שדי חמד אסיפת דינים מילה רלה

והמוצץ ידיו ופיו מלוכלכות מדם הברית הי' מנהג שאחד מוהל ואח' מברך לפיכך אמר המל ואמר המברך עש"ה ד"ק הרי דבעהעי"ט מוכיח מהגמ' שמנהגם שאחר מברך לפי שהמוצץ פיו מלוכלך בדם ורבני אונגרן שליט"א הביאו ממחזור ויטרי עיין שם שכתב בסי' תק"ה ופורע ומוצץ בפיו ומזלף עלי' היין בפיו ונותן כו' עש"ה ובשו"ע יו"ד שם ס"ט בהג"ה נוהגים לזרוק מפיו גם המציצה בחול עי"ש ובטו"ז או"ח סי' תקפ"ב סק"ב (הובקונ"ט) עי"ש ומבואר שהמציצה בפה למצוה היא עי"ש

ד) אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי' אין לפרש דר"פ לאשמעינן אתא טעמא דמוצצין הכתוב במשנתנו וס"ל דבמציצה לית בה צורך מצוה כלל כ"א משום סכנה דא"כ הו"ל לר"פ לומר בפשיטות אמר ר"פ מפני הסכנה וכדאיתא קל"ד ע"ב בחמין מפני שסכנה הוא לו ושם קל"ה א' אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה ואין לנו להוכיח חידושא מתוך דיוקא בדברי ר"פ מדאשמעי' בלא מייץ תידוק מינה דטעמא דמוצצין לכתחלה מפני הסכנה הוא דהרי אמורא יש לו לפרש דבריו יותר כדכ' התוס' שבועות כ"ו ב' ד"ה אלא ועי' פסחים ק"א ב' רשב"ם ד"ה לקיבעי' עי"ש ועיין ביצה כ"ה א' תוד"ה כאן עי"ש ועי' גיטין ד' א' רש"י ד"ה א"ה דהו"ל לר"נ דהוא אמורא לפרושי למילתי' עש"ה ועי' תשו' מהר"י קולין שרש קל"ז ענף ב' כ' שהרי אין דרך אמורא להשמיענו חידוש מתוך דיוק אלא משמיע כוונתו בהדיא ועי' טו"ז יו"ד סי' רצ"ד סקי"ג ועי' ב"ב ל"ח ב' תוד"ה למחר כו' עש"ה וברא"ש שם פ' ח"ה סי' כ"ה עי"ש וה"נ מדלא קאמר ר"פ בפשיטות לפרושי למלתא דמוצצין לכתחלה משום שסכנה היא לו וקאמר האי דינא באומנא דלא מייץ שמעינ' מינה דבלכתחלה לא איירי ר"פ כלל ופשיטא דמוצצין במשנתנו לכתחלה הוא משום צרכי מצוה דמילה כמו מוהלין ופורעין ג"כ אלא באומנא דלא מייץ דלא שמעינן להא ממתניתין בלא מייץ כי היכי דקתני בלא פרע ואשמעי' חידושא דלא מייץ סכנה הוא וכהא דבבא קמא צ"א ב' א"ר חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא משום דקץ כו' ובטו"ז יו"ד ססי' קט"ז וז"ל עוד מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ ע"ש והקשו דהא דאורייתא הוא וע"ש בפר"ח מ"ש ובת חיים שאל ח"א סי' כ"ג שחז"ל אסרוהו מפני הסכנה כלומר מלבד איסור תורה ע"ש ובד' היש"ש ב"ק שם ובת' צ"צ סי' מ"א ע"ש ובת' חוות יאיר פי' כ' ע"ש] ועברינן לי' ור"פ הכא בשיטת רבו רבא אמ' לשמעתי' (עי' שבת כ"ז ב' תוד"ה ר"פ וש"נ) דבב"ב כ"א ב' אמר רבא מקרי ינוקא שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי ופרש"י דמסלקין להו בלא אתרייתא אעפ"י שלא התרו בו מקודם לכן עי"ש ובשיטה מקובצת שם ב' הר"י מיגש פי' דאומנא דלא מאיץ עי"ש ובערוך ערך אמן ביאר וז"ל דאומנא היינו אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן שבת אר"פ ה אומנא דלא מאיץ סכנה עכ"ל וזהו דאשמעינן הכא באומנא דלא מאיץ דמלבד שביטל מצוה דמציצה משום צורכי מצוה דמילה הוי גם פסידא דלא הדר משום סכנה ועברינן לי' בלא אתרייתא ומדברי רבינו בעל הערוך שכ' לבאר אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה נראה דהרי במתני' סתמ' קתני ומוצצין ואיך שהוא מוצץ עכ"פ איכא ד"ב למצוה וחידושא דר"פ ודרבא שם בדלא מייץ כדאיבעי לי' סכנה הוא ויתבאר מ"ש רבינו הרמב"ם פ"ב מה' מילה ה"ב עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה היינו הא דצריך עד שיצא ממקומות הרחוקים משום שלא יבא לידי סכנ' הוא אבל עיקר המציצה מצרכי מילה דמצוה הוא

וכתב רבינו ירוחם נ"ר ח"ב המוהל שאינו מוצץ כלומר שאינו עושה מציצה סכנה הוא ומעבירין אותו עכלה"ק ולכאורה מאי אשמעינן בזה הא דמפרש כלומר שאינו עושה מציצה ואפ"ל לענ"ד דבגמ' איתא ומוצצין אר"פ האי אומנא דלא מייץ ור"י כ' ע"ז המוהל שאינו מוצץ ואחרי דהגמ' סידר דברי ר"פ על משנתנו דקתני לה מוצצי' בעושין כל צרכי מילה בשבת סלקא אדעתין לאמר דר"פ בשבת קאמ' לה להאי דינא דאומנא דלא מייץ וכדאיתא בס' ברכי יוסף יו"ד סי' רס"ו אות ו' ובס' זכל"א ח"א ה"ש אות מ' מי שהי' מוהל בש"ק ומל ופרע ולא הי' יכול לעשות המציצה מפני שהי' חטטין בפיו יכול אחר לעשות' כיון שיש סכנה בדבר ואם המוהל ידע מקודם המילה שלא הי' יכול למצוץ ועכ"ז מל אם צריך כפרה עי' בס' אדמ"ק ח"ב ס"ז ולפ"ז הוה אמינא לפרש האי אומנא דלא מייץ בעצמו בש"ק סכנה הוא וכיון שיש סכנה בדבר מחויב איש אחר למצוץ משום פק"נ והאי אומן שגרם חילול שבת יתירה דלרבויי בגברי הוי כמו לרבויי במלאכה עי' תשו' שאגת ארי' סי' נ"ט עי"ש ומעבירין אותו וכדאמר רבא חולין י"ח ע"א בטבחא דלא סר סכינא עי"ש (ועי' ס' חכ"א סי' קמ"ט שכ' אלא הפורע ומוצץ ובס' תפארת ישראל משניות שבת פי"ט הלכת' גבירת' מ"ו כ' ועכ"פ הפורע ומוצץ ואכמ"ל) והא דמתקיף לה ר"פ בבריית' דהלקט לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה עי"ש הרי מבואר בב"י סימן רס"ו משיטת רש"י דנהי דחיובא דכרת ליכא איסורא מיהו איכא עי"ש ולהכי מפרש לה רבינו ירוחם המוהל שאינו מוצץ כלומ' שאינו עושה מציצה היינו שמונע בכלל מעשיית המציצה ובחול קמיירי וכפרש"י ד"ה מה"ד כו' ואומן דלא מייץ בחול עי"ש וע"כ דברשיעי לא קמיירי (עי' יבמות ל"ג ב' וש"נ ועי' פסחים ק"ה א' וברשב"ם ד"ה דאי עש"ה) אלא דהאומן אומר עפ"י אומדן דעתו והנסיון שלו הורה דלא נצרך כלל עשיית המציצה וקמ"ל דלא סמכינן על אומדן דעתו דאומן וסכנ' היא ולהכי מעבירין אותו בלא התראה משום פסידא דלא הדר כפמ"ש בס"ד

וראיתי בתשו', מהר"ם שיק או"ח סקנ"ב (הובא בקונטרס) שכ' להוכיח מהגמ' האי אומנא דלא מייץ כו' למה דייק האי אומנא פשיטא כיון דסכנתא הוא מעברינן לי' וע"כ צ"ל דהוא רופא מומחה וברירא לי' דלא הוי סכנתא כו' ואינו נאמן ע"ז זת"ד ולכאור' יש להעיר ע"ז דברש"י שברי"ף פי' בזה אומנא מוהל וכן פרש"י בב"מ ק"ט א' אומנא מוהל תינוקות עי"ש (ועי' שבת קנ"ו א' אי אומנא אי מוהלא כו') וא"כ אין לנו להוכיח מדברי ר"פ אומנא אלא במוהל ואפילו הוא אומן במילה עכ"פ איננו מומחה בחכמת הרפואה ומנ"ל דרופא מומח' דסמכינן עליו בפקו"נ והוא אומר עפ"י האומדנא שלו דלא הוי סכנתא או דמגרע גרע ע"י המציצה דאינו נאמן ע"ז אך ראיתי בה"ג ה' מילה כ' אמר רב האי אסייא דלא מייץ סכנה הוא וידוע דדברי בה"ג דברי קבלה הם וכדכתבו התוס' חולין מ"ד א' ד"ה כדי וברא"ש ובפוסקי' ובכ"מ) וכן איתא בלקוטי הפרד"ס לרש"י האי אסייא דלא מאיץ ואסיא זהו רופא מומחה לכל מיני חולי הגוף (עי' פסחים קי"ג א' רשב"ם ד"ה דרישא ועי' ב"ק מ"ו ב' פ"ה א' ועי' ב"מ פ"ה ב' והכא שבת קל"ג ב' רש"י ד"ה קרעינהו) ועי' ע"ז כ"ז ע"א תוד"ה ברופא מומחה ואפילו אינו מומחה למילה לא מרע נפשי' בכ"ד שיתעסק בו עי"ש והתם הוא ברופא עכו"ם ועכ"ז סמכינן עליו בכ"ד והכא אשמעינן סתמא ובישראל קמיירי דאינו נאמן אצלינו ע"ז (ועי' תשו' תשב"ץ ח"ג סי' פ"ב כ' דלשון אומן הוא המחתך בברזל, (ועי' סנהדרין צ"ב א') כמו המל שנקר' אומן בגמר' כדאיתא האי אומנא דלא מייץ ורופא חולי' במשקי' כו' נקרא א רופא סתם עש"ה בדבריו)

ה) ולכאור' יש להעיר בזה דהרי מצינו שסמכו חכמי' על דברי הרופאים כדאיתא נדה כ"ב ב' אמר ראב"צ שני מעשים כו' ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וא"ל כו' יעו"ש וכן הוא בתשו' מהרי"ק שורש קנ"ט ענף א' עש"ה ובב"י יו"ד סי' קצ"א לאחר שהביא תשו' הר"ן כ' ול"נ דבלאו הני טעמי איתתא שריא דבהדי' תניא בפ' המפלת שאמר ראב"צ כו' וחכמים לרופאי' ואמרו כו' ובהא נמי כיון שידוע לרופאי' כו' ואין חוששין לה עי"ש. אמנם בד"מ שם אות ד' כ' ותמיהני עליו בזו דהא אמרינן בהדי' בגמר' דלא סמכינן אדברי רופאי' לחוד עש"ה מ"ש בזה. והי' אפ"ל בזה לשיטתייהו הוא דאזלי כי הב"י או"ח סי' של"א כ' ה"מ לדידהו