שדי חמד אסיפת דינים מילה רלט

כי) הרי דהביאו לראי' דגבי מיל' איכא איסורא דאוריי' מהא דמציצה ואי אמרת דבמציצ' ליכא בזה משום צורכי מילה כ"א משום סכנת' לא הו"ל להוכיח ממציצ' דזהו משום רפוא' לחבור' דמילה ועיי' בס' צ"צ אדמו"ר משניות שבת פי"ג מ"ג מ"ש בשיט' התוס' שבת וכתובו' בזה עש"ה ובסוף אות ה' כ' אבל להתוס' צ"ל דהחבלה עצמ' נצרכת לו להטיף ד"ב וגם דסכנ' הוא כשלא ימוצו את הדם עש"ה. ובס' הפלאה כתובו' שם ה' ב' ד"ה ואת"ל כ' דבאמת המ"ל דלר"י אצטריך גבי מילה משום תיקון דמפרק כו' כל אומנא דלא מייץ סכנתא (הובא בתשו' בנין ציון סי' כ"ד עש"ה) ואצטריך קרא למישרי מילה אף דאתי מיני' ע"כ ח"ש במפרק הדם עי"ש ויש לפלפל בדבריו ומצאתי בתשו' גבעת פנחס להפלא' זצ"ל סי' פ' שהקשה עליו בזה מד' הרמב"ן באשתפוך חמימי עי"ש וכ' דאין לדמות כלל מצו' למכשירי' שאח"כ הרי דחושב בפשיטו' מציצה למצוה ע"כ ל"ד למכשירי' שאח"כ ומסיק שם וז"ל אך האמת דמציצ' מגוף תיקון המילה בשעתה הוא כלשון המשנ' עושי' כצ"מ בשבת מוהלי' ופורעי' ומוצצין ודמי לציצין שא"מ דחוזר עליה' כ"ז שלא פירש ועכ"פ מתקן הוא עכ"ל וא"ש מה שדימה ההפלאה מציצ' לציצין שא"מ אחרי דבשבת קמיירי ושבת לא דחי מציצה משום צרכי מילה (דלית לן ילפותא לזה) אלא משום סכנת' ודמי לציצין שא"מ אף דיש בזה למצו' משום ואנוהו כגמר' קל"ג ב' ולא דחי שבת ומתבאר בשיט' הראשוני' דזה אלי ואנוהו מדרבנן לבד לשיט' בעל העיטו' עי"ש ואכמ"ל וכ' בס' יש"ש לאא"ז הרש"ל יבמו' פ"ח ה"ג דאי לכתחלה קאמר שאינו רוצה לחזור ולתקן ציצין שא"מ פשיט' שעון גדול בידו שמפיר ברי' המילה שאינו רוצה למול כדינו ואי שכח מה יעשה עש"ה והחת"ס ח' שישי חידושי' פ' לולב הגזול שם כ' בהא דאנוהו דאינו מעכ' המילה (ומיירי בציצי' שא"מ) היינו שהתינוק נימול לאכול תרומ' ולעשות פסח אבל האב המצוו' למול בנו לא קיים מצותו עש"ה ולשיט' הסוברי' שהמציצה צריך למצו' ואינו מעכ' עמש"ל אות ו') י"ל בזה לפמ"ש בס' הלכו' קטנות סי' ר"פ דכ"ד שהוא למצו' ולא לעכב ולא עשהו עובר משום לא תגרע עי"ש דהוכיח מזבחי' פ' כשלא נתת עברת על בת"ג ומתן ד' למצו' ולא לעכב ועיי' כתובו' ל' א' תוד"ה איכא בינייהו כיון דלכתחילה לא ישא לא חשיב ראוי לקיימ' עש"ה ועיי' גיטין כ"ח ב' תוד"ה והא עיש"ה ועיי' תשו' מוצל מאש סי' כ"ד בהא דדבר שאמרו בדיעב' מותר מחוייבים ב"ד להזהיר ע"ז עי"ש

והגיע לידי קונט' זכרון מרדכי (בסוף ס' מלבושי יו"ט) להה"ג מוורשא וראיתי בהשמטות אות יו"ד שכ' דהא דאיתא בס' הקנה דמציצה א"מ י"ל דאינו מעכב לענין תרומה וקדשי' אבל המצו' לא קיים (וראיתי שהעיר בזה שם בקו' א' ע"ד חידושי הר"ן עי"ש) והא דקתני מל ולא פרע כאילו לא מל היינו משום דאם ל"פ הוי ערל לעני' תרומ' וקדשים לכן כאילו ל"מ עיי' בדבריו ולעד"נ הא דהוכיחו מדלא קתני ולא מצץ לאו ראי' היא כלל עפמ"ש אא"ז הרש"ל ביש"ש דחידושא דמל ול"פ כאל"מ היינו דאפי' חצי מצוה לא קעביד והב"ח שכ' דלא קעביד מצו' כלל ולא שייך עכ"פ למיתני הכי גבי מציצה דאי אמר' בלא מצץ דלא עבד המצו' כתיקונ' אבל הא דמדאוריי' למולו עבד בזה מצוה ועוד דבס' המנהיג ה' מילה סי' קכ"ח כ' מה ששנינו פראד"מ המל ול"פ כאילו ל"מ פירשו כל חכמי ישראל ול"פ כו' ולא קרע כו' שתתגלה כולה שאלמלא יגל' אותה כו' כבעלמ' כמו ופרע את ראש האשה כאשר שמעתי מפי הדיוט א' שהי' מוהל ול"פ ול"מ הי' מתערל הילד כבתחלה והבאתי לו ראי' כו' עש"ה וא"ש הא דמל ול"פ כאל"מ אחרי דמתערל הילד כבתחל' בלא פריעה

יג) וחדשים מקרוב באו לשנות בדבר המציצ' ולא לעשות בפה בהדי' ואומרי' מחששא אולי המוהל חולה ויגרום תחלואים להנימול או אולי התינוק חולה ויגרום להמוהל ויש שעושים ע"י כלי ודרך בה מוצצי' בפה ומפסיקין במעט מוכין בפי הכלי למעלה ויש להעיר בזה מסוט' י"ח א' השקה בסיב מהו ופרש"י שהוא חלול כדרך שהתינוקות שותין דרך שתי' בכך או אין דרך שתי' בכך תיקו ועי"ש תוד"ה בעי ויש שעושי' המציצה ע"י ספוג (וואטע) שמניחי' הספוג על אבר הנימול ודרך הספוג מוצצין בפה ולפי' רבינו הערוך ערך סב היינו האיבעי' דסוט' ע"ש שמפ' שנתן הסיב במים ובלע הסיב להמים כמין ספוג ונתן הסיב בפיה ומוצצת המים עש"ה ועוד ביומ' נ"ח א' בעי מיני' רמב"ח מר"ח הניח סיב פרש"י והוא רך וסופג את הדם והדם יוצא מכל עבריו וקיבל בו את הדם מהו כיון דמחלחל לא חייץ כו' והכי פשיט לי' בדם כשר בקומץ כו' ופרש"י שהקומץ טעון להתקדש בכלי עש"ה ולפמ"ש הערוך ערך אמן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה עי"ש אם מוצץ ע"י איזה כלי או ע"י ספוג י"ל דלא הוה כדבעי לה בהיותנו מחדשי' בזה לא כפי שקבלנו מאבותינו

והנה ביבמות ע"ב א' אמר רב פפא הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן בי' כו' והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה' עי"ש וא"כ מציצה שמאז מעולם ועד עתה מוצצים בפה ודשו בה לית לן למיחש למידי למה שחדשו החכמים והרופאים מדעתם בזה ושומר פתאים ה' ומ"ש בב"י סימן רס"ב בשם הריטב' דמאן דלא בעי למימהל ביומא דעיבא הרשות בידו ושפיר עביד עי"ש אך מדברי רבינו ירוחם וה"ר מנוח שהביא שם בב"י מוכח דלא ס"ל כהריטב' ובשו"ע לא הביאו דעת הריטב' בזה והא דג' נשים משמשות במוך יבמות י"ב ב' כתובות ל"ט א' דפרש"י שם לר"מ מותרות לשמש במוך והק' הריטב"א בחידושיו ליבמות וכתובות שם לשיטת רש"י לרבנן דאמרו משמשת כדרכה משום שנאמר שומר פתאים ה' דאין מותרות לשמש במוך ואמאי כיון דאיכא סכנה האיך מכניסות עצמן לזה משום שנאמר שומר פתאים ה' ולהכי פי' הריטב' דלר"מ חייבת במוך ולרבנן מותרות לסמוך על שפ"ה ואין חייבות במוך עי"ש ובחידושי הרמב"ן כתובות שם ובחידושי הרשב"א יבמות הקשו לשיטת רש"י דלית בזה משום השחתת זרע דאינה מתעברת עי"ש ולא הקשו מחשש סכנה כהריטב'. והפוסקים השמיטו הא דג"נ מוכח דסמכינן עשפ"ה (ועיי' ספר בית מאיר אה"ע סימן כ"ג מ"ש עש"ה) ובתרומת הדשן סי' רי"א כ' לענין קטלני' דרשו בה צ"ע אי שייך למימר האי טעמא דשופ"ת לת"ח שהוא יודע ומכיר עש"ה והובא ב"י אה"ע סימן ט' עי"ש ובס' יש"ש לאא"ז הרש"ל יבמות פ"ח סימן ד' עש"ה ומצאתי בעז"ה בתשובת חיים שאל ח"א סימן נ"ט העיר בדברי הריטב' שהובא ב"י סימן רס"ב ביומא דעיבא ובדברי התרומת הדשן סימן רי"א וכ' דמרן הב"י דעתו לפסוק כרבינו ירוח' והרמ"נ שהובא שם ומדסתם בשו"ע והרי"ף והרמב"ם והרא"ש מוכח דסברי ג"כ דאין חילוק בין יום המעונן לשאר הימים ובתה"ד לענין קטלני' שאני התם דמש"ס ופוסקים מוכח דאסור' והא דדשו ביה רבי' הוא בזמן האחרונים ולא בכל המקומות עהיב"ד ועי' תשו' אדמו"ר ל"ל אה"ע סי' פ"ט מ"ש לדינא בהא דג"נ עש"ה ועיין צ"צ פיס"ד לאדמו"ר יו"ד סימן רס"ג ד"ה מהיות עש"ה ועיין ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב ניקורי רטב באבוהן אסור והרבים נהגו בהן היתר ואינן ניזוקין עש"ה

ואפ"ל שאני התם ביומא דעיבא דכ' שם הריטב' ביבמו' ע"ב ד"ה דלא נבדור כיון דדינא דאוריי' דמילה דספק סכנ' אפשר להשהות' עיי"ש והלא עביד לה לאח"ז כתיקונ' וכ' בתו' שבת קל"א א' ד"ה ושוין שאותה מילה עצמ' שהוא עושה בח' הוא עוש' בט' ובתוספתא מגילה פ' נולד בה"ש מאחרין ולא מקדימין דאחר שמונה מצוה ובתוך שמונה אין בו מצוה ע"ש ובנדרי' ל"א ב' אמול ואצא סכנ' הוא לולד ושם רש"י ל"ב א' ד"ה מפני שהתינוק לא הי' באות' שעה בן ח' ע"ש הרי משום חשש שלא יהי' אפש' למולו בזמנו רצה למולו תוך ח' והוה מקיים בזה מצות מילה ומשו' סכנ' משהא לה לאח"ז ועביד לה אז כתיקונ' ומקיי' המצו' ועי"ה בתשו' כנס' יחזקא' סי' מ"ב עיש"ה אבל בנ"ד אם באנו לחוש לדברי החכמי' והרופאי' לא נעשה המצו' כתיקונ' דהרי חוששי' בכלל למציצ' ואף אם מוצץ ע"י הפסק כלי או ספוג אולי לא יצא הדם ממקומו' הרחוקי' ולא הוי כתיקונ' כפי שקבלנו מאז מעולם למצוץ בפה כו' בזה מבואר במרדכי פ' כל שעה סי' תקצ"ג במים שלנו למצת מצו' לא חיישינן לחשש סכנ' משום שומר מצו' לא ידע ד"ר