שדי חמד אסיפת דינים מילה רמג

מוכרחים לומר דהוי גידולי קרקע שהרי פסק בפירוש דאין דישה אלא בגידולי קרקע וכ' ההמ"ג שסובר הרמב"ם דבהמה חיה ועוף חשיבי ג"ק ורק דגים ל"ה ג"ק וא"כ אפשר דרש"י ג"כ סובר דבהמה הויא ג"ק וחייב אליבא דכ"ע ואין הכרח שפוסק רש"י כר"י א"ת ד"ק ותמיה לי במ"ש דהתוספות כתבו שרש"י פוסק כר"י שהרי לא מצינו להתוס' שכתבו כן רק כתבו דלשיטת רש"י דמפרק תולדה דדש צ"ל דהלכה כר"י ולא שרש"י פוסק כן ואין הכרח לומר כן וכמ"ש למעלה בסעי' ח' (בד"ה ובר מ"ד) גם מה שייחס לרש"י שאפשר שסובר כדעת הרמב"ם דבהמה חשיבא ג"ק עיין במ"ש בסי' א' סעי' ח"י בהגהתי ע"ד הגאון מוהר"י אסאד בד"ה ועוד נ"ל ראיה ברורה שנראה שדעת רש"י היא דלענין חיוב בשבת בהמה ל"ח ג"ק ע"כ דברי פי חח"מ] ועוד דא"צ לדם (ועיין עץ הדעת טוב שבת ע"ד ב' מ"ש בזה ועיין פני יהושע כתובות ה' ב' תוד"ה דם עי"ש) וכר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור (ועדיפא הוה להו למימר דבא"צ לדם ל"ה מפרק כדכתב הר"ן שבת פי"ד עי"ש ועיין שבת קמ"ה א' רש"י ד"ה לגופו עי"ש) ועי' ש"ה בד' המנחת חינוך מ"ש בזה ועיין תשו' יהודה יעלה יו"ד סימן רנ"ה הקשה בזה לשיטת הרמב"ם והוכיח מזה דמצוה היא המציצה עש"ה ועיין תשובת גבעת פנחס להג' הפלאה זצ"ל סימן פ' מ"ש בזה ועי"ה באו"ז ה' שבת סימן נ"ח מ"ש בשיטת רש"י בדש לענין גידולי קרקע ובמפרק עש"ה. ולענ"ד אפ"ל דא"ש בפשיטו' לפי המבוא' בתוס' רי"ד שבת שם וז"ל פי' ה"א דם מיפקד פקיד ובלא מציצה נמי הוא עתיד לצאת ולא בא התנא להתיר המציצה אלא משום דעביד טירחא יתירה עכ"ל ולהכי דקדק רש"י הכא לפרש מיפקד פקיד מופקד ועומד שם כנתון בכלי ודבר הנתון בכלי יכול לצאת בעצמו אם הכלי פתוח עיי' שבת קנ"ו א' רש"י ד"ה מהו לפרק ע"ש ובכתובות ה' ב' רש"י ד"ה מיפקד כנוס ועומד וכו' אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא עי"ש והכא הנה הערלה נחתך ובלא מציצ' נמי עתיד הדם שעומד שם כנתון בכלי לצאת בעצמו להס"ד דמיפקד פקיד ולהכי במוצץ ל"ה בזה איסור תורה אלא דרבנן וכשיט' רש"י שבת י"ח א' ד"ה שטוענין וגמ' שם י"ט א' דמשקה נפיק ממילא וע"י סחיט' בידים אין איסור אלא מדרבנן עש"ה ובטו"ז או"ח סי' נ"ב סק"ו ובב"ח שם ושאני דש תבואה מקשין שלה שהתבואה גדל בתוכו והוי מפרק וכדפרש"י כתובו' ס' א' ד"ה מפרק ועיי' שבת קמ"ה א' ד"ה פטור וכדמפר' רש"י שבת ע"ג ב' ד"ה מפרק ושם ע"ה א' ד"ה בכלל ושם צ"ה א' ד"ה מפרק (ומ"ש רש"י שם דלאו מחובר אלא פקיד ועקיר אפ"ל לענ"ד דהרי חלב הבהמה מכלל האברים קאתי כדכתב הרמב"ם בפ"ה מה' מאכלות אסורות הי"ב ועי"ה תשו' חת"ס יו"ד סי' ע"ה ושלא תימא דבשעת החליבה קאתי החלב מהאברין ע"כ פרש"י דלאו מחובר הוא בשעת חליבתו אלא החלב פקיד ועקיר וקאי בעטיני הדד (ועיי"ה ב"מ ע"ד א' מנחות פ"ו א') כתבואה בקשיה עכ"ל והאית דאמרי זהו מפורש בירושלמי פ"ז שם ועיין במהרי"ט אלגזי בכורות פ' ג' אות מ עש"ה ואכמ"ל) וכן דקדק רש"י לפרש ביצה ג' א' ד"ה שמא יסחוט וכו' שמפרקין מתוך זג שלהם כמפרק תבואה מתוך קש שלה עיי"ש ועיין תשובת יהודה יעלה או"ח סימן ע"ז מ"ש לחלק בהא דדש התבואה מקשיה עיש"ה ועיין פמ"ג או"ח סימן ש"ך מ"ש בכללא דמפרק עש"ה ועיין צ"צ אדמו"ר משניות שבת פ"ז ופכ"ב מ"ש לדינא ואכמ"ל

ח"י) וראיתי בספר יד אלעזר סימן נ"ה שכתב בפשיטות לעשות המציצה ע"י ספוג ועפ"י הסכמת רבו החת"ס זצ"ל מחמת הסיבה הנזכרת בכוכבי יצחק ומהר"מ שי"ק תלמיד מובהק להחת"ס זצ"ל בתשובת או"ח סימן קנ"ב האריך לחלוק בזה והביא דהוראת החת"ס בזה לא נאמר אלא להוראת שעה ושעת הדחק שהיה אז בזה (והלא גם הי"א כתב מחמת הסיבה כו') והביא ראיה לדבר דהרי בפנקס התשובות שלו לא הועתק זה ולא בא בדפוס עיי"ש ולענ"ד דבריו יש להם סמוכין עפ"י המבואר בב"מ נ"ה א' חולין ק"ח ב' ולוי אמר כו' וכן תני לוי במתניתי' וביבמות יו"ד א' ואעפ"כ (דמהדר ליה לוי לרבי) בדקה לוי במתניתי' וכן הוא ב"מ מ"ח א' ופרש"י הגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר ושנאה בה עכ"ל הרי דהוכיחו דס"ל להלכה מהא דהגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר ולפי"ז החת"ס מדלא הוסיף הלכה זו בקובץ התשובות שסידר להלכה והלא הוא כ' (הובא בהקדמת חת"ס ליו"ד עש"ה) והנני כותב על הספר בדיו כל מה שחנני השי"ת בהלכה עיי"ש ש"מ דלא נאמרה הלכה זו מפי החת"ס לדורות כ"א הוראת שעה ושעת הדחק היתה ואין למדין הימנה וכהא דכתובות ט"ו א' ור"ח ב"כ א"ר הורא"ש היתה ופרש"י הך דריב"נ צורך שעה הית' כו' אבל לדורות ת"ר בעינן ובמשנה פרה פ"ז מ"ו הור"ש ופירש הרע"ב שע' הדחק הי' הא לא"ה לא עיי"ש ואף לגבי מנהג בעלמא כתב בתשו' החת"ס או"ח סימן קנ"ד בהיתר הנוב"י גילוח בחוה"מ דהורש"ע היתה וכתב אבל יחיד בדורו כו' לא נכון להתיר אפילו מנהג קטן ממנהגי ישראל עיש"ה והחת"ס דהתיר ביחידי מציצת הפה לו יהא דמנהגא בעלמא הוא לא יכון להתיר ביחידי אלא משום הורש"ע

וכ' בספר באר שבע ח"ב סימן ל"ה אעפ"י שאין משיבין את הארי אחר מותו היינו במקום שאין טעמו ונימוקו מפורש בצידו אבל אחר שאתה רואה שהג' גילה את דעתו מבוארת ומבוררת וזהו כל היסוד שבנה עליו בנינו לענין פסק הלכה הורשינו להשיב ע"ד עש"ה מ"ש (הובא ביד מלאכי כללי שאה"פ ל"ד) ולענ"ד י"ל בזה מהא דב"ב ק"ל ב' דאמר רבא לר"פ ולר"ה בדר"י לאחר מיתה לא מקרע תקרעוני' ומגמר נמי לא תגמרו מיני' עש"ה בגמ' ובחידושי הרמ"ה שם התם הוא בבא הפס"ד לפנינו בלא טעם מפורש דאי לא שאל ל"צ לאודועי מאיזו טעם כסנהדרין ל"א ב' תוד"ה ואם וב"מ ס"ט ב' תוד"ה כה"ג עש"ה אבל היכא דהטעם מבורר הורשינו להשיב כי תורה היא וכדכ' הבא"ש עש"ה ועיי' ב"מ ס"ו א' חזא בי' טעמא וקרעי' עי"ש

ולפי שראינו בנדפס "המאסף" שנה רביעית סימן קכ"ב גם "המליץ" תרנ"ט קכ"ז העתיקו מכוכבי יצחק (שרמז היד אלעזר בתשו') מ"ש היד"א למר"ן החת"ס ותשובת הגאון ח"ס להיד"א. עיקר יסודו של היד"א מהאי דלא פירש דצריכה להיות המציצה דוקא בפה ושפתי' כו' ואין להשיב ולאמר כי הלשון מייץ הנזכ' בד' ר"פ מורה דוקא על מציצת הפה ושפתים דהא מצינן בשבת פ"ח וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתי' דמא ופרש"י דהיה מעיק ברגליו זת"ד ולפמ"ש בס"ד לעיל אות ד' דר"פ לא בא לאשמעי' טעמא דמוצצין לכתחלה כ"א אשמעינן בדיעבד בדלא מייץ האומן וא"כ אפילו את"ל כדברי היד"א דמייץ מורה ג"כ על לשון מעיקה וכבישה כהא דשבת פ"ח אבל מוצצי' הכתוב במשנתינו מורה דוקא על מציצת הפה ושפתים כפמש"ל אות ג' עי"ש (ועיין כעין זה בספר יד אלעזר סי' ע"ך עש"ה) וי"ל דר"פ אשמעינן באומן דלא מייץ היינו אפילו בכלי או ד"א לא זו בלבד דאינו מוצץ בפה כלכתחיל' הכתוב במשנתינו דהוי למצוה ואם האומן אפילו בכלי לא מייץ סכנה הוא ותשמע מינה הא אם מוצץ בכלי (לפי"ד היד"א) מידי סכנה יצא דהוציא דם המילה איך שהוא אבל מוצצין הכתוב במשנתינו לכתחלה לא עשה בזה אבל באמת הוכחת היד"א בזה לאו מלתא היא דהלשון מייץ מורה על מציצת הפה כמ"ש בספר כורה"ב משבת קל"ד א' ינוקא דלא מייץ ובתשובת בנין ציון שם הביא מגיטין נ"ו א' גרוגרות מייץ מייהו ובשבת פ"ח א' שם ע"כ דנשתמשו בו ע"ד שם המושאל להכי אצטריך לרש"י לפרש בו קא מייץ בהו היה ממעכן ברגליו (דבמה שהזכיר דהוי אצבעתי' דידיו תותי כרעי מגלה ע"ז) דבכ"מ דכתיב מייץ ומוצצין בגמרא ואיירי במציצת הפה לא מפרשי כלום ועיין ב"מ מ' א' מייץ טפי ועיי' ע"ז ל"ב א' ומייצי להו לחמרייהו עי"ש התם היין והשמן שהזכירו עמהן מגלין עליהן והכא בשבת האומנא שהזכיר מגלה ע"ז דמיין בפה שלו דאל"כ הול"ל ולפרש דאפילו בכלי ובתשובת הרשב"א סי' תקכ"ג מפרש הירושלמי פ"ק דר"ה דברה תורה בכל לשון עש"ה מ"ש ולפי שאמרה המשנה לשון זר ושהוא בא בכ"מ בענין אחר ארי"צ כן כו' וממנו למדו חכמים כו' שהיין והשמן שהזכירו עמהן מגלה עליהן עש"ה וראה בשיט"מ ב"ב כ"א ב' ובספר יד רמה להרמ"ה שם בב"ב ובלקוטי הפרד"ס לרש"י איתא האי אומנא דלא מאיץ וכן הוא בערוך ובבעל העיטור איתא דלא מצץ ואתי שפיר: