שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה יד

שבעת ימים שוחטין עליו בשביעי וכן בנוגע בנבלה וכיוצא דטמא טומאת ערב שוחטין עליו אלא ודאי דצדיקים מטמאים טומאה חמורה ואם כן מוכרח כדברי הראשונים דאליהו דרך דחיה קאמר

שוב כתב דעדיין יש לומר שלא כדברי התוספות דדיחויא הוא וכו' אלא כונת אליהו לומר דאין אזהרת טומאה בתלמידי חכמים דכמו שלקרובים מותר ליטמאות (והוא טמא ממש אלא דהותרה לו) הכי נמי לתלמידי חכמים מותר ליטמאות והביא דברי רבינו חיים הכהן שבתוספות בפרק הנושא ודברי מרן הבית יוסף בסי' שע"ד ופלפל קצת בדין נשיא ובדין גדול הדור ובדין מאן דתני ומתני אי מיטמאין עליהם ואם כן ר' עקיבא דהוה מתני מותר ליטמא עליו ואין הכרח לומר דאליהו דחויי מדחי ושקיל וטרי בזה וסיים ומיהו הא בורכא דנהי דמצינן לאוקומי מילתיה דאליהו כדאמרן דהותרה בהם טומאה אף שהוא דוחק ולבי מהסס עליו במאי דקאמר (אליהו) סתם תלמידי חכמים ותלמידיהם מכל מקום אפילו תימא הכי אי עלה סמכי כהני שבשתא היא ודאי דכל הני דאמרן שהותרו כהנים להטמאות הוא משום כבודם וכדאמרינן בירושלמי משום כבודו של נשיא וכן כתב הרמב"ם בהלכות אבל אבל כל שכבר נקבר יכבדוהו ולא ידע ולא עדיפי מטומאת קרובים דאיכא מצוה ואפילו הכי הלכה רווחת שכל שנסתם הגולל ופי הקבר הוו להו כרחוקים ואסור אפילו בארבע אמות של הקבר וכדכתב הרמב"ם בשני מהלכות אבל דין ח' ומרן בשלחן ערוך סי' שע"ג סעיף ג' ואם כן אפילו נימא דשרו כהנים להטמאות לצדיקים הוא עד שיסתום הגולל ולא אחר כך ומכל שכן לדעת התוספות דההיא דאליהו דחיה היא וגם ההיא דהרא"ש לפירוש מרן כבר הקשה הוא קושיות חזקות אף כי דבריו מוקשים דמי הכניסו בתגר זה וכן הא דגדול הדור דהרח"ך כבר הביא בבית יוסף הנ"ל סברת הגהות מיימוניות דמספקא להו מיהא ומאן חשיב למיעבד עובדא ולעיולי נפשא בספיקא דגברי רברבי להטמאות להם קודם קבורה על אחת כמה וכמה אחר שהוקבר לא ימצאו הפתח בהאי מנהגא

ואין לצדד ולומר דאפילו נימא כדברי התוספות דההיא דאליהו דחיה היא וליתא נמי לדרבינו חיים הכהן ומיהו אפשר דהא מיהא דין טומאת אהל לית בהו ולא טומאת קבר דכל שמטמא באהל יש לו טומאת קבר כדכתב הרמב"ם בתשיעי מהלכות טומאת מת דין ד' וטעמא דצדיקים אין להם טומאת אהל משום דכתיב אדם כי ימות באהל וצדיק לית דין בר נש והם כמלאכי אלקים לגבי טומאת אהל ומיהו במגע ומשא מיהא מטמאי משום דלא כתיב בהו אדם והיינו טעמא דנושאי ארונו של יוסף דהוי כמשא דמטמאו ודכוותה ההיא דמשה דאיכא מגע וההיא דרבי בנאה הוא משום חומר טהרות דמצינו כמה מעלות עבדו רבנן לטהרות ואם כן נאמר שעל זה סומכים הכהנים ההולכים על קברי הצדיקים דהא ליתא דמאין הרגלים לחילוק זה דאין בהם טומאת אהל דאי הוה אתמר בש"ס הכי היינו מקבלים אותו אבל מסברת עצמנו איך ניקום ונסמוך ונעביד עובדא בנפשין באיסור תורה ומיסתיין גבי גוים דאמור רבנן הכי אבל שנדרוש מעצמנו גבי צדיקים ישתקע הדבר ולא יאמר ותו שהרי מצינו דצדיקים נקראים אדם כדכתיב האדם הגדול והוא אברהם וכן אדם הראשון וכו' וכמו שכתבו התוספות בנזיר פרק כהן גדול ובהבא על יבמתו ובפרק חזקת גבי ההיא דרבי בנאה ומעתה הרי הם בכלל אדם כי ימות באהל ואין בזה סמיכה להכהנים ועמד לבאר מה שמדברי הרשב"ם גבי ההיא דר' בנאה הוה מציין מערתא נראה דרק משום הטהרות הוא דהוה חייש אבל האמת אינו כך וכו' האריך לבאר דטהרות דנקט רשב"ם לא דוקא ושוב כתב דלכאורה משמע מפרק חלק ד' צ"ח ע"א דצדיקים אינם מטמאים דאמרינן ר' יהושע בן לוי אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפתחא דמערתא דרשב"י וכו' והרי אליהו כהן הוה אלא משמע שאין הצדיקים מטמאים וליתא דלאו דוקא אפתחא אלא מן האגף ולחוץ ואפילו תימא לפנים מאן פסקיה דאליהו כהן הוה וכבר כתבו שק התוספות דליתא

חזר למצוא סמך למנהג הכהנים מההיא דאמר ר' אליעזר בר' צדוק בפרק מי שמתו ד' י"ט מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לצאת לקראת מלכי וכו' וכדרבא וכו' ורוב ארונות יש בהם פותח טפח וכו' ומשום כבוד מלכים לא גזרו והכי איתא בעבודה זרה דטומאה דרבנן מתטמא לדון עם עכומ"ז דהוי כמציל מידם והוי מצוה וכן לשאר מצות כמו שכתב הרמב"ם בשלישי מהלכות אבל ומרן בשלחן ערוך ואם כן אף אנו נאמר כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח הרי אין כאן טומאה ולהשתטח על קברי הצדיקים לא גזרינן ועלה סמכי ואף על גב דלא מצינו מצוה ידועה להשתטח על קברי הצדיקים כדי שנקל בטומאה של דבריהם מכל מקום אפשר דלא גרע מההיא דאמרינן בפרק מי שמתו שהכל הולכים אחר האבל בבית הפרס כדי לנחמו דאיכא משום כבוד הבריות והכא נמי להשתטח על קבריהם של צדיקים נאמר שזהו כבודם כי רצו את אבנם ואת עפרם יחננו ועל זה סמכו הכהנים מיהו אין זה כדאי להקל מאחר שלא פורש בש"ס או בשאר ספרי הפוסקים שיש בזה מצוה או כבוד הבריות ומה גם דאיכא למימר הואיל וצדיקים גמורים הם נקברים בארעא סמיכתא מבית ומחוץ מלמעלה ומלמטה בלי הפסק בדבר החוצץ ביניהם לעפר ארץ דהכי עדיף טפי וכבר כתב הרמב"ן בספר תולדת האדם בענין קבורה דעדיף על הקרקע ולא על ארונות וכן מטין דברי הרמב"ם דפרק ד' מהלכות אבל דין ד' וז"ל וחופרין מערות וכו' ומחזירין העפר והאבנים על פניו ויש להם לקבור בארונות וכו' עיין שם משמע דעיקר הדבר בלא ארון ומיהו רשות בידן וכיון שכן כל דחשיבי טפי אית לן למימר שנקברו בלא ארון כי אם בקרקע דוקא והויא טומאה רצוצה כדכתב הרמב"ן בספר תורת האדם בענין כהנים דאפילו יש בקבר פותח טפח אינו חוצץ וכתב חילוק בין ארונות לקבר סתום עיין שם ובמה שכתב הרמב"ם בשביעי מהלכות טומאת מת דין ז' ואם כן הוי ספק דאורייתא וההיא דפרק מי שמתו על גבי ארונות קאמר אבל כיון דלא ידעינן שהיו בארון ואדרבא איכא למימר שהדעת נוטה שנקברו בלי ארון דהוי מצוה טפי מנקיבת הארון בארץ הא ודאי אין לזלזל אפילו במצוה מפורסמת ואין בזה סמך כלל

ואפילו נימא דודאי נקברו בארונות וידוע טובא מכל מקום עליה אני דן כיון דצדיקים הללו רבות בשנים ישני אדמת עפר אין ספק שנרקבו הלוחות שנעשו עפר לגמרי דאין חלל טפח חוצץ דודאי כשנעשו עפר אימעיט חללא והוי כקבר סתום וההיא דמדלגין היינו וכו' בדקים לן שלא היה להם זמן רב ובאופן דליכא הך חששא אבל בנדון דידן שהדעת נוטה כדאמרן מאן גבר הוא גבר בכולא למיעבד עובדא באיסור תורה או אפילו באיסורין דרבנן וכו' אם כן איפוא אנא נפנה לעזרה להעמיד ולקיים מנהג זה וידענא בנפשאי כי יש דברים בכל הכתוב שלא נתנו לכתוב מרוב פשטותן אכן יען לבבי אינו אלא שרף לבקש סמך כל דהוא למנהג זה לכן אמרתי אעלה על אר"ש כל מה שהפה יכולה לדבר מדעת ושלא מדעת ואת כולן ישא רוח חכמים וכעת לא הונח לי מנהג זה ורבים גדולים ועצומים אנכי הרואה הלוך הלכו האשים על קברי הצדיקים לכן נאלמתי דומיה ואינהו בקיאי וכך נגלה להם ולדורות ראשונים מסוד ה' ליראיו וה' יאיר עינינו בתורתו וכו' עכ"ל שפתי כהן ישמרו דעת ודבריו ברור מללו שאין רוח חכמתו נוחה במנהג זה כלל ורק מפני כבוד הראשונים טרח ויגע למצוא איזה סמך להמנהג הזה פשפש ולא מצא על מה שיסמוכו שש אנכי שבהרבה דברים כיונתי לדעתו הקדושה כאשר ירדוף הקורא בכל הכתוב לחיים מריש ועד כען

והרב משק ביתי במערכת הקו"ף הנ"ל ציין לעיין (על תשובת הרב בתי כהונה הנ"ל) בפחד יצחק ריש מערכת ה' ועתה אשר זכיתי בספר התורה הזה עיינתי שם וראיתי שהביא מה שאמרו בפרק הקורא עומד ד' כ"ב סוף ע"א הא איכא שמואל דכהנא הוה וכו' וכתב על זה והא דאיתא בפרק מי שמתו ד' ח"י שנכנס שמואל לבית הקברות לשאול דבר אחד מאביו ודאי שלא נכנס על הקברות ממש אלא עמד במקום שאין שם קבר עכ"ל והוא כמו שדחה הרב בתי כהונה אההיא דפרק חלק ד' צ"ט וכנראה שכונת הרב משק ביתי היא להוכיח מדברי הרב פחד יצחק הללו שאין לסמוך על האמור במדרש שאין טומאה בתלמידי חכמים שאם כן לא היה צריך לומר שעמד במקום שלא היה שם קבר: