שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה יט

והרב פרי מגדים כתב דמה שכתב בתקפ"ג הוא למי שאין דגים חביבים עליו כל כך אבל מי שחביב עליו ביותר ראוי למעט תאותו בראש השנה נמצא דלא כל אדם שוים בזה

וכתב עוד במגן אברהם בשם מגיד מישרים שלא לאכול בשר ויין ועיינתי שם וסיים ואף על גב דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא דאמרי ליחידי סגולה ותו דמשמנים האלו היינו שמן חמאה חלב אבל לא בשר וכן בשתיה לא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקין ע"כ לשונו ונראה דאף למה שכתב ותו וכו' אין כונתו לאסור לכל אדם אלא כמו שכתב בתחלה דמר הוא דאמר ליחידי סגולה דוקא ולא לאסור לכל אדם אבל הר מגן אברהם נראה שלא הבין כן אלא משמע ליה דמה שכתב ותו וכו' כונתו לומר דכיון דמקרא דעזרא אין לנו הכרח לחיוב אכילת בשר אם כן גם כל אדם אין לו לאכול בשר ולכן סתם וכתב בשמו דאין לאכול בשר ויין ולא חלק בין יחידי סגולה לכל אדם ומכל מקום אף אם נאמר כן בכונת המגיד מישרים אין נראה לאסור בשר ויין לכל אדם כמו שמתבאר מדעת הפוסקים האוסרים להתענות בו כי קדוש היום ככל שאר ימים טובים

ובטעם מניעת אכילת דגים כתב הרב דברי מנחם נר"ו בסי' תקפ"ג אות ו' על פי מה שכתב הרב תורת חיים בפרק שני דעירובין דטעם חיוב אכילת דגים בשבת הוא משום דשבת דוגמת העולם הבא ובעולם הבא יש תענוג לצדיקים מלויתן לכך חייב לאכול דג בשבת וכתב השיירי כנסת הגדולה שאין לומר היום תכתבנו לחיים שלא להחזיק עצמינו כצדיקים והכי נמי נכון שלא לאכול דג המורה שראוים אנחנו להתעדן בתענוג לויתן שמתעדנים הצדיקים עכ"ל וגם בזה יש לפקפק דודאי אין באכילת הדגים הוראה שאנחנו מחזיקים עצמינו בראויים להתענג בתענוג הצדיקים דאם כן גם בכל שבת לא היה לנו לאוכלן דאטו ההקפדה דשלא להחזיק את עצמינו וכו' בר"ה תליא והרב תורת חיים לא אמר אלא שצריך לעשות דוגמת תענוג העולם הבא ולא שיש בזה הוראה שמחזיקים עצמינו בראויים לזה והנכון דאין טעם במנהג הזה אלא סמך בעלמא משום שנמצא בכתוב דג מלא (דאג) ודרשו לשון דאגה כמו שכתב מרן חיד"א במחזיק ברכה ובקונטריס אחרון שם

שוב השגתי ספר יפה ללב ח"ב שנדפס חדש משמע וראיתי להרב נר"ו בסי' תקצ"ז אות א' שהכריח מכמה דוכתי חיוב אכילת בשר ושמחה בראש השנה ועמד מתמיה על מה שכתב הרב מגן אברהם בשם מגיד מישרים שלא לאכול בשר שהוא היפך הכתוב בתורה ובקבלה ובתלמוד בתורה דכתיב ושמחת בחגך וראש השנה איקרי חג דכתיב בכסא ליום חגנו (יפה אמר תלמידי וחתני החביב לנצ"ח הי"ו דאינו מדוקדק דאין זה נקרא מפורש בתורה) ובקבלה דכתיב בנחמיה אכלו משמנים והיינו בשר שמן וכתב שכן הקשה בספר אדני פז מקרא דנחמיה. (וכן ראיתי עתה בספר בית מאיר חלק ארח חיים שכתב על דברי המגן אברהם מה שכתב בשם מגיד מישרים שלא לאכול בשר לא נראה מן הפסוק אכלו משמנים עכ"ל וכולהו רבנן קדישי לא ראו בגוף דברי המגיד מישרים שהבאתי שכבר נרגש מזה כנז"ל) ובתלמוד דאמרו בירושלמי על פסוק כי מי גוי גדול וכו' והביאו רבינו הטור בסי' תקפ"א וששים ושמחים בראש השנה וכו' (מזה אין כל כך הכרח אך הביא עוד) מדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה ד' ה' ע"ב לפי פירוש רש"י ותוספות אההיא דבארבע פרקים בשנה המוכר בהמה צריך לומר לו אמה מכרתי לשחוט ואחד מהם הוא ערב ראש השנה דמתבאר שאוכלים בשר בראש השנה והאריך להביא עוד מכמה מחברים ובסוף דבריו תמה על הבית יהודה במה שכתב בטעם שלא לאכול דגים משום שמחה וגם על מה שכתב בבית יהודה דנהגו שלא ללבוש בגד חדש בראש השנה משום שיש שמחה להלובש תמה עי"ש ובד' קי"ב ע"ג גם מר אביו בס' רוח חיים בסי' תקפ"ג כתב דאין קפידא בבגד חדש שאומר שהחיינו וכו' עי"ש ובספר מטה אפרים סי' תקפ"א אות ד"ן בענין הדלקת הנרות שיש ספק אם תברך שהחיינו כתב דתלבש בגד חדש וכתב באלף למטה דהכי עדיף ממה שתניח לפניה פרי חדש (כמו שכתב באליהו רבה סי' ת"ר) דקשה שהרי אסור לאכול מהפרי קודם הקידוש ואין ברכת שהחיינו אלא על הראיה או אכילה אם לא שתברך על הנרות סמוך לקידוש ממש ולכן טוב יותר בלבישת בגד חדש ומצא שבמחצית השקל עמד בזה בסי' ת"ר הרי מבואר דאין חשש בלבישת בגד חדש בראש השנה ואולי יש לדחות דמפני הצורך שאני ולא אמר שנהגו שלא ללבוש אלא שלא לצורך ועיין לקמן בסמוך

והנה לשיטת הרבנים הנ"ל דסברי מרנן שאין שייך שמחה בראש השנה נראה דמה שהתירו הפוסקים באיזה עניינים משום שמחת יום טוב אין היתר זה ביום טוב של ראש השנה דהא לדידהו ראש השנה ליתיה בשמחה ואני מצאתי בתשובות מוהרי"ל סי' קכ"ח שכתב מפורש דכל קולי דשמחת יום טוב בראש השנה כמו שאר ימים טובים ומקרא קדש הוא אלא שאין בו הלל וכו' עי"ש והובא בנודע ביהודה מהדורא קמא ארח חיים סי' ל"ב ואם כן מבואר דגם ראש השנה איתיה בכלל שמחה וכדכתב מרן בסימן תקצ"ז אוכלים ושותים ושמחים וכו' וכמו שהאריך ביפה ללב שם גם הגאון חתם סופר בסי' קס"ח כתב (בד"ה והנה) כבר הסכימו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים דראש השנה יום שמחה הוא ואין להתענות בו ולא נמצא שם יום טוב בקרא אלא על תוספת אכילה ושתיה ומה שכתוב במגלת אסתר משתה ושמחה ויום טוב ופירשו חז"ל ויום טוב שאסור במלאכה לא שפירוש יום טוב הוא דאסור במלאכה אלא כיון דכתיב משתה ושמחה אייתר יום טוב לעשיית מלאכה באם אינו נין אבל פירוש יום טוב הוא על שמחה ואם כן מדתנן יום טוב של ראש השנה שמעת מינה שהוא יום טוב דעבדי ביה יום טוב וכו' עי"ש ומה שכתוב במוהרי"ל בסוף הלכות יום טוב שראה כתוב בספר הגדולה שאין להתענות ביום טוב תענית חלום משום שנאמר ושמחת בחגיך ואין שמחה אלא בבשר ויין וסיים וז"ל והא דמתענים בראש השנה אינו ניתן לשמחה באשר ספרי החיים נכתבים לדון על כל חי הנה דברים אלו נאמרו שם בשם הרב מוהר"ר יעקב כ"ץ ואיזה מן המעתיקים את ספר מוהרי"ל כתב את הדברים האלה בספריה דרבינו מוהרי"ל אבל מוהרי"ל עצמו כבר כתבתי שמתבאר מדבריו דבראש השנה שייך שמחה ומה שצדדתי למעלה בדעת הגאון מטה אפרים אם בראש השנה שייך שמחה הנה ראיתי במטה אפרים סי' תקפ"ב אות ב' וז"ל יש לומר שהנוהגים לומר גם ברנה ובצהלה אף שבשאר יום טוב שחל בשבת אומר גם בשמחה עכשיו שהוא יום דין יאמר גם ברנה ובצהלה עכ"ל מוכח שסובר דבראש השנה אין שייך שמחה ועיין לקמן בסי' זה אות וי"ו (בד"ה ובמה שנחלקו) מה שהבאתי בשם ספר הים התלמוד

ד) כתב הרב תפארת אדם בשו"ת ארח חיים סוף סי' ג' וז"ל ומה שכתב שם על ענין אמירת יהי רצון קודם אכילת התפוח וכיוצא משום לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל משום הא לא איריא דכבר סדר שבחו של מקום בתפלת ערבית וקידוש ונטילת ידים והמוציא ואף על פי שברכה זו היא על התפוח והיא מעין התפלה שמתפלל מעין התפוח מאי נפקא מינה מזה דסתם שבחו של מקום יהיה איזה שבח שיהיה ומה שהפריז על המדה להפסיק באותה תפלה בין ברכה לאכילה ואתי עלה מדין גביל לתורי אגב חסידותיה לא דק דהתם דוקא דיעבד ולא לכתחלה ואין לומר דהכא הוי דיעבד דקודם ברכה אי אפשר לפי דעתו ואחר אכילה נמי אי אפשר כמו שכתב שם שאינו נכון שאחר שאכל חלף הלך לו ובמה יתעורר כחות העליונים בקול דברו ואין כל מאומה בידו אף כי יהיבנא ליה כל דיליה דאין התעוררות בתפלה אם אין דבר בידו מכל מקום היה לו לומר שיברך ויטעום מעט בשבי הברכה שלא יהיה הפסק ואחר כך בהיות עיקר התפוח בעין יתפלל ויאכל ולכן נראה ברור דאף מי שירצה לחוש לדבריו שלא להתפלל תפלה קודם אכילה ולא אחר אכילה יברך ויטעום ויתפלל ואחר כך יאכל אכילה העיקרית עכ"ל והצדק אתו דהא דגביל לתורי לא הוי הפסק אינו אלא לדיעבד אבל לכתחלה לא יפסיק אף בדברים אלו כמו שכתב מרן בבית יוסף סי' קס"ז בשם הכל בו ופסק כן הרמ"א שם בסעיף ו' וכתבתי במכתב לחזקיהו בחלק התשובות בסי' ה' (ד"ה הנה) בדף כ"ו ע"א שכן היא גם דעת מרן בבית יוסף שהביא דברי הכל בו בשתיקה ומה שהשמיטו בשלחן הטהור הוא לפי שסמך על המובן ממרוצת לשונו שכתב יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה