שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כא

דעיקרו מדרבנן קיל. אחר כמה שנים בא לידי ספר מטה אפרים וראיתי בסי' תקפ"ט אות ז' וז"ל קטן שאינו מוציא גדול ידי חובתו אף שהוא בן י"ג אינו מוציא עד שידעו בו שהביא שתי שערות אחר י"ג דבשל תורה אין סומכין על החזקה דבא לכלל שנים בא לכלל סימנים אפילו מי שכמותו שהוא בן י"ג שנה וספק אם הביא שתי שערות אינו מוציא ויש להחמיר בזה אף ביום טוב שני של ראש השנה אם אפשר באחר וכל זה לענין להוציא את היחיד אבל לענין תוקע להצבור להוציאם ידי חובתם יש לחזור אחר תוקע שהוא בן שלשים שנה ושאר מדות שכתבנו בסי' תקפ"א לענין תפלה ועל כל פנים צריך שיתמלא זקנו כדין שליח צבור עכ"ד הרי מפורש בדבריו דיש להחמיר גם ביום טוב שני ובודאי שכן ראוי להחמיר היכא דאפשר כדכתב הרב אבל היכא דלא אפשר יש לסמוך על חזקה זו אף שראיתי להגאון כתב סופר בחלק ארח חיים סוף סי' א' שכתב לנדונו וז"ל ואפילו נימא דגם בדרבנן לא סמכינן על חזקה דרבא כאן ליכא רק לכתחלה עכ"ל דנראה דמספקא ליה אי בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא מכל מקום נראה דהסכמת הפוסקים היא לסמוך על חזקה זו בדרבנן מיהא וצריך להתיישב (לעת הפנאי בל"ן) במה שרשמתי בקונטריס הכללים מערכת החי"ת אות ח"י ובעיקר הדין ראיתי בספר בית המנוחה על הרמב"ם (הוא חבור יקר לאחד מגאוני דורנו יצ"ו) בפרק שני מהלכות שופר שכתב שנראה ברור דבן י"ג שנה שלא נבדק אם הביא שתי שערות אינו יכול להוציא רבים ידי חובתם דהא דמי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתם הוא מדאורייתא ובדאורייתא אין לסמוך אחזקה דכל שב לכלל שנים בא לכלל סימנים

ו) מי שחלם בליל ראשון של ראש השנה מחלומות שמתענים עליהם והתענה ביום ראשון ולא התענה ביום שני ועתה לשאו"ל הגיע איך יתנהג בכל שנה והוא חלש וקשה לו התענית נשאל בזה מרן החבי"ף בספר לב חיים ח"ב סי' קט"ו והשיב בסי' קי"ו דיש להקל שלא להתענות בצרוף כמה טעמים שהיו בנדונו א) שהרהר סמוך להחלום (עי"ש גוף המעשה) ב) דתענית חלום הוא רשות ג) דאיכא ראשונים דסברי שבזמן הזה שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות אין להתענות על שום חלום ד) דאיכא מאן דאמר דכל שלא חלם שלשה פעמים אין להתענות ה) דכשמצטער מן התענית יותר מהחלום אין להתענות ו) סברת האומרים דיש חומרא לאסור תענית בראש השנה לפי שהוא יום טוב וחמיר משבת תשובה ז) דאיכא מאן דאמר דמשום שהתענה בשנה אחת אין צריך להתענות בכל שנה ואף דאין בכל אחד מהטעמים הללו כדי שביעה להחל מכל מקום בהצטרפם יש להקל ומה גם דנקטינן דכשיש ספק בעיקר החלום אין להתענות וכיון שהיה מהרהר סמוך להחלום הרי זה בכלל ספק ולכן יתירו לו ויאכל ובהיות טוב יעשה סימן כפרה היינו תרנגול לכפרה וגם פדיון הנהוג מק"ס פרוטות וגם רחמנות היינו צדקה וגמילות חסדים והתרה על מה שהתענה פעם אחת עיש"ב ובס' דברי מנחם סי' תקצ"ז

ובמה שנחלקו הפוסקים אם מצוה להתענות או לאכול בראש השנה וכתב הרב באר היטב בסי' תקצ"ז שיש ראיה מחנה ואלקנה איש האלקי"ם שאכלו בראש השנה השיב על זה ידידי הגאון אבד"ק ראגאווא מוהר"ר משה מ"ש שפירא יצ"ו בקונטריס הארות השמש סי' ט"ז אות ג' דצריך עיון בראיתו דהך ויזכרה שנאמר בחנה שמזה אמרו בראש השנה דף י"א למילף זכירה זכירה דההריון היה בראש השנה נאמר במקרא אחר התחלת הפסוק וישכימו בבוקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבואו אל ביתם הרמתה וידע את חנה אשתו ובכתובות דף ס"ה ילפינן מזה שאכסנאי אסור בתשמיש על כל פנים מבורר שהאכילה ושתיה בשילה היה קודם ראש השנה ובמדרש שמואל על פסוק ויהי היום ריב"ל אמר זה יומו של עצרת ובת"י (תרגום ירושלמי) תרגם ויהי היום והוה ביומא דמועדא ולפי זה אין שום ראיה מקראי דחנה לענין אכילה בראש השנה ובספר שו"ת כנף רננה בהנימוקים שאחר הקדמת הספר כתב בעמוד ד' וז"ל ראש השנה אי מצוה להתענות מ"ש בה"ט מתו' עכו"ם ה' ב' ליתא דכונת התו' על ערב ראש השנה עכ"ל והנה אם פתרון מלת בה"ט הוא באר היטב הנה בבאר היטב שלפני לא ראיתי דברים אלו כמו שיראה הרואה בסי' תקצ"ז אמנם ראיתי שבספר הים התלמוד בהתשובות שבסוף הספר להגאונים מפרשי הים דשקלו וטרו בדין זה אם מותר או מצוה או אסור להתענות ובדף ע"ה סוף ע"ד (בד"ה כל זה) כתבו שהביאו ראיה ברורה ונצחת דאיכא בראש השנה משום שמחת יום טוב והציעו דבריהם לפני הגאון בעל ישועות יעקב ואחר שנתיישב הרבה הסכים שהיא ראיה נצחת ואין להשיב עליה והוא מהא דאיתא בחולין דראש השנה הוא אחד מארבעה פרקים שהמוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי היום וכו' ומשחיטים את הטבח בעל כרחו ועל כרחין משום דבראש השנה איכא משום שמחת יום טוב ועיין ברש"י ותוספות בעבודה זרה דף ה' מבואר להדיא שהוא יום טוב ואוכלין בשר עי"ש וברמב"ם הרי להדיא דאיכא שמחת יום טוב ומכל שכן דאין מצוה להתענות וזו ראיה שאין עליה תשובה נגד דעת הסוברים שיש מצוה להתענות בראש השנה עכ"ל וזו היא כונת ראית הרב בה"ט ומה שדחה הרב כנף רננה דכונת התוספות על ערב ראש השנה נראה שכונתו כאילו אמר על ליל ראש השנה ורצונו לומר דמה שמתבאר מדברי התוספות דיש בראש השנה שמחת יום טוב היינו בליל ראש השנה ולעולם אימא לך דביומו מצוה להתענות וידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו הבהיר משכנות הרועים סי' א' דף יו"ד (ד"ה אולם פקחתי) הביא שכן כתב הגאון פני יהושע בחידושיו לכתובות דף ה' על דברי התוספות ד"ה אלא מעתה שכתב בתוך דבריו וכל שכן לשיטת הפוסקים דמצוה להתענות בראש השנה ואם כן על כרחין הך דארבעה פרקים היא לענין סעודת הלילה עכ"ל (ועיין לקמן באות ז' בשם הרב נזירות שמשון) ועיין בספרו הבהיר שו"ת הד"ר בסימן כ"ט אות ט' ושם אות שכ"ו דף ז"ן ע"ב רמזים על אכילה בליל ראש השנה עיין שם

שוב השגתי מגיני ארץ עם חידושי הגאון חתם סופר וראיתי בסי' תקצ"ז שעל הראיה מאלישע כתב ראיה זו אינה מכרעת דלכולי עלמא אם חל בשבת אין בו היתר תענית אלא משום שתענוג הוא לבעל תשובה משום כפרת עונותיו ואם כן אפשר דראש השנה דשונמית חל בשבת וחלילה לחשוב על אלישע שהיה מתענג בתענית שבת מפני התשובה על עונותיו ונראה לי ראיה מכרעת דהרי תואר יום טוב לא מצינו בתנ"ך על חג ומועד רק חז"ל כינו שם זה לחגים ומועדים מקרא דנבל דכתיב על יום טוב באנו והיה יום משתה ואכילה והשאילו חז"ל שם זה לכל יום טוב אף דמצינו לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכפורים מכל מקום לא תמצא לעולם שיאמר יום טוב של יום הכפורים כמו ששנינו יום טוב של ראש השנה ורק התם במקום שמחתן של בנות ישראל מזכיר לשון יום טוב על שהיו חולות בכרמים ואפשר שהקטנות שלא הגיעו לכלל תענית אכלו בו מעדנים גם כן ועוד תינח ביום הכפורים שיש בו טעם לשמחתו משום מתן תורה וחינוך בית המקדש אבל ראש השנה אי נימא שיש להתענות בו אין טעם לשמוח בו כלל ומה טעם לקרא לו יום טוב כלל אלא על כרחין דאכילה מצוה בו ובפורים כתיב ביה משתה ושמחה ויום טוב ואמרו חז"ל מלמד שאסור במלאכה היינו מיתורא דכבר כתיב משתה ושמחה וצריך עיון גדול מה שכתב הטורי זהב כאן ועיין תשובת הרשב"א שבבית יוסף יורה דעה סוף סי' רי"ז עכ"ל ושם בחכמת שלמה להגאון מוהרש"ק האריך מאד בזה וסיים הארכתי בזה והבאתי ראיות לכאן ולכאן ישמע חכם ויוסף לקח ועיין עוד בדין אם מצוה להתענות בראש השנה בוובורי על התורה משנת תרט"ו בפרשת נצבים עכ"ל ואין אצלי ספר דרשותיו עתה בשנת תרס"א השגתי ח"ב מספר ארחות חיים החדש וראיתי בסי' תקצ"ז סוף אות א' בשם הגאון מחותנו יצ"ו דבאסיפת זקנים ביצה ט"ו כתב שם בשם הריטב"א דיחידים אנשי מעשה מותרים להתענות ובפ"י כתובות ה' ובקו"א דבליל ראש השנה לכולי עלמא אסור להתענות ובזה מיושבים כמה קושיות והוא כדברי מגן אברהם סק"ג וחכם אחד העירני משבת קמ"ח ע"ב והתם טעמא משום שמחת יום טוב ומוכח דגם בראש השנה הוי כן ולפי מה שכתבתי ניחא ועיין תשו' מהרי"א סי' קס"ג וחתם סופר סי' קס"ח הנה שו"ת החתם סופר כבר מובאת לקמן בדברינו (בד"ה ומי שנהג) וגם הרב המחבר יצ"ו הביאה שם