שדי חמד אסיפת דינים מילה רכג

יקרת מכתבו קבלתי ואותיותיו ישאלוני אם נוהגים בעירינו לעשות המציצה באמצעות הספוג ועוד אם נוהגים גם כן בזה כשחל המילה להיות בשבת אשיב על ראשון ראשון הנה זה זה יותר משמנה שנים אשר נהגתי פה העירה לעשות המציצה על ידי ספוג שהמציאו הרופאים מומחים ועשיתי ככה מחמת הסיבה הנזכרת במכתבי הנדפס בבכורי העתים המכונה כוכבי יצחק אשר היה למראה עיני כבוד מעלתו נ"י ובהסכמת מ"ו הגאון מוהר"ם סופר ופעולת המציצה הזאת טובה הרבה יותר לרפואת הנימול מאותה המציצה שבפה ושפתים וכאשר יתנו עדיהן ויצדקו כמה אלפים ילדים נימולים פה ובקהלות גדולות אחרות שהנהיגו גם כן למצוץ בספוג

ואת אשר תשאל נפשו היפה אם נוהגין כן גם ביום שבת קודש לא ידעתי מקום הספק למה יאסר בשבת הגם כי בספוג מחלל שבת כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ח סמ"ח ובמג"א שם ס"ק נ"ג ואפילו כשאינו משרה אותו במים או ביין מכל מקום הא גם במוצץ בפיו יש איסור אב מלאכה משום חבורה ומ"ש מעלתו נ"י דכששרה הספוג במשקין יש לחוש לסחיטה וזה הוי פסיק רישיה ואסור לכולי עלמא ודבר זה יאסר משום דלא הוה בעידנא דהא תיכף כשנוטל הספוג לח בידו בא לידי סחיטה והרפואה איננה רק לאחר זמן מה שאין כן במוצץ בפה דבאותו שעה שהוא מוצץ באה הרפואה וחילול שבת בבת אחת ואף על גב דיש לתקן ולקשור הספוג בחוט עבה והמוהל יתפוס החוט בידו (וכההיא דכתב מרן הב"י בא"ח סי' ש"ב סעיף ח"י מידי דהוי אספוג שיש לו בית אחיזה) באופן שלא יבא לידי סחיטה מכל מקום יש לחוש שמתוך שהוא בהול במצותו ישכח ויתפוס בספוג עצמו ומה"ט נראה לו שלא התקינו כזה חכמי התלמוד עכת"ד

הנה מעלתו קיצר במקום שהיה לו להאריך קצת ולבאר היטב כי הנה רוב הפוסקים ומכללם הר"ן ז"ל כתבו דבסחיטה יש שני איסורים א') משום כיבוס דהוי תולדה דמלבן ב') משום מפרק דהוא תולדה דדש ודבר ברור הוא דמצד כיבוס אינו אסור אלא במים לבד אבל לא ביין ושאר משקים אך הט"ז בסי' ש"ך סקי"ב מחלק בין יין אדום ללבן והביא ראיה מסתירת דברי מרן הב"י שפסק בסי' שי"ט דיין הוה כשאר משקים ובסי' ש"ך כתב בשם הר"ן דיין מלבן אע"כ כאן ביין לבן דמלבן וכאן ביין אדום שדינו כשאר משקין ולעניות דעתי היה יכול להביא ראיה מיני' ובי' ממשמעות לשון הב"י בסי' שי"ט סעיף יו"ד שכתב בתחלה יין או מים שהם צלולים מותר לסנן במשמרת אבל בסודרים אסור וכו' ואחר כך כתב ויין ושאר משקים מותר הרי דבתחלה כתב דיין הוי דינו כמים דמותרין במסננת ואסורין בסודרים ואחר כך כתב דיין דינו כשאר משקין דמותר אף בסודרים

ומעתה בנ"ד אף אם יטבול הספוג ביין לבן דשייך בו ליבון לדעת הט"ז מכל מקום מותר מצד דהוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה שיסחוט היין טרם יגיע בספוג אל מקום החבורה וליכא חיוב חטאת על כל פנים אפילו לשיטת התוס' וכל הני רברבי החולקים על הערוך וס"ל דגם פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור היינו איסור בעלמא אבל מודו כולי עלמא דליכא חיוב חטאת בדלא ניחא ליה ועיין במחצית השקל בסי' ש"כ ס"ק כ"א ומצד מפרק ודם פשיטא דאינו איסור תורה אלא בניחא ליה במאי דנפיק מיניה כמו במפרק ודש עצמו ולכולי עלמא אין כאן רק איסור דרבנן וכמ"ש הט"ז שם אבל מכל מקום פשיטא דמותר גם בן המציצה בפה משום דעל כל פנים גם בספוג כשסוחט על החבורה ומוציא ממנה הדם איכא חיוב חטאת וכמ"ש מג"א בסי' שכ"ח ס"ק נ"ג

ותו דלפי סברת מעלתו נ"י דמשום כך לא התקינו חכמי התלמוד למצוץ בספוג שיש לו בית אחיזה מצד גזירה מתוך שהוא בהול במצוה ישכח ויתפוס בספוג עצמו אכתי תיקשי למה לא התקינו שיושיטו לו נכרי וקטן הספוג למקום החבורה ויעיין דברי מרן הב"י בא"ח סי' שכ"ח סעיף י"ב ובהגהת הרמ"א שם אמנם האמת יורה דרכו כי בענייני הרפואות המציאו וחדשו האחרונים הרבה דברים מה שלא שיערו הראשונים ומה בכך עם שינוי האויר והטבע נשתנו גם כן סדרי הרפואות וכמו שהעיר אדמו"ר הגאון במכתבו על נכון מכמון ואיספלנית שנהגו בהם בזמן המשנה ואנחנו לא נדע מהם כלל וגדולה מזה יראה מע"כ בדברי מרן הב"י בשלחנו הטהור א"ח סי' של"א סעיף ט' שכתב וז"ל בזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצים את הילד לפני המילה ולאחר וכו' היה מסוכן לפיכך נזקקו לכתוב משפטו כשחל להיות בשבת והשתא לא נהגו ברחיצה כלל ע"כ פשוט וברור דמותר לטבול הספוג ביין ולעשות עמו המציצה גם ביום ש"ק ולהיות כי אפפוני טרדות רבות לכן קצרתי עד כאן הגיעו דברי הגאון יד אלעזר (וכבר הבאתי למעלה בריש סי' א' דברי הרב תפארת ישראל שכתב לחלק דלא דמי לרחיצה וכו' עי"ש בסק"א ועיין עוד לקמן בס"ק י"א מה שהבאתי מתשובת בנין ציון מה שכתב שם על דבריו הנ"ל)

יו"ד) והנה מה שכתב שעשה כן מפני סיבה המוזכרת בבכורי העתים וכו' ושעשה כן בהסכמת מר רבו רבינו החתם סופר הנה הבכורי העתים הנ"ל אין מצוי אצלי לראות הסיבה שהביאו לזה ואם מפני הסיבה ההיא הסכים הגאון חתם סופר לעשות המציצה על ידי ספוג אולי אין משם ראיה לקבוע הלכה לדורות (כמו שנראה בעליל מדברי הגאון יד אלעזר שקבע בה מסמרים הלכה למעשה להורות לשעה ולדורות) ובתשובות הגאון מהר"ם שיק מזכיר הוראת הגאון חתם סופר וכותב שהיתה הוראת שעה לעיר המלוכה וויען (אתריה דרב יד אלעזר) והאריך לבאר שאין ללמוד מזה הלכה לדורות ואעתיק דב"ק הלא המה בחלק א"ח סי' קנ"ב וז"ל

ואשר שאלת בענין המציצה שרוצים החדשים לבטל אין לענות להם כלל ועל כזה נאמר אל תען כסיל ולא באתי אלא להשיב לך מפני הכבוד ולברר הדברים אכתוב לך בקצרה מי שאומר דמציצה בפה הוא סכנה או מזיק להולד הוא אומר שקר מוחלט והמפורסם אין צריך ראיה ואני מוהל זה יותר מארבעים שנה ומעולם תהלות לאל לא היה שום מקרה או שום חולשא על ידי זה ועל זה יכולים להעיד כל המוהלים שבדורותינו וכן שמענו מהמוהלים שהיו לפנינו שמעולם לא היה שום ספק ופקפוק בזה ובני ישראל הנימולים והנמצצים חיים ובריאים כמו אוה"ע שאינם נימולים וכבר העידו על זה גם כן גדולי חכמים פראפעסארין זה קרוב לשלשים שנה שגם אז רצו החדשים לבטל והיה רעש בעולם ושלחו לשאול פי חכמי העכו"ם והרבה פראפעסארין וכולם העידו שאין המציצה מזיק או מסכן לולד אדרבא מקצת מהם כתבו דלפעמים היא מועלת אלא שלדעתם אינה מוכרחת וכבר האריך מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בחלק יו"ד סי' קע"ה בענין נאמנות הרופאים לפי מה שביאר גם בדבר הכללי יש להם נאמנות נהי דדבריהם רק מצד אומדנא והוי כרוב ולכך אם הוא נגד חזקה ואפשר לברורי צריכין לברר עי"ש

והנה התבואת שור בסי' י"ח על הא דאמרינן שם דבר שיצא בהיתר הוי כחזקת היתר כתב שהיא סוגיא מפורשת בכתובות דף כ"ו ע"ב דאמרינן שם גדולה חזקה שהתירו לכהנים לאכול בקדשי גבול משום שאכלו בגולה עי"ש ואם כן הכא נמי מקרי חזקה מה שמימות עולם מצצו בפה ואם כן עדות הרופאים הוא נגד החזקה אפילו אם יש להם נאמנות מכל מקום היכא דאפשר לברורי או לתקן באופן שאינו נגד החזקה צריכין לברר ולעשות אליבא דכולי עלמא אם כן בירור אין שייך כאן דהרי לא אמרו דכל תינוק דלא מייץ ליה בשעת מילה דימות או כיוצא בזה ואין כאן איכא לברורי לצאת ידי הענין אלא צריך למצוץ בפה מדינא כן נראה לי

ולכאורה היה סתירה בדברי מרן שהביאו שמרן זצ"ל פסק דאם יעידו הרופאים דהספוג מועיל כמו המציצה בפה רשאים למצוץ גם בספוג ואמאי וצ"ל דבספוג לא מקרי נגד חזקה ורוב שאינו נגד חזקה כתב המגן אברהם בסי' תל"ז דאין צריך לברר ובלאו הכי מעשה שהיה כך היה דהמוהל בעיר מלוכה