שדי חמד אסיפת דינים מילה רלג

הדברים די לנו בזה כמ"ש. הרמב"ן בדינא דגרמי [והחת"ס בת']: בעזה"י גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך

מתניתין שבת קל"ג א' עושין כל צרכי מילה קתני רישא צרכי מצוה דמילה מוהלין ופורעין ומוצצין. מציעתא קתני אספלנית וכמון צרכי רפואה דהנימול הוא דאחר המילה חולה שיש בו סכנה הוא כמבואר תוד"ה לועס וע' קכ"ט תוד"ה רבא ואם לא יעשו לו תחבושת יסתכן הנימול בגופו וכתב הרמב"ן בחי' לשבת (הובא ר"ן אלפסי סוגי' דמרחיצין ובב"י סי' רס"ו ע"ש) ובתר הכי פיקוח נפש הוא דדחי לי' ומתני' דיקא לה הכי דקתני לא שחק מע"ש עש"ה ובתשו' הריב"ש סי' של"ח כ' וברית מילה ג"כ כך הוא שאעפ"י שהרבה מתרפאין משום דעבדין לי' סמתרי ע"ש היטב ובירושלמי שבת פי"ט ה"ג פריך מה בין מכתו של קטן למכתו של גדול ופי' דלמה לי' למיתני כלל דכי היכי דמתירין בשל גדול ה"נ בשל קטן וע"ל קכ"ח ב' גמר' ורש"י ד"ה פשיטא והכא במשנתנו אשמעינן חידושא דכמה דאפשר לשנויי משנינן בצרכי רפואה כדכ' התוס' ד"ה לועס ושיטת הרמב"ן בס' תורת האדם שה"ס ובמגיד משנה ה' שבת פ"ב הי"א (וע' מג"א סי' ש"ל ס"ק כ"ג) דכל צרכי חולה אעפ"י שיש בו סכנה היכא דאפשר למיעבד לה בשינוי משנינן ואין מחללין וכמו גבי מילה ובתוה"א שם הביא האי נותנין עליו איספלנית וכמון כו' וש"מ אעפ"י שסכנה היא לו אין מחללין כו' אלא עושין המלאכה בשינוי ע"ש. ובחי' הר"ן שבת ק"ל א' כ' ושאני פק"נ דלא הותרה שבת לדחות אצלו היכא דאפשר בלא חילול עש"ה ושיטת הרמב"ם כפמ"ש המ"מ שם שאין חולה שיש בו סכנה בכלל השינוי אלא החי' שכדבר טבעי הוא ודין המילה מפני טענה אחרת שהי' אפשר לעשותן מע"ש והוה כמכשירין וכדכת' הרמב"ם פ"ב מה' מילה ה"ז כל שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת ואם נתפזרו הסממנין עושין לו הכל בשבת מפני שסכנה היא לו (ע"ש ה"ח): בסיפא דמשנתנו קתני דינא דחלוק וסמרטוט ופי' רש"י ד"ה חלוק ומלבישים עד העטרה כדי שלא יחזור העור לכסו' את הגיד עכ"ל וכן הוא בפוסקים ולפי"ז חלוק וסמרטוט לצורך תיקון המילה הוא ג"כ דכשיחזור העור ויכסה הגיד והעטרה הוא כמשוך דצריך למולו מחדש כמבואר יבמות ע"ב ע"ש והוא מדרבנן ומה"ת הואיל ומל א"צ למולו מחדש כמבואר רמב"ם ה' מילה פ"ב עש"ה (ועי' תשו' אדמו"ר צמח צדק יו"ד סי' ר"ב אות ח' ד"ה גם עש"ה)

ונראה דמוצצין חשיב לה בצרכי מצוה דמילה ברישא דכת' התוי"ט פרה פי"ב מי"א דעל שתים לא שייך למתני וכולן ע"ש. ועי' כסף משנה ה' יסוה"ת פ"ו ה"ט כ' ולא יצדק לומר כל על שנים בלבד. ועי' כתובות ח' א' תוד"ה שהכל וברא"ש פ"ק דברכות סי"ג ע"ש. ובס' יד מלאכי סי' של"ו הביא דמצינו כל כולם על שנים. והחיד"א בס' יעיר אוזן אות ה' האריך ע"ד הי"מ. והעלה דהיכי דקתני כל כולם הוא על שלשה כדמוכח מהתוס' והראשונים ובס' שדי חמד כללים ך' אות ל"ב כהחיד"א בזה עש"ה. ולע"ד י"ל עפ"י מ"ש בתוספות יבמות ל"ה ב' ד"ה רצה. חולין י"ח א' ד"ה ולא בכמה דוכתי קתני כו'. אלא הכא שאני דאיכא למיטעי עכ"ל. ועי' חולין ה' א'. תוס' ד"ה עורביים ע"ש. ולפ"ז היכא דאיכא למיטעי וקתני כל או כולן מוכח דשלש המה (אפילו לפי מ"ש היד מלאכי בזה). דאל"כ לא הוה קתני הכי. ואי אמרת דמוצצין במשנתנו משום צרכי רפואה בלבד הוא כאיספלנית וכמון. לא שייך למיתני כל צרכי מילה על מוהלין ופורעין לבד. ואין לומר דאיספלנית וכמון דצרכי רפואה ג"כ בכלל צרכי מילה דרישא הוא. דא"כ למסקנא דגמרא לאתויי ציצין שאין מעכבין כ"ז שלא פירש. ולפי"ז תאמר בעסוק באיספלנית וכמון דבכלל צרכי מילה הוא וחוזר על ציצין שאין מעכבין. וזה ליכא למאן דאמר ופשיטא כשעוסק באיספלנית וכמון וחוזר אז על ציצין שא"מ הוי חילול. (ובתיו"ט שבת פי"ח מ"ג. וכל צרכי מילה עושי' בשבת. הביא ע"ז מוביום השמיני כו'. ולר"א מילה עצמה הלכה היא ע"ש. הרי דפשיטא לי' דהא דקתני כל צרכי מילה. צרכי מצוה דמילה הוא). ועל כרחך מדקתני רישא כל צרכי מילה ובגמרא פריך מכדי קתני כולהו דחשיב מוצצין בכלל צרכי מצוה דמילה. וכמו מוהלין ופורעין. ובפרש"י ד"ה כולהו. כל דברים העושין למילה. כגון מוהלין ופורעין ומוצצין ל"ל דתנן כללא ברישא עושין כצ"מ עכ"ל. מבואר דחשיב מוצצין ג"כ בצרכי מילה דרישא. ואי הוה קתני במשנה עושין צרכי מילה סתמא. הוה פריך ג"כ עושין צרכי מילה לאתויי מאי. כדפריך לעיל קכ"ח ע"ב מכדי תנא מילדין כו' ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי עי"ש. דכיון דחשיב כל הדברים בפרטא למה לי' למיתני ברישא בכללא. ורש"י הכא מפרש ל"ל למיתני כללא ברישא עושין כצ"מ. ולא דייק להא מדקתני כל. ועי' הליכות עולם ש"ג פ"ב כ' ומד' הכריתות נראה דכל לא אתי לדרשא בשום מקום ואותן שמדקדק בהן לאו מלישנא ומשמעותא דכל אלא מיתורא כגון הך דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ כו' דמשנ' יתירה הוא וכן כל כיוצא בזה וביבין שמועה כלל נ"ג מרש"י שם עש"ה

ב) והנה מדברי רש"י קל"ד א' ד"ה ה"ג ראיתיו כו'. חדא דאי מהיל לא נפיק מיני' דמא והטפת דם ברית מצוה כדכתיב (זכרי' ט') גם את בדם בריתך כו' עכ"ל הרי דהטפת דם ברית מצוה בפני עצמה היא לבד המילה ופריעה: ובס' משכנות יעקב יו"ד סי' ס"א מבאר בזה שיטת הרמב"ם בגר ונולד מהול וכשיטת רש"י שהטפת ד"ב מצוה היא (והמשכ' יעקב הביא בזה שיטת הזוה"ק ותיקוני' דחשיב ג' מצות מילה ופריעה ואטופי דדמא ומפורש על מציצה בתיקונים תיקון ל"ז לקבל מילה ופריעה ומציצה וי"ג בריתות עש"ה). ובספרו קהלת יעקב חי' שבת קל"ה חי' רמב"ם לפסחים, ובתשו' לאו"ח סי' ב' ע"ש וכ' רק הטפה זו לא דחיא שבת עש"ה ובס' כורת הברית הביא ד' רש"י וכ' דגוף המציצה להטיף דם מצוה הוא עי"ש. ונראה, דשיטת רש"י להוכיח מדר' נתן באדום קאמר ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני ובירוק קאמר ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית (כ"ה בגמר' לגירס' רש"י ובירושלמי יבמות פט"ו ותוספתא שבת פט"ז) ושמעינן בירוק הטעם עוד משום דלא יהי' בו דם ברית ומזה דהטפ' דם ברית מצוה בפ"ע היא ומדברי קבלה יליף להא דכתיב גם את בדם בריתך ואיתא בסנהדרין פ"א א' א"כ איבעי לי' לאהדורי כי היכי דאהדרי' משה, רבינו ע"ש (ועי' ארעא דרבנן מ"ת אות קצ"ו עש"ה). ואין לאמר דהדם שיוצא ממילא מעצמו של תינוק בעת החיתוך והפריעה זהו הטד"ב ולעתים רחוקות. כפי שהעידו המוהלים המומחים. לא יראה דם כלל מעצמו של תינוק בעת החיתוך והפריעה. ובספר אות ברית רס"ד סק"ט כתב מהא דיבמות ס"ד ב' דאיכא משפחה דקמיט דמא שהדם נקמט בחוזק ואינו יוצא ע"י החיתוך והפריעה ע"ש בדבריו. ואז המציצה ע"כ משום מצוה דהטד"ב הוא. דא"כ נתת דבריך לשיעורין. וכדאית' מגילה י"ח ב' עש"ה. (ועי' שביעית פ"ב מ"א א"כ נתת תורת כאו"א בידו עי"ש), ועי' מכות ח' ב' כיון דאם מצא חרוש אינו חורש לאו מצוה (ועי' בחי' הריטב"א ובטורי אבן חגיגה ב' ד"ה לישא שפחה עי"ש) ועי' שבת קל"א א' שאם מצא קצור אינו קוצר וברש"י שם ד"ה שכן עש"ה. ושיטת רש"י הטפת דם ברית דמדברי קבלה הוא מעכבא למצוה בשעתא דביום הח' ועי"ה באור זרוע סי' ק' הרי דמצוה קבועה היא (ועי' בתשו' מהר"ץ חיות סי' ל"ט מ"ש ואפשר דסכנה ליכא כאן עש"ה) וכדיליף