שדי חמד אסיפת דינים מילה רמא

על חששת הפה ולאניני הדעת בדם של אחרים כרב יוסף ואף אם נאמר דנשתנו הטבעים ונתרבו החולאים בדורותנו עכ"פ הרי חז"ל דידעו מהחששות והזהירו בכל מקום אף מחשש מיעוטא דמיעוטא במקום חשש סכ"נ ומציצה בכל יום הוא ולא הקפידו על חששא דחולי המוצץ או הנמצץ אלא ע"כ דקים להו וקבלו דמציצה בפה למצוה דוקא ולא ע"י כלי או דבר אחר להכי לא חיישי לכלום. וילה"ר לזה מהא דשו"ע או"ח סימן רע"א סעיף י"ד דמצוה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס של ברכה וכן הוא בסימן ק"צ ס"א לענין כוס של ברהמ"ז עש"ה והרי בסתם כוס הזהירו שלא ישתה מהכוס ויתן לחבירו מפני סכ"נ וכהמג"א והט"ז שם וטעימת כוס של ברכה למצוה מן המובחר הוא ולא חיישינן לכלום

טו) ומדבריהם למדנו לענ"ד הטעמים והחששות בזה (א) משום שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך עיי' שבת כ"ג א'. והרמב"ם פי"א מה' ברכות ה"ג כ' הטעם על ברכת וצונו מלא תסור כרב אויא ע"ש בכ"מ ולפי"ז צ"ל שהפסוק שאל אביך הוא על סידורי המצות וכ' בדרשו' הר"ן סי' ה' דל"ת דדבריהם הוא בלא תסור. אבל בעשין של דבריהם אין להם סמך אלא מפסוק שאל אביך ויגדך עי"ש. והרמב"ם הל' שמיט' ויובל פ"י ה"ו כ' שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהורא'. ובהן ראוי להתלות עש"ה. ובס' הישר לר"ת סי' תרי"ט כ' וכל שאינו בקי בסדר רב עמרם ובה"ג ובמס' סופרי' ובפר"א וברבה ובתלמודינו ובשאר ספרי אגד' אין לו לחרום דברי הקדמונים ומנהג' כי יש עלינו לסמוך בדברים שאינם מכחישים תלמוד שלנו אלא מוסיפין והרבה מנהגים בידנו על פיהם עש"ה ועי' תשו' בית אפרים או"ח סי' ו' עש"ה. ובתשו' ח"ס יו"ד סי' שנ"ו כ' מי יוכל לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים אם לא כך ראינו בעינינו ממש"ר ע"ה ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה כו' עש"ה. ובתשו' מהר"מ שי"ק שם (הובקו"נ) כ' בזה עפמ"ש הרמב"ם ה' ממרים דהמבטל מנהג עובר משום לא תסור עי"ש ובתשו' בנין ציון ח"א סי' כ"ג וסי' כ"ד (הוב"ק) האריך בזה, עי"ש דבריהם הק'. ואף אם לא נודע לנו הטעם למציצה בפה דווקא הרי בירושלמי פ"ב דפיאה ה"ז (ורמז לזה המהר"מ שי"ק בתשובה) אר"ז בשם ריו"ח אם באת הלכה ת"י ואין אתה יודע מה טיבה (מה טעם של אותה הלכה) אל תפליגנה לד"א (לומר בה שבודאי יש להלכה זו איזה ענין אחר ולא כך אמרו חכמים ומחמת כן תזלזל בה) שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני (ואין אנו יודעים הטעם) וכולהון משוקעות הן במשנה (ולפיכך לא תפליג למשנה שאין אתה יודע טעמה שכך נמסרה למשה בסיני. פ"מ) ועי"ה בב"י או"ח סי' נו"ן מ"ש גבי איזהו עי"ש ועיי' משניות תפארת ישראל מכות פ"ג מ"ה אות כ"ג מ"ש עש"ה:

(ב) כפי שעושין בזה ששורי' הספוג (וואטע) מתחלה במים ואח"כ מניק הספוג על אבר הברית ומוצץ הדם ע"י הספוג בהנחת הפה על הספוג יש בזה משום איסור סחיטה בשבת כמ"ש הגאון בנין ציון שם בסי' כ"ד מהגמרא שבת קל"ד ב' ועפ"י מ"ש המג"א סי' שכ"ח ס"ק כ"ד עש"ה במחהש"ק מ"ש בזה וכן מפורש בספר שע"ת או"ח סי' תרי"ב סק"ג מה שכתב דביוהכ"פ אין לעשות במוך משום חשש סחיטה עש"ה. ועפ"י מ"ש בשו"ע סי' שכ"ח סמ"ח י"ל בזה גם משום צובע ומ"ש בתשובת הרדב"ז ח"ד סי' קל"א שחומרא יתירה היא תדע שהוא דרך לכלוך שהרי אינו צובע כל הבגד וכיון דאיכא תלת לטיבותא אין לחוש והמחמיר תע"ב עכ"ל הכא שאני שצובע כל הספוג וליכא תלת לטיבותא והמג"א סי' ש"ך סקכ"ד מסיק בדברי הרדב"ז דאין להקל עי"ש. ובספר אליהו רבא שם כ' להקל באדום או אפילו בלבן שא"א בענין אחר והכא עצם המציצה יכול לעשותה בפה אף אם לא יניח הספוג ובספר עולת שבת סי' ש"ך ס"ק ל"ו הביא ד' הרדב"ז וכתב ודבריו לא נהירין לי ואין להקל עכ"ל ובטו"ז או"ח סי' תקי"א סק"ח עי"ש מ"ש גבי אולודי ריחא ביו"ט והכא ג"כ ניחא להו בצביעת הספוג ומכוונים לכך ועוד דההכנה לזה ששורין מתחלה הספוג במים קודם המילה ולפי האלי בשו"ע יו"ד סי' רס"ו ס"ד ובש"ך ש ב שם ס"ק ובב"י שם יותר טוב לדחות המילה מלהכין קודם המילה באיזו חילול שבת ואם תאמר לעשות הכנת שריית הספוג וסחיטתו לאחר המילה ופריעה קודם המציצה (ודלא כב"ח ולבוש וש"ך) הלא בשהייתו לעשות הכנות שריית הספוג וסחיטתו יצא דם מהנימול ויצטער הרבה ויהיה הפסדו מרובה משכרו. ומ"ש במכתב ד' בקונטרס שד"ח וז"ל אך בשבת נכון יותר לעשות בפה עתה שאין דרכו בפה עי"ש דמיירי ע"י כלי בחול ולע"ד הקלושה שתי תשובות בדבר. א) מאי חזית דדמא דתינוק הנימול בחול סומק טפי לחוש לספק חולי מהבל פי המוצץ ותינוק הנימול בשבת לא איכפת לן אולי יתהוו חולאים מהבל הפה המוצץ ההוא שאסרת בעש"ק מבעו"י ומתחזי כחוכא ואיטלולא עיין שבת ג' ב' תוד"ה ואבע"א כ' שאין נראה לומר סברא וכו' דאי משחשיכה לא קנסו שוב אין לומר מבעו"י קנסו דהוי כחוכא ואיטלולא ועי"ש י"ד א' תוד"ה ר"י אומר ושם ט"ז ב' תוד"ה בנות ועיין עירובין ס"ח ב' ושם ע"ו א' רש"י ד"ה לא מנכרא מלתא עש"ה ועיין חולין ל"ד א' תוד"ה שני וע' ב"ב ל"א ב' רשב"ם ד"ה לזילותא דב"ד שמא ילגלגו הבריות על ב"ד על שסותרין את דיניהם ודמי לחוכא ואיטלו' עי"ש ועיין נדה ס' א' תוד"ה באנו עי"ש ועיין חי' הרשב"א שבת קל"ד ב' ד"ה הלכה עש"ה ועיין פר"ח ה' ראש השנה סי' תקפ"ח ס"ה שכ' דא"כ מחזי מילי דרבנן כחוא"ט דביו"ט לא גזרי ובשבת גזרי עי"ש (ועיין שעה"מ ה' שופר פ"ב ה"ו מ"ש) ואתי בזה לידי תקלה לדחות מ"ע דביום הח' אחרי דיתקנו למצוץ בחול ע"י מכונה או הפסק ספוג משום ספק סכנה לדעתם שלא יתהוו בהנימול חולאים מהבל פי המוצץ ובשבת הלא אסרינן ע"י הפסק יבואו לדחות המילה עד יום א' דהרי משום ספק סכנה משהינן כמבואר בגמרא וטוש"ע סי' רס"ב עי"ש ובנתפזרו הסממנין פסק הב"ח והלבוש ובש"ך בסי' רס"ו דתדחה המילה עש"ה. ב) ועוד במתניתין וגמרא בפירקי' דר"א דמילה קתני באיספלני' וכמון וחלוק וזילוף לשנות בשבת מבחול ואי הוה קים להו במציצה דבחול מצינן למיעבד ע"י כלי או בהפסק ספוג הוה להו לאשמעינן דבשבת מוצץ בפיו ולא ע"י הפסק ומדסתם לן התנא מוצצין מוכח דל"ש שבת מבחול וכפי שראינו מאבותינו שהמציצה בפה בחול ובשבת דא"ת דאפילו בכלי או ספוג הוה קתני לה ואי הוה חלוק שבת מבחול הוה להו לאשמעינן (ועמש"ל אות ח'):

(ג) כפי המבואר ברמב"ם וטוש"ע ופוסקים דמוצצין עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים והגאונים בתשובותיהם (הועתקו דבריהם בקונטרס שדי חמד הנ"ל) חששו לזה גם במוצץ ע"י מכונה אולי לא יצא הדם ממקומות הרחוקים וכ"ש שיש לחוש במה שעושים בהפסק הספוג (וואטע) שזהו חציצה בין הפה לאבר הברית וא"א למצוץ היטב עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים ועיין ב"ק קט"ז ב' דמנח מידי אפומא דחביתא עש"ה ואם ירצה למצוץ בחוזק ע"י הספוג אז ע"כ יצא דם הרבה שהרי טבע הספוג בעצמה להוציא דם וע"י מציצתו בכח יוצא הדם בריבוי יותר מכפי מציצה ע"י פיו לבד אז יהיה חייב משום חובל בחבירו ואפילו בקטן נמי כפמ"ש בתשובת יהודה יעלה שם (עמש"ל אות ובשבת יש בזה משום נטילת נשמה וכשנוטל מקצת דם ביותר מכפי הנצרך נוטל מקצת נשמתו כדכתבו התוספות כתובות ה' ב' ד"ה דם עי"ש:

(ד) הגאון מלבוב בס' בית יצחק יצ"ו (הוב"ק) כ' בזה דנראה כמקלל קדשי שמים ע"ד שאמרו פסחים נ"ז א' על יששכר איש ברקאי דהוה כריך ידיו בשיראי עי"ש ומצות מילה הוה כמקטיר קטורת עש"ה בדבריו (ועיין פתחי תשובה יו"ד סי' רע"א סקי"ט) ועוד, אפ"ל דהרי אמרו בשבת כ"ב א' שלא יהיה מצות בזויות עליו ואחרי שאינם מוצצין בפיהם מאבר הברית כ"א מפסיקי' בספוג (וואטע) למצוץ ע"י בהנחת הפה על הספוג ולא על אבר הברית עצמו נראה כמצות בזויות עליו ועושה המצו' בבזיון וכפמ"ש הטו"ז באו"ח סי' כ"א סק"א עש"ה ובטוש"ע יו"ד סי' כ"ח התם יליף לה מקרא בברייתא דבמה ששפך היינו סכין יכסה ג"כ בכלי כמו בסכין ולא ברגל משום בזיון עש"ה בלבוש ובת"ש

[ד"ק של הד"ג החת"מ שליט"א. ולא נפלאת היא לדון שמה שממאנים המתחדשים לעשו' המציצ' בפה הוא משום מיאוס