שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה יב

על קברי הצדיקים דודאי אין לנו להקל באיסור תורה נגד המפורש בפוסקים על פי משמעות המדרשים והדין אמת כמו שפסק הרב בתי כהונה וראיתי בחידושי הרש"ש לכתובות שם שכתב שנראה לו ראיה לדברי רבינו חיים מאותה אגדה שכתבו התוספות בפרק המקבל שאמר אליהו דאין צדיקים מטמאים ובמחילת כבוד גאונו תמיה לי וכי מי ששנה זו לא שנה זו ומה זו ראיה הרי תברא בצדה שכתבו התוספות שאליהו אמר דרך דחיה אבל קושטא הוא שהיה מת מצוה וכו' וכן כתבו ביבמות דף ס"א ד"ה ממגע וכן כתב הרא"ש בפרק המקבל סי' מ"ז ואם כן אינו נופל על כיוצא לזה לשון נראה ראיה לדבריו רק היה לו לומר דרבינו חיים משמע ליה דברי אליהו כפשטם דאין טומאה לצדיקים אבל ודאי כל לגבי דידן אין שום ראיה משם דשפיר יש לדחות כמו שדחו התוספות והרא"ש:

וראיתי להרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכת הטי"ת אות כ' שכתב דמבואר בזהר הקדוש דף קס"ח ע"א דכהן מותר לקבור צדיקים וגם לילך על קברם דאין טומאה בהם ושכן המנהג בארץ ישראל שהכהנים הולכים על קברי הצדיקים המפורסמים ואין פוצה פה ותימה אם כן למה הוצרך ר' בנאה לציין קברי הצדיקים בבבא בתרא דף ח"ן גם התוספות ביבמות דף ס"א ע"א כתבו דהא דאמר אליהו דקברי צדיקים אינם מטמאים הוא דחייה בעלמא אבל האמת הוא שיש בהם פותח טפח ונסתמה הטומאה שם ואינה יוצאת לחוץ ולכן היה אליהו הולך שם ועל פי דברי התוספות יתיישב המנהג הנ"ל ובמשק ביתי הביא כמה פוסקים שעמדו בזה ובספר בן יוחאי מענה פ"ח כתב דדוקא בעת שמתעסקים בכבודו הותר כדי לקוברו ועיין יוסף אברהם סדר בא דף ט"ז והנה עיינתי בספר יוסף אברהם ושם הביא מה שכתב בילקוט משלי סי' ט' על פסוק טבחה טבחה בשם המדרש (שרמזו אליו התוספות ביבמות הנ"ל וכתב שם בחידושי הרש"ש שהוא במדרש משלי סי' ט') דאליהו אמר כשהיה קובר את ר' עקיבא צדיקים אינם מטמאים והובא המעשה שם בהרחבה עיין שם וספר בן יוחאי אין אצלי ולפי דבריו מובן שאין הכרח מדברי הזהר הקדוש שהיה מותר לילך על קברם דלהתעסק בקבורתם שאני וכבר כתבתי למעלה (בד"ה מדבריו למדנו) שכן מתבאר מדברי הרב בית חדש ומוכרח כן מדאמר רבי יוחנן בן זכאי בשעת פטירתו פנו כלים מפני הטומאה ומסתמא כבר הזכיר בבן יוחאי את דברי הרב בית חדש וכנראה גם ביד הרב טהרת המים לא היה ספר בתי כהונה (המצויין במשק ביתי) ולכן לא העלה על דל שפתיו דב"ק דקרו בחיל לאסור כמו שכתב בשמו הרב פתחי תשובה ועל כל פנים הרי הביא דעת הרב בן יוחאי דלא הותר לכהנים לילך על קברי הצדיקים ומדשתיק ליה נראה דמודה ליה

אלא שאני תמה על הרב טהרת המים אמאי שתיק להרב בן יוחאי הלא מר הוא דאמר שעל פי דברי התוספות דיבמות יתיישב המנהג שהולכים על קברי הצדיקים וכיון שנתיישב המנהג אמאי שתיק ליה להרב בן יוחאי והיה לו לכתוב על דבריו שמדברי התוספות נלמוד שגם לילך על קבריהם מותר ואולי סמך על מה שכבר כתב שמתיישב המנהג על פי דברי התוספות וזה אני אומר פי שיטתו אמנם במחילת כבוד גאונו דבריו קשים שכתב בשם התוספות שאמר אליהו קברי צדיקים אינם מטמאים ושלא היה זה עיקר טעמו אלא משום שיש בהם פותח טפח וכו' והמעיין בדברי התוספות ביבמות שם ובפרק המקבל ד' קי"ד ע"ב (בד"ה מהו שיסדרו) ובדברי הרא"ש שם סי' מ"ז ישר יחזה שלא כתבו דקברי צדיקים אין מטמאין אלא כתבו דצדיקים אין מטמאין וכן בדין שהרי תשובה זו היתה על מה ששאלוהו על מה שהיה עוסק לקבור את ר' עקיבא והתם היתה טומאת מגע ומשא ובזה אין שייך לומר דטעמו לא היה אלא משום דרוב ארונות יש בהם חלל טפח שהרי על עסקי קבורתו דאיכא מגע ומשא אנו דנים ומה שכתבו דהיה אומר דרך דיחוי היינו שעיקר טעמו היה משום מת מצוה שהיה מהרוגי מלכות וכו' ומה שכתבו התוספות והרא"ש שעיקר טעמו היה משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח וכו' היינו על המעשה שהיה הולך בבית הקברות של נכרים ואמר ליה רבה בר אבוה לאו כהן הוא מר ואמר לו אליהו דקברי נכרים אין מטמאין על זה כתבו שלא היה זה עיקר טעמו דודאי הלכתא היא דקברי נכרים מטמאין אלא טעמו היה משום דרוב ארונות וכו' וכלומר דאמרינן בפרק מי שמתו דמן התורה מותר לילך על גבן מטעם זה דרוב ארונות יש בהן חלל טפח ורק מדרבנן הוא דאסור ובמקום מצוה לא גזרו והכא נמי איכא מצוה להתראות עם רבה כמו שכתב הגאון בפלפלא חריפתא על דברי הרא"ש שבפרק המקבל ומעתה לילך להשתטח על קברי צדיקים דלא מצינו בזה שום מצוה מהיכא תיתי שיהיה מותר לכהנים לילך שם הא מידי איסורא דרבנן מיהא לא פלטי והרא"ש שם כתב עוד שאליהו זכור לטוב היה מכיר באותן שיש בהם פותח טפח ואם כן כגון אנן דלא ידעינן באיזה מהן איכא פותח טפח אין לנו שום היתר ליכנס שם בלתי צורך מצוה דהא מיהא איכא איסורא דרבנן ועוד מאן לימא לן שכל הצדיקים שהולכים הכהנים על קברותיהם נקברו בארון והרי אפשר שיש מהם שנקברו בלא ארון שמן המובחר בקבורה הוא בל שום ארון כמו שכתבו הפוסקים בסי' שס"ב וכמו שכן המנהג בארץ ישראל ועיין לתנא דידן בספר שמחה לאיש יצ"ו בחלק יו"ד סי' א' כי השב"ח השבי"ח מנהג ארץ ישראל הוה ור' אליעזר ב"ר צדוק שאמר בפרק מי שמתו דף י"ט ע"ב מדלגין היינו בין הארונות וכו' היינו ודאי שהיה ידוע להם שהיו להם ארונות אבל אנן דלא מצינן למידע הוי ספק תורה דשמא צדיק זה נקבר בלא ארון ואיכא טומאה מדאורייתא באופן שדברי הרב טהרת המים בזה נפלאו ממני והדבר ברור שאסור לכהנים לילך על קברי הצדיקים אף אם ידוע שיש להם ארונות דמידי איסור דרבנן לא נפקי כיון דאין שום מצוה בהליכה זו ואם אין קבורים בארון איכא איסור תורה וכשאין ידוע איכא ספיקא דאורייתא

ומצאתי בשו"ת הד"ר לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בסי' כ"ט דף מ"ה ע"ג שהביא מה שכתב בספר אגד"כ בפרשת בהעלותך לתרץ קושית האור החיים על למה נגרע שהרי שוברו כמו בפתח דבריהם ותירץ על פי מה שכתבו התוספות בכתובות דף ק"ג שאמר רבינו חיים הכהן שאם היה נמצא בפטירת רבינו תם היה מטפל בו שהצדיקים אין מטמאים ויש לזה סמך מהירושלמי כשמת רבי הכריזו אין כהונה היום וכן במדרש שוחר טוב דאליהו זכור לטוב נתעסק בקבורת רבי עקיבא עליו השלום וכן נוהגין בארעא קדישא עד היום שהכהנים הולכין על קברי קדושים וזה שאמרו אנחנו טמאים לנפש אדם היינו צדיק דהיו מנושאי ארונו של יוסף הצדיק ע"ה או שטמאו את עצמם לנדב ואביהו למה נגרע דהצדיקים אינם מטמאין ויש לומר דהם עשו באמת פ"ר (פסח ראשון) והשם יתברך השיב רק על הכלל עיין שם וסיים בשו"ת הד"ר וז"ל אבל באמת דבר זה אינו מוסכם ועיין בספר פנים יפות פרשת חוקת האריך בזה בפסוק זאת התורה והביא בשם הרמב"ן ז"ל שהנפטרים בנשיקה לא יטמאו ומפלפל בזה אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה באיסור דאורייתא וכבר בא חכם בספר חדש ממש ופקפק בדבריו והעיד דשמע מן הצדיקים המתרעמים על כהני חשיבי דארץ ישראל וכמו כן אנכי בעניי לא ניחא לי במכתב רב אחד מפורסם הכהן הגדול מאחיו שמקיל לעצמו מדי שנה בשנה לילך על קבר איש אלקים בהילולא שלו ונפשו יודעת מאד אשר בקהל סטרעטין יצ"ו מצאה הקפידא מקום לנוח שיהיה דוקא פותח טפח יוצא לחוץ מן המערה וכשבאו הכהנים הכריזו לפותחו ובאהבתו ישנה תמיד ושרא ליה מאריה ומלבד שיש לומר דשם הכונה דלרבו מותר לטמאות כמו לאביו כמו שנאמר אבי אבי רכב ישראל אבל לא לילך על קברו גם יש לומר דגבי רבי שאני דאיתא דראשי תיבות של (רבי יהודה) הנשיא רוצה לומר "הוא "ניצוץ "של "יעקב "אבינו ואמרו בתענית יעקב אבינו לא מת וגם רבי הוה אתי כל מעלי שימשי לביתו ויש לומר דמטעם זה אמר רבי יוחנן בן זכאי פנו כלים מפני הטומאה ונתקשה בספר סמיכות חכמים דף כ"ח וכי דרך אדם לחוס קודם פטירתו על כלי חרס אך יש לומר דנפטר מחבריו מתוך דבר הלכה הורה גבר שלא ינהגו קלות ראש לומר דאין צדיקים מטמאין אם דחזקיה המלך עליו השלום בא אליו ובודאי מת בנשיקה וידע אז באיזו דרך מוליכין אותו עם כל זה לא רצה לעשות בנפשו שקר והיא ראיה ברורה לעניות דעתי לכן שומר נפשו ירחק מזה ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים כך דרכה של