שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה יח

תקצ"א אות י"ב שאחר שכתב סברת הכנסת הגדולה לאומרו כתב וז"ל אך הרב כסא רחמים בפרק י"ט ממסכת סופרים דחה דברי הרב כנסת הגדולה וכן כתב הרב בית דוד בסימן תט"ז (משמע שהרב בית דוד סובר שלא לאומרו והוא היפך ממה שכתב בשמו בשלמי חגיגה ואולי כוונתו על מה שפקפק הרב בית דוד בתחלה אף שלבסוף מצא סמך לנוסחא זו) והכריח בכסא רחמים שלא לומר היום ושכן נוסח הרמב"ם שלא הזכיר היום אפילו בחול ושכן כתבו הרבנים שני לוחות הברית ויעב"ץ ובסידור רומאניא להרב מוהר"א ירושלמי (וכן נתפשט המנהג על פי מה שבמחזורים החדשים כתוב להשמיט תיבת היום כשחל בשבת וסיים ברוח חיים) דלפי מה שנהגו באיזמיר כהוראת הרב כנסת הגדולה לומר תיבת היום אפילו בשבת אם כן כדי לצאת מידי מה שפקפקו על דברי הכנסת הגדולה נראה לומר כנוסח הרב גינת ורדים בכלל א' סי' י"ד שומע קול זכרון תרועת עמו ישראל היום ברחמים וכן כתב בספר גן המלך וכן כתב בשמם בערך השלחן עכ"ל ועם כי לדעתי הקצרה יש לפקפק בתקון זה גברא רבה אמרה ומסתמא נוהגים עתה באתריה דרב (איזמיר) כן על פי דב"ק ולפי מה שכתב בשם הרב גן המלך אכן נודע דבשמן המשחה נשמט תיבת קול

ואם בחול אמר זכרון תרועה כתבו רבני האחרונים בשם מרן הפרי חדש דאין מחזירין אותו דהא בתורה כתיב זכרון תרועה ומדאורייתא מותר לתקוע בשבת והרב נוה שלום בסוף סי' תקפ"ב כתב ולי נראה דמטעם אחר אין מחזירין אותו ממה שכתב התרומת הדשן סי' קמ"ה וז"ל אמנם אחד מן הגדולים קבל מרבותיו שיש לומר לעולם זכרון תרועה מקרא קדש דהכי כתיב בקרא אבל מקרא קדש גבי יום תרועה לא כתיב ונראה דלשון הרמב"ם משמע נמי קצת הכי דכתב בנוסח הקידוש דראש השנה סתם זכרון תרועה ואם תאמר דרוצה לומר בשבת אין דרכו לכתוב בסתם על המיעוט דרוב השנים חלין בחול ובארחות חיים נמי כתב בשם רב האיי גאון בסתם הנוסח זכרון תרועה עכ"ל ולפי זה כדאי הם הגדולים הנ"ל לסמוך עליהם בדיעבד עכ"ל וכונתו לפי הנראה דיש לסמוך על דיעבד על מה שכתב הרב תרומת הדשן לדעת הרמב"ם ורבינו האיי ואי מהא לדעתי העניה במחילת כתה"ר לא איריא שהרי בתרומת הדשן סיים אחר כך מצאתי בגליון אחד במיימון כתב דודאי בקידוש יש לומר זכרון תרועה משום דבלילה מקדשים ולילה לאו זמן תרועה הוא כמו שבת ויתיישבו בזה דברי רב האיי גאון והרמב"ם אבל מכל מקום בהגהות מיימוני כתב בהדיא אפילו על הקידוש יום תרועה בחול מכל מקום נראה דדי בסברא ובחילוק זה לפרש ולומר בקידוש ותפלת ערבית זכרון תרועה אפילו בחול משום דלאו זמן תרועה הוא ואף על גב דלא דמי לשבת דהכא ההוא יומא זמן תרועה הוא למחר ואשכחן בפרק קמא דתענית דאמר רב הונא דמי שקבל תענית למחר מתפלל בלילה שלפניו בערבית תפלת תענית אף על פי שאוכל ושותה כל הלילה מכל מקום לפשר בין הדעות טוב הוא לחלק כך עכ"ל הרי שדחה מה שהיה נראה לו מהרמב"ם ורב האיי דלעולם אומר זכרון דאיברא דמשמעות דבריהם דלעולם אומר בקידוש זכרון תרועה בין בשבת בין בחול מיהו היינו משום שקידוש הוא בלילה אבל ביום אין לנו הכרח שסוברים כהאחד מהגדולים שלעולם אומר זכרון תרועה והרב תרומת הדשן לא סמך לומר זכרון אלא בערבית ובקידוש ואם כונת הרב נוה שלם הי לסמוך על קבלת האחד מהגדולים (שבתרומת הדשן בשם רבותיו לא היה צריך להביא מה שכתב התרומת הדשן לדעת הרמב"ם ורב האיי גאון אלא נראה שכונתו על פי דעת הרמב"ם ורב האיי גאון ואינו מוכרח כאמור

ב) ראש השנה שחל להיות בשבת נחלקו הפוסקים לענין סדר ותשליך אם יעשו אותו ביום שבת או ידחוהו ליום שני והרב שערי תשובה סי' תקפ"ג אחר שהזכיר מחלוקת זו סיים דבמחזיק ברכה כתב שהרב המקובל מוהר"י אירגז לא היה חושש ואומרו אף בשבת והוא כדברי הרב שבות יעקב וכן אנחנו נוהגים אחריו עכ"ל ולפי הנראה לא ראה דברי מרן חיד"א בספר יוסף אומץ והביא דבריו הרב רב דגן ד' קנ"ד ע"א דמסיק דשב ואל תעשה עדיף עי"ש ומה שכתב הגאון שבות יעקב חלק ק סי' מ"ב דאין לגזור משום הוצאה וכו' עי"ש נראה דבזמן הזה דנתפשט סדר לימוד על זה ואי אפשר שיוכלו לומר בעל פה ובעיני ההמון עיקר סדר ותשליך הוא הלימוד והתפלה שמתפללים אחר כך ובלא זה מיחזי בעינייהו כחוכא ניעור הבגדים לבד ואם יאמרו להם שלא יביאו עמהם שום ספר כשהולכים אל הנהר (שהוא חוץ ממקום המתוקן) בודאי שלא ישמעו לכן ודאי שב ואל תעשה עדיף (כיוצא לזה ראיתי עתה מי שכתב טעם פשוט על מה שנהגו שלא לקדש הלבנה בליל שבת משום גזרה דרבה כשופר ולולב ומגילה דאף שאין חיוב ברכת הלבנה כל כך כחובת שופר וכו' שיהא אדם בהול ירדו רבותינו לדעת העם שגם על כיוצא בזה חרדים הם למצוה החביבה בשעתה ויבואו להוציא סדור תפלה לרשות הרבים כדי לברך על הלבנה וכל שכן שיש לחוש כן על סדר ותשליך שחביבה בשעתה פעם אחת בשנה ולא אחד בעיר שיוכל לומר הסדר הזה בעל פה כמו ברכת הלבנה שהיא פעם אחת בכל חדש ושגורה בפי הרבה בני אדם לאמרה בעל פה וכתב גם על סדר ותשליך טעם זה והוא נכון לדעתי העניה) וכן הנהגתי בעיר הזו כמה פעמים ולא סמכתי על מה שכתב הרב שערי תשובה שוב השגתי ס' דברי מנחם ושם ראיתי תורף דברי היוסף אומץ שעל פי הסוד יש מקום לומר שלא יאמרו בשבת והביא דברי הגאון חקרי לב דאין לחוש להוצאה ומסיק דאין לבטל המנהג המיוסד על פי הראשונים ומי לנו גדול ממהרי"ל שלא חשש על זה עי"ש ולי הדל נראה שיש לחוש על ההמוניים דקרוב שיבואו לידי חילול שבת כמו שכתב שם בשם הרב מאמר מרדכי ורשום בזכרוני דכשהייתי בעיר גדולה של חכמים וסופרים שם ראיתי כמה פעמים דאף שמנהגם לעשות הסדר על פי הבאר שבחצר בכל זאת לא היו עושים בשבת אלא ביום שני ועל כל פנים במקום שאין הנהר מתוקן ודאי נכון מאד לעשותו ביום שני ולא בשבת וכן כתב הגאון פרי מגדים באשל אברהם ובמשבצות שראה נוהגים כן באיזה מקומות משום הוצאה שנושאים ספרים וכיוצא עי"ש וכן מתבאר מדברי תנא דידן הרב פרי האדמה בחלק ד' דף ג' ע"ג הביא דבריו בס' רוח חיים באות ו' וכתב דמנהג איזמיר הוא לעשות בשבת ולפי הנראה שם אין חשש הוצאה כמו בעיר הקודש ירושלים תוב"ב שהעיד הרב פרי האדמה שעושים בשבת מטעם זה עי"ש ובעיקר מנהג זה לילך אל הנהר כתב הגאון בית מאיר (על. ארח חיים הנדפס מחדש) שהוא על שם הפסוק (שמואל א' ז') וישאבו מים וישפכו לפני ה' ובתרגום יהונתן ושפיכו ליבהון בתיובתא כמיא לפני ה' ורש"י פירש סימן הכנעה הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין עכ"ל

ג) יש נוהגים שלא לאכול דגים בראש השנה וכתב הרב בית יהודה במנהגי ארגיל ד' ק"ז ע"ב אות ד' דהטעם הוא משום שמחה שאין ראוי לשמוח ביום הדין ובהורמנותיה דמר נראה לי ההדיוט דטעם קליש הוא ולשמחה מה זו עושה ואין שמחה אלא בבשר ויין והיה להם לנהוג מניעה מבשר ויין והרבנים באר היטב סי' תקפ"ב סק"ג ומגן אברהם ריש סי' תקצ"ז כתבו בשם הרש"ל שנהג שלא לאכול דגים כדי למעט תאותו בדבר מסויים לפי שהיו חביבים עליו הנה לא אמרו משום שמחה כי אם למעט תאותו וכו' אבל לא שיש באכילתם שמחה ושאין ראוי לשמוח ביום הדין ומה שכתב הרב מגן אברהם בסי' תקנ"ב סק"ב דדגים עולים על שלחן מלכים ושמחה לאיש עיין סי' תקצ"ו נראה דאין כונתו שיש באכילת דגים שמחה ממש כשאר דברים המשמחים דאם כן מה איריא בסעודה המפסקת הרי משנכנס אב ממעטין בשמחה ולא שמענו מקום שנהגו שלא לאכול דגים משנכנס אב או בשבוע שחל תשעה באב בתוכה כדרך שנהגו בבשר ויין אלא ודאי כונתו שהוא מאכל של תענוג ואינו מן הראוי לאכול מעדנים בסעודה שמפסיק בה וזהו מה שציין למה שכתב בסי' תקצ"ז כלומר שכתב שם בשם מוהרש"ל שלא אכל דגים בראש השנה שהיו חביבים עליו מאד ומנע עצמו מאכילתם למעט תאותו וכו' ומזה יש ללמוד שכל אדם ימעט תאותו במה שחביב לו אבל לא לומר דרך כלל שלא לאכול דגים כי למי שאין דגים חביבים עליו מאי נפקא מינה אם לא יאכל דגים ויאכל כל אשר תאוה נפשו ובמגן אברהם ציין למ"ש בסי' תקפ"ג כונתו לרמוז דשם כתב בשם הרד"א דאדרבא יש לאכול דגים לסימן טוב