שדי חמד אסיפת דינים מילה רכט

ממקומות הרחוקים מלבד הסכנה איכא משום הידור מצוה כמו בקדשים נראה שאין חילוק בין חול לשבת ויש לדחות ואין להאריך] וכן נפקא מינה בלא מצץ עדיין כראוי דחוזר אף על ציצין שאין מעכבין דהוי כלא פירש עיי' מתא דירושלים יומא פ"ג ב') מ"ש על פי הרופאים הנה חוץ ממה שכמה רופאים העידו דמלבד שאין בהמציצה סכנה עוד הוא היותר נכון ומוכשר גם לעצור הדם ולרפאות הפצע ועיין ברופא הילדים ובשומר הברית להרופא המפורסם הר' יהודה דודזאן בר"ד ובמ"ע הצפירה תרמ"ח גליון ו) וכן ראינו בעינינו קשה ג') דמי הגיד לו דהסכנה מצד צביית הגיד וכמה גדולים דברי חכמים שהסתירו טעם הסכנה ואולי הקבלה בידם דסכנה הוא אף לאחר זמן לגוף או לנפש (כאירסה של חכינה עיין תיקוני זוהר תיקון ל"ז וירושלמי חגיגה פ"ב) אי לא מצצו תיכף ומה יועיל לזה מטלית הנשרה (אף שלדינא נראה דאם עברו ולא מצצו תיכף והבריא אין צריך אחר כך להטיף דם ברית עיין רס"ג ס"ק י"ב ויש להביא ראיה מהמשנה דאחר שאמרו מוהלין ופורעין ומוצצין אמרו מל ולא פרע כאילו לא מל וחייב לפרוע אחר כך (עם מציצה) ולא אמרו דגם בפרע ולא מצץ כן וע"כ דהמציצה אינה מעכבת דיעבד כה"ג ועיין מ"ש בפתח אליהו אות מ"ח ד"ה יעשה לה וי"ל דאולי ממילא שוב לא יועיל אחר כך (אמר המחבר עיין בתשובת הגאון מוהר"י אסאד שהבאתי בסימן א' סעיף ק"י בד"ה ועוד נ"ל ראיה מדמקשה וכו' ועי"ש במה שכתבתי בהגהה)

כן פעם אחת מצצו ולא נראה אף טפה אחת דם בהרוק של שני פעמים ואמרתי אף דבחולין ל"ג נאכלים בידים מסואבות ולא חיישינן שמא יצא טפה דם ונאבדה מכל מקום אין לצערו עוד די"ל דאי אפשר בלא צחצוחי דם כמ"ש באהע"ז סי' קס"ט ס"מ או שנאבד בפה כמ"ש ביו"ד (סי' ק"צ סעיף א') ד') דאולי עדות הרופאים הוא בלא מציצה כלל אבל כיון דע"כ צריך מציצה גם בלא הסכנה ממילא שוב אולי לא יציל מטלית הנשרה אי לא ימצצו שוב עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים וגם במציצה אחת כרגע יש חששם שיתפרצו נקבי הפארען ומה יוסיף חשש כשימצצו עוד וכיון שלפי דבריהם רק ספק שחל גם על מציצה מעט שחלילה לנו לשמוע לספקן לבטל עיקר המציצה מדברי קבלה למצוץ ה"ל גם למצוץ עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים להציל לנו לשמוע לספק שלהם נגד קבלת חז"ל דסכנה ודאית היא בלעדה כיון דחד טעמא הוא ועיין מ"ש בפתח אליהו אות מ"ז ד"ה רפאך

ומקור הדבר לשיצא הדם מהמקומות הרחוקים נראה לדעתי מלשון הש"ס קמ"ל חבורי מיחבר ודוק עוד נראה לפי עניות דעתי מדקאמר שם דהוי מלאכה מן התורה ולכאורה כיון דאיסורו משום מפרק כמו חולב מן הבהמה דשיעורו בכגרוגרת והוא הדין כאן צריך למצוץ הרבה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים שיהיה בערך שיעור זה ויש לחלק בין חולב לאכילה מה שאין כן לשאר דבר שיעורו בפחות עיין רדב"ז ח"ה סי' ש"א ר"ב ורמב"ם הלכות שבת פ"א הלכה ז' ומ"ש ברס"ה ס"ק נ"ז ושוב הגיעני ספר ב"א וכתב דלרפואה מודה הרמב"ם דשיעורו בפחות וראיה מעירובין פ"י מי"ד ועיין מג"א סי' שכ"ח ס"ק ל"ב ל"ג דרפואה הוי תיקון מעליא והחובל בחבירו אף כל שהו אם נתקררה דעתו חייב דמתקן אצל יצרו ועיין תוספות שבת דף ק"ו, דלר"ש אפילו שורף מיקרי לגופה ועיין תויו"ט שבת פי"ג

דע דהמחבר בש"ע לא ביאר לנו במה ימצוץ רק אדונינו הרמ"א במ"ש בסי' רס"ה סס"א ובסעיף י' מבואר דהמציצה דוקא בפה ועיין מש"ש בביאורי ומקורו מש"ס הנ"ל דמש"ה די בהעברה דדם נפשו של אדם קצה בו וע"כ דוקא אם מחויב למצוץ בפה וכן ממ"ש דלפיכך א"י לומר אתון עבדיתו מותר המציצה שהאחר תגעל נפשו יותר על ידי רוק הנדבק מפיו כנ"ל ולשון הש"ס מייץ חל יותר על מציצה בפה כמו יניקה משדי אמו עי' ג"כ בשבת קל"ד ע"א ינוקא דלא מייץ וברש"י ובחולין נ"ח ע"ב ועי' ס"ק י"ז דהוי מלאכה מה"ת בפה כיון שדרכו בכך ואם על פי הקבלה עניינה נורא מאוד למצוץ דוקא בפה עיין א לאברהם בעין הקורא נהר נ"א ובס' יסוד יצחק וכדומה ובעוה"ר כבר קמו עלינו כת אנשים לבטל מצות מציצה לגמרי ע"פ עדות שקר של רופאי אליל ועל כל פנים יש שמבטלים המציצה בפה ואומרים כי די כשדוחקים בספוג שיצא הדם ותלו עצמן באילן גדול החתם סופר ז"ל אך כבר חלקו עליהם גאוני הדור בשומר ציון תר"ח מכתב ה' והוא בתשובותיו בנין ציון א"ח כ"ג כ"ד ובנחל אשכול ובס' ח"ב ובס' אות ברית כולם הכחישו שלא יצא ההיתר מפי רבם החתם סופר ועיין בתשובת מהר"ם שיק סי' רמ"ד דלא יקבל למול כלל בלא מציצה אף שישאר הולד ערל על ידי זה (ואף בחול) וכן נראה ע"פ הנ"ל אמנם נלפע"ד כשא"א בשום אופן לקיים המצוה למצוץ בפה יקבל המצוה למול ולמצוץ ע"י כלי המוצץ או בספוג ולא יניחו ערל אף להמהר"ם שיק (ודוקא בחול אבל בשבת אסור לסחוט הספוג עיין בנין ציון שם) רק בתנאי אם יכול לשער שיצא הדם ממקומות הרחוקים ואם לאו לא ימול עכ"ד יצ"ו

ט"ז) שוב נדפס (בשנת תרנ"ד) ספר מלבושי יום טוב לרבינו התוספת יום טוב. וראיתי בסוף הספר תשובה שלמה בזה מאת ידידי הגאון מוהר"ר יצחק הכהן פייגענבוים יצ"ו וז"ל שאלה שנשאלו הבד"ץ דפה אם נכון לעשות מציצה בפה על ידי כלי זכוכית תשובה רבים חושבים שכל ענין המציצה במילה הוא רק מטעם סכנה כמאמר רב פפא שבת ד' קל"ג ע"ב האי אומנא דלא מייץ סכנה ועברינן ליה אבל באמת אינו כן דהמציצה הוא בכלל מצות מילה ואינו מטעם סכנה לחוד וכן משמע במהרי"ל הובא בד"מ דבמציצה איכא מצוה לבד מסכנתא דכתב דיש נוהגים לזרוק מפיו דם המציצה בחול כמו הערלה ויש נוהגים לזרוק מפיו דם המציצה לתוך היין ורמ"א בשו"ע סי' רס"ה סעיף יו"ד הכריע כמנהג הראשון שכתב וכן רוקקין דם המציצה אל העפר ואי אמרינן דכל המציצה הוא רק מטעם סכנתא האיך שייך מנהגים בהאי מלתא הא יכול לזרוק הדם לאשפה וז"ל הרב הקדוש איש אלהים הגאון רבי משה קאדוואירו זצוק"ל לפי שאדם הראשון בחטא שלו חטא בשליחות הידים והפה בידים לקח בפה אכל לכן גם זאת המצוה נימול ביד ומוצצין בפה לתקן חטא הזה וכן כתב האר"י בלקוטי תורה פ' לך דמילה בגימטריא פה לרמז על המציצה בפה וכתב שם סוד ע"ז והרה"ק ר"ח בן עטר באור החיים פרשת תזריע כתב שיש רמז על המילה והפריעה ומציצה מהפסוק ביום השמיני ימול בשר ערלתו עיי"ש

שוב הביא ובמלבושי יום טוב הנ"ל בקיצור נמרץ תורף דברי השו"ת בנין ציון סי' כ"ג הנז"ל ועל מה שכתב שאפשר שתיקון נביאים או תקנת משה רבינו היא כתב שיותר נראה שהיא מצוה דאורייתא בכלל מצות מילה היינו שאנו מקובלים איש מפי איש עד משה רבינו דיש לעשות מציצה בכלל מצות מילה אלא דאינו מעכב בדיעבד והיא בכלל שירי מצוה כמו תנופה בסוכה (דף ל"ח ע"א) שאינו מעכב בדיעבד מכל מקום הוי בכלל מצוה ונקרא שירי מצוה אך תנופה הוי מצוה מפורשת מן התורה ומציצה הוי מצוה מקובלת וכן לענין לולב דאמר רבא שם וכן בלולב דמדמי ניענוע לתנופה נראה דהוי מצוה מקובלת מדאורייתא והוי בכלל שירי מצוה וכו' (הביא דברי הריטב"א בחידושיו שכתב מפורש דניענועים בכלל שירי מצוה וכו' ושכן נראה מדברי הרמב"ם וכו' וצידד לפרש כן גם דעת הרא"ש וכו' וסיים) אם כן יש לומר דהוא הדין מציצה אף שאינה מעכבת בדיעבד מכל מקום היא מצוה מקובלת מדאורייתא אלא שנקראת שירי מצוה ומטעם שירי מצוה אין מעבירין את האומן ואמר רב פפא דאיכא נמי סכנה ולכן מעבירין את האומן עוד יש לומר דאף מטעם שיורי מצוה היה הדין נותן להעביר את האומן אם יש אומן אחר ומשום סכנה מעבירין את האומן אף אם אין אומן אחר דמוטב שלא למול כלל מלמולו בלא מציצה כדי שלא יבא לידי סכנה ומצא בספר הקנה על המצות שכתב מילה ופריעה ומציצה שוין הם אלא שהמציצה צריך ואינו מעכב והיינו שהיא מדאורייתא בכלל שירי מצוה והוקשה לו דאם המציצה היא מצוה מקובלת מאי מקשינן בגמרא על רב פפא (פשיטא מדמחללינן עליה שבתא סכנה היא)