שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כח

הש"ס וראיתי שם על פסחים ד' ז' שעמד על דברי הרא"ש במה שכתב בשם ר"ת (ולא ראה דברי הקרבן נתנאל) וכתב שבספר המכריע סי' ס"א כתב בשם ר"ת דמברכין על תקיעת ושנראה מלקוטות הרמב"ן שכן דעת רבינו תם וככתוב בספר הישר ובתמים דעים וכתב ליישב דמה שכתב הרא"ש בפסחים בענין שופר הוא סברת עצמו על פי יסוד דעת רבינו תם וגם זה דוחק כיעו"ש

יט) כתב מרן הבית יוסף בסי' תקפ"ה בשם הרב תרומת הדשן סי' ק"מ דמי שכבר יצא ידי חובת תקיעה ורוצה להוציא אחר מן הדין השומע היה לו לברך אבל אין נוהגים כן ושוב הביא דברי הרמב"ם שכתב דהעושה מצוה לאחרים מברך ברכת המצוה ולא ברכת שהחיינו וכתב שמצא כתוב ללמוד מדברי הרמב"ם דמי שכבר יצא ידי תקיעה ותוקע להוציא אחר לא יברך שהחיינו וסיים ונראה שזה כדעת התרומת הדשן דבסמוך ואין נוהגים כן ואפשר דהרמב"ם לא מיירי אלא במצוה שיש בה מעשה אבל במצוה שאין בה מעשה מברך שהחיינו אפילו כשעושה אותה לאחרים עכ"ל כל הבא אל הבי"ת יתמ"ה דאיך כתב שזה כדעת התרומת הדשן וכו' דאדרבא נהפוך הוא דלהרמב"ם מברך התוקע ולהרב תרומת הדשן מן הדין יש לו לשומע לברך וכבר ראיתי לרבנן קדישי אשר היו תמהי"ם בזה וכל מה שפירשו בזה הוא דחוק הרבנים מחצית השקל וישועות יעקב פירשו דכונת מרן דכשם דבברכת המצוה לדעת התרומת הדשן מן הדין יברך השומע אלא שאין המנהג כן הכי נמי לברכת שהחינו לדעת הרמב"ם יש לברך השומע ואין המנהג כן וזה דחוק מאד דאם כן כך היה לו למרן לכתוב ונראה שזה מעין מה שכתב התרומת הדשן דבסמוך ולא לכתוב שזה כדעת התרומת הדשן והרב שלחן גבוה כתב בתחלה להגיה בדברי מרן וכן צריך להיות ונראה שזה כדעת התרומת הדשן דאין נוהגים כן ורוצה לומר דדברי הרמב"ם הם כמנהג שהזכיר התרומת הדשן שהתוקע מברך ודחה זה משום דלמנהג התרומת הדשן התוקע מברך ברכת המצוה וגם שהחיינו ואילו להרמב"ם אין התוקע מברך שהחיינו ולי הדל אי מהא לא איריא דהא רבינו התרומת הדשן לא מיירי כלל מברכת זמן אלא מברכת המצוה וכן מתבאר מסיגנון דברי מרן הבית יוסף שהביא דברי התרומת הדשן קודם ברכת שהחיינו וכן מוכח מהמצויין ברמ"א שציין בית יוסף ותרומת הדשן והיינו דמדברי שניהם למדנו לשתי הברכות דאילו מדברי התרומת הדשן לחוד לא שמעינן אלא לענין ברכת התקיעה ועיין להרב מגן אברהם ועוד דיכולים אנו להגיה דאפשר במקום ואפשר והכי קאמר נראה שזה כדעת התרומת הדשן דבסמוך וכו' דאפשר דהרמב"ם לא מיירי אלא וכו' וכלומר דאף על גב דלמנהג התרומת הדשן התוקע מברך זמן ואילו הרמב"ם סובר דהעושה לאחרים אינו מברך זמן אפשר דהרמב"ם מיירי דוקא במצוה שיש בה מעשה וכו' אלא דאין דעתי נוחה בזה דמאי כדעת התרומת הדשן וכו' והוה ליה למימר ונראה שזה כדכתב התרומת הדשן דאין נוהגים כן או לשון אחר כיוצא לזה דאילו משמעות לשון כדעת התרומת הדשן הוא כסברת התרומת הדשן עצמו והרב צרור החיים בפרק י"א מהלכות ברכות כתב גם כן להגיה בדברי מרן הבית יוסף דאין נוהגים במקום ואין ופירש בענין אחר דנראה מהתרומת הדשן דעד כאן לא קאמר דנהגו דמברך התוקע אלא בברכת המצוה ולא בברכת זמן וכדברי המצאתי כתוב לדעת הרמב"ם ולדבריו צריך לומר דמה שכתב מרן שזה כדעת התרומת הדשן דאין נוהגין כן כונתו דאף כהמנהג אתי וכל שכן דכדעת התרומת הדשן אתי לענין שהחיינו מיהא ומה שכתב אח"כ ואפשר דהרמב"ם לא מיירי וכו' בא לדחות דאין מהרמב"ם הכרח דסובר כהמנהג דיש לומר דבזה גם להרמב"ם יברך התוקע דלא כהמנהג והוא דוחק דמשמעות הלשון הוא דבא ליישב מה שהוקשה לו ולי הדל נראה להגיה וזה שלא כדעת התרומת הדשן דבסמוך ואין נוהגים כן וכונתו לומר דדברי הרמב"ם הם היפך דעת התרומת הדשן לענין ברכת המצוה עצמה וגם שלא כהמנהג לענין שהחיינו דנוהגים דמברך התוקע דזה הוי היפך מה שכתב הרמב"ם ולזה קאמר ואפשר וכו' כלומר דאין דברי הרמב"ם היפך המנהג משום דבמצוה שאין בה מעשה גם הרמב"ם מודה דמברך התוקע גם שהחיינו וק"ל ואחר זמן רב נזדמן לידי פה עיהק"ו חברון תוב"ב ספר אדרת אליהו להרב המחבר ספר כסא אליהו וראיתי שדבר בזה ולפי ששאול הוא בידי אעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו בדף מ' ע"ג וכתב מרן ז"ל בב"י שם כתב הר"מ אחד העושה מצוה לעצמו וכו' מברך אקב"ו לעשות אבל וכו' וזה כדעת התה"ד דבסמוך וכולם תמהו עליו דאדרבה אין זה כדעת התה"ד דהר"מ ס"ל דמברך גם כשעושה לאחרים והרב תה"ד ס"ל דאינו מברך אלא בעל המצוה ולי ההדיוט נראה דכונת מרן ז"ל כמ"ש הרב תה"ד ז"ל ואין נוהגין כן דמה שכתוב בב"י אחר תיבת דבסמוך ואין נוהגין כן היינו סמוך דלעיל מיניה וכונתו לומר וזה כמ"ש התה"ד בסמוך ואין נוהגין כן שוב ראיתי להרב יד אהרן נר"ו שכתב דעלה על דעתו ליישב כן והוא דוחק יע"ש ואני בעניי אמינא דאיברא דתיבת כדעת התה"ד הוי דוחק דבאמת אין זה דעתו אבל עכ"פ מוכרח לאומרו דאי לא תימא הכי קשה טובא לישנא דואין נוהגין כן מאי קאמר דאף אם ח"ו נאמר דשלא בהשגחה כתב דהוי כדעת התה"ד סוף סוף לשון ואין נוהגין כן למאי אתא הא כבר מילתא אמורה מפי התה"ד ואם נאמר דט"ס יש וצ"ל וזה שלא כדעת התה"ד אכתי קשה ואין נוהגין כן דקאמר דהוי היפך עדותו של הרב תה"ד דהרב תה"ד העיד שנוהגין שמברך העושה מצוה ואיהו קאמר שנהגו בהיפך עכ"ל ועיין עוד לקמן (בד"ה גם ראיתי) מה שהבאתי בשם הרב בית דוד והנראה לדעתי העניה כתבתי

וראיתי עוד להרב שלחן גבוה שהקשה על הרב תרומת הדשן ומרן היכי תלו הא מילתא במנהגא דהא דינא נמי הכי הוא דאמרינן בראש השנה דף כ"ט כל הברכות אף על פי שיצא מוציא והצריך עיון ובמקום אחר יישבתי קושיא זו על פי דעת הסוברים וכן היא דעת מרן בסי' רע"ג ס"ד דהא דאף שיצא מוציא הוא דוקא למי שאינו בקי עי"ש ונראה דגם לדעת הסוברים דמוציא גם לבקי יש ליישב דבשלמא בשאר מצות דמברך על עשיית המצוה וזה אינו שייך לגבי היוצא ידי חובתו דאיך יאמר וציונו לעשות מצוה פלונית והוא אינו עושה בעצמו לכן דין הוא שיברך המוציאו ידי חובתו וכן בתקיעת שופר אילו היה נוסח הברכה על תקיעת שופר היה לנו לומר דמן הדין יברך המוציא ולא השומע דאין שייך כל כך לגבי השומע לומר על תקיעת שופר והוא אינו תוקע אבל כיון דנוסח הברכה היא לשמוע קול שופר בזה אינו בדין שיברך התוקע דכיון דהברכה אתיא שפיר לתרווייהו והתוקע כבר יצא ידי חובתו והשומע לא יצא ידי חובתו עדיין טפי עדיף מדינא שיברך השומע אלא שלא נהגו כן (ועיין לקמן בד"ה ועיינתי עתה)

ובזה יש ליישב תמיהת הרב בית דוד הביא דבריו בספר יקהיל שלמה בדף קמ"ח ע"ב על רבינו התרומת הדשן דהיכן מצינו שזה יעשה המצוה וחברו יברך דבשום דוכתא אינו מברך רק העושה המצוה עצמו בין שתהיה עשייתה לעצמו בין שתהיה לאחרים עכ"ל ואין הספר אצלי לראות אם יישב קושיתו או לא מצא מנוח אך לפי האמור ניחא דבשאר מצות כיון שמברך על עשיית המצוה והיוצא ידי חובתו אינו עושה גוף מעשה המצוה לכן בדין הוא שיברך העושה המצוה בעצמו אף על פי שהוא כבר יצא ידי חובתו ואינו מברך אלא בשביל חברו זה אבל ברכת שופר שהיא על השמיעה ושייכה שפיר גם להיוצא ידי חובת המצוה לכן מברך היוצא ידי חובתו:

והנה מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' מ"ז אות ד' הביא בשם הרב הלק"ט בח"ב סי' קנ"ט שנשאל על שומע דברי תורה אם צריך לברך ושהשיב דמאחר דשומע כעונה יש לברך מידי דהוה אשומע קול שופר ומגילה ואף לדברי האגור דהרהור לאו כדיבור דמי התם הוא דליכא שומע ומשמיע וכו' עי"ש הרי דאף במגילה שנוסח הברכה היא על מקרא מגילה סובר הרב שיברך היוצא בה ידי חובתו כמו בברכת שופר ומיסתייעא מילתיה מדברי הרב תרומת הדשן שכתב שמן הדין היוצא ידי חובת שופר צריך לברך ועם שלפי מה שכתבתי אני הדל יש לומר דבמגילה לא יהא הדין כן לדעת הרב תרומת הדשן שהרי אינו מברך לשמוע מגילה (כמו בשופר) אלא על הקריאה הוא מברך ומאחר שהוא אינו קורא לא יהיה הו שייך לברך על הקריאה שקורא חברו כמו שכתב הרב בית דוד דלא מצינו שיברך אדם על המצוה שעושה חברו מכל מקום יש לומר לדעת הרב הלק"ט דכיון דנוסח הברכה אינה לקרות מגילה