שדי חמד אסיפת דינים מילה רכב

ורבותינו אשר כל בית ישראל נשען ואל תשגיח בהמשנים מן המנהג כי כל המשנה ידו על התחתונה וגדול כח המנהג דאף משה כשעלה למרום לא שינה מן המנהג והמלאכים לא שינו מן המנהג כשירדו למטה וכו' ובעונותינו הרבים על ידי זה נעשית התורה כמאה תורות כל אחד בונה במה לעצמו וכו' וכל אחד ואחד עושה בהנהגת המצות כל מה שלבו חפץ האי מרביה דידיה והאי מרביה דידיה ולא ראי זה כראי זה וכו'

והרב פחד יצחק במערכת המ"ם דף קל"ו ע"ד (הביא דבריו שם בד' ו' ע"א) כתב זאת ישיב אל לבו להזהר מאד שלא לשנות מנהג אבותיו כחודה של מחט לא יחליפנו ולא ימיר אותו אפילו רע בטוב כאשר השיב מוהר"י חאגי"ז בהלק"ט חלק ראשון סי' ד"ן כששאלוהו אי עדיף לברך שנית על התפילין השיב שמחה היתה לי אם הייתי ממשפחת האשכנזים דהכי משמע יותר פשוט אבל מה אעשה שאין לי לשנות ממנהג אבותי וכמה מנהגים זרים ותמוהים הוקבעו בכל תפוצות יהודה וישראל וקיימים דור ודור בחכמיו במסמרים בל ימוטו וכו' ומי לנו גדול מהרב באר שבע בסי' ג"ן שאף שהוקשה לו מעשה הכפרות בערב יום הכיפורים סיים מי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ דברי הגאונים וישא ברכה ולא מנע המנהג ולא ליגלג עליו וכו' אבותינו הקדושים רוח ה' דבר בם חסידים ואנשי מעשה לבם רחב כפתחו של אולם נהירין להו שבילי דרקיעי ותכסיסי קבלת מלכות שמים שלמה מה ידענו ולא ידעו הם לקרוא אחריהם מלא ולקצץ בנטיעותיהם נטעי נעמנים בעדן גן אלקי"ם חיים ומלך עולם חקלא קדישא להם לבדם נתנה האר"ש לרעות בגנים וללקוט שושנים הלכות גדולות והלכות קטנות דבר קטן ודבר גדול מעשה בראשית ומעשה מרכבה וקבלו איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום שרשי הדברים ומקורן מקור מים חיים עד אין סוף כל ימי גדלתי בין החכמים רבים וגדולים בעלי תורה בעלי מוסר ומיום שעמדי על דעתי עד שבאתי לימי זקנה היתה תורתי אומנותי וקריתי ושניתי ושילשתי דברים שבכתב ושבעל פה ובדקתי שורות הפנימיות והחיצוניות ולא נתתי לחטוא להרהר וכו' ולא שלחתי יד במנהגים שהוקבעו על פי ותיקים שעמדו בסוד ה' וכל עוד שנתתי אל לבי לתור ולדעת מה שהוא למעלה מהטבע ידעתי שלא ידעתי לבד זה ראיתי בעין הבחינה שכל המוסיף דעת באלהיות שלא על פי שרשי החכמה המקובלת יוסיף מכאוב ומשפט נבחרה לנו בזה וכיוצא בזה להקדים נעשה לנשמע ואם רק הוא ממנו כפי משל הקדמוני שמעו מוסר וחכמו עד תמלא הארץ דעה את ה' וכולם ידעו אותו מגדולם ועד קטנם וכו' אלו תורף הדברים שבספר לב חיים הנ"ל ובשדי חמד במערכת אבלות הבאתי מה שכתב הגאון רמ"ץ בחלק יו"ד סי' פ"ז דמנהג שיש בו משום מכוער הדבר אין לבטלו כיון שדעת מוהר"י קולון דמנהג קבוע מהני נגד הדין

עיניך הרואות כמה גדול כח המנהג וידעתי שיותר ממה שכתוב כאן יש ויש באמתחות הפוסקים ראשונים ואחרונים הם המדברים ומרעישים העולם לבל ירים איש את ידו לבטל קוצה של יו"ד ממנהגים שנהגו ישראל שנוסדו על פי הקדמונים ואני לא אמרתי אלא להזכיר אפס קצה ממה שכתבו הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים וכבר כתבתי במערכת חתן וכלה אות כ"א קצת תוכחת מגולה לבלי לשנות מנהגם של ישראל עי"ש (בד"ה ואף גם זאת) ודי בזה להעיר אזן שומעת ואם ככה במנהגים פרטיים באיזו עיר או מדינה הדברים קל וחומר במנהג קדום מאבותינו ואבות אבותינו ונתפשט מאז ועד עתה בכל העולם

כולו

"במציצה בפה" שאף הרוצים לשנותה ולעשותה בכלי או בסמרטוטין גם הם מודים שמימי עולם ומשנים קדמוניות היתה המציצה בפה והם הם שרוצים לחדש דבר מעתה על פי טעות חשש סכנה לפי דברי הרופאים. ואם היו כל הרופאים שבעולם שוים בדעת אחת לומר שיש סכנה בזמן הזה מה שלא היה בזמן הש"ס ושעל כן צריך לשנות עשייתה באופן אשר נאותה להם מסופקני מאד אם היינו רשאים לשנות כי אחרי שהמתקנים כן לקדושים אשר בארץ רוח ה' דבר בקדשם וכל מעשיהם לשם שמים חלילה להעלות על הדעת אחת מני אלף שיהיו נכשלים חס ושלום לתקן דבר שתהיה תקלה לדורות הבאים זרע זרעם ואין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה גדולה כזו (מאבד נפש אחת כאילו אבד עולם מלא ואף כי כמה אלפי אלפים ורבבות עוללים ויונקים) על ידי הצדיקים עצמם. כל שכן וקל וחומר שבאמת לא כל הרופאים מודים בזה ויש הרבה רופאים מומחין פרופעסערין שאומרים שאין שום חשש סכנה במציצה בפה כמו שכתבו בספרי הרבנים המובאים בדברינו להלן דפשיטא ודאי דאין לנו רשות לשנות זיז מהמנהג וכבר כתבו דדיני וחוקי תורתינו הקדושה הן למעלה מן הטבע ואין למו מכשול עץ חיים היא למחזיקים בם באמת ובתמים למיימינים בה סמא דחיי (ועיין לקמן בסעיף יו"ד בתשובת הגאון מוהר"ם שיק ובסעיף י"א בתשובת הגאון בנין ציון סי' כ"ג מדיבור המתחיל אכן וכו' ומשם והלאה מה שכתבו על מה שאומרים הרופאים וגם בתשובתו שבסי' כ"ד המובאת לקמן בסעיף י"א עי"ש מד"ה ולכן אליכם וכו' והלאה שאין לדחות הסכמת חכמי ישראל מפני חכמי הטבע וכו' ולקמן סעיף כ"ב)

ובקונטריס זה במערכת יום הכיפורים סי' ג' אות ד' אחרי אשר כתבתי דברי הגאון חתם סופר בחלק הששי סי' כ"ג דאם הרופאים המומחין מסכימים שיש חשש סכנה אם יתענו בזמן הקוליר"א רח"ל לא יתענו ויאכלו פחות פחות מכשיעור וכו' הנה הבאתי דברי שני גדולים בדורנו גאונים אדירים המעידים בגדלם שהחזיקו כל בית ישראל בעינוי יום הכיפורים בהתלהבות גדולה ולא אירע שום תקלה. והם א) הגאון רבינו בצלאל הכהן בספרו ראשית בכורים כתב בד' ל"ג ע"א וז"ל וראיתי להזכיר מה שכתב הגאון חתם סופר אם לסמוך על דברי המגן אברהם בסי' תקע"ו סק"ב גם בצום כיפור עי"ש הן עלינו להודיע הדבר הגדול הזה לדורות עולם אשר בתלתא הוי חזקה מאלפים ורבבות אנשים ונשים תהלות לאל יתברך התענו כולם בצום כיפור דשנת תקצ"ב ותר"ט ותרכ"ז בכל מדינתינו אז ולא קרה להם כל רע חלילה ונודע זאת כמעט בכל העולם אז ואין לנו דבר ברור בניסיון באמת יותר גדול מזה וכאשר נודע זה ביחוד לכל האנשים שעסקו במצות פיקוח נפשות אז וביום הכיפורים לא נחלה שום אדם ח"ו על ידי הצום כלל רק לאותם האנשים שלא נזהרו באכילתם ושתייתם ומלאו כרסם מדברים הקשים לגוף בערב יום הכיפורים וכל שכן במוצאי יום כפור (שצריך שמירה רבה ביותר כנודע) על כן אם כי בארבע צומות יש לסמוך על דעת המגן אברהם הנ"ל (אף כי המגן אברהם לא איירי כלל בתענית חובה) אולם בצום כפור חלילה לסמוך בזה כלל וה' ירחם עלינו וכו' ב) הגאון ראשון לציון רבינו דוד חזן בספר ישרי לב כתב בדף ה' ע"א שבשנת תרכ"ו שהיתה מגפה בעיר הקודש ירושלים תובב"א נשאל כדת מה לעשות בצום הקדוש כי הרופאים צווחו ככרוכיא שאם יתענו יש סכנה אף לבריאים וכתב שהיה מהסס להורות שום היתר ביום הקדוש הזה כי בטחוננו באלהינו יתברך שמו שומר ישראל אף שנודע כי באיזה מקומות הורו היתר בזה לא מלאו לבו להורות לא איסור ולא היתר ושבח לאל יתברך לכל בני ישראל היה אור במושבותם ולא מת אחד באותו יום (כי אם קצת מאותם שנלקו מקודם יום הכפורים) ויהי לנס לעיני העמים והשרים הרי לנו שני עדים נאמנים מעידים על גודל הבטחת עם אלקי אברהם באבינו שבשמים יתברך שמו אף שהרופאים צווחו כי כרוכיא שלא להתענות כי רעה נגד פניהם חס ושלום ולא השגיחו לדבריהם ועלתה בידם ולא ניזוקו כלל כן בדבר הזה אנחנו בשם אלקינו נדגול ולא נשנה דבר במצוה גדולה הלזו מכל אשר הורונו אבות אבותינו ונבטח בכח תורתם וזכותם שתגן בעדנו ולא תארע שום תקלה מעתה ועד עולם כיר"א

ט) והנה אחרי שזכני השם יתברך ויש אצלי עתה ספר יד אלעזר שציין גאון עוזינו מרן אבד"ק שאוויל יצ"ו אמרתי להעתיק גוף דב"ק ככתבו וכלשונו בתשובתו להרב המופלג מוהר"ר פייבש ליב קליין וזהו: