם כמפרש דבריו ועוד דאם כן על מה שכתב מרן והוא שאינם יודעים היה לו להגיה ולומר דאף ליודעים מוציא וידעתי שיש ביד הדוחה לומר דמשום דמובן כן מדבריו שבקידוש היום (לפי דברי הרב נהר שלום דברכת היין הכל יודעים) לא הוצרך להגיה בפירוש על מה שכתב מרן והוא שאינם יודעים וכן יוכל הדוחה לדחות כל מה שדקדקתי בזה אך אינו נכון בעיני והאמת הוא שהרמ"א לפרש דברי השלחן ערוך כתב כן וכן מתבאר יפ"ה יפ"ה מדברי רבינו הלבוש שכתב שני הדינים הן שגם בקידוש של שחרית הדין כן והן שדוקא לשאינם יודעים וכן נמשך אחר זה הגאון מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו עי"ש והיינו ודאי דמי מצית שקלת מציאות מעלמא ואיכא מאן דלא ידע ברכת היין וברכת פרי האדמה ומרן שלא כתב דין קידוש של שחרית לא בכונה השמיטו אלא אולי סמך שמובן כן ממה שלא כתב לחלק בין קידוש של לילה לשל שחרית או מסיבה אחרת נשמט ולא משום דלא שכיח מאן דלא ידע ברכת היין כן נראה ברור לדעתי הקצרה שוב ראיתי שהרב מאמר מרדכי השיג על הרב נהר שלום שנעלם ממנו שכבר פסק מרן בפירוש בסוף סי' קס"ז דמוציא את חברו בין בקידוש של לילה בין בשל יום והצדק אתו שכן מפורש שם

ודע שדברי ההגהות אשירי בסוף פרק ג' דראש השנה (הנז"ל בד"ה אמנם נראה) הם בשם האור זרוע וגוף דב"ק הם בשו"ת אור זרוע בח"ב סי' רס"ב וכתוב שם בפירוש דאפילו בקי חברו מברך עליו ואפילו לכתחלה ולפי שהספר יקר המציאות אעתיק דב"ק לזכות את הרבים וז"ל תנא אהבה בריה דר' זירא כל הברכות אף על פי שיצא מוציא שכל ישראל ערבים זה בזה במצות חוץ מברכת הנהנין וכו' (הביא כל דברי הגמרא שבפרק בתרא דראש השנה דף כ"ט ומאי דתניא דפורס אדם לבניו ובני ביתו וכו' בהלל ובמגילה אף על פי שיצא מוציא ומסיים) הילכך כל הברכות דהן חובה ואי אפשר לו שלא יברך כגון הלל ומגילה ושמנה עשרה ושלא עשני גוי וכיוצא בהן וברוך שאמר וברכת המצות כגון להניח תפלין ולהתעטף בציצית א על פי שזה מקיים המצוה חברו מברך עליו כדפרישית דברכת אכילת מצה לא תיבעי ליה דחובה היא אף על פי שיצא מוציא אף על פי שזה אוכל מצה חברו מברך עליו וההיא תוספתא דברכות פרק ברכת זימון דתניא עשרה שהיו עושים עשר מצות כל אחד ואחד מברך לעצמו היו כולם עושים מצוה אחת אחד מברך לכולם התם הכי פירושו עשרה שהיו עושים עשר מצות שאין ברכותיהן שוות זה לובש תפלין וזה ציצית וכו' הואיל ואין ברכותיהן שוות כל אחד מברך לעצמו אבל היו כולם עושים מצוה אחת שכולם לובשים תפלין או מצוה אחרת הואיל וברכה אחת היא אחד מברך לכולם ולאו דוקא שגם המברך עסוק באותה מצוה אלא הוא הדין אפילו אינו עוסק בה כדפרישית שזה אוכל מצה וזה מברך אלא אגב דתני רישא שהיו עושים עשר מצות וכו' תנא נמי היו כולם עושים מצוה אחת הילכך כל הברכות שהן חובה שאינן באות בעבור הנאת הגוף אלא שמצית הברכה עליו ואי אפשר לו ליפטר ממנה אף על פי שיצא מוציא ואפילו ברכת המצות שזה עושה המצוה וחברו מברך עליו ואפילו הוא בקי חברו מברך עליו ואפילו לכתחלה חוץ מברכת המזון וקריאת שמע ותפלה כההיא דירושלמי ברכות פרק מי שמתו תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתם פירוש פטור היינו שכבר יצא ונפטר ומסיק והא אנן תנן בניחותא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא הא אם היה חייב אפילו יצא מוציא וכו' ומסיק אמר רב שניא ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך וכו' ר' יוסי ור' יהודה בן פזי הוו מתיבין אמרו לא מסתבר בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו לא מסתברא בתפלה שיהא כל אחד ואחד מבקש עליו רחמים על עצמו פירוש הני שלשה אף על פי שהן ברכות שהן חובה ואינן באות בעבור הגוף אפילו הכי אין סברא לומר שיהא חברו מוציאו הואיל ויודע בעצמו אלו הברכות אבל שאר ברכות אף שיודע בעצמו חברו מברך עליו ואם בעצמו אינו יודע גם באלו השלשה חברו מברך עליו ומוציאו ידי חובתו עכ"ל

ומה שכתב הרב בית דוד הנ"ל (בד"ה והנה השגתי) דבתקיעת שופר לא יתכן שיברך השומע קודם שיתקע דשמא ימלך התוקע ולא יתקע וכו' קצת קשה שלא זכר שר את יוסף דברי מרן הבית יוסף ביו"ד סי' רס"ה (בד"ה וכתב עוד) שעל מה שכתב הרשב"א בברכת להכניסו אם האב הוא המוהל מברך קודם שימול ואם אינו האב ממתין לאחר המילה שמא ימלך המוהל ונמצאת ברכת האב לבטלה על זה כתב מרן ואנו בארץ ישראל נהגנו שלא לחוש שמא ימלך שהרי אנו מברכים ברכת אירוסין קודם קידושין עכ"ל הרי דדעת מרן דלא חיישינן אף באחר לשמא ימלך וכן כתבו הגאונים רש"ל בחכמת שלמה ומוהר"ם מלובלין בפירושיהם על דברי התוספות בפרק קמא דפסחים דף ז' ד"ה בלבער וכו' (שכתבו לברך אחר ברכת אירוסין דילמא הדרה בה) והם מיאנו בזה מר אמר ואנו לא נוהגים כן בגליל הזה ומר אמר אבל אנו נוהגים לברך קודם אירוסין עי"ש אלא שנראה שמרן בשלחן ערוך נקיט למיחש לשמא ימלך ולכן כתב בריש סי' רס"ה דברכת להכניסו מברך בין חיתוך לפריעה והרי הוא כמבואר שקודם החיתוך לא יברך והיה טעמו שמא ימלך המוהל כמו שכתבו המפרשים שם ומה שנוהגים בארץ ישראל לברך קודם החיתוך היפך משמעות דברי מרן בשלחן ערוך כתבתי בקונטריס פאת השדי לחלק הכללים במערכת הבי"ת (הוא ספר שדי חמד חלק א') אות נ"ו עי"ש (מד"ה ודע שכתבתי וכו' והלאה)

אחר כל אלה הדברים חיפשתי בספרים לראות היעמדו על דברי הרב בית דוד בענין זה ומצאתי את שאהבה נפשי ספרא רבה ויקירא ערך השלחן שבסי' תקפ"ה אות ג' הביא תורף דברי הרב בית דוד סי' שצ"ג דלא משכחת שאחד יברך וחברו יעשה המצוה אלא כשאינו מברך עובר לעשייתה דאילו כשמברך עובר לעשיה יש לחוש שמא ימלך העושה המצוה וכתב שלא זכר שכדבריו כתבו התוספות והמרדכי בפסחים דף ז' דאין מברכים (ברכת להכניסו) עובר לעשיה אלא אם הוא עושה המצוה אבל כשמברך אחר לא והביאו ראי' מברכת אירוסין דאינו מברך אלא אחר אירוסין וכן כתב הכלבו בשם רבינו פרץ בהלכות נטילת ידים וסמ"ג עשין מ"ח גבי ברכת אירוסין וטור יו"ד סי' רס"ו בשם רב שר שלום ובעל העיטור גבי ברכת להכניסו והרשב"ץ ח"א סי' ע"ד פירש הטעם שמא אחר הברכה לא יעשה חברו המצוה ונמצאת ברכתו לבטלה וכן כתב הרשב"א סי' שפ"ב וכי האי גונא כתב הראב"ד בהלכות אישות עי"ש דלא כמ"ש הרב פרי הארץ ח"ב ביו"ד סי' א' ומה שהקשה מהרמב"ם פרק יו"ד מהלכות אישות ארס וכנס לחופה ולא ברך וכו' לא ראה מה שכתב הר"ן בפרק קמא דפסחים דברכות אלו אינם ברכות המצוה אלא שבח וכו' אבל ברכת אירוסין ברכת המצוה היא ואף דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש סברי לברך קודם, אירוסין עיין בית יוסף אהע"ז סי' ל"ד ומשמע אפילו אחר יכול לברך מכל מקום יש לחוש לסברת רב שר שלום ורבינו תם והסמ"ג ובעל העיטור עכ"ל וחידוש הוא בעיני שלא זכר דברי מרן הבית יוסף שהבאתי למעלה (בד"ה ומה) ושכן כתבו הגאונים רש"ל ומהר"ם דאין אנחנו חוששים לשמא ימלך אך כבר כתבתי שמדברי מרן בשלחנו הטהור ביו"ד סי' רס"ה שכתב לברך להכניסו בין חיתוך לפריעה מוכח דחושש להמלכה כשמל אחר ועיין מה שכתבתי בקונטריס פאת השדי לכללים במערכת הבי"ת אות נ"ו (בד"ה ודע) שכתבתי