שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כב

באות ב' ושו"ת מהרי"א כנראה כונתו מוהר"י אסאד ואין מצוי אצלי

ומי שנהג כמה שנים להתענות יום שני של ראש השנה מפני חלום שראה בו פעם אחת ועתה זכה לזקנה וגם עיניו כואבים (וקשה לו להתענות שני ימים רצופים יום טוב שני של ראש השנה וצום גדליה) אם מותר ללות תעניתו ולפרוע ביום אחר גם אם אירע בו ברית והוא מבעלי ברית אם מותר לאכול באותה סעודה נשאל בזה הגאון חתם סופר בסי' קס"ח והשיב דבר זה אין לו שרש בש"ס רק קבלה קדמונית שאיימו עלינו ומי יבא אחריהם וכתב הרדב"ז בסי' תש"ך שאין מקום ללות ולפרוע כי יומא גרים ובשבות יעקב ח"א סוף סי' ל' כתב כיון שקבל עליו להתענות לא יועיל הכנסת ברית מילה דלא עדיף יום טוב של ברית מיום טוב של ראש השנה עצמו ומני"ר האריך במה שיש לפקפק בדברי המחברים בכמה דברים בעניינים אלו ואחר שכתב ליישב קצת בדוחק כתב במסקנתו וז"ל ויצא לנו מזה חומרא וקולא חומרא אפילו יארע שיהיה בעל ברית מכל מקום כיון שהוא כאילו ראה החלום באותו היום ולא יועיל לזה ברית אפילו בשבת מתענין והקולא היא מה שכתב הרדב"ז שאין מקום ללות תעניתו ולפרוע כיון דיומא קא גרים אומר אני אפילו להנ"ל בודאי לוה ופורע לא מהני בכל תענית חלום אבל מכל מקום נראה כיון שלא ראה ביומו וכולי האי ואולי אם כן לא עדיף ממה שכתב המגן אברהם סי' רפ"ח סק"ו בשם שני לוחות הברית שבכל יום ראש השנה שהיה רגיל להתענות אז באותו היום יקבל עליו להתענות שני ימים אחרים כנגדו אחר תשרי ובתחלה ישאל על נדרו בהתרת נדרים בשלשה בפתח חרטה מאחר שהגיע לימי הזקנה וכואב עינים ויום קדוש ונורא ולמחרתו צום גדליה וכדומה ע"כ מתירים לו נדרו ומשום סכנת החלום יקבל באותו היום להתענות שני ימים בחול במקומו ויהא נחשב כאילו התענה ביומו ובלבד שלא יהיה ירא לנפשו ולא תהיה נפשו עגומה כי עניינים כאלו מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה עכ"ל והגאון בס' מטה אפרים סי' תקצ"ז אות ה' כתב דמי שרגיל להתענות ביום שני שכתבו הפוסקים שאינו רשאי לשנות רגילותו אף אם הוא בעל ברית או שאר סעודת מצוה מכל מקום אם אינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו רק שצריך התרה כמו שאר נדר וכן עשה גדול אחד מעשה עכ"ל ועיין לקמן בסמוך

ונשאל גאון בדורו ישמעאל כהנא בספרו הבהיר זרע אמת חלק ג' סי' ס"ג באשה שרגילה להתענות ביום שני של ראש השנה משום חלום ועתה היא מניקה את בנה וקשה להתענות שני ימים רצופים יום שני של ראש השנה ויום צום גדליה ומוכרחת לדחות אחד משני ימים הללו איזה יום תדחה ואיזה יום תתענה והשיב שתתענה ביום שני של ראש השנה שמצוה זו באה לפניה ראשונה ואין מעבירין על המצות ואם לא תוכל להתענות ביום צום גדליה אין לחוש כמו שכתב הרמ"א בריש סי' תק"ץ דעוברות ומניקות שמצטערות הרבה אין להתענות ועוד טעם שני דכיון שעשתה כן כמה שנים יש לחוש לדעת הגאונים שקבלה בידם להתענות בכל שנה שאם לא תתענה יש חשש סכנה כמבואר בסי' תקצ"ו ממילא אף אם על ידי זה לא תוכל להתענות בצום גדליה אין לנו לחוש לזה דהא חמירא סכנתא ובפרט שמן הדין כל המניקות אפילו אינן מצטערות אינן חייבות להתענות כמו שכתב הרמ"א בסי' תק"ץ

ועל מה שנהגו להתנות בליל ראש השנה שלא להתענות על שום חלום נשאל שם זרע אמת) אם יש סמך לזה והשיב הדבר פשוט דלא שייך תנאי אלא בדבר שמקבל האדם עליו בנדר ועוד אין מקום לתנאי זה דממה נפשך אם יחלום חלום שמן הדין חייב להתענות אינו מועיל התנאי להפטר ואם הוא חלום שתלוי ברצונו אין צריך תנאי שוב כתב דאולי יצא זה להמון העם ממה שכתב בקיצור שני לוחות הברית במסכת שבת בדיני תענית חלום וז"ל שמעתי מחכם אחד שיאמר קודם ששוכב אפילו בלשון אשכנז אם יבא לי בלילה הזאת איזה חלום איני רוצה להתענות למחר לא בשביל זה ולא בשביל דבר אחר דיהיה מה שיהיה זו סגולה שלא יבא לו שום דבר רע בחלום ואם יבא לו לא יתענה כדי שלא יתגרו בו בעלי החלומות ע"כ וסיים הרב זרע אמת ואפשר דהטעם שעושים תנאי בליל ראש השנה כדי שלא לבא לחיוב להתענות בכל שנה לפי קבלת הקדמונים ואולי מועיל זה אפילו לשלש חלומות המוזכרים בסי' פר"ח עיין שם בשני לוחות הברית ודוק עכ"ל

ז) נדר להתענות בראש השנה ונהג כן כמה שנים ושוב אירע שחל ראש השנה בשבת ואומר דאדעתא דשבת לא קבל עליו נשאל בזה מרן החבי"ף בס' לב חיים סי' קי"ז והשיב דלדעת הסוברים דרשאי להתענות בראש השנה או דאיכא מצוה להתענות בראש השנה אין חילוק בין חל ראש השנה בחול להיכא דחל בשבת ואם כן זה שנדר להתענות בראש השנה צריך הוא להתענות גם כשחל ראש השנה בשבת עי"ש. ועתה השגתי ס' יפה ללב ח"ב וראיתי להרב נר"ו בסי' תקצ"ז שהוכיח מדברי הרב נזירות שמשון בהיפך דעל מה שכתב הרב טורי זהב שיש ראיה שאין עליה תשובה דליכא מצוה להתענות בראש השנה דהא מצינו שאכל אלישע אצל השונמית בראש השנה דחה ואמר דילמא אכל בלילה והתענה ביום אי נמי דילמא היה ראש השנה בשבת עכ"ל ולי ההדיוט נראין דברי מר אביו מרן החבי"ף דכיון דמתבאר מדברי הראשונים שהביא שם דרשאי להתענות משום תשובה גם בשבת הכי נקטינן וגם הרב נזירות שמשון אפשר דמודה לדינא שלא בא אלא לדחות דברי הרב טורי זהב דיש להוכיח דליכא מצוה דאי איכא מצוה גם אלישע היה מתענה לזה כתב דשמא היה בשבת ואז מצוה ליכא ומשום הכי לא התענה אבל רשות אימור דסובר דרשאי להתענות וכיון דרשאי להתענות אם כן מי שנדר סתם הרי גם ראש השנה שחל בשבת הוא בכלל הנדר וצריך להתענות והשגתי בשנת תרס"א חלק שני מספר ארחות חיים (החדש) וראיתי בסי' תקצ"ז שהביא הרב המחבר יצ"ו באות ב' מסקנת הרב יפה ללב בשתיקה והנראה לדעתי הקלושה כתבתי והבוחר יבחר

ח) מי שנדר בעת צרה על דעת רבים שכשיצילהו ה' יתענה כל ימיו שני ימי ראש השנה לא רצה הרב כנסת יחזקאל סי' כ"ג להזדקק להתיר לו משום דהוכיח מראש השנה ד' י"ח בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא וכו' דלמסקנא מצוה להתענות בראש השנה ודחה ראית הטורי זהב סי' תקי"ז וכתב ששלשה לומדים התירו לו ואמר הואיל והותר הותר מאחר דאיכא דעות דבדיעבד מהני התרה על דעת רבים כן כתב הרב שערי תשובה סי' תקצ"ז ואין ס' כנסת יחזקאל מצוי אצלי לעיין בדברי קדשו כי מראש דבריו נראה דמה שלא רצה להזדקק להתיר הוא משום שהוא נדר של מצוה לפי הוכחתו מהש"ס דמצוה להתענות בראש השנה (וכההיא דקיימא לן ביורה דעה סי' רכ"ח סעיף ט"ו דאין מתירין נדר של דבר איסור וכו') ומסוף דבריו משמע דמה שלא רצה להתיר הוא משום שהוא נדר על דעת רבים אלא דמשום שכבר התירוהו סמך על דעת הסוברים דבדיעבד מהני וגם יש להבין איך התירו לו הלומדים הנ"ל והלא מוסכם בסי' רכ"ח סעיף כ"א דאין להתיר בלא דעתם ויש מחמירים אפילו עם דעתם וראיתי להרב ימי שלמה בשלישי מהלכות שביתת עשור שנשאל במי שנדר בעת צרה להתענות בשני ימי ראש השנה ונהג כן שתי שנים ועתה שהוא חלוש רוצה לישאל על נדרו והביא דברי מרן בסי' תקצ"ז דמי שרגיל להתענות ומשנה רגילותו וכו' ודברי הרמ"א ובאר היטב להקל במי שאינו ירא לנפשו דסגי בהתרה ושו"ת כנסת יחזקאל הנ"ל וכתב דמשום שהיה על דעת רבים הוא שלא רצה הרב כנסת יחזקאל להתיר ואם כן בנדונו שלא היה על דעת רבים יש להתיר ושוב מסיק בנדונו גם כן שלא להתיר משום חשש סכנה עי"ש ולפי זה צריך לומר דהלומדים שהתירוהו חשבי דאיכא מצוה בהתרתו וכדעת הסוברים דאין להתענות בראש השנה והגאון כנסת יחזקאל שלא רצה להתירו לכתחלה הוא לפי שיטתו שהוכיח דיש מצוה להתענות אם כן אין מצוה בהתרתו ולכן אין להתיר לכתחלה שלא במקום מצוה נדר שהוא על דעת רבים ומזה הבין הרב ימי שלמה נר"ו דבנדונו דאינו על דעת רבים גם להכנסת יחזקאל שפיר דמי להתירו אלא דמסיק שלא להתירו מחשש סכנה כמו שכתב מרן בסי' תקצ"ז יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילותו אינו משלים שנתו אלא דבנדונו שהתענה רק שתי שנים נראה לכאורה דאין חשש לפי מה שכתב הגאון פרי מגדים באשל אברהם שם סק"ב דהרגיל להתענות כך משום תשובה דוקא שלשה פעמים אז צריך להתענות לעולם ובתענית חלום אף בפעם