שדי חמד אסיפת דינים מילה רכ

אתם תעשו המציצה על דרך שאמר רב פפא לעיל אומן לימא להו אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבידו פלגא וקל וחומר בדעביד האומן כל המצוה דלימא להו אתון עבידו המציצה וכו' סיים וז"ל אכן נראה להביא ראיה דאיכא מצוה מהא דמשני הש"ס מהו דתימא דם מיפקד פקיד קמשמע לן וקשה דאי מיפקד פקיד וליכא סכנה מאי טעמא מוצצין הרי ליכא סכנה אם אינו מוצץ ונהי דליכא איסורא דהא מיפקד פקיד מכל מקום למה מוצצין בשבת ללא תועלת דהרי על כל פנים נראה כעושה חבורה בשבת ולמה מתירין זה ללא צורך (אמר המחבר היה לו להגדיל קושיתו על פי דברי רש"י שם שכתב דליכא איסורא דאורייתא דמשמע דאיסורא דרבנן מיהא איכא וכיון דליכא סכנתא אי ליכא מצוה אמאי שרינן ליה איסורא דרבנן ואף שכתב הרב דעל כל פנים נראה כעושה חבורה וכונתו דאסור מדרבנן על כל פנים היה לו להזכיר דברי רש"י) אלא על כרחין דסובר הש"ס דעל כל פנים מצוה איכא במציצה להרבות דם ברית ואף דקאמר קמשמע לן חבורי מיחבר ואיכא סכנה מכל מקום מאי דמשמע לפום הסלקא דעתין דאיכא מצוה במציצה להרבות דם ברית זה לא נדחה עכ"ד הגאון הנ"ל ואף שכמדומה לי שראיה זו כבר הוזכרה בספרים הנז"ל (ולא פניתי עתה לעיין בהם) וגם רשום בזכרוני שיש שכתבו להוכיח כן בסגנון אחר והוא דלפי הסלקא דעתין דליכא סכנה אם כן אם נאמר דליכא מצוה במציצה היכי שריא מציצה אף בחול והלא אסור לעשות חבורה לחברו ואף לקטן בן יומו אלא ודאי דאיכא מצוה במציצה אף בלא הסכנה בכל זאת הבאתי דברי הגאון בן יהודה לאפושי גברי רברבי דנקטי דגם בלא סכנה איכא מצוה במציצה

נחזור למאי דאתאן עלה למה שכתבו איזה רבנים מסברא דנפשייהו דמציצה כשרה גם בכלי וכיוצא ונאמר אם על הגאון מקלעצק יצ"ו בטח לבנו שאם יראה דברי כל הגאונים שאוסרים המציצה שלא בפה יחזור בו אף שלפי דעתו מוכח כן מסוגיית הש"ס בכל זאת ברי לן שיבטל דעתו בזה הדברים קל וחומר לשאר רבנים שכתבו כן מדעתם על פי הסברא ולא מצאו ידיהם בבית המדרש להוכיח סברא זו מסוגיית הש"ס והפוסקים דפשוט וברור בעיני שאם יראו דברי הרבנים המדברים להחמיר בזה ומובאים בדברינו בסיעתא דשמיא שיחזרו בהם שכן ראוי להיות חוזר לבטל דעתנו נגד דעת הרבנים שקדמונו (ועיין לקמן בסעיף כ' בדברי ידידי הרה"ג מוהרח"י רש"ל יצ"ו (או"ת ח"י) שהביא דוגמא לזה מעשה רב מהגדול הגאון ממינסק שאחר שהורה להיתר אפיית המצות על ידי מכונה חזר בו) ובפרט שטעמם ונימוקם עמם והבא לשנות דבר מקבלתנו ומנהג אבותינו ואבות אבותינו עליו להביא ראיה ברורה ונכונה. בחכמה ובתבונה ואם לאו ידו על התחתונה

הן אמת דאית ליה להגאון יצ"ו תנא דמסייע ליה בהוכחתו מסוגיית הש"ס הנ"ל דמציצה אינה בפה מר ניהו הגאון אגודת אזוב מדברי בחידושיו לשבת על דף קל"ג הנ"ל והוא על מה שראה חדשה שנעשה בעיר אחת שבמקום מציצה בפה עושים סחיטה ביד וכתב לכאורה להוכיח מהש"ס דיותר נכון לסחוט ביד מלמצוץ בפה ומאי דאמר רב פפא אומנא דלא מייץ מעברינן ליה דלא מייץ ביד קאמר דאי לא תימא הכי קשה מאי מייתי ראיה להא דלא מייץ מדמוצצין בשבת ודם חבורי מיחבר ועל כרחין דאיכא סכנתא והא אכתי איכא למימר דליכא סכנתא בדלא מייץ ואפילו הכי מותר למצוץ אף דחבורי מיחבר משום דמציצה בפה הוי חובר כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו כמו גבי גונח מלבו שמותר לינק משום דהוי מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו והוא הדין מוצץ בפה דהוי חובר כלאחר יד במקום צערא דינוקא לא גזרו ומנא לן דבדלא מייץ סכנתא הוא ודילמא צערא בעלמא הוא אלא על כרחין דסחיטת המילה ביד קאמר דהוי חובר כדרכו ואפילו הכי מותר בשבת דסבירא ליה דמוצצין היינו סחיטה ביד דוקא משום שנוח להתרפאות על ידי שלא נעקר הדם לצאת ממקורו על ע מציצה בפה ומה שכבר ננער לצאת צ על ידי המכה כבר נסחט ביד שעל כרחין היתרו בשבת הוא משום חשש סכנה ואם כן שפיר מוכח דאיכא סכנתא מדשריא סחיטה אפילו ביד עכ"ל הרי שהגאון אגודת אזוב אף הוא היה מתכוין להוכיח מהש"ס דמציצה דמילה אינה בפה וכדעת הגאון מקלעצק יצ"ו אלא שאין שני הנביאים מתנבאים בסגנון אחד אלא מר משמע ליה להוכיח שאינה בפה אלא ביד ומר משמע ליה שאינה אלא בכלי הצד השוה שבהם שניהם מתכוונים להוכיח מהש"ס שאין המציצה בפה אלא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה

אמנם מלבד שגם עליה דמר (אגודת אזוב) יש לתמוה שאי אפשר לפרש כן מהטעמים שכתבתי למעלה עוד יש לתמוה עליו דעדיין לחלוחית הדיו קיימת שכתב בסמוך מלפניו שיש חילוק בין מצה למצץ ומציצה אינה אלא בפה והביא מה שכתב הגאון מלבי"ם באילת השחר סי' שפ"ב ולפי שספר התורה הזה (אגודת אזוב) אינו מצוי ביד כל אדם הנני מעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו ומה שסוחטין את המילה בידים כדי שיצא ממנה הדם לכאורה אין זה בכלל מציצה שזכרו חז"ל שבמקום שזכרו מציצה כיוונו על מציצה בפה והוא משרש מצץ מבנין למען תמוצו הצדי בדגש (ישעיה ס"ו י"א) אבל במקום שכיוונו לסחיטה ביד זכרו מיצוי ובבנין הפעלים מיצה או ממצה כדאיתא בזבחים דף ס"ד וס"ה וברש"י שם והוא משרש מצה מבנין ונמצה דמו (ויקרא א' ט"ו) וימץ טל מן הגזה (שופטים ו' ל"ח) שתית מצית (ישעיה נ"א י"ח) שאין הצדי דגושה ועיין באילת השחר שהקדים המחבר התורה והמצוה סי' שפ"ב מצץ בפיו דבר שיש בו משקה מיץ סוחט בידים משקה בלוע מצה על תמצית המשקה שבשולים ואפשר לומר דוקא מציצה בפה מוציאה הדם ממקום חבורו בגוף אבל סחיטה ביד אינו מוציא כל כך הדם שהוא מחובר בבשר הגוף ובעינן הכא דוקא מציצה בפה ולא סחיטה ביד עכ"ל הרי דסבר וקביל דמשמעות לשון מציצה אינה אלא בפה ואם כן איך יכתוב בהיפך מזה בידים רקניות בלתי שידחה היסוד אשר הניח בתחלה דמציצה אינה אלא בפה וקורא לה עתה למציצה בפה כלאחר יד כדי להכריח דמאי דאמר רב פפא דלא מייץ וכו' היינו ביד הלא שפיר יש לנו לומר דמציצה אינה אלא בפה והויא חובל כדרכו ולא שריא אלא משום סכנתא ואם כונתו לומר דלשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ולכן אף דבלישנא דקרא מציצה אינה אלא בפה בלשון חכמים מציצה היא סחיטה קשה מנא לן לומר כן בלתי הכרח וסתמא דמילתא כשאין לנו הכרח ממקום אחר יש לנו לומר דשוים נינהו כמו שכתבתי בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הבי"ת אות צ"א (סוף ד"ה ביתו) דכל שאין לנו הכרח מסתברא ודאי שאין חילוק בין לשון תורה ללשון חכמים ואף שכתבתי כן רק מסברא הנה אחר כמה שנים השגתי ס' יקר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי ומצאתי שם בקונטריס שיורי טהרה במערכת הלמ"ד אות ט' בשם ספר מנח"י סדר אמור (ד"ה עריתיכו) דלא אמרינן לשון חכמים לחוד אלא בדאיכא בירור דלא נאמר כלשון תורה אבל מסתמא יש לנו לפרש לשון חכמים דליתי כלשון תורה עכ"ל מה שכתב בשם המנח"י הוא מנחת יהודה הנספח לספר דעת זקנים לרבותינו התוספות על התורה עי"ש (בד"ה עורת) ובשיורי טהרה הרחיב דבריו קצת ואין צורך להאריך בזה דמילי דסברא נינהו ואם כן מאחר דבלישנא דקרא מציצה נאמר על מציצה בפה מסתמא ודאי כן הוא גם בלשון חכמים ומה שכתב הגאון אגודת אזוב לדמות מציצה ליניקה כבר כתבתי למעלה (בד"ה ועוד תמוה) שאין לדמותם בזה. ועל כל פנים הגאון אגודת אזוב אף אחר שכתב להוכיח דמציצה היא סחיטה ביד נראה בעליל שחזר מסברתו שהרי סיים בסוף דבריו דממה שכתבו הטור ושלחן ערוך ביו"ד סי' רס"ד סעיף ג' שמוצצין המילה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים נראה דסחיטה ביד שאינה מוציאה ממקומות הרחוקים לא מהניא עי"ש וכמו כן יש לומר דמציצה בכלי אינה מוציאה ממקומות רחוקים ולא מהניא

ובאמת אף אם לא היתה המציצה בפה משורת הדין כי אם מנהג בעלמא שנתפשט בכל ישראל מכמה מאות שנים