שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה לא

אברהם דבהג"א הנ"ל מפורש יוצא דבכל הברכות חוץ משלש הנ"ל יכול לברך אף לבקי עיי"ש והדין עמו והדרא קושיין לדוכתה וכן קשה על מה שמתבאר מדברי הרב טורי זהב בסי' תקפ"ה סק"ג דאם אחד מברך כדי שחברו יתקע הוי ברכה לבטלה

ונזדמן לידי לפי שעה ספר ארצות החיים ח"א להגאון מלבי"ם (אצלי יש רק הלכות תפלין) וראיתי בסי' ח' ס"ק ל"א שהביא דברי המגן אברהם ואליהו רבה הנ"ל וכתב על זה דהמעיין בלשונות הפוסקים יראה דהעיקר בזה דלכתחלה צריך העושה המצוה לברך בעצמו וזה דוקא לענין עיקר המצוה לכתחלה אבל מדינא יכול חברו להוציאו ואם ברך לו וענה אחריו אמן יצא דהא כללא הוא כל הברכות אף על פי שיצא מוציא ולא חילק בין בקי לשאינו בקי וכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות ברכות וכונת הג"א היא שיכול לברך לו מדינא עכ"ל ורמזהו במשנה ברורה בסי' ח' ועל פי דבריו אפשר ליישב דקושיית הרב בית דוד היא אלכתחלה שכתב הרב תרומת הדשן שמן הדין יברך היוצא והלא לכתחלה צריך שהעושה המצוה בעצמו יברך ואם כן לכתחלה צריך התוקע לברך וכן מתיישבים שפיר דברי הרב זקן אהרן דהא בדיעבד מתבאר מדבריו דמודה דמהני ולא אמר אלא אלכתחלה דלא מצינו דאחד יברך על המצוה שיעשה חברו וכן מתיישבים דברי הרב טורי זהב אלא דעיקר דברי ארצות החיים הנ"ל במחילת כבוד גאונו תמוהים הם דמלבד דמשמעות לשון שאמרו בש"ס כל הברכות אף על פי שיצא מוציא הוא דאפילו לכתחלה ואם כן לפי דעתו דסתמיות המאמר מורה שלא לחלק בין אינו בקי לבקי צריך לומר דגם לבקי מוצא לכתחלה ועוד יש לתמוה שנעלם מכבוד גאונו מה שכתב הריב"ה בא"ח סי' רע"ג בשם בעל הלכות גדולות גבי מי שקידש ובא לקדש לאחרים שאם אין יודעים לקדש מקדש להם ואם יודעים לקדש אינו מקדש להם וכתב מרן בבית יוסף שחילוק זה כתבו בכל בו בשם הריא"ג וטעמו משום דהא דאמרינן כל הברכות אף על פי שיצא מוציא הני מילי להוציא את שאינו בקי אבל לא להוציא את הבקי הרי שדעת הגאונים הללו דלא אמרו שמוציא אף שכבר יצא אלא לשאינו בקי והיכי קאמר דכללא דכל הברכות וכו' הוא אף לבקי היפך דעת הגאונים וכן דעת מרן בשלחן ערוך שם סעיף ד' והנה הטור כתב בתחלה שמצא כתוב על שם הגאונים דמי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אחרים אינו יכול לקדש ותמה על זה אם כתבו כן הגאונים ושוב הביא מה שחילק בעל הלכות גדולות בין בקי לשאינו בקי ופירש הרב בית חדש שכונתו לומר שבזה מתיישבים דברי הגאונים וכו' עי"ש ונמצא לפי זה שגם הגאונים סוברים כן דמה שאמרו אף על פי שיצא מוציא אינו אלא למי שאינו בקי (ועיין לקמן בד"ה ודע שדברי)

הן אמת שהרב נהר שלום בסי' תקפ"ה אות ג' הבין מדברי הגאונים שהביא הטור בסי' רע"ג דפליגי אהלכות גדולות שחילק בזה וגם הביא מה שכתב המגן אברהם בסי' ח' סק"ח ליישב דברי התרומת הדשן דלא תיקשי לן עליה מדברי ההגהות אשירי דצריך לומר דהגהות מיירי באינו בקי וכו' וכתב על דבריו שאין נראה לו כן אלא הגהות אשירי פליגי אסברת הלכות גדולות ומפרשי הא דאף שיצא מוציא מיירי אפילו בבקי דלמה נפרש דברי ההגהות אשירי באינו בקי כיון דבלאו הכי אההיא דהלכות גדולות איכא מאן דפליג כדמוכח מדברי הטור בסימן רג"ע הנ"ל עכ"ל מכל מקום המעיין בדברי הרב בגופן שלהן יראה שהביא מה שכתב מרן הפרי חדש על דברי התרומת הדשן הנז"ל לאשר ולקיים המנהג שהוא כדת וכהלכה דהא קיימא לן כל הברכות אף שיצא מוציא אף לבקי ודלא כמו שכתב מרן בסי' רג"ע סעיף ד' (אלו תורף דברי הפרי חדש) וכתב על דבריו ואני אומר דהתרומת הדשן יאמר לא כי אלא כל שיצא אינו מוציא אלא לבקי כבעל הלכות גדולות שדבריו דברי קבלה שסובר כן כמו שכתב הטור בשמו בסי' רג"ע עכ"ל הרי שדחה דברי הפרי חדש על פי סברת הבעל הלכות גדולות שדברי קבלה הם דבריו ואם כן ודאי דהכי אית לן למינקט ובאמת שאני תמה על מה שדחה דברי המגן אברהם בסי' ח' (במאי דאוקים, דברי ההג"א באינו בקי) בטענה דכיון דהאיכא מאן דפליג אההיא דהלכות גדולות כדמוכח מדברי הטור למה נפרש דברי ההג"א באינו בקי דוקא כנז"ל דמלבד שנראה שלא ראה דברי הרב בית חדש שהסכים דעת הגאונים לסברת בעל הלכות ופירש כן בדעת רבינו הטור שכונתו לומר שעל פי חילוקו של בעל ההלכות מתיישבים דברי הגאונים כיעויין שם ועוד בר מן דין איני מבין מאי קאמר דלמה נפרש וכו' דפשיטא כיון שדברי ההלכות דברי קבלה הם הלא טוב לנו לפרש דההגהות אשירי קיימי בהאי שיטתא דאתאי כהלכתא וכמו שכן פסק מרן וגם הרב תרומת הדשן כתב הרב שם דקאי בשיטה זו כיעי"ש ואם כן למה לא נאמר על ההג"א שאמר כהלכה כדברי הבעל הלכות גדולות ודעמיה

ועוד תמיה לי על הרב נהר שלום דאף לפי מה שהבין שדעת הגאונים שהביא הטור חולקת אסברת בעל הלכות גדולות ולא ראה מה שכתב הרב בית חדש בכונת דברי הטור) בודאי לא נוכל לומר שסוברים הגאונים דגם לבקי מוציא שהרי הם כתבו דמי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים אינו מקדש להם ואין לנו לפרש דבריהם אלא אחת משתים או שסוברים דמה שאמרו כל הברכות אף שיצא מוציא אינו אלא לשאינו בקי ואינהו דאמור (דאינו יכול לקדש להם) לבקי וכדפירש באמת הרב בית חדש בכונתם או שנאמר שסוברים שגם לשאינו בקי אינו מוציא וכן הבין רבינו הטור מדבריהם בתחלת ההשקפה ותמה עליהם אם כתבו כן דתלמוד ערוך הוא בידינו כל הברכות אף שיצא מוציא אבל ודאי אין שום צד לייחס בדעתם שסוברים שגם לבקי מוציא כמובן ואם כן מה כחנו יפה לפרש בדעת ההג"א שאף לבקי מוציא משום דבלאו הכי יש חולקים אסברת בעל ההלכות דהא תינח אם הגאונים החולקים על בעל ההלכות היו סוברים דגם לבקי מוציא אבל אחרי שלא יתכן לפרש כן בסברתם מהיכא תיתי לן למימר דההג"א יסברו דגם לבקי מוציא משום שבלאו הכי הגאונים חולקים על דעת ההלכות גדולות בסברא אחרת סוף דבר דברי הרב נהר שלום בזה נפלאו ממני ואין בדבריו כדי לדחות דברי הרב מגן אברהם אלא שכנראה נעלם ממנו גוף דברי ההגהות אשירי (רק ראה מה שהרב מגן אברהם כתב בשמו) שמפורש יוצא מדב"ק שגם לבקי מוציא ומזה היה לו להשיג על דברי הרב מגן אברהם וכמו שהשיג עליו הרב אליהו רבה כנז"ל ותו לא מידי

ובהיותי בזה ראיתי דברי תימה להרב נהר שלום בסי' רע"ג אות א' והוא שמרן בבית יוסף שם (ד"ה ומ"ש דאע"ג) כתב דהמרדכי בפרק ערבי פסחים כתב דקידוש דשחרית אינו יכול להוציא אחרים כיון שאינו מברך אלא ברכת הנהנין בלבד אבל רבינו ירוחם כתב שאף שאינו מברך אלא ברכת הנהנין בלבד כיון דמשום דמצוה לקדש הוא מברך מוציא את אחרים וכיוצא לזה כתב רבינו בסי' תפ"ד במה שנחלקו הפוסקים אם יכול להוציא אחרים מברכת בורא פרי האדמה דטיבול ראשון אף כשאינו טועם עמהם ודעת הרא"ש שיכול להוציא וכן נראה מדברי הרי"ף והכי נקטינן עכ"ל ובשלחן ערוך סעיף ד' כשכתב שיכול לקדש לאחרים אף שברכת היין היא ברכת הנהנין ואינו מוציא אחרים בברכת הנהנין אם אינו טועם מכל מקום ברכה זו בקידוש כקידוש דמיא לא כתב בפירוש מה דין קידוש היום והרמ"א כתב ואפילו קידוש של יום בשחרית מותר לעשות כן וכתב על זה הרב נהר שלום מרן השמיט ואפילו בקידוש של יום משום דכיון דפוסק כבעל הלכות גדולות דדוקא באינם יודעים לא שכיח כלל שאינם יודעים בורא פרי הגפן והפוסקים שכתבוהו משום שסוברים דאפילו ביודעים מוציא עכ"ל ולפי דבריו צריך לומר דמרן בשלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף דנקטינן כמו שכתב רבינו ירוחם והרא"ש והרי"ף והטור דכיון דמשום מצות קידוש הוא מברך שפיר דמי וכן בדין כיון דרבים נינהו וסברת המרדכי יחידאה היא ומה גם דהרי"ף והרא"ש והטור נמי סברי הכי ותימה מאחר שדבריו בבית יוסף נכונים וחזקים לענין פסק הלכה איך יוכל לחזור מזה בשלחן ערוך ועל פסקו שבבית יוסף קשה למאי איצטריך למימר דהכי נקטינן כיון דלדידיה לא משכחת האי דינא כלל ותו דבסי' תפ"ד כתב בשלחן ערוך מאן דבעי ברוכי בכמה בתי מברך ברישא בביתיה וכו' והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקידושא ודאגדתא ואכלי ירק ומצה ואיהו