שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כט

(דאז ודאי לא היתה שייכה לגבי היוצא ידי חובתו כיון שהוא אינו קורא) אלא על מקרא מגילה שייכה שפיר לגבי היוצא דהוי כאילו אומר על שמיעת קריאת המגילה ולכן מברך היוצא ידי חובתו כמו בשופר לדעת הרב תרומת הדשן

ונראה שנוכל לומר שגם הרב הלק"ט יסבו"ר ול"ו ידע כדעת הרב בית דוד דבכל המצות דעלמא העושה המצוה בעצמו צריך לברך ולא שאחר יברך וחברו יעשה המצוה אלא דבברכת התורה סבירא ליה דהיוצא יברך מידי דהוה אשומע שופר ושומע מגילה כנז"ל וכן בברכת התורה לפי נוסחתינו אשר קדשנו וכו' על דברי תורה אם כן הרי היא דומה לברכת על מקרא מגילה דמשום שאינו מברך לקרות המגילה אלא על מקרא שייכה לגבי היוצא ידי חובתו והכי נמי בברכת התורה כיון שאין אנחנו מברכים אשר קדשנו וכו' לעסוק בתורה אלא על דברי תורה הרי היא בסיגנון ברכת המגילה וביקהיל שלמה שם הקשה על הרב הלק"ט דהיכן מצינו שזה עושה המצוה וזה מברך דבשום דוכתא אינו מברך רק העושה המצוה עצמו וכו' ושוב ראה להרב בית דוד שהקשה כן על הרב תרומת הדשן וכו' והעיר על הרב בית דוד למה לא הקשה גם על הרב הלק"ט הנ"ל והנה לולא דברי הרב בית דוד לא היה מקום להקשות על הרב הלק"ט דיש לומר שאני ברכת התורה משאר ברכת המצות כאמור ובפרט שהרב הלק"ט מדמי לה לברכת שופר דהיוצא הוא המברך וכדכתב הרב תרומת הדשן שכן הוא מן הדין ורק לפי שיטת הרב בית דוד דלא סבירא ליה לחלק בהכי הוא שיש להקשות כן גם על הרב הלק"ט וכמו שהעיד ביקהיל שלמה על הרב בית דוד ומי שנמצא אצלו ספר בית דוד ורגיל בו יוכל לידע אם הרב בית דוד מזכיר את ספר הלק"ט שאם אינו מזכירו אין מקום להעיר עליו כלל

ומרן חיד"א במחזיק ברכה שם (בסי' מ"ז) הקשה על הרב הלק"ט ממה שכתב הרא"ש בריש פרק הקורא עומד דהעולה לקרות בתורה יקרא עם השליח צבור שלא תהא ברכה לבטלה ופסקו כן הריב"ה ומרן בסי' קמ"א ולפי שיטתו דכיון דשומע כעונה יכול לברך איך כתבו דאם לא יקרא הויא ברכה לבטלה והביא שהרב זקן אהרן בתשובה סי' ס' חולק על סברת הרב הלק"ט שכתב דמה שאמרו שומע כעונה היינו בהלל וקדושה וקדיש דשמיעתו הויא כאילו ענה עם הצבור ויוצא באותה שמיעה ובברכה שברכו הקוראים וכו' אבל לברך האדם במצוה שיעשה חבירו זה אינו שלא מצינו שיברך האדם על מקרא מגילה על דעת שחברו יקרא המגילה (ומה שאמרו בירושלמי פרק הקורא עומד בר' מאיר וכו' ונתנה לאחר ובירך וכו' התם בדיעבד וברכה שלאחריה שהיא מנהג בעלמא וכו' כן סיים בשמו במחזיק ברכה סי' תרפ"ט) ועם שאין להקשות על הלק"ט מהזקן אהרן דגברא אגברא לא רמינן אך קשה מה יענה הרב הלק"ט לדברי הרא"ש והטור ומרן הנ"ל ויישב דשאני התם דעיקר התקנה היתה שהקורא מברך ואף שעתה משום שלא כל אדם בקי לקרות כהוגן נהגו ששליח צבור קורא מכל מקום בהא צריך שיקרא העולה בנחת כדי שלא תהיה ברכה לבטלה אף דבעלמא שומע כעונה בזה שעיקר התקנה היתה כנז"ל צריך שעתה שהשליח צבור קורא והעולה מכרך לפחות יקרא בנחת כדי שלא תהי' ברכה לבטלה דהכי תקון דהקורא מברך שוב ראה שהרבנים טורי זהב ופרי חדש הקשו אההיא דסי' קמ"א מדקיימא לן שומע כעונה והרב שאילת יעב"ץ בח"א סי' ע"ה והרב מוהר"י עיאש בספר מטה יהוד' סי' קמ"א תירצו כן דשאני התם דהכי היתה התקנה וכו' אלו תורף דב"ק ונראה כמסכים לסברת הרב הלק"ט אך בסי' תרפ"ט כתב יש נוהגים לומר לאשה שתברך ואחר כך קורא המגילה להוציאה ונראה שהטוב וישר שהקורא בעצמו יברך יען שראיתי שהרה"ג בספר זקן אהרן בסי' ס' וכו' (הביא תורף דבריו כנז"ל וסיים) ולפי זה גם הנשים דשומעות לבד אין יכולות לברך ואף דהרב הלק"ט וכו' (הביא דבריו הנז"ל וסיים) ועם דבעניותין בסי' מ"ז באנו לכלל ישוב דברי הלק"ט וגם שם נאמר דרבנן בתראי מקהו אקהייתא על דין הנז' דקיימא לן שומע כעונה (כנז"ל) וגם יש מקום לחלק בקריאת המגילה לנשים מכל מקום אשינויי וחילוקי לא סמכינן בספק ברכה לבטלה לכן אומרים להקורא כי אתה תברך וכו' אלו תורף דב"ק ומבואר שאין דעתו מסכמת לסברת הרב הלק"ט ותימה על הרב זכור לאברהם בח"א בהלכות ברכות השחר ד' כ"ה ע"ב שכתב שמדברי הרב הלבוש בטעם דמהרהר בדברי תור' אינו מברך שהוא לפי שאינו עושה מעשה יש ללמוד דהשומע דברי תורה אין צריך לברך שוב ראה דברי הרב הלק"ט (הנ"ל) שצריך לברך עי"ש שלא הזכיר מדברי מרן חיד"א במחזיק ברכה הנ"ל שנראה שלא הסכים לסברת הרב הלק"ט

הן אמת שראיתי להרב ערך השלחן בס' מ"ז אות ב' דאף דבמה שפסק הרב הלק"ט דמהרהר צריך לברך ברכת התורה חלק עליו משום שמוסכם מהפוסקים דהרהור לאו כדבור דמי וכו' וכו' מכל מקום סיים ואמר אבל השומע דברי תורה ברור הוא שצריך לברך כמו שכתב הרב הלק"ט שם משום דהוי כקורא ממש ולא הוי כהירהור בעלמא דהא במגילה לכולי עלמא אינו יוצא בהרהור דאתיא זכירה זכירה ואפילו הכי קיימא לן דשומע כעונה כדתנן הי' עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול מגילה אם כיון לבו יצא וכן כתב הרב פרי חדש בסי' ס"ב וריש סי' ס"ז וכן כתבו הטורי זהב ושפתי כהן יו"ד סי' א' והרב תבואות שור שם הוכיח כן מדברי התוספות בברכות ד' כ' בד"ה כדאשכחן ואף דהיו שותקין שומע כעונה אבל הרהור מותר בבעל קרי ע"ש וכן כתב הרב אליהו רבא סוף סי' ע"ה בשם אביו ומה שדחה הוא וכו' ליתא וכו' וכן כתב הוא בסי' ק"א ע"ש ואף למה שכתבתי בסי' קפ"ה דבשאר מצות אפילו רב חסדא מודה דיוצא ידי חובתו בהרהור ולא אסרו בבעל קרי אלא דבור כדאשכחן בסיני היינו משום דאשכחן בקריאת שמע דהרהור לאו כדבור וקפיד קרא אדיבור אבל אי לאו הכי אין סברא לחלק בין יוצא ידי חובתו לבעל קרי גם מה שכתב דבסימן ק"ד קיימא לן דישתוק ויכוין לקדיש ולקדושה ולא הוי שתיקה הפסק כדיבור ליתא שהרי כמה רבוואתא סברי דשתיקה הוי הפסק משום דשומע כעונה וכבר כתב מרן הבית יוסף בסי' כ"ה דאנן קיימא לן דלא הוי כעונה אלא לצאת ידי חובתו ולא לענין שיחשב הפסק ואם כן ודאי דשומע דברי תורה צריך לברך דלא כהרבנים זקן אהרן ומחזיק ברכה אלו תורף דב"ק הרי שהוא שר המסכים לסברת הרב הלק"ט דהשומע בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה ואם כן שפיר עבד הרב זכור לאברהם דמיסתמיך ואזיל בתר סברת הרב הלק"ט רק יש להרגיש שלא הזכיר דברי מרן חיד"א הנ"ל

אמנם לפי קוצר דעתי איני מבין איך יסתור סברת הרב זקן אהרן בכל מה שהאריך להוכיח דשומע כעונה דהא גם הרב זקן אהרן מודה דשומע כעונה לענין לצאת בו ידי חובתו דחשיב כאילו הוא בעצמו ענה ואמר בפיו ובשפתיו אלא שבכל זאת סבירא ליה דלענין ברכת המצוה לא תקנו חכמים שיברך אלא העושה המצוה בעצמו ולא חברו היוצא בקריאת חברו אף על פי שעל ידי שמיעתו הויא קריאת חברו כאילו הוא בעצמו קרא זו היא דעת הרב זקן אהרן ואם כן נראה שאין שום סתירה מכל מה שהזכיר הרב ערך השלחן דשומע כעונה וכו' שהרי בכל מה שהביא לא מצינו מי שיאמר דמשום דשומע כעונה יוכל השומע לברך על המצוה שיעשה חברו ועוד קשה על הרב ערך השלחן שלא זכר שר טעם הרב הלבוש במהרהר בדברי תורה שאין צריך לברך שהוא מפני שאין בו מעשה ולפי טעם זה נראה שגם שומע בדברי תור' אין צריך לברך כיון דסוף סוף אינו עושה מעשה וכן כתב הרב זכור לאברהם בדף כ"ה הנז"ל שלפי טעם זה גם השומע דברי תורה אן צריך לברך והרב שערי תשובה בסי' מ"ז הביא דברי הרב הלק"ט דשומע בדברי תורה צריך לברך וציין למה שכתב במחזיק ברכה ובזקן אהרן וכו' וסיים ונראה להחמיר שאף שאינו רוצה ללמוד בעצמו רק שומע מאחר ושותק שיברך ברכת התורה קודם ולא דמי למהרהר בלבד עכ"ל ולי הדל נראה כיון דמידי פלוגתא לא נפיק באנו למחלוקת הפוסקים אם ברכת התורה מדאורייתא או מדרבנן עיין במה שהבאתי בשדי חמד חלק הכללים מערכת הבי"ת אות וי"ו ובקונטריס פאת השדי לחלקי הכללים במערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) אות ל"ז ולדעת הפוסקים שהיא מדרבנן הוי ספק דרבנן ואין לברך ואם באנו להחמיר על השומע הזה נחמיר עליו להזקיקו שיקרא בעצמו דבר מה ושוב ישמע בדברי