שדי חמד אסיפת דינים מילה רלד

לה מקרא דגם את בדם בריתך דכתי' בה קבול שכר כמ"ש רש"י קל"ז ב' ד"ה צוה להציל כו' מגיהנם דכתי' גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו עכ"ל. ואיתא במכילתא בא פ"ה ע"פ ויקחו להם שאין נוטלין שכר אלא ע"י מעשה עיי' שם בפנים. ובגר ועבד מברכין ולהטיף ממנו דם ברית ובתוס' קל"ז ב' ד"ה אבי שזהו כנגד ברכת אבי הבן ובעל המאור בד"ה יש ספרי' כ' והטעם שמברכי' להטיף ממנו דם ברית במילת גר ועבד משא"כ באחר מפני שהם בני דעת כו' וכ' הרשב"א בתשו' סי' י"ח ובמיוחסו' סי' קפ"ט וכן הוא באבודרה"ם כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עלי' עי"ש ועי' בתשו' הרשב"א סי' תקכ"ה (ובקונטריס תורה מציון שנ"ד סי' י"א עי"ש מ"ש הרב רשמ"ל ואכמ"ל) ובהר"ן אלפסי מבואר שכ' וז"ל חדא דאי מהלינן לי' לא מטיפנא מיני' דם ברית והטפת ד"ב מצוה כו' עכ"ל הרי דמפרש דהגריעותא הוא דלא מטיפנא מיני' ד"ב ולא הדם שיוצא ממילא והא דמטיפנא מיני' אנן ד"ב ע"כ דזהו בהמציצה ובעל העיטור ח"ב ש"ג ח"ד כ' ומסתברא לן לפי שהמוהל והמוצץ ידיו ופיו מלוכלכות בדה"ב עי"ש. והנה ידיו עסקניות הן בדם ברית אבל פיו שמוצץ בו אס"ד דמציצה משום רפואה בלבד היא הרי מלוכלך בדם שמוצץ לרפואה בעלמא וע"כ דמציצה להטפת ד"ב הוא דאתא ג"כ: ועי' שיטה מקובצת כתובות ה' א' ד"ה דם כ' ומדאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת אין ראי' דלא איצטריך משום הוצאת דם אלא להתיר תלישת בשר עכ"ל וי"ל בזה בשיטת הגמ' שבת ק"ו א' ואכמ"ל

ג) ומוצצין ראיתי בתשו' בנין ציון ח"א סי' כ"ג כ' בזה דבכ"מ שנמצא שרש מצץ הוראתו דדוקא ע"י הפה והביא פסוק למען תמוצו וכן כ' הגאון מלבי"ם באילת השחר סי' שפ"ב מצץ הוא בפיו דבר שיש בו משקה עי"ש וראיתי בתרגום תהלים י"ב ט' (הובא תוס' ע"ז י"ב ב' ד"ה הבולע) כעלוקה דמצצא דמיהון דב"נ ושם ע"ה ט' בתרגום ימצצון ושתיון:

במשנה:

הביא בתשו' בנין ציון שם פרה פ"ט מ"ג מפני שהיא מוצצת טבול יום פ"ג מ"ו כל שהוא רוצה למוץ כל שאינו רוצה למוץ זהו תוכן דבריו ולפי"ז משנתנו דקתני מוצצין יגיד עליו ריעו משניות דטהרות וכהא דאיתא ע"ז ע"ו א' ורש"י שם ד"ה ויגיד ונלמוד משנה מחברתה של קדשים ממשנתנו ומשנתנו משל קדשים וכן בב"ב י"ט א' משנה דשבת ממשנה דב"ב ע"ש ובירושלמי תרומות פ"ו ה"ב משנה דזרעים ממשנה דטהרות ע"ש:

בגמרא:

הביא בבנין ציון שם כריתות כ"א ב' (כתובות ס' א') דם שבין השיניים מוצצו (ועי' שם בת' ב"צ סי' כ"ד מ"ש בזה) ותנא ושייר יבמו' ק"ה א' יבמה שרקקה דם כו' כאן במוצצת עי"ש גיטין צ' א' אדם שזבוב נופל לתוך כוסו מוצצו ואוכלו עי"ש ב"מ פ"ז ב' ואכלת ולא מוצץ ובתוד"ה שבעך ולא אכילה גסה כו' אי לאו דכתיב שבעך הוה ממעטינן מואכלת אכילה גסה כו' ולא הוה דרשינן ואכלת ולא מוצץ דשתי' בכלל אכילה וע"ש בשיטה מקובצת מ"ש בזה ומוכרח דא"א לפרש מוצץ ע"י ד"א כ"א ע"י הפה חולין ס"ב ב' מוצץ ומקיא ורש"י שם ד"ה תסיל נדה מ"ה א' מעשה באשה א' כו' לתינוק שטמנו לו אצבעותיו בדבש פעם ראשונה ושניה גוער בם שלישית מוצצה עי"ש ועי' ברכות ס"ג ב' רש"י ד"ה מוצץ ועי' ע"ז י"ב ב' תוס' ד"ה הבולע בשם הערוך. ועי"ש י"ח ב' רש"י ד"ה טמש כו' ומצץ את חברתה. ועי"ש נ"ח א' תוד"ה שקדח עי"ש ובערוך ערך סב ב'. וערך תק"ב עי"ש (ובס' כוה"ב הביא חולין נ"ח ב' ומצת עי"ש) תוספתא ב"מ פ"ח ה"ה ולא ימצוץ בענבים וע' תוספתא כלים ב"ק פ"ו ה"י ר"י מטמא בגמי מפני שהרופ' נותנו ע"ג מכה שהוא מוצץ את הליחה ולכאור' פי' התוספת' שהוא מוצץ הרופא מוצץ את הליחה נותן הוא את הגמי ע"ג מכה שמצץ והוא לרפאו' את המכה וכדאיתא עירובין ק"ב ב' כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי ובגמר' ורש"י שם שהגמי מרפא את המכה וכן נראה מס' המפתח לר"ן גאון (הנדמ"ח בש"ס) הביא התוספתא על הא דקתני כורך עליו גמי ושם במשנה ואם להוציא דם ופרש"י שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה הרי דדם שמוציאין ע"י הגמי לא קרי לי' מוצץ כ"א להוציא דם עי"ש ועיי' מד"ר ויקרא פט"ו במעשה דרבי עש"ה (ושם ספוג לא שהוא מוצץ עי"ש) ובהשגת הראב"ד כלים פי"ז ה"ו כ' ולדעת הת"ק אף בלפת כמוש וגמי עושין כן שמניחים אותם ע"ג מכה להיות מוצץ בו את הליחה ובודקי' בהבאת היין והן כמו כלים והכי איתא בתוספתא עכ"ל נראה דמפר' שהרופא נותן את הגמי ע"ג מכה ומוצץ בפיו את הליחה ע"י הגמי וכדקתני התם בתוספתא אגרדמין בודקין את היין ובתוספתא ע"ז נ"ח א' ד"ה שקדח מפרש"י קנה חלול שמוצץ ומעלה בו היין עד פיו עי"ש ורש"י שם בגמרא כ' קנה חלול המוציא ומעלה היין עד פיו עי"ש) וע"ה בסמ"ג ל"ת ס"ה מלאכ' השוחט ובבאורי אא"ז מהרש"ל שם במדרש ואתחנן פ"ב מעשה שהיו רבותינו כו' וא"ל אין לך טבעת מוץ אותה כו' שמע לה ומץ את טבעתו כו' ובמ"כ שם הטבעת והי' מוצץ בו עי"ש. ברמב"ם ה' ברכות פ"ח ה"ה הקנים המתוקים שסוחטין אותן כו' וכן אמרו שהמוצץ אותן קנים עי"ש. ה' יבום פ"ד הכ"ג ואם מצצה ורקקה כשר עי"ש. ה' תרומות פי"א הי"א ויש בהן לחלוחית למצוץ אותן עי"ש (והוא מירושלמי תרומות פי"א ה"ד עי"ש) ה' פרה אדומה פ"ט הי"ב מפני שהיא מוצצת ואין ריר יוצא מפיה ה' מטמאי מו"מ פ"א הט"ז הי' מוצץ ורוקק דם שהדם שמוצץ ה' טומאת אוכלין פ' י"ד הט"ז שהוא רוצה למוץ עי"ש ושם פט"ו ה"ז או ימוצצנו להוציאן ושם ה"ח ומוצצה אצבעה מפני הדם כו' ולעוקרו במציצת אצבע עי"ש (ומקורו ממשנה פ"ח דכלים ולא הוזכר שם מצץ ורבינו מפר' וקתני) ה' שכירו' פי"ב ה"ו אסור לפועל למוץ הענבים שנא' ואכלת עש"ה:

בשו"ע או"ח סי' ר"ב סט"ו וכן המוצץ קנים ועיין מג"א סי' ר"ג סק"א שרף בעלמא כו' ומוצצי' אותם עי"ש ובב"י או"ח סי' ש"ך ומוצץ המשקין דאין במציצת בשר ופת ולא המוצץ בפיו (ועי' באורי אא"ז מהרש"ל סמ"ג ל"ת ס"ה מלאכת הדש מ"ש בד' הרא"מ עי"ש) ובשו"ע שם הג"ה ס"א אבל מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה עי"ש בב"י ובטו"ז סק"ב ועי' בספר אליהו רבא שם ועיין תשובות הגרעק"א סימן ה' מש"כ בזה:

בשו"ע יו"ד סי' ס"ו ס"י ושבין השיניים מוצצו (ועי' ת' הרדב"ז ח"ד סי' מ"ו עי"ש) סי' קכ"ד סי"א או שמצץ במינקת כו' יכול ישראל למצוץ מחוטם זה כו' ושם סכ"ג ומוצץ היין עי"ש:

שו"ע אה"ע סי' קס"ט ס"מ דדוקא במוצצת ע"ש ובפוסקים:

שו"ע חו"מ סי' של"ז סי"ג אסור לפועל למוץ הענבים כו' אפילו אין מתבטל ממלאכתו עש"ה:

הרי בכ"מ שכתוב בש"ס ברמב"ם ובפוסקי' מצץ סתמא הוא ע"י הפה בלבד ולא אשכחן ע"י ספוג או כלי דמקרי' מציצה (וכעין זה רש"י חולין כ' א' ד"ה שן עש"ה) ולהורות שלא ע"י הפה מצינו במשנה בתרומות פי"א מ"ח ובב"ב פ"ז א' הרכינה ומיצת (ופי' רשב"ם שנתאסף מיצוי השמן כו') זבחים ס"ד ב' הי' מתמצה על היסוד מיצה דם הראש (הובא בקונטר' ב' אגודת איזוב) בכורות ז' ב' ואין מתמצות אותן מגופן ורש"י שם ד"ה שמכניסות ועי' רא"ש חולין פא"ט סי' מ"ה ובב"י יו"ד סי' מ"ה עי"ש ועי' מרדכי חולין פכה"ב סי' תרנ"ד והיכי ליעבד ממצא דמא בבגדא או בסנדלא כו' ההו"ג ההוא סנדלא דמצי בי' דמא ובב"י ושו"ע סכ"ח בהג"ה לשחוט ולמצה הדם בבגד ועיש"ה בט"ז וש"ך:

ובספרא פ' ויקרא ונמצה דמו אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם ועי"ש בהתורה והמצוה להג' מלבים סי' פ"ב עי"ש

ועיין היטב מג"א סי' שכ"ח ס"ק כ"ג. והמוצץ דם בפיו אסור דהוי חבורה. (רש"י פי"ט) עכ"ל. ביאור דבריו להוכיח מרש"י פי"ט דשבת (קל"ג א') ד"ה ומוצצין הדם כו' ואע"ג דהוא עשיית חבורה עיש"ה. הרי דפשיטא להו דמוצצין הכתוב במשנתנו בפה הוא דוקא ובס' התניא לרבינו יחיאל (הובא בתשו' יהודה יעלה יו"ד סי' רנ"ח) כ' ומוצץ המילה בפיו להוציא הדם ובשו"ע יו"ד סי' רס"ה ס"א הג"ה (הובא בקונטר') רוחץ תחלה ידיו ופיו כדי שיברך בנקיות עי"ש והוא מאבודרה"ם ושם כתוב (ובד"מ אות ה') כי ידיו ופיו מלוכלכות מהמילה והמציצה עי"ש והרב ר' שרגא מאיר נ"י העיר בזה מבעל העיטור ח"ב ש"ג ח"ד הובא ג"כ בס' התניא בשמו) שכ' ומסתברא לן לפי שהמוהל