שדי חמד אסיפת דינים מילה רמד

ומה שהעיר בספר יד"א סי' נ"ה שם מדברי הב"י או"ח ברחיצה מזמן חכמי הגמרא שחשבו לסכנה והאידנא לא נהגו ברחיצה עי"ש כבר השיב ע"ז בספר בנין ציון שם דמסוגיא דשבת דאיפלגו בה תנאי ע"כ דלא היה אצלם דבר מקובל בזה ויל"ר לדבריו מדברי התוס' יבמות ע"ז ב' ד"ה הלכה עש"ה וראה מפורש הוא בהרמב"ם ה' מילה פ"ב ה"ח כ' מקום שמרחיצין כו' עש"ה ובב"י יו"ד סי' רס"ו כ' ומתוך ד' הרמב"ם יתבאר לך שכל מה שאמרו להתיר ברחיצת חמין בשבת אינו אלא במקום שדרכן לרחוץ הקטנים כו' אבל במקום שאין דרכן לרחוץ בחמין לא עכ"ל הרי דפשיטא להו דמקומות מקומות יש

וראינו היסוד שבנה עליו הגאון חת"ס בתשובתו להיד"א (הנדפס שם בכוי"צ) וכ' כי לא נמצא מציצה בפה דוקא כ"א למקובלים ואין לנו עסק בנסתרות עכ"ל ולכאורה סתרו דבריו בזה למ"ש בחת"ס או"ח סי' ל"ו כיון שתפסו המנהג כהזוהר כו' אותו מנהג עוקר הל' ונעשה הל' רווחת בישראל עש"ה וא"כ אפי' את"ל דמציצ' הפה תפסו בזה למנהגא עפ"י דברי הזוהר ותיקוני' תיקון י"ח ותיקון ל"ז עש"ה וכפי שכ' המקובלים הטעמים בזה הלא נעשה הלכה רווחת בישראל ועיין בספר יש"ש לאא"ז הרש"ל קדושין פ"ק סי' ס"ג שכ' מאחר שנהגו מאבותינו הקדושים כו' הוי כאילו אומר לו שלא יעשה דבר שהוא מד"ס עכ"ל עש"ה

וכ' עוד היכא דאיכא למיחש לסכנתא כל דהוא עכ"ל י"ל התם הוא כפי הצעת השאלה בכמה ילדים נמולים ממוהל מומחה חלו כו' וכמה ילדים מתו כו' ושפטו הרופאים כי כן באה להם הרעה הזאת מחמת המציצה שבפה המוהל עי"ש וי"ל התם הוא דסמך החת"ס אדברי הרופאים גבי המוהל ההוא שהרי רגלים לדבר מהילדים שחלו ומתו ממילת המוהל ההוא וע"כ חזקת אומנתו ובריאותו איתרע בזה וכפמ"ש בתשו' פנים מאירות ח"א סי' י"ב לענין נאמנות הרופאים היכא דאיכא סמך וראיה לדברי הרופא וכההיא מעשה דהר"ן שאמרה האשה שמרגש' זה ראיה גדולה לדברי הרופא עש"ה בדבריו ויש להעיר בזה מהא דסנהדרין ע"ח א' במשנה שם שרגלים לדבר וברמב"ם פ"ד מה' רוצח ה"ה עי"ש כ"מ ועיין תשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' קצ"ג עש"ה והחשש מעצמו של המוהל שהוא בפנינו ואיתרע חזקת אומנתו ובריאותו אבל היכא דלא ידעינן ריעותא בהמוהל שהוא לפנינו לחוש מחשש של אחרים לא מעצמו אין חוששין לשיטת החת"ס יו"ד סי' רמ"ה (עמש"ל אות י"ג עי"ש)

ומ"ש עוד אפילו אם היה מפורש בש"ס מוצץ בפיו מ"מ כיון שאי"ז מהכשר מילה עכ"ל עיין שו"ע חו"מ סי' כ"ה הג"ה ס"ו שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוה שמיע להו הוי הדרי בהו עי"ש הובא הנהגת או"ה בש"ך יו"ד סי' רמ"ב עי"ש ועיין תשובת מים עמוקים להראנ"ח סי' כ"ה עי"ש ועיין תשו' מהרי"ט ח"ש אה"ע סי' כ"ב מ"ש עש"ה וכה"ג כ' החת"ס יו"ד סי' ר"ן על הש"ך מדלא הביא ד' התשב"ן עי"ש ובספר יד"א סי' ק"ל כ' על זקינו בעל הפלאה ורבו החת"ס לסתור פסק דבריהם מהלכה מדלא הביאו דעת זקיני הרש"ל ביש"ש עש"ה ובנ"ד י"ל מדלא הביאו שיטת הפוסקים בזה וכפי שהוכיח בתשו' מהרי"א מהכ"ב ותניא והלבוש יו"ד ובספר הפלאה. ובתשו' גבעת פנחס מפורש דמהכשר מילה הוה ואי הוה שמיע להו הוי הדרי בהו (והרבנים במכתבים שבאו בהקונט' שד"ח שכתבו דאין חילוק בין ביד בין בכלי לא ראו דברי התשובות בזה בטעמים נכונים עפ"י הגמ' ופוסקי' ואילו הוה שמיע להו הוה הדרי בהו ועיין בס' שד"ח בסוף מערכת חנוכה במכתב הג' רמ"נ שהביא בשם הגדול ממינסק שהתיר מתחלה לאפות מצות על המאשינע ואח"ז ביארו לפניו החששות ותשובות האוסרים חזר בו והורה לאיסור עי"ש)

ומ"ש החת"ס עוד בסוף דבריו אך יזהירו הרופאים המומחים שיעידו באמת אם הספוג עושה פעולת המציצה כמו בפה עכ"ל נלע"ד יסוד דבריו בזה עפ"י שיטת הריצב"א בב"י יו"ד סי' קפ"ז אם הוא ישראל עי"ש ובשו"ע שם ס"ח ויש מי שמתיר עש"ה וכפמ"ש החת"ס אהע"ז ח"א סי' ט"ז וז"ל עפ"י מ"ש הרמ"א בשו"ע אה"ע סי' קמ"ט סעיף ט' דאין רופאי זמנינו בקיאים באומדנא ומכש"כ אם אינו כשר לעדות וכמ"ש ב"י יו"ד סי' קפ"ז עכ"ל עש"ה ועדות באמת מהכשר לעדות יעויין בחו"מ ה' עדות בזה וא"ש מ"ש מהר"מ שיק בתשו' סי' קנ"ב (הוב"ק) אבל הרופאי' דהשתא רובם כו' ואין להם נאמנות עי"ש דבריו ובשיטת רבו החת"ס אמרה להלכה ועיין חת"ס ח' שישי חידו' ע"ז ל"א ב' בגמרא איידי דאכלי שקו"ר חביל גופייהו כ' שם החת"ס אחר שכל רופאי ישראל לומדים בבי"מ לאומי' וחכמים וכל חכמת' בנוי' על טבעי גופם דאכלי שקו"ר ולא דאיגי במצות איך ישפוט מזה על גופי ישראל דלא אכלי שקו"ר ודאיגי במצות עשה"ד

ומה שהביאו תשובת הגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל להתיר ע"י כלי מבואר המעשה בהמאסף ש"ג סי' ג' מ"ש במקומות ההם או רובם אין יר"א בלבם כו' הן מהאבות הן מהמוהלים נדבק' המחלה הנוראה מחלת הסיפולוס ר"ל עי"ש באורך דשם שכיח הזיקא מקרי וכהא דשבת ל"ג א' הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעים יוצאין בו ובילקוט קהלת סי' תתקע"א אל תתן את פיך כו' אלו הבנים שהן לוקין בצרעת עש"ה ועיין סוטה מ"ז א' במתניתין וברמב"ם פ"ג מה' סוטה הי"ט עש"ה. ושם הסכים הגאון ריצ"א ז"ל כפי שכתב בהמאסף ותשובתו נדפסת בס' תיו יהושע וז"ל הנעשה בעוה"ר במדינתו אינם מניחים למצוץ כו'. ואחרי שאסרו עליהם עפ"י המושל י"ל בזה עפ"י הגמרא שבת כ"א ב' בשעת הסכנה מניחו על שלחנו עי"ש פרש"י ושיטת התוספות ובשו"ע או"ח תרע"א בשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה עי"ש. ובסוכה י"ד ב' בשעת הסכנה ופרש"י שגזרו על המצות ובגמרא שם משם ראיה אין שעהד"ח ראיה עש"ה והתירו ע"י פכי המציצה אשר ע"י מוצצין בפה וסיים הגריצ"א ז"ל בתשובתו וז"ל דהא עכ"פ נמצץ הדם עי"ז ומקיימי' ג"כ עי"ז את מצות המציצה עכ"ל הרי דדוקא בכעין זה שמוצץ בפיו ע"י הכלי התיר בשעת הדחק דעכ"פ לא מעקרא לגמרי מציצה (ועין תוס' ע"ז נ"ח א' ד"ה שקדח) אבל לסחוט ביד או להוציא במכונה בידים שלא בפה כלל דמעקרא לגמרי מציצת הפה לא התירו אף בשעהד"ח וילה"ר לזה מכתובות ג' ב' ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי עש"ה דאמרי בתולה הנשאת כו' ולעקרי' פרש"י הואיל וזימנין דאיכא סכנה כו' ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן עש"ה בסוגיא ופרש"י והכא נמי נאמר כן לעקור לגמרי אף בשעת הדחק וסכנה לא עקרינן עכ"פ אין ללמוד מהוראת שעה שהורו המתירים שרצתה הממשלה לבטל מכל וכל ות"ל אשר בארצנו מלך חסד סוכך עלינו באברתו. יעזרנו השי"ת לקיים כל המצות באהבה

וראיתי בסו"ס מלבושי יו"ט מ"ש הה"ג מווארשא דמה שאמר ר"פ סכנתא היא עפ"י מ"ש התוס' מגילה כ"ד ב' ד"ה סכנ' בשעת הסכנה יכול להסתכן ולא תגין עליו המצוה וכהא דגיטין נ"ז ב' עליך הורגנו כו' זו מילה שהקטן רך ומסוכן למיתה והחת"ס יו"ד סי' רמ"ה כ' דעפ"י דה"ט היו המיעוט מתי' ח"ו אלא דמצוה מגינה ומצלי עי"ש ויש להוכיח מברכות י' ב' אר"ט אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הליסטי' א"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה עי"ש והלא התם קיים המצוה לקרות ק"ש ומחלוקת ב"ש וב"ה הלא אלו ואלו דא"ח אלא דהלכה כב"ה ובהיותם בדרך וסתם דרכים בחזקת סכנ' הם אלא בקורא כדרכו כב"ה דהלכה כמותם אזי שומר מצוה לא ידע דבר רע ומגינה עליו מפני הסכנ' ור"ט שהטה עצמו כדברי ב"ש הלא לא עשה המצוה כתיקונ' וכמאמרה ע"כ סיכן בעצמו מפני הליסטי' וזהו שאמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה אם כי או"א דא"ח אך לפי שההלכ' כב"ה ע"כ לא הגינה המצוה (ועיין תפארת ישראל שם במשניות מ"ש בזה) וא"כ בהיותנו מחדשים בסידורי המצות דמילה לא כפי שקבלנו מאבותינו וכמבואר בבעל העיטור ובתניא רבתי וברמ"א ובכ"מ שהמציצה בפה דוקא והמקובלי' כתבו בזה טעמי' עפ"י הסוד יש לחוש שהמצו' לא תגין עלינו ח"ו והשומר מצוה כמאמרה ותיקונה לא ידע דבר רע ומגינה ומצלי ושלום על ישראל. והשי"ת יאר עינינו במאור תורתו לכוון האמת בתורה דכתיב בה אמת. הצעיר עבד נאמן ליראי ה' ולחושבי שמו זעירא דמן תלמידי חברייא חיים יעקב רש"ל: