שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה טו

גם אשו"ר בספר הנורא זית רענן (להגאון מוהרמי"ל מקוטנא) בח"ב סי' כ"ו שנשאל מאת ידידי הגאון תנא ירושלמאה מוהר"ש סלאנט יצ"ו לחוות דעתו אם מותרים הכהנים לילך על קבורת רחל אמנו שלדעתו נראה לאסור חדא דספיקא דאורייתא היא מחלוקת התוספות בבבא מציעא ד' קי"ד ד"ה מהו שיסדרו והרמב"ם בראשון מהלכות טומאת מת דין י"ג ועוד דאפילו להרמב"ם יש מקום לומר דבקבר שלפני הדבור גם הוא מודה כדאיתא בתוספות נדה בפרק תינוקת ד' ע' ד"ה ואין נציב מלח ואי נמי כמו שכתבו פרק חזקת ד' ח"ן (ד"ה מציין) גבי קבר אדם ואברהם אפשר לומר דכל האבות והאמהות כן ואם כן איכא ספק ספיקא להחמיר גם המתירים סמכו על סברת הראב"ד פרק ה' מהלכות נזירות דין י"ז דטומאת כהנים בזמן הזה דרבנן והשיב על פי דברי דגול מרבבה סי' שב"ע דאף להראב"ד אסור מדאורייתא אלא שאין לוקין עליו אלו תוכן דברי הגאון מוהרש"ס יצ"ו והגאון המחבר כתב שנראה לו ברור לאסור דעיקר הדבר תלוי בפירוש מתניתין דפרק ח"י משנה ז' דאהלות מדור הכותים וכו' דרוב הקדמונים רבינו תם ורבינו שמשון והרא"ש ורבינו עובדיא פירשו משום טומאת אהל וכתב התוספות יום טוב שם דמה שמפרש רש"י בפרק קמא דפסחים ד' ט' דאתיא נמי כר' שמעון ולענין מגע הוא דוחק והרמב"ם יצא לידון בדבר חדש (בפרק י"א מהלכות טומאת מת דין ז') דמפרש דמדורות הכותים בארץ ישראל עשאום כארץ העמים ולא משום טומאת אהל מזה נשמע דכל הפוסקים שפירשו לענין טומאת אהל פסקו דלא כר' שמעון וכן פסק הרשב"א בסי' תת"ל ומביא שכן פסק הרמב"ן להלכה ולמעשה במרחץ שמת כותי שם ואסר לכהנים לרחוץ שם משום טומאת אהל וכתב הגאון המחבר להוכיח שכן גם דעת הרי"ף (אלא שסיים שיש להתעקש בזה) ועוד האריך להוכיח דלאוקמתא קמייתא שבפרק הבא על יבמתו ד' ס"א דלר' שמעון לא מחלקינן בין טומאת משא ומגע לטומאת אהל בהכרח לומר דבאחת משתים מודה ר' שמעון או בקבר דלפני הדבור או משום דאבותינו ואמהותינו שאני

שוב כתב לדחות מה שסמכו על המדרש דאין טומאה בתלמידי חכמים ואליהו נתעסק בר' עקיבא וכו' דזה אינו אלא בשעת קבורה ומשום כבודו אבל לאחר קבורה לא מצינו בזה משום כבוד המת שהרי קרוב מיטמא לקרובו ואפילו הכי לא הותר אלא עד סתימת הגולל ושוב מצא שכן דחה הרב בתי כהונה והוא הרחיב הדברים בטוב טעם והעיר על הרב בתי כהונה שרצה לדחות דבר זה וגם על מה שסמכו אההיא דמדלגין היינו על גבי ארונות וכו' כתב דאין ראיה חדא דמנהג אבותינו היה לקבור בלא ארון משום דעיקר המצוה לטמון בעפר כדאיתא בהרמב"ם פרק ד' מהלכות אבל וקצת ראיה לזה דלא מצינו ארון בתורה כי אם ביוסף ועיין חסד לאברהם מעיין רביעי נהר מ"ו ועוד דודאי ברוב השנים הללו כבר נרקב וכלה הארון ונפל העפר על גבי המת ותו ליכא פותח טפח ושכן כתב בבתי כהונה וגם הכריח שדעת הראב"ד כמו שכתב הגאון דגול מרבבה אליביה דגם בזמן הזה דליכא אפר פרה אסור מדאורייתא (ולא אמר אלא דאין לוקין עליו) שהרי הלכה רווחת גם בזמן הזה דאבידה בבית הקברות כהן צריך להתעלם ואם אינו אלא מדרבנן היכי דחינן מצוה דאורייתא מפני טומאה דרבנן ולא דמי לשופר דאין מעבירים עליו התחום דשאני שבות שבת דחמיר וכו' ואין לומר דיש כח ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה דזהו היכא דמעיקרא עשאוהו נגד דאורייתא לא כן היכא דנתגלגל אחר כך דהם לא עשו רק להחמיר עליו אבל לא להקל היכא דנוגע לדבר דאורייתא ומסיק לכן נראה לי דיש איסור דאורייתא לכהנים ללכת על קבורת רחל אמנו בלי שום צד היתר אלו תורף דב"ק ועיין במה שהבאתי בקונטריס פאת השדה מערכת ארץ ישראל אות ג' מה שפלפל ידידי הרב מוהר"ר שמואל הלוי יצ"ו על דברי הגאון זית רענן בזה

גם בספר האשכול הלכות טומאת כהנים סוף צד 174 כתב אמרו בהנושא (דף ק"ג עי"ש בנחל אשכול) יום שמת רבי בטלה כהונה דנשיא היה אבל לרבו אפילו מובהק או לצדיק דעלמא לא מיטמא דאי הכי מאי רבותא דרבי דאותו היום בטלה בכל צדיקי עלמא הכי ודאמר במדרש כשקבר אליהו לר' עקיבא אמר לר"י אין טומאה בתלמידי חכמים אין סומכים על הלכות שבמדרשים אם לא נראה שנתקבלו לבעלי התלמוד עכ"ל וכתב שם הגאון נחל אשכול וז"ל ודאי מצינו שצדיקים מטמאים בבא בתרא דף נ"ח דהוה מציין מערתא דאברהם אבינו שלא יביאו טהרות לשם (וכתב במוסגר עיין תשובת הרי"ף שי"ג חלום היה עכ"ל במוסגר) וסוכה כ"ה נושאי ארונו של יוסף ופסחים ס"ז אתו במחיצתו וידים פרק ד' הרי אמרו וכו' עצמות יוחנן כהן גדול טמאים לכן צריך לפרש מה שאמרו אין טומאה בתלמידי חכמים שרשאי לטמא בקרובים. וכ' אבל ודאי צריך טבילה והזאה ואף מאן דסמך אמדרש ועל פסק רח"כ מ"מ אין היתר לילך על קברי הצדיקים דילמא דינם כקרובים דאין מטמאים לאחר שנסתם הגולל עכ"ל הנה גם הוא שר המסכים שאין היתר לכהנים לילך על קברי הצדיקים כלל ואלה הדברים אשר בתשובות הרי"ף סי' שי"ג. שאלה ההוא מעשה דרבי בנאה דהוה מציין מערתא מאי הוה עביד ומאי הוה חזי. תשובה רבי בנאה הוה עסיק בציון מערתא כי היכי דליפרסם מקום טומאה דליבדלו כהני מינה והאי מעשה דאתמר בחלום ראה אותו ולא במראית העין עכ"ל וציין הרב המגי' לעיין בבתי כהונה ח"א סי' ז"ך

וידידי הגאון הכהן הגדול מוהר"ר שלמה הכהן (מחבר ספר היקר שו"ת בנין שלמה וחידושי חשק שלמה ועוד ועוד) יצ"ו הערני על מה שכתבתי בשדי חמד מערכת אבלות אות ח"ק על מה שלא הבאתי דברי הגאון פאת השלחן בהלכות ארץ ישראל דף ו' ע"א שכתב כן בפירוש שאיסור גמור הוא להכהנים לילך על קברי הצדיקים וכו' והבאתי דב"ק בקונטריס פאת השדה במערכת אבלות אות וי"ו וכבר כתבתי שם שלא היה בידי ספר התורה הזה אמנם עתה שזכיתי בו הנני להעתיק תורף דב"ק וזהו יש למנוע מנהג איזה כהנים שהולכים על קברי צדיקים התנאים ואמוראים וגאונים באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים וטעות הוא בידם כי מי גדולים צדיקים מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ואדם וחוה והאמהות הקדושות ויוסף הצדיק ואמרו רבותינו בגמרא שעצמותיהם מטמאים ורבנן קשישאי וקמאי לא עבדי הכי ובביאורו בית ישראל בס"ק כ"ח כתב יש ראיות ברורות א) בגמרא בבא בתרא דף ח"ן ע"א רבי בנאה הוה מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם וכו' ופירש רשב"ם שעשה ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהל על הקבר ועיין תוספות שם. ב) איתא בספרי פרשת בהעלותך ובסוכה דף כ"ה ע"ב על פסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקים בנדב ואביהוא וכו' הרי דצדיקים מטמאים ומשנה מפורשת במסכת ידים פרק ד' משנה ו' עצמות יוחנן כהן גדול טמאים לפי חבתן היא טומאתן ג) דהתוספות בבבא מציעא דף קי"ד ד"ה מהו שיסדרו כתבו דמה שהשיב אליהו צדיקים אינם מטמאים וכו' דחיה בעלמא הוא ועיקר טעמו היה משום שהיה מת מצוה וכו' וכבר כתבו הריטב"א והר"ן בפרק י"ב דכתובות גבי משמת רבי בטלה הקדושה דטעמא משום דמטמאין לנשיא וכו' וכן כתב הרמב"ם בשלישי מהלכות אבל נשיא שמת הכל מטמאין לו וכן פסק ביורה דעה סי' שע"ד סעיף י"א וטעות העולם בא משבושא דעיילא בגרסת הזוהר פרשת וישלח דף קכ"ח ע"א צדיקיא דמשתדלי באורייתא לא מסתאבא גופא דלהון אלא הוא דכי כגון אליהו דאשכחוהו רבנן בבי קברי ושאילו ליה ולאו כהן מר אמר להו צדיקיא לא מסאבי במיתתהון כדתנן ביום שמת רבי בטלה כהונה כלומר דאתעסקו ביה וניכר לכל מעיין דטעות סופר הוא דרבי אליעזר לא יאמר על רבי ענין זה דהא כשמת ר"א שלח רבי לדבר באשתו הרי דר"א מת קודם רבי ועוד דעובדא דאליהו מפורש בבבא מציעא שם דאשכחוהו בבי קברי דעכומ"ז ואמר קברי עכומ"ז אינם מטמאין כרשב"י וכדפסק הרמב"ם בראשון מהלכות טומאת מת דין י"ג דאין עכומ"ז מטמא באוהל ושבושא הוא וצריך להיות לאו מיתתיה על ידי דיצר הרע דלא שריא עליה רוח מסאבא יעקב אילנא דחיי הוי וכו' ורוצה לומר מיתתו בנשיקה משום דלא איסתאב בחייו כענין יעקב אבינו לא מת רוצה לומר לא על ידי מלאך המות וכל הגליון מאיזה תלמיד הוא וכן מצאתי בספר זהרי