שדי חמד אסיפת דינים מילה רכח

דאף שעינינו רואות שאין חשש סכנה עוד בדבר הזה טחים עינינו מראות ולו חכמנו השכלנו לראות שגם בדרך הזה יש חזקת סכנה דרב פפא דקאמר סכנה היא לא בא לומר שהסכנה ברורה עד שאי אפשר להמלט ממנה רק השמיענו כזאת שיש להתהוות לפעמים ענין סכנה בדלא מייץ והכי מוכח מסוגית הגמרא וכו' והיינו דפרכינן פשיטא מדקא מחללין שבתא על כרחין שיש לבא לפעמים לסכנה בלא מציצה וכו' ומשני מהו דתימא וכו' קמ"ל דחבורי מיחבר ומה שהתירוה בשבת היינו משום דאיכא סכנתא וכו' וממילא נמי אומן דלא מייץ אע"ג שברור הוא אצלו שאין שום סכנה בדבר לא מהני. שאפשר לומר שלפעמים יבא מזה סכנה להולד דהא גם בעיקר הדבר מיחש הוא דחיישינן לסכנתא. ומה שסוחטין את המילה בידים אין זה בכלל מציצה שהזכירו חז"ל שבמקום שזכרו מציצה כיונו על מציצה בפה וכו' וציין לאילת השחר שבהקדמת פר התורה והמצוה להגאון מלבי"ם בסי' שפ"ב מצץ בפיו דבר שיש בו משקה מיץ סוחט בידים משקה בלוע מצה על תמצית המשקה שבשולים ואפשר לומר דדוקא מציצה בפה מוציא הדם ממקום חיבורו בגוף אבל סחיטה ביד אינו מוציא כל כך הדם שמחובר בבשר הגוף ובעינן הכא מציצה דוקא בפה ולא סחיטה ביד

שוב כתב דאולי יותר נכון לסחוט ביד מלמצוץ בפה ומאי דאמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סחיטה ביד קאמר ואי לא תימא הכי קשה וכו' וכבר הבאתי דב"ק בזה למעלה בסק"ח (בד"ה הן אמת דאית ליה להגאון) לך נא ראה והאריך קצת בזה ומענין לענין באותו ענין וסיים בסוף דבריו ועיין טור ומחבר יו"ד סי' רס"ד סעיף ג' ואחר כך מוצץ המילה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים ונראה דסחיטה ביד שאינו מוציא ממקומות הרחוקים לא מהני ועיין בשו"ת הגאון מהר"ץ חיות סי' ס' בשם הגאון מ' משה סופר והראה לעיין בקצות החשן סי' שפ"ב סעיף ב' אלו תורף דב"ק ואין אצלי שו"ת מהר"ץ חיות וקצות החשן הנ"ל ונראה בעליל שחזר בו ממה שנטתה דעתו לומר (דמציצה על ידי סחיטה ביד עדיפא) וסובר במסקנתו שאין לעשות המציצה אלא בפה דוקא כמו שכתב בעצמו למעלה

י"ד) והנה ספר האשכול לא היה מצוי אצלי אך עתה ישנו אצלי והוא הנדפס עם פירוש יקר נחל אשכול להגאון מוהר"ץ בנימן אווערבך וראיתי בחלק שני בהלכות מילה בנחל אשכול בסי' ל"ז בצד 122 אות ג' ששם הביא תורף דברי הגאון מוהרצה"ח הנ"ל והשיב על דבריו וז"ל ובתשובת מוהר"ץ חיות מביא ראיה שאין המציצה צריכה להיות בפה שהמדרש קחשיב כל איברים שעושין בהם מצות ולא חשיב פה למציצה ובמח"כ דברי רוח הם המדרש אומר בפי תהלת ה' ידבר פי תבענה שפתי תהלה בזה כולל מספר גדול ממצות שעושה בפה ברכת המזון ברכת התורה קדוש וכל הברכות והתפלות דרבנן וכל מצות אכילה מן התורה מצה סוכה (בסוכה) בשבת ויום טוב ומשום שקשה לפרטם כוללם וגם חלק משס"ה לאוין תלוים בפה ונלאה לספרם ע"כ אמר סתם בפי תהלת ה' בפי ואיך יקשה למה לא אמר בפה אני עושה מציצה דמציצה גופא אינה מצוה אלא תשמיש מצוה ולהסיר סכנה באה ואפילו אי היתה מצוה ממש נמי ל"ק דפרטים בפה לא יוכל לחשוב דאין לדבר סוף עכ"ד הגאון נחל אשכול לפי דרכנו למדנו שדעת הגאון מוהרצה"ח שאין עיכוב שתהיה המציצה בפה וראיתו מהמדרש ולזה כבר השיבו כהלכה בנחל אשכול ואף לפי דעת הגאון מוהרצה"ח שאין עיכוב בדבר מכל מקום כיון שאין לנו הוכחה וראיה שצריכה להיות בכלי ממילא ודאי אין לנו לשנות ממה שנהגו מימי קדם וכמו שכתב הרב תפארת ישראל בפרק ר' אליעזר דמילה משנה ב' והבאתי דבריו בסימן א' (בענין ביטול המציצה חלילה) עי"ש בסק"א

ט"ו) ונדפס ספר יקר ונחמד כורת הברית לידידי הגאון ס מוהר"ר אליהו פוסק מח"ס מור ואהלות יצ"ו ושם אתה מוצא בסי' רס"ד אות ח"י דף ע"ז ע"ג והלאה מילתייהו דרבנן קדישי הנז"ל אשר הביא דב"ק בקיצור נמרץ לפי סדר מלאכתו הטהורה והנה אף שספר התורה הזה יד הכל ממשמשין בו כי נחוץ מאד לכל רב וצורב ובפרט להמוהלים די בכל אתר ואתר בכל זאת ראיתי נכון להעתיק כל דב"ק בענין זה כי חיים הם וז"ל באות ח"י הנ"ל יש לחקור אם דוקא מצד סכנה או שיש בזה גם המצוה והנה רש"י בשבת קל"ד ד"ה תרתי לגריעותא כתב דהוי מצוה הטפת דם מדברי קבלה מפסוק גם את בדם בריתך וי"ל דכונת המחבר כאן שכתב רק סכנה הוא דרק עד שיצא ממקומות הרחוקים זהו מצד סכנה אבל גוף המציצה להטיף דם מצוה הוא ומוכרחים אנחנו לפרש מ"ד שם קל"ג אמר ר"פ האי אומנא דלא מייץ סכנה ועברינן ליה שקשא טובא א') למה נקט דינו אאומן הול"ל שצריך למצוץ משום סכנה וממילא מי הוא זה שיעבור על זה ב') למ"ש בעצמו קודם אומן לימא להו אנא עבדא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה אם כן כל שכן כאן אמאי מעברינן ליה לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה ואתון עבדיתו המציצה ג') אמאי די בהעברה הא קיימא לן המזלזל בדברי סופרים חייב נידוי עיין עדיות כ"ה ואף על מנהג מנדין עיין פסחים נ"ג ובעמודי אש הנ"ל קונטרס מקל חובלים אות י"ז ועיין ס"ק י"ז (ובנחל אשכול תירץ במ"א לחלק בין מעשה לשב ואל תעשה והחילוק הזה אינו ברור כמו שכתב בעמודי אש הנ"ל שם אות ז' והעיקר תירוצו משום דדם נפשו של אדם קצה בו אקילו עוד י"ל דקצה בו שמא ישתין בפיו

עוד י"ל דמעברינן ליה תמיד תיכף אבל לנדות א"א בשבת למ"ש בתשו' מהרשד"ם א"ח סי' ח' דרק בעובר על איסור שבת מותר לנדותו ועיין מ"ש בסמוך) כ"ש בזה. ובזה ניחא דבאמת אי לא מייץ כלל מנדין אותו וזו א"ץ לאשמועינן דלא גרע עכ"פ ממצוה מדברי סופרים וכל שכן דברי קבלה דהוי כמן התורה ומקורו גם כן מדמחללין עליה שבתא ואם תאמר דרק מצד סכנה אם כן כשאפשר על ידי נכרי וקטן נעשה על ידם עיין מ"ש ברס"ו סק"ו י"ד וע"כ דיש בזה גם מצוה רק קמ"ל דאף דמייץ ולא מייץ כראוי עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים שהוא רק מצד סכנה מעבירין אותו ולא יכול לומר אתון עבדיתו מותר המצוה כיון דזהו רק מצד סכנה והוא גרם הסכנה עליו להציל ועוד כיון שכבר התחיל למצוץ אומרים לו גמור כי מלבד שי"ל שהאחר תגעל נפשו בזה יותר אחר שנדבק בהילד הרוק שבפי המוצץ הראשון עוד י"ל דהאחר לא יוכל עוד לשער כמה למצוץ וק"ל

וראיתי בתפארת ישראל שבת פי"ט שכתב דבשבת לא ימצוץ כל כך בחוזק כבחול כי על פי דברי הרופאים עתה נשתנה הטבע ואין סכנה מצביית הגיד אם יניחו עלי' כל חצי שעה מטלית שנשרה במי (עקסטראקטום) או במים קרים אף בלא מציצה ואדרבא ע"י המציצה לפעמים אפשר שיסתכן שיתפרצו נקבי (הפארען) וישפעו דם ע"ש ובמחכ"ת שגה מאד א') על פי הנ"ל ומדמקשה הש"ס שם פשיטא מדקא מחללין שבת עליה סכנה הרי נראה דגם בשבת מוצצין עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כבחול (וכן מפורש בספר האשכול דמוצצין בשבת כבחול) ועיין שו"ת בן יהודה סי' ק"א ואדרבה י"ל לפע"ד אם לא מצץ כראוי בשבת עד שיצא דם מהמקומות הרחוקים אולי נחשב למחלל שבת דרק להציל מסכנה ניתן שבת לדחות מפני המציצה אבל כאן שלא הציל לא ניתן שבת לדחות בשביל מצוה מד"ק להטיף ד"ב אף שתחלת המילה כבר דחתה שבת עיין לעיל סק"ו וברס"ו סק"ג אך דאם כן הדרא קושיא לדוכתא דאמאי די בהעברה הא צריך נידוי גם כן אף בשבת להנ"ל לחלק בין שעובר על איסור שבת [בעניותי איני מבין השגה זו שהרי גם הגאון תפארת ישראל מודה שכן היה בזמן הש"ס ורק על הזמן הזה הוא דאמר ואם כן אין לזה סתירה מדמקשי הש"ס פשיטא. ומכל מקום דברי ידידי הגאון המחבר יצ"ו נכונים משאר הטעמים ועיין בדברי הגאון מוהר"י אסאד שהבאתי בסימן א' סעיף ח"י (בד"ה ועל פי זה נ"ל וכו') שכתב דאשמועינן רב פפא שימצוץ הדם ממקומות הרחוקים גם בשבת כמו שמוצץ בחול וכו' ולא שאני ליה מזמן הש"ם לבזמן הזה גם לפי מה שכתב ידידי הגאון מראייסין במכתב ה' שהבאתי למעלה בסעיף ו' שלמצוץ הדם