שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה יא

מפורש בדברי הרב בתי כהונה שציינתי בספרי והסומכים על המובן מדברי הזהר הקדוש יהא להם אשר להם ובסודם אל תבא נפשי ומי שיש בידו למחות לא ימנע טוב כי בדבר שמפורש בדברי הפוסקים אסור מאן ספין להתיר על פי משמעות לשון הזהר הקדוש ולא יהא אלא ספק באיסור תורה מהיכא תיתי להקל ואף שמשמעות דברי הראב"ד בחמישי מהלכות נזירות דין ט"ו (והכהנים בזמן הזה טמאי מת הם ועוד אין להם חיוב טומאה וכו') הוא דאין בזמן הזה דין טומאת כהנים הנה מלבד דלא קיימא לן הכי ועוד כבר כתב הגאון בדגול מרבבה סי' שב"ע דאולי לא אמרה הראב"ד אלא לענין מלקות אבל מודה דאיכא איסורא דאורייתא ומקרוב השגתי ספר דבר משה להגאון מוהר"ם תאומים וראיתי שבסי' כ"ו האריך בענין זה וכתב (בד"ה הוצרכתי להאריך) וז"ל הוצרכתי להאריך בכל זה לפי מה שהבין הרב משנה למלך בפרק ג' מהלכות אבל בדעת הראב"ד דליכא איסור טומאה כלל בזמן הזה דאין איסור לכהן שכבר טמא טמאות עצמו ואחריו נמשך הגאון בדגול מרבבה סי' עש"ב בתחלת דבריו ונסתבך בכונת הראב"ד אם הוא דרק ממלקות פוטר אבל איסור תורה איכא ועל כל פנים איסור דרבנן איכא עיין שם שלא העלה דבר ברור ולכן שמתי אל לבי לבאר וכו' והאריך עוד קצת וכתב במסקנתו נקטינן מכל הלין דאף בזמנינו שכולנו טמאי מת מוזהרים הכהנים בלאו דלא יטמא שלא ליטמא עוד במת ואפילו לדעת הראב"ד ורק חיוב מלקות ליכא אבל איסור מן התורה איכא לכולי עלמא עכ"ל הרי לך שהסכים שגם בזמן הזה טומאת הכהנים היא איסור תורה אליבא דכולי עלמא ובכן הדבר פשוט דאף אם נחשוב משמעות לשון הזהר הקדוש לספק פלוגתא הוי ספק תורה ולחומרא גם ראיתי להגאון שאגת אריה בתשובות החדשות סימן י"א ד' י"ד שעמד לבאר אם כהנים בזמן הזה שהם בחזקת טמאי מתים מוזהרים על טומאת מת ושם בעמוד ד' (בד"ה ועוד) כתב ידי נטויה לברר בעה"י בראיות ברורות שחייבים בזמן הזה על טומאת מת והאריך כדרכו בקודש ומסיק כן עיין שם דברי קדשו

והגאון קרבן העדה בירושלמי דנזיר פרק כהן גדול הלכה א' בשירי קרבן (ד"ה אכריז ר' ינאי) תמה על סברת הראב"ד דהא רבי בזמן הזה היה וכל הסוגיא מפורשת דאסורים ליטמאות וניחא ליה דבזמן רבי היה אפר פרה והראב"ד לא אמר אלא בזמן שאין אפר פרה וסיים מיהו נראה דאף הראב"ד לא אמר אלא שאין על הכהנים מלקות אבל איסורא דרבנן מיהא איכא ולכך כתב הרי"ף הלכות טומאה דמדרבנן מיהא טומאת כהנים נוהגת בזמן הזה דלא כהמשנה למלך הלכות אבל פרק ג' (כונתו דכלפי מה שהכריח במשנה למלך שם בסוף ד"ה וראיתי למרן וכו' שכל הפוסקים שאין דרכם להביא דברים שאין נוהגים בזמן הזה והביאו דיני טומאת כהנים מוכרח שחולקים על הראב"ד לזה אמר שגם הראב"ד מודה דאסור מדרבנן ואם כן גם אלו הפוסקים יכולים לסבור כן ולכן הביאו דיני טומאת כהנים דגם בזמן הזה איתא מדרבנן מיהא) מיהו נפקא מינה דלהראב"ד מותרים ליטמא לכל מצוה דהא טומאתם דרבנן עכ"ל נראה בעליל דהרב לא נחית לעומקא דהאי דינא כדנחתי הגאונים הנז"ל ומשום הכי לא נחית למימר דלהראב"ד מלקות הוא דליכא אבל איסורא דאורייתא איכא כדי שלא להפליג מן הקצה אל הקצה ממה שהבין הגאון משנה למלך בדעת הראב"ד ואי הוה נחית לעיין בעומק הדין אף הוא הוה מודה לדעת הגאונים הנ"ל דאף להראב"ד איסורא דאורייתא מיהא איכא והוה אמר נמי דמשום הכי הביא הרי"ף דיני טומאת כהנים ואף לדבריו הרי קאמר דגם להראב"ד לא הותר לכהנים ליטמא אלא משום מצוה ואם כן לילך על קברי הצדיקים דלא אשכחן בשום דוכתא דאיכא מצוה ודאי דאסירי והנה אמת דהגאון נחל אשכול בהלכות טומאת כהנים צד 174 אות י"ג כתב בשם הרא"ש בשם רבינו תם שכהן שכבר טמא בזמן הזה אינו אסור לטמא אלא מדרבנן ומותר לכבוד רבו וכו' כמו שהתירו לדלג על ארונות כדי לילך לקראת מלכים וכו' עי"ש ואם כן אף אם נאמר בדעת הראב"ד שסובר דאסור מיהא מן התורה הא איכא דעת רבינו תם שכתב מפורש דאינו אסור בזמן הזה אלא מדרבנן (עם שממה שכתב הסמ"ג עשין בדיני טומאת מת סוף סי' רל"א בשם רבינו תם שבזמן הזה שאין לנו אפר פרה כהן המיטמא אינו לוקה אין הכרח שאינו אסור אלא מדרבנן דאפשר לומר דאינו לוקה אבל אסור מן התורה ומצינו כן בכמה מקומות דלשון אינו לוקה רוצה לומר אבל אסור מן התורה כמו שכתבתי בחלק הכללים במערכת האל"ף כלל ל"ח מכל מקום בשם הרא"ש כתב בשם רבינו תם דאינו אסור אלא מדרבנן) אבל על כל פנים אינו מותר אלא במקום מצוה ובזה לא לא שמענו מפי רבותינו דאיכא מצוה ואם כן ודאי שגם לרבינו תם אסור לכהן לילך על קברי הצדיקים כאמור

ומה שכתב הרב פתחי תשובה בשם הרב בתי כהונה מה שהיה מקום לומר סמך למנהג הכהנים על פי המדרש דאין טומאה בתלמידי חכמים ושדחה זה על פי מה שכתבו התוספות בבבא מציעא דף קי"ד דאליהו אמר כן דרך דחיה וכו' הנה התוספות בכתובות בפרק הנושא דף ק"ג ד"ה אותו היום שמת רבי בטלה קדושה כתבו דרבינו חיים הכהן היה אומר אילו הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו דהא בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה וכן מוכח מדאמר אותו היום משמע אותו היום דוקא ותו לא ובהדיא אמרו בירושלמי בפרק מי שמתו דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא עכ"ל ואיני יודע אם הרב בתי כהונה הזכיר דברי התוספות הללו ועם שהיה נראה שהתוספות דחו סברת רבינו חיים ואית לן למינקט כסברת התוספות ומה גם שסברת רבינו חיים כתבוה בלשון היה אומר דמשמע קצת לאיזה מן הפוסקים מלשון זה דהיה אומר כן אבל חזר בו (עיין מה שרשמתי בשדי חמד מערכת ה' אות ח"ק) אך בפסקי תוספות שם הביאו להלכה סברת רבינו חיים ובלא היה אומר אלא רבינו חיים אמר וכו' עיין שם ולא ידעתי מה יענה הרב בתי כהונה לדברי התוספות הללו ומרן הבית יוסף ביורה דעה סי' עד"ש (סוף ד"ה ואיזהו מת מצוה) תמה על רבינו חיים דשאני רבינו הקדוש שהיה נשיא וניחא ליה דרבינו חיים סובר דגדול הדור דינו כנשיא ועיין למרן מוהרימ"ט בחידושיו לכתובות שם שכתב דאין לדחות רבי שאני דתלמיד לגברא רבה הוי ככולי עלמא לגבי נשיא וכו' וכתב מרן בבית יוסף דרבינו חיים הוא דפשיטא ליה דגדול הדור דינו כנשיא אבל בהגהות מיימון מספקא ליה אם דינו כנשיא ובשלחנו הטהור פסק בסוף הסימן דעל נשיא הכל מיטמאין ולא הזכיר דין גדול הדור ומסתמא משמע דעל גדול הדור אין מיטמאין דלפי מה שביאר בבית יוסף שחלוקים בזה ההגהות עם רבינו חיים היה לו לכתוב מפורש דמטמאין על גדול הדור אלא ודאי סתמו כפירושו דדוקא על נשיא מטמאין דלא כרבינו חיים שהרי התוספות חולקים עליו וספקו של ההגהות מצטרף לסברתם גם מרן הבית חדש שם בריש הסימן הביא סברת רבינו חיים ומה שכתב מרן הבית יוסף בדעתו ובדעת ההגהות וסיים ולכן אין לשום כהן להקל להטמאות לגדול הדור וכן נהגו הכל דלא כרבינו חיים גם ממה שהשמיט בשלחן ערוך דין זה דנשיא (כבר העיר עליו מרן חיד"א בברכי יוסף דבשלחן ערוך בסוף הסימן כתב דין הנשיא) משמע נמי דכיון דעכשיו אין לנו נשיא אין דין זה נוהג בינינו וגדול הדור אין דינו כנשיא אלא כרבו ואין להקשות על רבינו חיים מדאמר רבן יוחנן בן זכאי בפרק תפלת השחר דף כ"ח ע"ב פנו כלים מפני הטומאה דאלמא היה מטמא במותו אף על פי שהיה נשיא וגם היה גדול הדור (קושיא זו היא לכולי עלמא דהא הכל מודים בנשיא שמטמאים עליו אלא שלרבינו חיים קשיא טפי מצד גדול הדור גם כן כן נראה בכונתו) דודאי דלטמא הכלים באהל המת אין לחלק בין מת למת כולם מטמאין באהל אבל שיהיו בני דורו מיטמאין לו מפני כבודו כדי להתעסק בו שפיר איכא למימר בטלה קדושת כהנים עכ"ל הרב בית חדש

מדבריו למדנו דהלכה רווחת ומעיד בגדלו שכן נהגו הכל שגם צדיקים במיתתם מטמאים כשאר עמא דארעא ורק מפני כבודם הוא דהיה מקום לומר שיהא מותר לטמאות כדי להתעסק בצרכי קבורתם שזהו כבודם אבל מטמאים את הכלים וזה כנגד היסוד משמעות לשון הזהר הקדוש והמדרש שאין טומאה לצדיקים ומזה נלמוד דלילך על קברותיהם שאין בזה משום כבודם אסור ואתי שפיר פסקו של הרב בתי כהונה שאוסר לכהנים להשתטח