שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה כ

ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן היתה השיחה בדברים וכו' כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן אינו צריך לברך דמתבאר דדוקא בדיעבד הוא דלא הוי הפסק וכן נראה שהבין הרמ"א בדעת מרן שכתב כמפרש דבריו ומכל מקום לכתחלה לא יפסיק כלל ולא הביא דבר זה בלשון מחלוקת (ויש אומרים דלכתחלה אסור) ואף שאין זה הכרח גמור מכל מקום האמת תורה דרכה שגם דעת מרן היא דלכתחלה אסור

וכן מתבאר מדברי הרב מגן אברהם בסימן תקצ"ב ס"ק ח' דעל מה שכתב מרן בסעיף ג' לא ישיח לא התוקע ולא הצבור בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד ואין צריך לומר שלא ישיחו בין תקיעה לברכה אם לא בענין התקיעות הוקשה לו במאי דמשמע מדברי מרן שכל שהוא בענין תקיעות מותר להפסיק אפילו לכתחילה וז"ל וצריך עיון דבסימן קס"ז פסק דלכתחילה לא יפסיק אלמא דפשיטא ליה בדעת מרן דלכתחלה אסור להפסיק וידעתי שיש לדחות דכונת קושיתו היא על הרמ"א דבסימן תקצ"ב שתיק ליה למרן ואיהו גופיה בסימן קס"ז פסק דדוקא בדיעבד הוא דלא הוי הפסק אבל לכתחלה אסור להפסיק ואם כן היה לו להגיה גם כאן אבל אין דעתי נוחה בזה דלא היה מקום כל כך להצריך עיון בזה דיש לומר דסמך על מה שכתב בסי' קס"ז דבנה אב לכל מקום שגם כשההפסק הוא לצורך אסור לכתחלה אלא ודאי כוונתו להקשות על מרן משום דפשיטא ליה שגם דעת מרן דאסור לכתחלה וכן מתבאר עוד מדברי הרב מגן אברהם בסימן כ"ה ס"ק ט"ז שסובר כן בדעת מרן שעל מה שכתב מרן בסעיף ט"ז דאם שח בין תפלה לתפלה לצורך תפילין אינו חוזר ומברך כתב וז"ל אם שח אבל לכתחלה אסור להפסיק אפילו לצורך תפילין עכ"ל והבאתי שם (במכתב לחזקיהו) שהרב אליהו רבה בסימן כ"ה ס"ק ט"ו כתב וז"ל אם שח לצורך תפילין והירא את דבר ה' לא יפסיק כלל אפילו לצורך תפילין מקור חיים ועיין לקמן סימן קס"ז סעיף ו' עכ"ל וכתבתי שכונתו לומר שדבר זה לא לשרידים אשר ה' קורא בהם החרידים אל דברו בלבד נאמר (כדמשמע מלשון המקור חיים שהביא) דמדינא אסור לכל אדם ולזה סיים לעיין בסימן קס"ז סעיף ו' וכתבתי שם דאף שהרב אליהו רבה בסי' תקצ"ב סק"ה כתב שדעת הרב המרדכי היא היפך סברת הכל בו אלא גם לכתחלה מותר להפסיק מכל מקום הרב הלבוש וכל רבני האחרונים נמשכו אחר פסק הרמ"א כדעת הכל בו דרק בדיעבד הוא דלא חשיב הפסק ובכן דברי הרב תפארת אדם נכונים ויפה השיב על החמ"י דלא דק במה שהפריז להתיר להפסיק לומר היהי רצון בין ברכה לאכילה ואף שכתב הרב מגן אברהם בסי' תקצ"ב וסי' כ"ה דאף דאסור להפסיק לכתחלה מכל מקום היכא דלא סגי בלאו הכי מותר (כגון שבירך ואין לו שופר מותר להפסיק לומר שיביאו לו שופר) ואולי מפני זה הוא שהתיר בספר חמ"י להפסיק משום דחשיב ליה כלא סגי בלאו הכי אמנם כל לגבי דידן הדבר פשוט דלא חשיב זה לא סגי בלאו הכי ואסור להפסיק באמירת היהי רצון בין ברכה לאכילה וכבר צדד הרב תפארת אדם לומר כן בדעתו דחשיב כדיעבד ודחאו בטוב טעם כמו שכתבתי דבריו למעלה

וקצת תימה על הרב תפארת אדם שלא הזכיר תנא דמסייע ליה מר ניהו הרב מגן אברהם בסי' תקפ"ג סק"ב שעל מה שכתב הרמ"א יש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה טובה כתב וז"ל ואומרים משמע שאוכל תחלה ואחר כך אומר שלא להפסיק וכמ"ש סי' קס"ז ס"ז ובמ"ץ כתב שאומר תחלה ואחר כך אוכל צריך לומר דסובר דלא חשיב הפסק וכיוצא בזה כתב הבית חדש בסימן תר"ה בשם הרשב"ץ לומר זה חליפתי וכו' בין ברכה לשחיטה דזה מקרי צורך שחיטה וכן בסוכה מברכין בין ברכה להמוציא ומכל מקום נראה לי דלכתחלה יש לאכול קודם האמירה דאין זה צורך כל כך ועוד דגם לצורך אין להפסיק לכתחלה כמו שכתב שם בהגהה עכ"ל הרי לך שאף שצדד לומר דחשיב צורך ומותר להפסיק בו בכל זאת מסקנתו שאין לעשות כן לכתחלה גם הרב מאמר מרדכי חלק על מה שכתב בחמדת ימים ומסיק שיברך ברכת הפרי ויאכל מעט ואחר כך יאמר יהי רצון וגומר אכילת הפרי ואם בדיעבד אמר היהי רצון בין ברכה לאכילה כתב שם שאפשר להקל שלא להצריכו ברכה שנית וכן פסק הגאון מוהר"ש זלמן בשלחן ערוך שלו שיאמר היהי רצון אחר התחלת האכילה וכן כתב הרב זכור לאברהם בשם הרב אליהו רבה שיאכל תחלה ואם בדיעבד אמרו קודם אכילה לא הוי הפסק ובהגהות הגאון מוהר"ר ברוך פרענקל כתב דמשמע ממה שכתב במטה משה סי' תש"ץ (יקחנו בידו ויאמר יהי רצון וכו') שאומרים זה בעת הלקיחה קודם שמברך ברכת הנהנין והנכון לעשות כדברי רבנן קדישי הנז"ל ואני נוהג מזה זמן רב לברך בתחלה כל איזה פרי שאין אומרים עליו יהי רצון ולכוין על הפרי שנאמר עליו היהי רצון ואוכל מעט מהפרי שברכתי עליו ואחר כך אומר היהי רצון ואוכל הפרי של היהי רצון והתפוח מרקחין בדבש כשאר מרקחות לצאת מידי ספק אם התפוח עיקר או הדבש שוב ראיתי שהרב המגיה בזכור לאברהם חלק ג' כתב כן לברך תחלה על פרי אחר וכו' עי"ש וזו דרך ישרה ונכונה וכנראה שהזכרנו לחיים בח"א לא ראה דברי הרב המגיה שבזכור לאברהם הנ"ל ולכן כתב לברך ולאכול מעט ואחר כך לומר היהי רצון ושכן נהג הרב מר אביו עי"ש

ואם יש לאכול אתרוג בליל ראש השנה הנה גירסת רבינו הטור בסי' תקפ"ג היא אמר אביי יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא וכו' ומרן הבית יוסף כתב דאתרוגא ליתיה בגירסא דקמן ובספר יוסף את אחיו ד' וי"ו אות ח' כתב הרב טעם לאכילת אתרוג בליל ראש השנה לפי שאמרו בפרק הרואה דף ז"ן ע"א הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו ולכן סימנא מילתא לאכול אתרוג ולומר יהי רצון שנהיה הדורים במצות כמו שאוכלים רוביא ואומרים שירבו זכיותינו וכו' וכתב שהרב מר אביו בספר מועד לכל חי והובא בסדור לספר שנות חיים דף ג"ן ע"א אות י"א כתב בשם הרב פרי האדמה בח"א דף כ"ד שמנהג עיר קדשנו ירושלים תוב"ב לחלק בליל שני של ראש השנה אתרוגים כדי לומר שהחיינו ושכתב במועד לכל חי שנכון לעשות מאתרוג מתיקה ולכבד בו את הבאים לקבלת פנים בראש השנה וכתב עוד בספר יוסף את אחיו שנראה מדברי הרב ראש יוסף בסי' תקפ"ג שמנהגו היה לאכול אתרוג ושנתן טעם לומר ולבקש שנזכה לקיים מצות אתרוג ועוד שכמו שאתרוג פרי הדר כן נהיה מהודרים במצות וכו' ועוד כדי לתקן חטא עץ הדעת למאן דאמר אתרוג היה הנה מה טוב לאכול ממנו ביום שקלקל בו ולברך עליו והיינו שיאכלנו קודם הנטילה כדי שיוכל לברך עליו כי הברכה הוא התיקון וכו' וכו' אלו תורף דברי רב הוד יוסף שם ואנכי הצעיר נער הייתי כשיצאתי מעיר קדשנו ירושת"ו (כבן עשרים) ולא שמעתי מאכילת אתרוג בליל ראש השנה (ולברכת שהחיינו בליל שני זכורני שהיו מחלקים זתים) אבל אין לא ראינו ראיה וסהדותיה דהאי תנא דידן מרן הפרי האדמה נאמנה ועם שבהיותנו בחוץ לארץ רחוק לקיים זה כי ביוקר יעמוד לנו ודיינו לקנות אתרוג לקיים מצות החג אולי נזכה לשוב לארץ הקדושה ושם נוכל לקיים מנהג אבותינו איה"ש

ה) מעשה היה ביום ראשון של ראש השנה שלא יכול התוקע לתקוע שאחר שבירך והתחיל תקיעות דמיושב לא איסתייע ליה ונתנו הקהל לנער אחד בן שבע עשרה שנה ותקע להם תקיעות דמיושב וגם תקיעות דמעומד וכשנודע לי אמרתי דלא יצאו ידי חובתם דהא קיימא לן בסי' תקפ"ט דקטן לאו בר חיובא הוא להוציא רבים ידי חובתם וכבר ידוע דבמידי דאורייתא לא סגי במה שהוא בן י"ג שנה ויום אחד ולא אמרינן חזקה כל שבא לכלל שנים בא לכלל סימנים כדכתבו הפוסקים ועיין אור לי סי' ס' ולכן בעינן שיהא ידוע שהוא בן י"ג שנים והביא שתי שערות ובלא זה הוא בכלל קטן ואינו מוציא רבים ידי חובתן וזה דבר פשוט מאד לענ"ד

אך אם אירע כן בתקיעות שעל סדר הברכות אחר שכבר תקע גדול התקיעות דמיושב העלה הגאון שואל ומשיב בח"ג סי' קע"ז דיצאו ידי חובתם על ידי קטן כזה שהוא בן י"ג שנים ויום אחד ואין ידוע אם הביא שתי שערות עי"ש והנה שם כתב בשם הגאון מטה אפרים דקטן כזה אינו מוציא רבים ביום ראשון ע"כ ואיני יודע אם מאי דמשמע מדבריו דביום שני שפיר דמי הוא דוקא בתקיעות דמעומד (דבהא הוא דמיירי בשואל ומשיב) משום דהוי תרי דרבנן או אפי' בתקיעות דמיושב אף דביום ראשון לתקיעות דמעומד מחמיר המטה אפרים כמו שנראה מדברי השואל ומשיב אף דהם מדרבנן מכל מקום יום שני