שדי חמד אסיפת דינים מילה רמב

כאשר אמר א' מהם שלפעמי' יזדמן שגיד התינוק קודם החיתוך הי' צבה ודחקו ביד באותו מקום ויצא משם מוגלא נסרחת ושנמצא אחר חיתוך ערלתו שזב ממנה מוגלא הרבה ואמר שלכן לא נכון להמוהל לשום את גיד התינוק בפיו משום מיאוס ובלי ספק יש הרבה מהם שרק מפני זה מבקשי' עצות לבטל המציצ' בפה וזה בלי ספק ביזוי מצו' שחוששין למיאוס אף בכל התינוקות הבריאים כראי מוצק כי התינוקות שימצא בהם הגיד צבה ומלא מוגלא בלי ספק הם מיעוטא דמיעוטא נגד כל הנימולים שבעולם ולא היה להם לחוש למיעוטא דמיעוטא ולפרוץ הגדר מפני זה בכל התינוקות שבעולם אם לא כי מאוס אבר המילה בעיניהם וכפיגול הוא שלא יבוא בפיהם. ע"כ ד"ק של החח"מ שליט"א]

ובכריתות כ"ח ב' פרש"י שם ד"ה כריך כדי שלא ילכלך ידיו בבשר ודם עכ"ל וע"כ צ"ל דהכהן טעמא הוה יהיב למלתי' משום חשש סכנה שיכול להיות כשיגע בידיו ממש בבשר ודם של בהמות וכבשים וכידוע היו להם ג"כ החששות ומאורעות (עיין מש"ל) לזאת היה כורך בשיראי ועיין תמיד ל"א ב' לא היו כופתין את הטלה כו' ר"ה ור"ח ח"א משום בזיון קדשים כו' א"ב דכפתי' בשיראי עי"ש פרש"י דמשום בזיון קדשים ליכא היכא דכפתיה בשיראי ועכ"ז בכריך ידיו בשיראי ועביד עבודה חשיב לה הגמרא מבזה קדשי שמים וה"נ אי קפיד לעשות ע"י כלי או ספוג לא בפה משום איזו חששות ומאורעות הוה בזיון להמצוה וזלזול בהמצוה שמחזיק בדעתו שלא תגין עליו מן התקלה וכמ"ש בטו"ז או"ח סי' תנ"ה סק"ג עש"ה

וראיתי הובא מספר ברית אברהם ועוד להוכיח מפיוט הרחמן ה"י המל בשר הערלה ופרע ומצץ ואם שלש אלה כו' ומדחשיב הפייטן שלש אלה עם המל ופרע ומצץ ע"כ דמצוה איכא במציצה והיטב אשר דברו בזה כי הלא הפוסקים מביאים ראיות לדינא מפיוטים עיין תוס' חולין מ"ב א' ד"ה דרוסת ע"ש ובכ"מ ולע"ד נראה עוד בזה כוונת הפייטן איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה מאי האי דקאמר אי במוהל ופורע ומרכות לבבו ויראתו אומנתו שלא כהוגן הלא אין זה מילה ועבודה כלל ונצרך לתקן מחדש כד"ת (עפ"י השו"ע ופוסקים) ואם מקלקל הוא מחמת עילופו ונעשה תקלה שאין תקנה שוב הלא לא קיים העבודה ואולי חייב גם עונש גלות ומדקאמר עבודתו פסולה ע"כ דמיירי שהעבודה שעבד במילה ופריעה ומציצה עשה כתיקונה כ"א שהוא מוחזק לאיש הירא ורך הלבב ואמאי פסולה עיין שו"ע יו"ד סי' א' ס"ג מי שדרכו להתעלף וא"י שאינו מוחזק ושחט ואמר בריא לי שלא נתעלפתי נאמן ובש"ך שם ס"ק י"ג ה"ה דאפי' שותק ואינו אומר כלום עי"ש ובת' תה"ד סי' רס"ה דלא חיישינן במוהל לעילופי כדחיישינן גבי שחיטה עש"ה אלא בכגון זה איש הירא שמא יגרום סכנה להתינוק במגעו בפיו או בידיו ורך הלבב הוא שמא יסתכן הוא מהנימול ע"י מגעו ולזאת עושה הוא עבודתו ע"י ספוג או כלי וכפי המפו' סוטה מ"ד א' וע"ב בפי' הכתוב איש הירא ורך הלבב כמשמעו ועיין מד"ר בראשית פ' ע"ו ורש"י חומש פ' וישלח ל"ב ח' עש"ה וקאמר עבודתו פסולה וכהגמ' פסחים וכריתות דקרי לה מבזה קדשי שמים

טז) והנה במד"ר שמות פי"ט במד"ר פי"א שה"ש פ"א ר' ברכי' תני לה בשם רשב"י משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה ופירשו המפרשים כוס ש"ב ומשקה הנימולים כמנהגא ולכאורה העיקר בזה הוא הברכה והוה ליה למימר יהושע או משה מברך ועוד דברכות הוא דרבנן כדאיתא ברכות ט"ו א' עי"ש ובפירוש רש"י (אם כי בירושלמי ותוספתא ילפינן מאסמכתא דקראי ואכמ"ל) ולע"ד אפשר לפרש כפשוטו יהושע משקה היינו שהיה מוצץ בפיו וכדאיתא ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז יש דברים שמשיקים עליהם את הפה היך כמה דאת אמר ישקני מנשיקות פיהו עי"ש (הובא בתוספות ע"ז ל"ה א' ד"ה מ"ש) ובביצה י"ז ב' ושוין שמשיקים את המים עי"ש ומקוואות פ"ו מטהרים ומשיקו אפילו כשעורה עי"ש ובמד"ר שה"ש פ"א סט"ז ישקני יטהרני כאדם שהוא מושק שני גבין זע"ז ועי"ש עוד ישקני ידביקני וזהו משקה שמשיק את הפה על המילה וא"ש דבצורכי מילה איירי משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה היינו מוצץ שמשיק עליו הפה ומוצץ כדרכו וראיתי בתשו' יהודה יעלה שם סי' רנ"ח הביא מס' זכירה דף ק"ז וז"ל ג' היו מלין במדבר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע הוי מוצץ מד"ר שה"ש עכ"ל ולפמ"ש א"ש בס"ד

טו"ב) ובקונ' שד"ח במכתב ו' האריך להקשות בשבת שם קל"ג ב' מה"ד דם מיפקד פקיד ופרש"י ואין כאן איסור תורה ומש"ה שרי והקשה לשיטת רש"י ע"ג ב' הוי לי' מפרק ואיסור דאורייתא ורצה הרב מקלעצק לומר דשרי בכלי נמי הלכך בכלי הוה מפרק כדרכו ובפה הוה מפרק כלאח"י והוה ס"ד דבמקום צערא דתינוק לא גזרו זת"ד ובמכ"ת רוצה לבנות בנין חדש על יסוד רעוע וכתב הרא"ש פרק ואלו מגלחין סימן כ"ח (הובא ביד מלאכי ובשד"ח כללי הפוסקים) שאין לעשות בנין בלא יסוד ולומר סברות רחוקות ודחוקות מכח קושי' ואם יש תירוץ להקושיא יתרועע היסוד ונפל הבנין עי"ש ויסוד דבריו א"א לאמרו דהרי רב יוסף כתובות ב' א' ב"ב קל"ד ב' אמר מרי' דאברהם תלי תניא בדל"ת ופירש הרשב"ם תולה טעמו בדבר שאינו במשנה ובברייתא עי"ש והאיך סא"ד לפרש דלכך התירו למצוץ בשבת דהוא בפה והוי כלאח"י בזה מבחול שמוצץ בכלי הלא לא תניא כלל במשנה או בברייתא דבחול מוצצים בכלי ובשבת מוצצים בפה ושחלוק בזה שבת מבחול וכדקתני גבי כמון ואיספלנית וזילוף דשאני שבת מבחול ורש"י דרכו לפרש והכא סתים לה ועיקר חסר מן הספר ובכ"מ דאשמעינן התירא דכלא"י מפרש לה עיין שבת ע"ג ב' רש"י ד"ה אין דרך כתובות ס' א' עי"ש ועיין עירובין ק"ג א' רש"י ד"ה אם בכלי עי"ש ובכ"מ. ולענין מפרק אם אורחיה בפה עי"ה במג"א סימן של"ו סקי"א ובמחה"ש שם מ"ש ובפמ"ג שם הביא בשם ת"ש ובבכ"ש שבת ע"ג ב' דכתבו מפורש דאורחי' גם בפה והביא ראיה לזה עי"ש ועיין תשובת שואו"מ מהדו"ק ח"ב סימן קמ"ו עש"ה ובכתובות ס' א' דם שבין השיניים מוצצו והוי בפה ואין שייך לחלק בין שלו לחבירו עיין עירובין ק"ג ב' מה לי הוא מה לי חבירו ובתוספות שם דגבי בהמה איכא דמיאוס משמע דלחבירו לא שייך הסברא דמיאוס עי"ש ואכמ"ל: ומ"ש הרב מקלעצק בפ"ק דכתובות ה' ב' ללישנא דמיפקד פקיד דעדיף להוציא הדם ע"י אצבע וכדאמרינן גבי תמר באצבע מיעכ' וע"י בעילה הוי כלאח"י ובמקו' מצוה ל"ג זת"ד עיין תשובת יהודה יעלה או"ח סי' ע"ז מבוא' עד"ז עש"ה ולענ"ד לא נהירא דבאצבע מיעכה זהו מיעוטא ובמועכות של בית ר' ותמר מיעכו בעצמן ועיין שבת קמ"ד א' של בית מנשיא עי"ש בגמרא ורש"י ותוספות עש"ה עכ"פ א"ת דהוי אורחי' ע"י אצבע הוי אורחיה ע"י בעילה ג"כ כרובא דעלמא ואיך תאמר ע"ז דהוי כלאח"י ועיין שבת י"א ב' תוד"ה ואם יצא שכתבו שדרך להוציא המאכל בפה עי"ש

ובעיקר הקושיא לשיטת רש"י דהוה ליה מפרק כבר האריכו בזה בספרן של צדיקים עיין בספר ישועות יעקב באו"ח סימן שט"ז אות ו' עש"ה ובספר מנחת חינוך מצו' ל"ב בקונטרים מוסך השבת הקשה הקו' לשי' רש"י והרמב"ם עי"ש מה שתי' דאתיא אליבא דרבנן

[אמר המחבר אפריון נמטיי' כי עיינתי במנחת חינוך בפ' יתרו מצוה ל"ב בקונטריס מוסך השבת וראיתי במלאכת הדש בדמ"ו ע"ב (ד"ה וכתב עוד הרמב"ם) שהקשה כקושית הגאון מקלעצק יצ"ו דהא לשיטת רש"י גם בפקיד חייב משום מפרק תולדה דדש ותירץ אך נראה לי דממשנ' אין ראיה דאמרינן מיפקד פקיד דאתיא כרבנן דלא שייך מפרק באינו גידולי קרקע לכן אמר האי דלא מייץ וכו' גם הסוגיא דכתובות ד"ה ב' דאיבעיא לן אי מיפקד פקיד או חבורי מיחבר אתיא אליבא דרבנן דלא שייך מפרק באינו גידולי קרקע אבל לר"י חייב וכו' וכל הסוגיא שם אליבא דרבנן וכו' אלו תדב"ק עלץ לבי שזכיתי לדעת הגאון מנח' חינוך שלדעת רש"י הסוגיא דפר"א אתיא כרבנן ואעש מטעמים משום דסתם משנה דתני ומוצצין הוא ר"מ ב"פ דר"י וכו' וגם סוגיא דפ"ק דכתובות מוקים לה הג' מנחת חינוך אליבא דרבנן ולא קשיא קושית הג' יצ"ו

וראיתי עוד במנחת חינוך (שם בסוף ד"ה הדש) שכ' שהתוספות כתבו דרש"י פוסק כר"י דיש דישה באינו גידולי קרקע וכ' ע"ד אבל אפשר שסובר כהרמב"ם דבהרמב"ם אנו