שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה יג

תורה והשם יתברך ינחם אותנו וייטיב אחריתנו במהרה בימינו ועל הצדיקים ועל החסידים ועל פליטת סופריהם ומלכנו בראשינו ואנחנו אלה פה היום כולנו חיים (ובלאו הכי מי מפיס מי הוא הצדיק האמת ואתי לידי תקלה וגם כמה כעמים יש סמוך ואינו נראה שוכב אצלו או שאילן מאהיל עליהם והשם יטהרנו במהרה) עכ"ל יצ"ו

והנה ספר אגד"כ (כנראה הוא ספר אגרא דכלה) אין מצוי אצלי לראות דב"ק דקשה לי שמתרץ קושית האור החיים דלא אליבא דהלכתא שהרי התוספות בכתובות שם דחו סברת רבינו חיים ואמרו שמה שאמרו בירושלמי היינו לטומאת בית הפרס דרבנן וכן כתב בשיטה מקובצת שם בשם הרא"ש בתוספותיו דלא נהירא דברי רבינו חיים דהתם בבית הפרס דרבנן ושכן כתב הראב"ד וכן מתבאר מדברי הפוסקום בסי' שע"ד דלא קיימא לן בהא כרבינו חיים ומה שהביא ראיה מדאמרו בשוחר טוב דאליהו נתעסק בפטירת ר' עקיבא תימה לגדול שכמותו שנעלמו ממנו דברי התוספות שתים זו ביבמות דף ס"א ובפרק המקבל ד' קי"ד והרא"ש שם סי' מ"ז שכתבו שעיקר טעמו של אליהו שנתעסק בר' עקיבא היה משום שהיה מת מצוה וכו' והיה אפשר לומר שגם הרב אגד"כ מודה דלא קיימא לן כרבינו חיים הכהן בזה ולא אמר אלא דאליבא דרבינו חיים מתיישבת קושית האור החיים וסובר רבינו חיים דכשהשיב אליהו זכור לטוב (כשהיה מתעסק ברבי עקיבא) דאין הצדיקים מטמאים קושטא דמילתא קאמר ולאו דחויי מדחי ליה והוא טעם כעיקר אבל מודה גם הוא שאין כן דעת התוספות והפוסקים ולדידהו לא נתיישבה בזה קושית אור החיים אלא שממה שכתב הרב הד"ר שאין דבר זה מוסכם וכו' נראה שהאגד"כ כתב כן בהחלט וכדבר מוסכם ואי הכי קשה כי קושיין וגם על הרב שו"ת הד"ר יצ"ו אני תמה דאמר רב שאין זה מוסכם ומציין לזה לספר פנים יפות וכו' והיה לו לומר שאין זה מוסכם שהרי התוספות חלקו על רבינו חיים הכהן באותו פרק באותו מקום מלבד מה שלדעת התוספות ביבמות ובהמקבל אין ראיה ממה שנתעסק אליהו זכור לטוב ברבי עקיבא משום דמת מצוה היה כמו שכתבתי למעלה ונראה בעליל שהרב הד"ר כשכתב ענין זה לא עיין בגוף דברי התוספות דכתובות שהרי כתב לדחות הראיה מרבי אי משום דהוא כאב אי משום שהיה ניצוץ יעקב אבינו שלא מת ואם היה רואה דברי התוספות מי סאני ליה דחייתם דהתם בבית הפרס דרבנן ואין נראה מדבריו שבא להוסיף דחיות מההיא דרבי מלבד מה שדחו התוספות ומה שכתב שיש לומר דלרבו מותר להטמאות אבל לא לילך על קברו דבריו נכונים וכיונה דעתו לדעת הגאון בן יוחאי וכבר כתבתי (בד"ה מדבריו) שכן מתבאר מדברי הרב בית חדש ומה שהביא מההיא דרבן יוחנן בן זכאי פנו כלים וכו' כבר הבאתי למעלה דברי הרב בית חדש בסי' שע"ד בענין זה ויפה כתב במסקנתו שאין היתר לדבר זה ושומר נפשו ירחק

וידידי הרה"ג מהר"ר יוסף פרידמן אבד"ק האדיץ יצ"ו בראותו מה שכתבתי בשדי חמד בענין זה כתב לי לעיין בספר שערי דעה סי' ל"ז דשו"ב כהן שהולך על קברי צדיקים אין לפוסלו על העבר אך רשות ביד הרב למחות בידו ואולי גם לפוסלו על להבא אם יעשה כן עכ"ל ואין ספר התורה הזה מצוי אצלי על כל פנים מבוארת דעתו שאסור לכהן לילך על קברי הצדיקים ומה שכתב שאין לפסלו על העבר מסתמא טעמו הוא משום דיש לתלות שטעה וסבר מצוה קעבידנא כדין קוברי המת ביום טוב ראשון דכשרים אפילו נידו אותם ושנו בדבר מפני שסוברים שמה שנידו אותם אף שעשו מצוה הוא משום כפרה כדאיתא בחשן משפט סי' ל"ד סעיף ד' ובכנסת חכמי ישראל סי' צ"ז אות ג' כתב ידידי הגאון המו"ל יצ"ו וז"ל מה שהביא ראיה מר' יונתן בברכות ד' ח"י שהיה מהלך על הקברים דעל כרחין היו גבוהים דהא היה כהן כדאיתא בבבא מציעא ד' ץ' נעלם ממנו דתרי ר' יונתן הוו וכו' עיין שם (לא ידעתי על איזה ספר מרמז וקודם לכן הזכיר באות ב' את ספר מאיר נתיבים סי' א' ושם לא מצאתי מה שכותב בשמו) ולא ניחא להו למימר דהוה אזיל בקברי צדיקים שאינם מטמאים מוכח ודאי דקים להו דמטמאים (ויש לי העיר על מה שהכריח שהיו גבוהים וכו' אך מאחר שלא ראיתי גוף דברי הספר לא מצינא לאישתעויי מידי) ושם בכנסת חכמי ישראל סי זכ"ר קרוב לסופו השיג רב גדול אחד יצ"ו על הכתוב בסי' הנ"ל וז"ל בקונטריסי כתבתי דלשיטת רבינו חיים כהן בכתובות ד' ק"ג ניחא הא דר' יונתן הוה אזיל בבית הקברות אף שהיה כהן ומצאתי בסדר הדורות (באות היו"ד ר' יונתן בר יוסף) שתירץ דתרי ר' יונתן הוו וכו' ולהר"ח כהן ניחא דהא בירושלמי פרק ב' הלכה ג' ובמדרש קהלת פרק ט' הלכה א' הגירסא דהוה אזיל על קבר ר"ש ב"י בן לקוניא והוי קברי צדיקים אכן יקשה דבסנהדרין ד' ע"א אמר ר' יהונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו עכ"ל יצ"ו והנה הא דישבתי על קברו היא אחד מהמקומות שהזקיקו להגאון בסדר הדורות לומר דתרי ר' יונתן הוו ומה שיישב הרב הנ"ל יצ"ו ההיא דהוה אזיל בבית הקברות על פי סברת רבינו חיים שבתוספות מלבד שלדעת התוספות והרא"ש והראב"ד שדחו דבריו אין זה מן הישוב ובהכרח לומר אליבייהו דתרי ר' יונתן הוו וכדכתב בסדר הדורות ועוד אף לסברת רבינו חיים הכהן נראה במחילת כת"ר דאין תירוץ זה עולה יפה לפי מה שכתבתי שיש לחלק בין להתעסק בצרכי קבורתו שזהו כבודו לבין לילך על קברו שאין בזה שום כבוד ואטו כל מי שמותר ליטמאות עליו מותר לילך על קברו הא ודאי ליתא וא"כ אין סברת רבינו חיים הכהן ענין למהלך בבית הקברות ולכן הדבר ברור שאסור לכהן לילך על קברי הצדיקים כאשר כתבנו למעלה בס"ד

עתה בבואי אל הארץ הטובה זכיתי בספר הנורא בתי כהונה ואמרתי ניתי ספר תורה וניחזי ועיינתי בו והתענגתי בלהבות דברות קדשו אשר העריך עליו הכהן הגדול מערכה גדולה בחריפות ובקיאות נפלא ואעתיק תורף דב"ק בקצרה למען דעת על מה אדני הוראתו בקדושה הוטבעו והוא זה בראשית מאמר כתב דאין לכהנים ההולכים להשתטח על קברי הצדיקים על מה לסמוך דאי סמכי על מאי דאיתא בילקוט משלי שנטפל אליהו בר' עקיבא ואמר אין טומאה בתלמידי חכמים אין זו סמיכה שכבר כתבו התוספות והרא"ש ביבמות ובפרק המקבל (המובאים למעלה בדברינו והוסיף שכן כתב הרא"ש בתשובה כלל ל') דדחויי הוה מדחי ועיקר טעמו משום שהיה מת מצוה שוב כתב לבאר מי הכריח להראשונים לומר כן שהיה מת מצוה ואדרבא הראה פנים לומר שטעמו של אליהו זכור לטוב הוא כמו שאמר בפה מלא אין טומאה בתלמידי חכמים וצדד כמה צדדים וכתב שהכריחם לזה מאי דאיתא בפרק הישן ד' ס"ה דנחלקו מי היו האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מר אמר נושאי ארונו של יוסף היו ומר אמר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקים בנדב ואביהוא ור"י אמר דזה לא יתכן דאם כן היו יכולים ליטהר אלא טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהם בערב פסח אלמא צדיקים מטמאים שאם לא כן למאן דאמרי נושאי ארון יוסף או מישאל ואלצפן הרי היו צדיקים ולא נטמאו ולמה לא עשו פסח ולמה קראם הכתוב טמאים אלא ודאי הא דאליהו דחויא הוא ועוד הכריח כן מדאמר ההוא מינא לר' אבהו אלהיכם כהן כי קבריה למשה במאי טביל ואמאי לא השיבו צדיקים אינם מטמאים וכן מדר' בנאה בפרק חזקת ד' ח"ן הוה מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם וכו' כי מטא למערתא דאדם הראשון וכו' אמר ליה בעינא לציוני מערתא וכו' אמר ליה כמדת העליונה כך מדת התחתונה הרי דמטמאים מדהוה מציין להו ועוד כתב להכריח כן מדתניא באבל רבתי ובירושלמי נזיר סוף פרק בתרא ובתוספתא בפרק קמא דבבא בתרא לענין אם מפנין קבר המלך והנביא והאריך קצת לבאר הוכחתו וסיים למדנו מכל זה שדברי התוספות שצדיקים מטמאים ודברי אליהו הם דחיה בעלמא הם עיקר ואין מקום פטור לכהנים הנכנסים בקברי הצדיקים

ועלה בדעתו לדחות הוכחות הנ"ל והיה בהניח דמה שאמר אליהו אין טומאה בתלמידי חכמים אין הכונה שצדיקים במיתתם נחשבים כחיים ממש ואינן מטמאים כלל אלא רוצה לומר שאינם מטמאים טומאת מת החמורה להיות טמא שבעה ימים ולטעון הזאה אבל טומאה קלה טומאת ערב מטמאים לטמא טהרות וכו' (הביא דוגמאות דמצינן למימר הכי) וכהן רשאי לטמאות עצמו בטומאה קלה ולא יאכל תרומה וכיוצא וביאר שיש לדחות בזה כל ההוכחות הנ"ל ואכתי איכא למימר דאליהו לאו דחויי מדחי אך חזר בו מכח ההיא דפרק הישן דאם איתא דאין הצדיקים מטמאים אלא טומאת ערב הרי היו יכולים לטבול לערב וביאר שהיו יכולים לאכול הפסח שהרי אפילו נטמא במת אם היא טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אף שטמא