שדי חמד אסיפת דינים מילה רכד

וויען היה מומחה גדול ונשוא פנים והוא היה המוהל הראשון שנתחזק שם והיה לו חולי המתדבק שבכי האי גוונא שיש להמוהל חולי המתדבק או נכפה וכיוצא באלו בוודאי זה מזיק והיה קשה להעביר את המוהל המומחה הנ"ל והתיר מרן הגאון בשעת הדחק שהיה קשה להעבירו ע"כ התיר לעשות המציצה על ידי ספוג ואם כן בכה"ג לא איכא לברורי דהרי מידי דאית בי' טרחא וקשה להעבירו לא מקרי איכא לברורי אבל בעלמא היכא דאיכא לתיקוני אין רשאין לסמוך על הרופאין לכתחלה ואם כן בנידון שלנו וודאי אין רשאין לסמוך לבטל את המציצה לגמרי שהוא נגד החזקה דאיתחזק לן עד השתא ומנהג נקרא חזקה וכמ"ש התבו"ש הנ"ל

אמנם אפילו לא היה אפשר לברורי ולתקן כבר כתב מרן הגאון בתשובה הנ"ל דהא דיש נאמנות לרופאים בדיני איסור והיתר היינו ברופאים ישראלים אבל לא ברופאים עכו"ם וכבר ביאר מרן הגאון לא משום דחשדינן לי' דמשקר דבוודאי אומן לא מרעי אומנתו אלא משום התפארות דמבקשים להמציא דברים מחודשים וישן מפני חדש יוציאו להראות חכמתם דאמירתם הוי לענין איסור והיתר רק כספק ורופא ישראל היינו ישראלים כשרים כמו שהיו בימי קדם שהלכו בדרכי התורה אבל הרופאים דהשתא דרובם אף על גב דהם ישראלים אינם מקיימים דברי התורה אלא אקרא דמשלי דחמד רשע מצוד רעים וחמדו להם לבטל ענייני התורה אם כן איש כזה ודאי לא עדיף מרופא עכו"ם ואין להם נאמנות לענין איסור והיתר אלא משום ספק נפשות לענין שבת ויום הכיפורים ואם כן בכי האי גוונא אפילו על ספוג למצוץ בו שכתב מרן הגאון דאם יעידו הרופאים שפועל כמו המציצה בפה היינו ברופאים מומחים ישראלים כשרים וזה לא שכיחא האידנא אמנם אפילו איכא רופאים מומחים וכשרים המעידים לא מיבעיא אם המה מעידים דאין צריך כלל למציצה דאין להאמין להם לבטל המציצה לגמרי אלא אפילו מעידים דספוג מהני כמו מציצה דפה אין רשאין לסמוך עליהן דהרי כבר כתב מרן הגאון שם דכל דבריהם הם רק אומדנא והמעיל צדקה מביא שהם בעצמם אומרים שהחכמה ההיא אינו אלא עיונית עי"ש

ואני כבר בררתי בתשובה אחת שכתבתי זה יותר מעשרים שנה סברא שידוע דכל חכמת הרפואה מיוסדת על הנסיון וכל הנסיון אינו יכול להעיד אלא על פי הרוב רק דברים שנמסרו לנו מהלכה למשה מסיני ודברים שנאמרו לנו על פי נביאים הם אמיתיים בכל אופן אבל דברי אנשים בנסיונות שלהם כל החכמים מודים בעצמם שהמה רק אומדנא ועל פי הרוב וקיימא לן דבפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב ואם כן נפל הדבר בבירא איך אפשר ואיך שום סלקא דעתין לסמוך על הרופאים לדחות מה שנתחזק לנו מימות עולם ועתה יהא נדחים על ידי דברי הרופאים שהם רק כרוב אפילו אם היו נאמנים בפקוח נפש שאין הולכין אחר הרוב שהרי חכז"ל אמרו בשבת דף קל"ג דהאי אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומעברינן ליה ומגמרא הנ"ל נראה שמוכח דהוי הלכה למשה מסיני דלכאורה יש לדקדק למה דייק האי אומנא דלא מייץ וכו' פשיטא כיון דסכנתא הוא מעברינן ליה וע"כ צריך לומר דהוא רופא מומחה וברירא ליה דלא הוי סכנתא דכבר העיד לו האומדנא והעיון שלו בשכלו על פי נסיון שאינו סכנה אלא דהלכה למשה מסיני הוא ואינו נאמן על זה ולפיכך אע"ג דמצינו לפעמים דגם בענין סכנתא אמרינן דנשתנו העתים היינו בדבר שאינו הלכה למשה מסיני אלא דנתחזק רק על ידי רופאים אבל כאן גילה לן הש"ס דהלכה למשה מסיני הוא ולפי זה מה שהעידו משמי' דמרן זצ"ל שהתיר ע"י ספוג גם כן דבריו סותרים זה את זה שהרי בתשובה הנ"ל ביאר דדברי הרופאים אפילו מומחים גדולים וישראלים כשרים אינם רק כרוב ובפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב אם כן מאי מועיל אם הרופאים יעידו שהספוג מועיל כמו מציצה בפה הרי דבריהם אינו אלא כרוב ובפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב

ואפשר ליישב דברי מרן קצת על פי מה שכתב המחצית השקל בא"ח סי' שכ"ט בסק"ב דהיכא דאיכא רוב וחזקה אפשר דגם בפיקוח נפש סמכינן עי"ש ולפי זה אפשר דהכי נמי על ידי ספוג לעשות המציצה הוי כתרי רובא שהרי אומרים דגם בלי מציצה אין סכנה ואם מעידים הרופאים על ספוג שעושית פעולת המציצה כמו בפה הוי כתרי רובא לכך סבר דאפשר לסמוך על זה. ובאמת נראה מבואר דלא אמר כן אלא להוראת שעה ושעת הדחק והיה לו טעם בזה וכמו שכתבתי לעיל דהרי בפנקס התשובות שלו לא הועתק זה ולא בא בדפוס ועכ"פ אפילו ברופאים ישראלים המומחים וכשרים לא מבעיא דביטול לגמרי אסור לשמוע אליהם על פי הדין אלא אפילו על ידי ספוג צריך עיון וכל זה אמרתי לדינא אבל באמת לא ידעתי מאן ספין ומאן חשוב לבטל דבריהם שקבלנו מאבותינו ואבותינו מאבותם עד דורות של משה רבינו עליו השלום והתורה אמרה אל תטוש תורת אמך

והרמב"ם ריש הלכות ממרים כתב דהמבטל מנהג עובר משום לא תסור עי"ש ומי יודע אם מלבד הסכנה שהעידו חכז"ל כמה טעמים יש עוד להמציצה בפה כיון שכן קבלנו מדורות הנביאים ואמרינן בירושלמי פרק ב' מפיאה אם שמעת הלכה ואין אתה יודע טבעה אל תקל בה שהרבה דברים הלכה למשה מסיני וכו' ומצד כל אלו הטעמים הדבר ברור שאין רשאין לשנות המנהג מנהג אבותינו למצוץ בפה דוקא כן נראה לי נכון וברור עכ"ד הגאון מהר"ם שיק ואם טעם ההיתר שאליו רמז הגאון יד אלעזר הוא הטעם שהודיענו הגאון מהר"ם שיק כנז"ל נראה ודאי דמשה שפיר קאמר ואין שעת הדחק ראיה לקבוע כן הלכה לדורות כי זו הוראת שעה היתה צריכה לכך ואין למדין הימנה

י"א) גם השו"ת בנין ציון ח"א שכתב הגאון אבד"ק שאויל יצ"ו שכמדומה לו שדבר בזה (כמו שכתבתי בשמו בסוף דבור המתחיל ובמכתבו מיום ב' תמוז) הנה עתה ב"ה מצוי אצלי ספר הנ"ל אשר ידידי הרב היקר המזכה את הרבים הישר באדם מוהר"ר יוסף לעוו יצ"ו שלחו אלי למנה. יתברך מפי שוכן מעונה יאריך ימים ושנים ויפרח כשושנה. אכי"ר ואעתיק דבריו והם בסי' כ"ג שנשאל הגאון מה ענין מציצה שתקנו (ששנו) חכמים בלשון המשנה כשאמרו ומוצצין אם דוקא מציצה בפה או גם ביד והשיב הנה הרמב"ם בהלכות מילה פרק שני כתב ואחר כך מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה עכ"ל מזה נראה דמציצה בפה דוקא דלהוציא הדם ממקומות הרחוקים צריך כח משיכה ואי אפשר בדחיקה ביד אלא שראיתי בשו"ת דבר שמואל סי' צ"ח על דבר עשיית המציצה ביין בט"ב וביוה"כ שכתב וכבר חשבתי למנהג קצת המוהלים לעשות תחלת המציצה בזילוף היין שבפיהם הם שני הפכים בלתי הגון להעשות בבת אחת כי המציצה היא להוציא דם המוכן אז בטבעו לצאת על ידי החבורה ממקומות הרחוקים שעיכובו בפנים יגרום נזק או סכנה ח"ו והיין בטבעו עוצר יציאת הדם אלא הדרך הנכון הוא כמנהג אותם המוהלים שעושים בתחלה המציצה בלי יין להוציא במהירות הדם המוכן לצאת ואחר כך לעכב ולעצור שלא יצא וימשך יותר מכדי הצורך בזליפת היין ובסמים העוצרים וזה אפשר להעשות ביד או במוך מבלי אמצעות הפה והמוהלים פה נהגו זהירות בעצמם בימי התעניות שלא לזלף היין בפה עכ"ל והנה בהשקפה ראשונה היה נראה מדבריו שמתיר לעשות המציצה ביד או במוך גם כן ולפי זה יסתור דברי עצמו שכתב דהמציצה היא להוציא הדם ממקומות הרחוקים שזה ודאי אי אפשר ביד אבל באמת אחר העיון נראה ממה שכתב וזה אפשר להעשות וכו' אדרבא היפך זה דפשיטא לו גם כן דעיקר המציצה צריך לעשות בפה דוקא רק שזליפת היין שהיא רק לעצור הדם עלי' כתב שאפשר להעשות ביד או במוך בלי אמצעות הפה וזה ברור

אלא שעדיין יש לחקור באמת מנ"ל להרמב"ם ואחריו להפוסקים כן שמציצה היא להוציא הדם ממקומות הרחוקים ושלזה צריך לעשות בפה דוקא ואין לומר דנפקא להו כן ממה דאמרינן