שדי חמד אסיפת דינים מילה רמ

ובשאר לילות ש"פ כ' שם המרדכי הטע' דשומר פתאי' ה' וחלילה שיארע דבר תקלה במצות ה' עי"ש ובטוש"ע או"ח סי' תנ"ה ובטו"ז שם סק"ג כ' דשל מצ"מ אסו' לשפוך אותם דהוי מזלזל במצות ומראה עצמו כמחזיק בדעתו שאין המצוה מגנת עליו מהתקלה וקל עיניו מאמר הכתוב שמליד"ר עכ"ל ועי"ש בס' א"ר דשכיח הזיק' מקרי ולמצ"מ שיעשה כתיקונה סומכין ע"ז עש"ה וא"כ בשעה שעושה מילה ופריעה וצריך למצוץ אם באת לחוש להבל פי המוך אולי הוא ארסי ויגרום חולאים להנימול או אולי יש ארס בהנימול ויגרום חולאים להמוצץ הוא מזלזל ומחזיק בדעתו שאין המצוה אפילו בשעה שעוסק בה מגנת מהתקלה וקל בעיניו מאמר הכתוב והתינוק הנימול הוא ג"כ בכלל המצוה כדכ' הרא"ש בנדרים שם ל"ב א' ד"ה הוי אומר זה התינוק שמחתנין אותו במצוה ראשונה וכן כתב המהרש"א בחא"ג ד"ה מי עי"ש ועיין מנחות מ"ג ב' וראה עצמו ערום וכיון שנזכר במילה כו' על מילה שניתן בשמיני עש"ה הרי דמצות מילה בשמיני הוא גם על הנימול בעצמו ועיין סנהדרין ס"ח ב' תוד"ה קטן כו' שכתבו ואפילו בתינוק דלאו ב"ד וכו' שהזכיי' הוא בעצמו כו' כדפרישית שהמילה והטבילה בגופו עי"ש ובתשובת הרד"ך בית ב' חדר י"ג כ' והיינו טעמא דשומר מצוה דכתיב בקרא היינו בשומרת לשמה כדאמרינן שבת פ' במה אשה כו' ובלא"ה לא הוי בכלל קרא דשומר מצוה עיי"ש והתם בשבת איתא כל העושה מצוה כמאמרה עיי"ש והלא מנות מילה מיוחדת שנעשית לשמה דאפילו סתם מילה לשמה קיימא כדכ' התוספות מנחות מ"ב א' ד"ה ואל עי"ש ונעשית כמאמרה וזהירים וזריזים בה כמבואר שבת ק"ל א' עש"ה ואם נעשית המצוה כתיקונה וכמאמרה הוי בכלל קרא דשומר מצוה גם לשיטת הרד"ך. (אחרי כותבי כ"ז ראיתי בספר דברי חכמים שדי חמד סי' פ"ב מש"כ בש' ח"א בזה וי"ל). ועוד לשיטת הריטב"א ביומא דעיבא החשש מבואר בגמרא ובמדבר לא מלו משום זאת ועיין תשו' חתם סופר או"ח סי' ר"ח מש"כ בזה והריעותא דיום המעונן לפנינו וכן בהא דג' נשים משמשות כו' החשש סכנה מבואר בגמרא והריעותא לפנינו ובקטלנית שכיח הזיקא מקרי כדכ' החכם צבי סי' א' עש"ה (ועיין בספר ברכי יוסף אה"ע סי' ט' עי"ש) אבל היכא דלא חזינן ריעותא דחולי לפנינו בהמוהל ובהתינוק הנימול וכולי עלמא בחזקת בריאים קיימי כדאיתא קדושין ע"ט ב' ועיין פסחים מ"ו ב' תוד"ה רבה כיון דלא שכיח כלל. לא אמרינן הואיל (ובתוס' חולין ט"ו ב' ד"ה כגון שרגילות הוא לחזור לחליו עי"ש התם הוא שהי' חולה מבע"י רגילות הוא שיחזור לחליו) ועיין תוספות יו"ט ביצה פ"ב מ"א ד"ה וסומך. ולפ"ז לא חיישינן אפילו במידי דלאו מצוה נינהו וכדכתבו התוספות ע"ז ל' ב' ד"ה פי תאנה דהא דאמרינן שמא במקום נקב ניקב ואסור (עי"ש בחשש סכנה) שאני התם דאיכא ריעותא דניקור עיי"ש ופי תאנה דליכא ריעותא לא חיישינן למידי והא דחששו בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג דלא למיתן ב"נ פריטין גו פומא עיי"ש התם הוא כדמפרשי טעמא ובר"ן פ"ב דע"ז שיד הכל ממשמשין בהם ויש מהן חולים וזוהמא עי"ש והרי כמה חולאים איכא בשוקא אבל באומן המוהל שהוא לפנינו והתינוק ולא חזינן בהו ריעותא הרי המה בחזקת בריאים וכמבואר בתוספות ב"מ קט"ז א' ד"ה והא רבא כו' לענין אחזוקי אינשי בגנבי עש"ה (ויש להאריך בזה ובדברי הד"ג כ"ק החח"מ שליט"א מ"ש אלי בקונטריס ע"ד אחזוקי אינשי ברשיעי ואכמ"ל) ועיין פסחים קט"ז א' תוד"ה קפא שכתבו ושמא ברוב ירקות אין בהם קפא וסמיך שמואל ארובא ומשום סכנה דקפא חיישינן למיעוטא עש"ה הנה לדינא קיי"ל שם דחרוסת למצוה כראב"צ וכן הוא ברמב"ם ובטוש"ע ואליבא דת"ק הרי המשנה משמיענו משום קפא אפשר לתקוני בחרוסת (ועיין בעקרי הד"ט יו"ד סי' י"ד אות ב' בה"ג הד"ט ובספר ערוגת הבושם סי' ו' עש"ה) והכא רובא וחזקה רובא דעלמא לאו חולים נינהו וחזקת בריא איכא ועיין בספר מחצית השקל סי' שכ"ט סק"ב שכתב לענין פקו"נ ברובא וחזקה אפשר דאזלינן בתרה עש"ה. ולחוש ממה שראינו בילדים אחרים שמלו אותם מוהלים חולים ואיתרע חזקת בריאותם וגרמו במילתם חשש סכנה וכן מאיזה תינוקות חולים שגרמו במילתן חשש סכנה ויהי' החשש לא מעצמו של התינוק ולא מעצמו של המוהל שהוא בפנינו לזה אין חוששין כלל כדכתב החתם סופר יו"ד סי' רמ"ה ד"ה ומעובדא דר"נ עש"ה ושם כתב עוד בדבריו שמעת מינה הולכים אחר הרוב בפק"נ לענין מילה עש"ה ובספר תורת חסד להגר"ז מלובלין סי' י"ב ס"ח כ' דהא דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב היינו כשנודע בבירור שנתחדש מעשה כזה שעי"ז נולד לנו ספק של פק"נ אבל היכא שלא נתקדש שום מעשה לפנינו ולא שום רגל"ד כו' וכגון שלא איתחזק כלל שהי' כאן חולה כו' בזה באמת הולכין בפק"נ אחר הרוב עכ"ל ועיין בתשובות שואל ומשיב מה"ק ח"א סי' קי"ב עש"ה

יד) וראיתי בתשו' הגאוני' בקונט' ומסקנ' הד"ג כ"ק החח"מ שליט"א להלכ' ולמעש' שלא לשנות מקבלותינו באופן עשיית המצו' ולעשות המציצ' דוקא בפה ולא ע"י כלי או ספוג ובתשו' מהר"נו שי"ק או"ח סי' קנ"ב כ' עפמ"ש בתבו"ש סי' י"ח ס"ק כ"ט דבר שיצא בהיתר הוי כחזקת היתר שהוא סוגי' מפורשת כתובו' כ"ד ב' גדולה חזק' שהתירו לכהני' לאכול בקדשי הגבול עי"ש וה"נ מקרי חזק' מה שמימות עולם מצצו בפה זת"ד ויש לפלפל בד' הת"ש שכ' דחזק' זו אינה כשאר חזקות שבגמ' עש"ה ועיי' קדושין ע"ט ב' ושלטי הגבורי' באלפסי שם בשם הריא"ז כ' וחזק' זו הוא עפ"י המנהג וההרגל עי"ש ועיי' תשו' מהרי"ק סי' פ"ז ואכמ"ל אך שם החזק' בכהני' ההם שאכלו בגולה מקדשי הגבול ואין מוציאי' אותם מחזקתן לאח"כ אף דאיכא ריעות' ומינה יש להוכיח דאין למנוע מציצת הפה כיון דאיתחזק עד הנה אבל שלא למצוץ ע"י ד"א לא שמענו ולע"ד י"ל בזה מהא דמנחו' ל"ה ב' א"ל רב אחא בדר"י לר"א מהו למתפרי' כו' א"ל פוק חזי מה עמא דבר ופרש"י וכיון דאין נוהגין כן לא תעש' עכ"ל ובתוס' שם ד"ה פוק פי' הקונט' להחמיר ור"ת מפרש להקל עיי"ש וי"ל בזה בפלוגת' דהש"ך והש"ג בחו"מ סי' ל"ז סקל"ח דהש"ג ס"ל דאין נקרא מנהג דבר שלא נעשה מעולם ודוקא היכא דאירע מעשה ונמנעו לעשותו חשוב לא ראינו ראי' והש"ך ס"ל הא דבמנהג הוי לא ראינו ראיה מיירי שאין אנו יודעים שאירע מימות ראשונים המעשה אלא שלא ראינו מי שהחמיר בזה עש"ה ולפי"ז לשיטת הש"ג לא הוי ראיה מהא דאין נוהגים כן דזהו מדבר שלא נעשה מעולם ולהכי לא מפרשי התוספות כשיטת רש"י ולשיטת הש"ך א"ש שיטת רש"י דאפילו מדבר שלא נעשה אלא שלא ראינו מי שהחמיר בזה והוי לא ראינו ראיה בכה"ג (ועיי' בית שמואל סימן מ"ז סק"א) וכן הוא בירושלמי יבמות פי"ז ה"ג כל הלכה שהיא רופפת בידך ואין אתה יודע מה טיבה צא וראה האיך הציבור נוהג ונהוג כן ואנן חמיי' ציבורא דלא מוכלין עש"ה והרי למדנו מהא דאין מוכלין ועיין תשו' שער אפרים סימן קי"ב שהאריך בזה והעלה דבדבר שהוא בא בתדירו' הוי לא ראינו ראיה עש"ה וא"כ כיון דמימות עולם ראינו דמוצצי' בפה והדבר בתדירו' ולא ראינו דמצצו ע"י ד"א הוי ראיה דאין למצוץ ע"י ד"א כ"א ע"י הפה דוקא

ואין לומר דמימות חכמינו ז"ל ועד היום לא ידעו להזהר על החששות שחדשו בזמנינו החכמים והרופאים לכן לא הקפידו ע"ז עיין ב"ב כ"ג א' דאמר ר' יוסף לדידי דאנינא דעתאי כי קוטרא ובה"כ דמי עי"ש והתם הוי אומני מקיזי דם יתבי והעורבים היו אוכלים הדם ומקנחים בפירות עי"ש בתוספות ובסמ"ע סימן קנ"ה ס"ק פ"ה דלסתם בנ"א מקנחים הדם מהפירות ואוכלים ואניני הדעת כרב יוסף נפסד להם הפירות במה שקנחו העורבים מדם ההקזה של אחרים עש"ה. ובירושלמי תרומות פ"ח ה"ג אסור דלא למיתן בר נש פריטין גו פומא עיי"ש והרמב"ם פי"ב מה' רוצח ה"ג שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין או זיעה עיי"ש ובר"ן פ"ב דעבודה זרה שיד הכל ממשמשת בהן (ועמ"ש לעיל אות י"ג) ויש מהם חולאים או זוהמא עיי"ש ובטוש"ע יו"ד סימן קט"ז ס"ה עש"ה. ובמסכת דרך ארץ והוא בשו"ע או"ח סימן ק"ע סט"ז לא ישתה מן הכוס ויתן לחבירו מפני ס"נ ובמג"א שם הטעם מחמת מיאוס ובטו"ז סק"ח הביא צוואת ר"א הגדול שמא יש לו חולי בתוך גופו ויצא ריח מפיו לאותו שיור (ועיי"ש פמ"ג מש"ש סק"ח ולבוש שם סט"ז מש"כ בזה) הרי דידעו והזהירו