שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כז

ושכר לימוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם מה אני בחנם וכו' שמעינן דאם היה טירחא בהזאה וקידוש הוה שרי אף שהן גוף המצוה ומינה ילפינן לתקיעת שופר דאף שהיא גוף המצוה כיון שיש בה טורח מותר ליטול שכר כן נראה שהיא כונת הגאון אלא שקיצר וסמך על המבין והאמת דמדברי רש"י מתבאר כדכתב הגאון בית מאיר דאפילו בהזאה עצמה שהיא גוף המצוה היה מותר ליטול שכר אם היה דבר של טרחא שהרי כתב דבהזאה וקידוש אין בו טורח משמע הא אם היה טורח היה מותר ליקח שכר דאף על קיום המצוה עצמה במילתא דטירחא לא רמי עליה רחמנא חיובא וכן ראיתי בספר שובע שמחות בסוגיא דקידושין הנ"ל שכתב בשם שו"ת הגאון מוהרם פאדווה סי' מ' לענין לימוד תורה דלאין מבינים באמירת פעם אחת דאיכא טרחא מותר ליטול שכר והיינו ודאי על פי דברי רש"י הנ"ל דמשמע דלקיום המצוה עצמה נמי כי איכא טרחא מותר ליטול שכר דלא אטרחיה רחמנא והרב שובע שמחות רצה לומר דגם לשמוע טענות בעלי הדין חשיב טרחא ומותר ליטול שכר על זה ולא אסרו ליטול שכר לדון אלא למי שיודע כבר טענותיהם ואין צריך רק לפסוק הדין ושוב חזר בו דמדלא נמצא היתר זה בשום פוסק על כרחין לומר דגם זה לא מקרי טרחא עי"ש אם כן בתקיעת שופר דודאי הוא טרחא יכול ליטול שכר אלא דמלשון הש"ס משמע דיש לחלק בין גוף המצוה עצמה למה שאינו גוף המצוה וכן הרמב"ם בפרק ז' מהלכות פרה הלכה ב' כתב לחלק בין הזאה וקדוש להבאה ומילוי בסתם ולא כתב שום טעם משמע דכל שהוא גוף המצוה אין היתר ליטול עליה שכר והריטב"א שם גבי בשכר הבאה ומילוי כתב פירוש דהוי אגר טירחא ופעולה ולאו אגר הוראה ומצוה וגבי שכר הזאה וקידוש כתב דהוי שכר הוראה ומצוה ואסירי ולא סיים כדברי רש"י דליכא טירחא משמע דסבירא ליה דאין טעם האיסור משום דליכא טירחא דאף אי איכא טירחא נמי אסור כל שהוא גוף המצוה גם בשובע שמחות שם שכתב על שמיעת הטענות דליכא טירחא כנז"ל סיים וגם היא מן המצוה דשמוע בין אחיכם כתיב ושפטתם צדק נראה דכונתו לומר דאף אי נימא דשמיעת הטענות היא טירחא כיון דהיא מן המצוה אסור (מה שכתב שם בשם מוהר"ם פאדווא כנז"ל מובן שהם דברי הרב המגיה עי"ש) ולא ידעתי איך לא נרגש שמדברי רש"י מתבאר דגם במצוה כי איכא טירחא שרי ועל כל פנים לפי מה שכתבנו דמשמעות הש"ס והרמב"ם והריטב"א הוא דלמצוה אסור ליטול שכר אף על הטורח החקירה במקומה עומדת אם לא שנאמר דעיקר השכר הוא על ריבוי התקיעות שהן מדרבנן ועל דרך שכתב הגאון מערכי לב לגבי שכר השליח צבור

שוב השגתי ס' אשלי רברבי עם הגהות יד שאול להגאון בעל שו"ת שואל ומשיב וראיתי שעל מה שכתב הרמ"א בסי' רס"א דאם אין האב יודע למול והמוהל אינו רוצה למול בחנם גוערים בו וכו' כתב על זה תמיהני מדוע לוקחין שכר מהתקיעות עיין סי' תקפ"ה וכמה מצות ומדוע יש לגעור במוהל ואדרבא בעיר גדולה יש לומר, שלוקחים שכר בטלה שיוכל להיות בטל במצוה זו רוב היום ולפעמים נוסעים לכפרים וצריכים לשבות שם שבת או יום טוב ומתבטלים כמה ימים ומצאתי בהראב"ד פרק ששי מהלכות שבועות הלכה ט' דמבואר שהיה המוהל נוטל שכר על המילה ועיין שם בכסף משנה ולחם משנה וטורי זהב סי' רכ"א ס"ק מ"ב גם י"ל דלוקח שכר חכמתו כביו"ד סי' של"ו לענין רופא גם מה שכתב הרב יעב"ץ בסידור שלו דנוכל להטעותו כמו בחליצה הנה לענין שכר חכמתו שפיר מוכרח ליתן לו כמבואר בסי' של"ו עכ"ל הנה פשיטא ליה דבתקיעות אין שום חשש ליטול שכר וכונתו דאף דבאמת כמה נצטער אותו צדיק רבינו הטור על מה שנוטלים שכר על התקיעות הנה לא אמר אלא משום שכר יום טוב ומשמע דאי לאו האי טעמא הוה שרי אלמא דליכא איסורא משום שכר מצוה אלא דהיא גופא טעמא בעי וכדחקר הגאון מערכי לב דלמה לא יהא אסור משום מה אני בחנם ולפי מה שכתבתי אני הדל דהשכר הוא על ריבוי התקיעות שהן מדרבנן אין מקום לתמיהתו על הרמ"א מתקיעות במחילת כבוד גאונו דשאני מילה שהיא מצוה מן התורה ולפי מה שהביא מדברי הראב"ד דהמוהל נוטל שכר ואמר מר משום שנוטלים שכר בטלה וכו' אם כן קשה בתקיעות דליכא ביטול מלאכה למה יהא מותר ומה שנראה מדברי הגאון יד שאול דמשום שלפעמים יש לו להמוהל ביטול מלאכתו מותר לו ליטול שכר בכל זמן במחילת כבוד גאונו אינו נכון בעיני דתיסגי לן להתיר לו כשיש לו ביטול מלאכה ולפי דברי הגאון בית מאיר אתי שפיר הכל דבתקיעות דשרי הוא משום דאיכא טירחא ובמילה שכתב הרמ"א דגוערין בו היינו טעמא משום דליכא טירחא ולא ביטול מלאכה לשעה קלה ואין הכי נמי דאם יצטרך להתבטל ממלאכתו כמו שאמר ביד שאול דיצטרך לילך לכפר וכו' גם הרמ"א מודה דשרי (ובשואל ומשיב מהדורא קמא ח"ב סי' קנ"א מביא בשם הרשב"ץ דהרבנים נוטלים שכר על שבטלים ממלאכתם) ובהכי מיירי ההיא דהראב"ד בהלכות שבועות הנ"ל ותו לא מידי עתה השגתי ספר ארחות חיים (החדש) חלק ב' וראיתי מה שכתב בסי' תקפ"ה אות י"ב בדין האמור שם דהנוטל שכר לתקיעה אינו רואה סימן ברכה ומביא שם בשם ספר מאורי אור בחלק בן נון ד' ק"ט ע"ב שכתב שנוטלים בשכר שלשים קולות שאחר כך שהוא מנהג בעלמא או משום התרועה גדולה שלבסוף וכו' ואין ספר זה מצוי אצלי לראות דב"ק דלכאורה ישוב זה אינו מועיל אלא לחקירת הרב חקרי לב מדין שכר מצוה אבל מה יושיעינו זה לדין שכר שבת ויום טוב וכל הכתוב שם כנראה הוא על שכר שבת ולא נגעו בדין שכר מצוה כן נראה לפום ריהטא כי לא נתיישבתי בדב"ק ואתה תחזה

יח) ברכת שופר אם היא לשמוע קול שופר או על תקיעת שופר הוא מחלוקת הפוסקים עיין בסי' תקפ"ה ודברי רבינו תם שהביא הרא"ש בזה סתרא"י נינהו דבפרק ד' דראש השנה כתב בשמו בסוף סי' יו"ד דמברך על תקיעת שופר ובפרק קמא דפסחים סי' יו"ד כתב לשמוע וכו' וכבר עמד בזה הגאון קרבן נתנאל וראיתי להגאון בגדי ישע סי' ח"י שכתב שיש טעות בדברי הרא"ש בראש השנה (במה שכתב בשם רבינו תם שיש לברך על תקיעת שופר משום דעשייתה היא גמר מצותה צריך להיות דעשייתה לאו גמר מצותה) וכונת רבינו תם לא ללמדנו נוסח הברכה אלא כונתו שיברך רק בזמן התקיעה ולא בזמן עשיית השופר וכדמסקינן במנחות דף מ"ב ע"ב דכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצותה אין מברכין על עשייתה אלא על קיום המצוה ואף דבספר הישר לר"ת סי' נט"ר חשב תקיעת שופר בהדי הנך דמברך בעל טעות סופר הוא וכן בתמים דעים סי' קע"ט יש למחוק תיבת שופר אלו תורף דב"ק ודבריו דחוקים מאד דמלבד דנראה מפשט דברי הרא"ש דכונתו לומר דחלוקים בזה ר"ת וראבי"ה לר"ת מברך על תקיעת ולראבי"ה לשמוע ולפי פירושו בטלה מחלוקת ותו דאם לא בא ר"ת אלא לומר דאין לברך בזמן עשיית השופר אם כן הא הוה ליה לאשמועינן בהדיא שלא יברך בעשיית השופר ואנן ידעינן דבשעת התקיעה מברך ככל המצות דמברך עובר לעשייתן וגם הוה ליה למימר כתב ר"ת דמברך על התקיעה ומדכתב דמברך על תקיעת שופר נראה דנוסח הברכה אתא לאשמועינן אף גם זאת כיון דפתח בסברת ר"ת היה לו לסיים סברתו בנוסח הברכה ושכן כתב ראבי"ה על פי הירושלמי וכו' אלא ודאי מוכח דכונת הרא"ש דר"ת סובר דהנוסח הוא על תקיעת שופר וכמו שהבין הגאון קרבן נתנאל וגם מדברי מרן בית יוסף בסי' תקפ"ה הנ"ל מוכח שהבין כן ומה גם שכן מפורש בס' הישר ובתמים דעים כמו שכתב בבגדי ישע שם ואם תנוח דעתנו על פי הגהה טפי ניחא לן להגיה בדברי הרא"ש דפסחים הנ"ל רבינו חננאל במקום רבינו תם והוא טעות המצוי ורגיל להחליף ר"ת בר"ח ולא נצטרך להגיה בשלשה ספרים כמ"ש הגאון בגדי ישע הנ"ל (ואין בכיוצא לכל זה חשש משום חרם הקדמונים שלא להגיה הספרים כמו שמתבאר ממה שכתבתי בקונטריס זה במערכת הה"א אות א') ומה שהכריח דעל כרחין בת"ד יש ט"ס דהא בסי' קפ"ו כתב בשם הרמב"ן דהמנהג לשמוע קול שופר ופשיטא דר"ת לא יחלוק על המנהג נראה דאין זה הכרח דר"ת דינא הוא דקאמר ותו אפשר דבאתריה דר"ת גם המנהג היה כסברתו ואין שום הכרח מדברי הרמב"ן כן נראה ברור לדעתי העניה ולענין דינא אין שום נפקותא דאנן אתכא דמרן סמכינן וכן מנהג פשוט לברך לשמוע וכו' אחר כמה שנים בא לידי ס' יד דוד על