שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כג

אחת אם כן בנדון שבימי שלמה שהוא משום שנדר בעת צרה נראה דדומה למי שנדר משום תשובה וסגי בהתרה וכמו שכתבו הפוסקים למי שאינו ירא לנפשו ועיין למרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סוף סי' קי"ז שמתבאר דגם הוא סובר כהפרי מגדים הנ"ל ועיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הרי"ש אות ט"ו אם לשון רגיל הוא בשתי פעמים או בשלש עתה ראיתי בספר ארחות חיים (החדש) בסי' תקצ"ז שכתב בשם ספר כרם שלמה בשם הגר"א שכתוב בו מקרא קדש ואמרינן בתורת כהנים כבדוהו במאכל ומשתה וכסות ונקיה ונקרא חג בכסא ליום חגנו ונאמר אכלו משמנים וכו' ואמרינן בירושלמי פרק ג' דתענית בראש השנה מתריעין ולא מתענין ונקרא מועד עיין ערכין ד' יו"ד ע"ב וסוטה ד' מ"א ע"א וירושלמי פרק א' דראש השנה עיין במרדכי והרא"ש ואעובדא דבכנסת יחזקאל סי' כ"ג במי שנדר על דעת רבים כתב בשמו שלפי דבריו הנ"ל גם לפי רוב הפוסקים יש לצדד להתיר נדרו אף לכתחלה

ט) שופר שהוא תוך החבית שובר את החבית להוציא את השופר כדין גרוגרת כן כתב מרן חיד"א בספר מחזיק ברכה סי' תקפ"ו בשם הרשב"ץ בחידושי ראש השנה והדבר פשוט לדעתי העניה דמיירי דוקא במוסתכי (חבית שהיתה רעועה מערב שבת או ערב יו"ט ודבקו שבריה) וכמבואר בפסקים בסי' שי"ד בדין שובר את החבית כדי ליטול גרוגרת עי"ש וראיתי בשו"ת פסקי ריקנטי האחרונים סי' ט"ז שכתב שדינו של הרשב"ץ תמוה דאין ללמוד מגרוגרת לשופר דהתם הוי דבר שגופו נהנה מה שאין כן להוציא השופר וכו' ע"כ ולי הדל נראה דאין לחלק בזה דאם כן לא הוה להו להפוסקים לשנות לשון השנוי במשנה (לאכול הימנה גרוגרת) ולכתוב ליטול מה שבתוכה דיש במשמע כל מה שיהיה בתוכה בין נהנה גופו בין שאין גופו נהנה וגם מדברי הרב זרע אמת ח"א סי' ד"ן שהביא שם מבואר כן שכתב שאם נאבד מפתח של ארון הקדש אין להתיר לשבור ארון הקדש מהא דתנן שובר את החבית וכו' משום דדוקא במוסתכי וכו' עי"ש הא במוסתכי משמע דשרי אפילו לדבר שאין גופו נהנה אלא לצורך קיום מצוה דלא מקרי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו

יוד) אם אין בנמצא אלא שופר שהוא פחות מטפח יתקע בו ויברך ואף דמדרבנן יש שיעור טפח ויש כח בידם לעקור בשב ואל תעשה היינו דוקא כשאמרו כן בפירוש לעשות סייג לתורה אבל מסתמא אם אינו יכול לקיים המצוה כדבריהם ויכול לקיים כדין תורה יקיים המצוה כדין תורה כן כתב הרב יפה ללב נר"ו בסי' תקפ"ו אות ב' בשם הגאון בנין ציון סי' ל"ג ובקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות ט"ן רשמתי שם דיש מחלוקת בפוסקים בכיוצא בזה אם יקיים המצוה כדאורייתא מיהא ומכל מקום נראה דהעיקר כדכתב הרב הנ"ל שכן נראית הסכמת רבנן בתראי שרשמתי שם וכן דעת הגאון פרי מגדים בחלק אשל אברהם סי' תקפ"ו ס"ק ח"י עיין שם שכתב שכיון שהוא משום גזרה יש לומר לא העמידו דבריהם במקום ביטול מצוה אלא דכל זה הוא במונח דשיעור טפח דבעינן בשופר הוא מדרבנן כדמשמע מדברי הרב הלבוש כמו שכתב הרב פרי מגדים וכן כתב הרב קהל יהודה ד' פ"ו ע"א אמנם לדעת הרב המבי"ט בספר קרית ספר והזכיר דבריו הרב שלום ירושלים בסוף ספר קרבן העדה על הירושלמי בסוכה דף ו' ע"ב שסובר דשיעור שופר הוא מדאורייתא כדכתב הרב פתח הדביר בח"א בקונטריס כסא דחיי ד' ד"ר ע"ג וציין לעיין בס' מטה יהודה סי' תקפ"ו (עיין במה שרשמתי בקונטריס הכללים במער' השי"ן אות ס' בזה) ושם ד' ר' ע"ג (בטעם רביעי) הביא דברי הגאון מוהרא"ז בספר יד אפרים סי' תקפ"ו ס"ק ח"י שכתב דאם אין בשופר ארבעה גודלים במקום הרחב רק במקום הקצר ואין שם שופר אחר יתקע בו אבל לא יברך עליו וביאר בטעמו משום דכיון דאינו פשוט לומר דשיעור שופר הוא מדרבנן לכן לא שרינן ליה לברך עליו עי"ש הרי דחייש הגאון מוהרא"ז לסברת מאן דאמר דהוי מדאורייתא ולכן נראה דהגאון בנין ציון משום שהיה פשוט בעיניו דשעור זה מדרבנן כתב דכשאין נמצא אחר יתקע ויברך אבל לדידן דחזינן דאיכא פלוגתא אית לן למימר לענין הברכה שב ואל תעשה ויתקע בו ולא יברך עליו וכדעת הגאון יד אפרים הנ"ל ולפי מה שכתבתי בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף כלל צ"ה על דברי הגאון פרי מגדים בסי' תקפ"ו ס"ק ח"י אפשר דיש לומר דכשאין נמצא שופר שיש בו שיעור אין לו ליטול אפילו בלא ברכה דכיון דאחמור רבנן והם אמרו דאפילו בדיעבד לא יצא הוי כמאן דליתיה כלל ואין זה שופר ואינו יכול לצאת בו וצ"ע בזה על כל פנים לברך עליו ודאי אי אפשר כאמור. אחר זמן רב נדפס ספר דרכי הוראה לאחד המיוחד מרבני גאוני דורנו יצ"ו וראיתי שם בח"א ד' יו"ד פרק י"ז שהאריך קצת בענין שיעור שופר ובד"ה ויש וכו' כתב בשם הבנין ציון (בסי' ל"ו) דלהרא"ש בדיעבד יצא ופלפל בדבריו ולא פניתי לעיין בדבריו רק זה ראיתי שמסקנתו דשיעור זה מעכב אפילו בדיעבד עי"ש ואם כן ודאי דהנכון לדינא הוא לתקוע ולא לברך עליו ובעיקר שיעור שופר אם הוא מן התורה כתבתי קצת בס"ד ק בקונטריס הכללים מערכת הרי"ש אות ס' עי"ש

שוב נדפס (בשנת תרנ"ו) ספר יקר בית אב לידידי הגאון מוהרא"א יודילעוויץ אבד"ק קאפוליא יצ"ו וראיתי שבסימן פ"א הרבה להשיב על דברי הרב דרכי הוראה במה שמדמה שופר שאין בו שיעור דכשר מדאורייתא לשופר של עיר הנדחת דפסול משום כתותי מיכתת שיעוריה והרי אכתי משהו מיהא איכא וכשר מדאורייתא וכו' ולזה כתב לחלק ביניהם בטוב טעם ודעת והאריך לפלפל בכל דברי הרב דרכי ההוראה ובמסקנתו כתב סוף דבר בהא סליקנא דפסקו של הרב בנין ציון נכון הוא ושופר פחות מטפח אם אין לו אחר יכול לברך עליו עכ"ד יצ"ו ולא הזכיר כלל סברת הרב המבי"ט הנז"ל וכמדומה לי שאם היה רואה שיש סוברים דשיעור שופר הוא מן התורה לא היה מחליט לתקוע בברכה ולכן דעתי השפלה כמו שכתבתי בתחלה לתקוע בלא ברכה. שוב השגתי (בשנת תרס"א) ספר ארחות חיים החדש ח"ב ובסי' תקפ"ו אות ח' כתב שבפ"ת חולק על הבנין ציון ומסיק דעל כל פנים נכון לתקוע בלא ברכה ושבספר כרם שלמה כתב בשם הפרי מגדים שאם לא נשתייר שיעור שופר כיון דמן התורה אין שיעור ופסול רק מדרבנן אם אין שופר אחר יתקע בו ולא הראה מקום דברי הפרי מגדים וכבר כתבתי למעלה דעתו באשל אברהם סי' תקפ"ו

והיה נראה לי מסתמיות דברי הפוסקים דהא דבעינן שיעור לשופר היינו לארכו אבל לרחבו ועוביו אין שיעור מדלא כתבו אלא שיעור לארכו דהיינו טפח והיה להם להודיע שיעור העובי והרוחב אמנם ראיתי עתה להרב משה ידבר בדף י"ב ע"ג שנסתפק בזה וכתב דהרב המגיד בפרק טו"ב מהלכות שבת סבירא ליה דבעי שיעור ברחבו ועוביו ובדעת התוספות בפרק חלון גבי מאי דאמרינן עושין לחי אשרה אבל קורה לא צדד צדדים ויותר נוטה דעתו שסוברים כהרב המגיד אבל מדברי הר"ן בפרק ראוהו בית דין שכתב וכי אמרינן ואם תקע יצא היינו דוקא בעכו"ם דגוי אבל בשל ישראל לא יצא משום דמיכתת שיעוריה ובשופר בעינן שיעור כדאיתא לעיל והא דאיתא לעיל היינו מאי דאמרינן כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן משמע דסובר דבעי שיעור לארכו בלבד אלו תורף דב"ק ולא פניתי להתיישב בדב"ק לך נא ראה

יא) אם שאל שופר מחברו ונאנס בידו בשעת תקיעה אם חייב לשלם לו עיין מה שהבאתי בשדי חמד ח"א במערכת ארבע מינים סי' ג' אות ט' בשם הגאון מחנה אפרים בהלכות נדרים סי' כ"ד שנסתפק בזה לפי מאי דמשמע בפרק השואל ד' צ"ו דלא מיחייב שומר אלא כי מטי ליה הנאת שוה פרוטה אבל בשואל שופר לא מטי ליה הנאת ממון דאינו עשוי להשאיל ולהשכיר וכו' עתה ראיתי בספר אוריין תליתאי להגאון מוהר"ם תאומים (מחבר ספר דבר משה) בסי' צ"ז שהביא ספקו של הרב מחנה אפרים וכתב דמאי דמבעיא ליה לדידיה יש לפשוט מדברי התוספות והראשונים בסוכה דף ל"א בד"ה באשירה דמשה שפירשו הא דשופר של עבודה זרה אם תקע יצא דמיירי בעבודה זרה דכותי דיש לה ביטול אבל בעבודה זרה של ישראל שאינה בטלה לא יצא וחזרו והקשו דאם כן גם בעבודה זרה דנכרי נימא נמי מדאגבהה קנייה ונעשית של ישראל ופירש בכונתם המגן אברהם בסי' תקפ"ו סק"ה דאף על פי שלא קנאו בהגבהה שלא מידיעת הבעלים מכל מקום כיון שהגביהו על מנת לגזלו ונתחייב באונסין מיקרי של ישראל הואיל וחייב באחריותו